10 מרץ 2020

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.6.19 (להלן – הוועדה) אשר התכנסה מכוח פסק דין (תיק בל 45279-08-18).
2. הוועדה שבה על הקביעה בדבר היעדר קשר סיבתי בין ליקוי נפשי ממנו סובל המערער לבין תאונת עבודה מיום 2.8.16.

העובדות, ההליך וטענות הצדדים

1. המערער, יליד 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.8.16. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
2. בישיבה מיום 29.5.18 קבעה הוועדה, כי אין קשר סיבתי בין תלונות המערער בתחום הנפשי לבין התאונה.

על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין (בל 45279-08-18), וביום 23.1.19 ניתן תוקף פסק הדין להסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין ) ונקבע כי:

"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יושב ענינו של המערער לוועד לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול עמדתה בתחום הנפשי תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר מרינזון מיום 11.3.18.

ככל שהוועדה אינה מקבלת את חוות הדעת תנמק מדוע".

הוועדה התכנסה מכוחו של פסק הדין, וחזרה על הקביעה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנפשית הנטענת לבין תאונת העבודה.

1. לאחר ישיבת הערכה מוקדמת לפני כב' הרשמת חבקין, הודיע המשיב כי הוא מסכים להשיב את העניין לוועדה על מנת לדון שוב בשאלת הקשר הסיבתי בהתאם לפסק הדין. המערער עמד על החלפת הרכב הוועדה, הואיל ומדובר בהחזרה שנייה לאותה הוועדה אשר טעתה וחרגה מנהלים, ואין מקום לשיטתו שתדון בפעם השלישית במקרה. המשיב מתנגד לבקשה להחלפת ההרכב, שכן אין חשש ממשי למשוא פנים או לכך שדעתה של הוועדה נעולה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון במסמכים ושקילת טענות הצדדים, מצאתי כי במקרה זה יש להשיב את התיק לדיון בוועדה בהרכב אחר. ואפרט.
2. הוועדה בישיבתה הראשונה לא נימקה החלטתה תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם המערער, מאת ד"ר מרנזון. משכך, הסכימו הצדדים בהליך הקודם על השבת התיק לוועדה תוך שהובהר לוועדה כי עליה לשקול מחדש את נושא הקשר הסיבתי ולהתייחס לחוות הדעת ואם אינה מקבלת אותה עליה לנמק מדוע.
3. לאחר שהושב התיק לוועדה, היא סיכמה את הדיון בקצרה, ציינה כי עיינה בחוות הדעת וקבעה כך:

"הוועדה מציינת כי הנ"ל אובחן ע"י רופא משפחה טרם התאונה הנדונה כסובל מהפרעת הסתגלות ואף נטל תכשיר אנטי דכאוני (סרוקסט).

אי לכך הוועדה דוחה את הערר בתחום הנפשי ומשאירה חוו"ד דרג ראשון על כנה".

1. עמדתה של הוועדה אינה מוסברת בזיקה לחוות הדעת, הכוללת הנמקה מפורטת מדוע קבלת טיפול תרופתי אנטי דכאוני מרופא משפחה קודם לתאונה אינה שוללת קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי הנפשי שהמערער סובל ממנו, בהתאם לחוות הדעת. העובדה כי הוועדה שבה וחזרה באופן סתמי על הנימוק שעליו התבססה גם בדיון קודם שערכה, למרות שהתבקשה להתייחס במנומק לחוות הדעת, מעלה חשש סביר כי היא נעולה בעמדתה.
2. יוזכר, כי הוועדה התבקשה לשוב ולדון במנומק בשאלת הקשר הסיבתי. מדובר בהוראה מרכזית אחת בפסק הדין. הוועדה כשלה במילוי הוראה זו תוך שהיא חוזרת על הנימוק אשר היווה בסיס להחלטתה הקודמת, תוך התעלמות מוחלטת מנימוקי חוות הדעת, ואף מהעובדה כי המערער מאובחן כסובל מליקוי שונה מזה שאובחן, לשיטתה, קודם לתאונה על ידי רופא המשפחה.
3. בהתאם להלכה הפסוקה, דרך המלך היא להשיב את העניין לדיון נוסף באותו הרכב. עם זאת, אין מדובר במקרה בו פסק הדין כולל מספר הוראות והוועדה טעתה כאשר נשמט מעיניה אחד מן הנושאים שנדרשה לדון בהם. מהות ההחזרה הייתה, ועודנה, דיון מנומק בחוות הדעת. הוועדה התעלמה מההנחיה המפורשת בהקשר זה ובחרה שלא להתייחס לחוות הדעת. די במצב דברים זה כדי להקים חשש כי דעתה של הוועדה נעולה, שכן אין מדובר רק בהנמקה חסרה, אלא בהבעת עמדה ברורה ללא התייחסות למסמך מרכזי.
4. סוף דבר, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש שתדון בערר שהוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון במישור הנפשי.

פרוטוקולים של הוועדה מושא הליך זה בכל ישיבותיה וכן מסמכים מהליכים משפטיים בעניין זה לא יעמדו בפני הוועדה בהרכבה החדש.

1. ככלל, בהינתן הסכמת המשיב להחזרת העניין לוועדה, אין לחייבו בהוצאות [בר"ע (ארצי) 373/09 מגרה מיכאל – המוסד (9.11.09)]. בענייננו, ניתנה הסכמה חלקית ועמדת המערער בנושא שבמחלוקת התקבלה. מדובר בערעור מוצדק שני ובהליך הראשון לא נפסקו הוצאות כלל. לפיכך, יש מקום לחייב את המשיב בהוצאות, תוך התחשבות בהסכמת המשיב לגופו של עניין.

המשיב יישא בשכ"ט עו"ד המערער בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, י"ד אדר תש"פ, (10 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.