1. לפניי תביעה לפיצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע ורעייתו במהלך טיסת הנתבעת בשל עיכוב שווא ע"י משטרת ישראל ביציאה מהמטוס ולעיני כל הנוסעים.

טענות התובע

1. בתאריך 1.5.19 טסו התובע ואשתו בטיסת הנתבעת מניו יורק לישראל בשעה 13:30. התובע שילם תוספת מחיר לשדרוג מקומות כרטיסי הטיסה שלו ושל רעייתו במטוס.
2. מיקום המושבים המשודרגים נמצא במעבר, ליד פינת המטבח של המטוס באופן שבו נוצרה צפיפות במרווח שבחזית המושבים בהם ישבו התובע ורעייתו. כתוצאה מכך סבלו מדריכות על רגליהם למעלה מ- 30 פעמים ולא הצליחו להירדם.
3. כתוצאה מכך, הרימה רעיית התובע את קולה ובעקבות זאת, החלו הדיילים ומנהל הטיסה, מר גורי לב ארי (להלן: "מנהל הטיסה"), להגיע למקום לנסות ולמנוע עמידת נוסעים בכניסה למטבחון. אולם, לאחר כשעתיים המצב חזר לקדמותו, ונוצרה שוב התקהלות באזור המטבחון.
4. במהלך הטיסה נדלקו מנורות המטוס אשר מורות על הידוק חגורות, לא אחת, אך צוות הטיסה לא פעל ליישום ההוראה.
5. לקראת הנחיתה, צילם התובע את מנהל הטיסה, מתוך מטרה לצרף התמונות לתלונה שביקש להגיש. כשהבחין מנהל הטיסה שהתובע מצלמו, ביקש בתקיפות מהתובע להסיר התמונות בשל פגיעה בפרטיותו, התובע טען בפני מנהל הטיסה כי, אינו מכיר חוק האוסר על צילום אנשים. בתגובה, הודיע לו מנהל הטיסה שהוא מתקשר למשטרה.
6. עת נחת המטוס בישראל, המתינו לתובע ורעייתו שלושה שוטרים, אשר החרימו את אחד הדרכונים ללא הסבר לעיכוב זה ולעיניהם של כל הנוסעים שירדו מהמטוס באופן שהיווה פגיעה קשה בהם.
7. הבדיקה והעיכוב ארכו זמן קצר יחסית, בסופם מצאו השוטרים כי אין עבירה פלילית המצדיקה את המשך מעורבות המשטרה וכי, מדובר בסכסוך עסקי על השירות בטיסה והתובע ורעייתו שוחררו לדרכם.
8. התובע הפנה תלונתו במייל לנתבעת ונענה באמצעות מנכ"ל הנתבעת ללא כל התייחסות לשאלות התובע, אלא רק להרמת הקול של רעייתו.
9. הנתבעת גרמה לתובע ורעייתו עגמת נפש, כתוצאה מעיכוב שווא לעיני הנוסעים. אי לכך, התובע מבקש פיצוי בסכום של 30,000 ₪.

טענות הנתבעת

1. על הטיסה חלים: אמנת מונטריאול 28/05/1199 (להלן: "האמנה") חוק התובלה האווירי, התש"מ-1980 (להלן: "החוק").
2. הנתבעת אינה נושאת באחריות המקרה הנדון, היות והאירוע מושא התביעה לא נגרם בשל תאונה, אירוע בלתי צפוי או ליקוי שמקורו בכלי הטיס, אלא בהתנהלות שבין התובע לנתבעת בנוגע לתנאי הטיסה, כאשר התובע ורעייתו (להלן: "בני הזוג") קיבלו יחס אדיב ומקצועי מנציגי החברה.
3. לתובע ולרעייתו לא נגרם כל נזק כתוצאה מהאירוע, אשר יש בו כדי להצמיח עילת תביעה כנגדה. התובע ורעייתו גרמו בהתנהגותם לתוצאות האירוע הנטען והמוכחש ע"י הנתבעת.
4. מנהל הטיסה היה ער ורגיש לחששות שהעלו בני הזוג בשל קיומו של ציבור חרדי גדול בקרב הנוסעים והציע לבדוק אפשרות למקום חלופי עבורם. כן ציין כי, אם יימצא מקום כזה אשר אינו דורש תוספת תשלום, ימליץ להחזיר ההפרש ששילמו. לאחר מאמצים נמצאו מושבים שאינם בשורה הראשונה, אלא שאלו סירבו להצעה.
5. מנהל הטיסה הוסיף לפעול פיזית להרחקת הנוסעים ומניעת התקהלות באזור התובעים. כאשר אחת הנוסעות מעדה בקרבת התובע ורעייתו, בעודה אוחזת תינוק, אף כי לא נוצר כל מגע בינה ובין בני הזוג, הרימו האחרונים את קולם על הנוסעת כך שמנהל הטיסה שמע זאת. מנהל הטיסה עשה ככל שניתן כדי לשפר את מצבם של התובע ורעייתו והנחה את יתר הדיילים לנהוג ברגישות כלפי בני הזוג.
6. לאחר מכן, היו עוד מספר היתקלויות של התובע אל מול הנוסעים. פעם בוויכוח קולני עם נוסע שעצר לשתות בקרבת מקום מושבם של בני הזוג, ופעם בצעקות של התובע כלפי מספר נוסעים חרדים במילים: "אתם לא יודעים איך להתנהג, אין לכם תרבות". מנהל הטיסה שחשש מהתפתחות קטטה, ביקש מהתובע שלא להרים קולו וזכה גם הוא לצעקות מהתובע. לאחר שהסביר מנהל הטיסה לתובע כי הנוסעים עלולים להגיב לאמירותיו של התובע, השתרר שקט והשיחה הפכה רגועה יותר.
7. מנהל הטיסה שחשב שהאירוע מאחוריו טעה. התובע המשיך להביע מורת רוחו ממנהל הטיסה במבטים זועמים, תוך שימוש באמירות כגון "מה שמך? אתה תזכור אותי לכל החיים" וכן "את היום הזה אתה לא תשכח" וצילום מנהל הטיסה. האחרון, שחש מאוים מהתנהגות התובע ביקש ממנו להפסיק, שאם לא כן ובלית ברירה, יזמין לו משטרה.
8. משלא חדל התובע מהתנהגותו, הזמין מנהל הטיסה משטרה. לא בשל הצילום שנעשה באי הסכמת מנהל הטיסה, אלא בשל התלהמות התובע כלפי מנהל הטיסה.
9. גם לאחר הטיסה, ובמהלך המפגש עם השוטרים, התקרב התובע למנהל הטיסה באופן מאיים והורחק על ידי השוטרים שהיו במקום. בעקבות כך, הגיש מנהל הטיסה תלונה במשטרה כנגד התובע.
10. התובע בהתנהגותו גרם לשיבוש הסדר התקין במטוס באופן שעלול היה להפוך למפגע בטיחותי ואבדן שליטת הצוות בנעשה במטוס.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויות והראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים הבאים:

1. רעיית התובע לא נכחה בדיון, למרות שהייתה חלק בלתי נפרד מהאירועים מושא המחלוקת, והייתה עדה מרכזית בהם. משכך, לא נשמעה עדותה שהייתה מהותית וחשובה (פרוטוקול דיון 14/11/2019, עמ' 1, ש' 12). היעדרותה של עדה מרכזית פועלת לחובת התובע (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו).
2. רעיית התובע צוינה בתורף כתב התביעה אך לא צוינה פורמלית בטופס התביעה. אם הייתה רעיית התובע תובעת שלא הופיעה, היה מקום לדחות את התביעה כנגדה, בשל היעדרותה מהדיון.
3. התרשמתי מעדות מנהל הטיסה כי, אכן הציע לבני הזוג להחליף מקום ומסר כי, ההפרש אשר שילמו בגין מושבם המקורי יוחזר להם. למרות הצעתו, סירבו התובע ורעייתו להצעה ונותרו ישובים במקומם. יש להניח שחילופי הדברים עם הנוסעים גרמו לכעסו של התובע ולסירובו לפנות את המושבים והמקום בהתקהלותם של אלו.
4. יצוין כי, הנתבעת השיבה לבני הזוג את ההפרש אשר שילמו עליו ועל כך אין מחלוקת. התובע בכתב תביעתו ובהודאתו בדיון ציין זאת (פרוטוקול דיון 14/11/2019, עמ' 1, ש' 21).
5. התרשמתי מעדותו של מנהל הטיסה כי, עשה ככל שביכולתו להשליט סדר במהלך הטיסה מכוח אחריותו, תפקידו וחובתו בנסיבות בהן לא מדובר במקרה נקודתי ומינורי, כי אם במספר היתקלויות שבין התובע למול הנוסעים, אשר גרמו בין היתר, לאנדרלמוסיה.
6. התובע הודה בכתב התביעה כי "לאחר כשעתיים של ניסיון להירדם... הרימה אשתי את קולה ובעקבות כך החלו הדיילים... לנסות ולמנוע עמידת הנוסעים בכניסה" גם בדיון הודה התובע שהוא עצמו איבד את מורת רוחו והסתכל במבטים חודרים וזועמים... (פרוטוקול דיון 14/11/2019, עמ' 1, ש' 28).
7. חוק הטיס (עבירות ושיפוט) התשלא-1971 (להלן – "חוק הטיס") מעניק לנתבעת חסינות מפני תביעה הנסמכת על הגשת התלונה והעיכוב אשר נגרם לתובע ורעייתו. ס' 4 לחוק הטיס מסמיך את הקברניט לנקוט באמצעי ביטחון סבירים, בין היתר, גם לצורך שמירה על הסדר במטוס:

"(א) היה לקברניט כלי טיס יסוד סביר להניח כי אדם ביצע בכלי הטיס, או עומד לבצע בו, מעשה המסכן או עשוי לסכן את בטחון כלי הטיס או את בטחון בני האדם או הרכוש שבו, או את הסדר הטוב או את המשמעת בכלי הטיס, רשאי הוא לנקוט באמצעי בטחון סבירים הדרושים לדעתו, לרבות מעצר או חיפוש, כדי להגן על בטחון כלי הטיס ועל בטחון בני האדם או הרכוש שבו, או כדי לשמור על הסדר הטוב או המשמעת בכלי הטיס, או כדי לאפשר לו להוציא את האדם מכלי הטיס לפי סעיפים 8 או 9".

משכך, די בכך שהיה לקברניט (או למי מטעמו) "יסוד סביר להניח" כי נוסע ביצע מעשה העשוי לסכן "את הסדר הטוב או המשמעת", על מנת להסמיך אותו לנקוט ב"אמצעי בטחון סבירים" שיש בהם כדי "לשמור על הסדר הטוב או המשמעת בכלי הטיס". הסדר הטוב נשמר גם בהתערבותו של מנהל הטיסה במהלך הטיסה, וגם בנקיטת אמצעי הכרחי גם בסופה של טיסה. גם כלפי מי שהפר את הסדר וגם אם יודעים חלק מהנוסעים על נקיטת אמצעים ברמה ההרתעתית התודעתית.

1. אנשי הצוות ובכללם, הדיילים ומנהל הטיסה, מצווים לסייע לקברניט, בנקיטת אותם האמצעים הסבירים, בהתאם לאמור בס' 5 לחוק הטיס, ואף הם חוסים בצל החסינות:

"קברניט כלי הטיס, איש צוות, נוסע בעל כלי הטיס, שוכרו, מפעילו או האדם שמטעמו מבוצעת הטיסה, לא יישאו באחריות פלילית או אזרחית על מעשה שנעשה לגבי אדם פלוני בהתאם לאמור בפרק זה" (סעיף 11).

1. נראה כי, התובע תרם לשרשרת תקריות אשר הפריעו לסדר הטוב במטוס, שהיו עשויות להמשיך וליצור בעיות משמעת בכלי הטיס (ס' 25.10 לכתב ההגנה). בייחוד בשל העובדה כי מדובר בטיסה אשר בה רף הסיכון גבוה וממילא נדרשת רמת משמעת גבוהה מצד צוות הטיסה והנוסעים. משכך ומשלא נותרה ברירה למנהל הטיסה, הדיווח לרשויות שגרם לעיכוב התובע ורעייתו – היה הכרחי ונבע ממסקנה כי מדובר בהתנהגות שחרגה מהסביר והמקובל.
2. תפקיד צוות הטיסה אינו מתבטא רק בהנעמת שהותם של הנוסעים בטיסה, כי אם בניהול הסדר התקין של הטיסה, בדאגה לשלום הנוסעים ולהביא לנחיתה והגעה ליעדם בשלום ובבטחה. הרמת הקול של רעיית התובע וניהול וויכוחים של התובע מספר פעמים עם נוסעי המטוס, שהיה ציבור חרדי ברובו, כמו גם, צילום מי מצוות הטיסה, פוגעת בפעילות הצוות ובניהול תקין של הטיסה ואינה יכולה לעבור לסדר היום כעניין של מה בכך (ראו ת"א 54369-05-11 הנדלר ואח' נ' בריטיש איירוואיס פלס).
3. לתובע לא עמדה הזכות לצלם את מנהל הטיסה באופן פרטי וממוקד ויש במעשיו כדי פגיעה בפרטיותו, בהתאם לס' 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ראו ת"ק 60734-06-18 דשא נ' חב' תעופה Ryanair Limited).
4. לו רצה התובע, ניתן היה לקבל בנקל את פרטיו של מנהל הטיסה לצורך הגשת תלונה כלשהי, אם היה מבקש זאת. הגעתי למסקנה, נוכח עמדתו של התובע בעצמו, לפיה אינו יודע על איסור כלשהו לעניין הצילום הממוקד. גרסת מנהל הטיסה מסתברת ולפיה התובע המשיך בצילום מנהל הטיסה, על אף שהאחרון ביקש ממנו להפסיק לעשות כן, והוסיף שאם לא יפסיק לצלמו, יפנה למשטרה. אך סביר הוא כי, משלא הפסיק התובע, ומתוך הרגשה שמוצו הכלים שבידי מנהל הטיסה למול התנהגות התובע, הזמין מנהל הטיסה את גורמי האכיפה.
5. קיבלתי גרסת הנתבעת לפיה, עם הנחיתה ובהגיע השוטרים, המתין מנהל הטיסה עם התובעים עד לירידת כל הנוסעים ורק לאחר מכן ליווה את התובע ורעייתו אל השוטרים, זאת בניגוד לנהלי החברה ומתוך רצון לשמור על כבוד בני הזוג עד כמה שניתן היה. את פני בני הזוג קיבלו 2 שוטרים ושוטר נוסף נותר עם מנהל הטיסה על מנת לגבות מהם את פרטי האירוע. התרשמתי מעדות מנהל הטיסה כי, בזמן תשאול התובע ומתוך כעס, פנה התובע את מנהל הטיסה באופן שבו נאלצו השוטרים להרחיקו ממנו. יש להניח כי התובע אכן חש נפגע מהמעמד המביך, שבסופו של יום תרומתו לכך הייתה רבה ומשמעותית ביותר.
6. אף העובדה כי מנהל הטיסה הגיש תלונה במשטרה בשל האירועים המפורטים, מעידה על החומרה שייחס מנהל הטיסה להתנהגות התובע כלפיו. ניכר היה מעדות מנהל הטיסה כי הוא חווה גם בעדותו את תיאור האירוע כחריג ולא כוויכוח של "כיפופי ידיים".
7. ככלל, מי שאינו מציית לאנשי הצוות, בעיצומה של טיסה, חושף עצמו לעיכוב על ידי גורמי אכיפת החוק בין בתשאול ובין אם בנקיטת אמצעים של ממש. הדבר וודאי אינו נעים אך יוצר הרתעה מהתנהגות שאינה מקובלת המהווה סיכון למהלך תקין של טיסה. גם אם צפו חלק מהנוסעים, באשר היו, בעיכוב הקצר, אין דרך למנוע הרמטית צפייה זו, במיוחד כשזו הייתה קצרה ביותר בנסיבות.
8. אף לא מצאתי מקום לייחס לנתבעת עוולת נגישה, לפי ס' 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] לנוכח ההגנה הקבועה בסיפא של סעיף זה, המנתקת את הקשר הסיבתי בין התלונה של מנהל הטיסה ובין הצעדים שננקטים, בהיות משטרת ישראל מופקדת על קבלת המידע וביצוע הבדיקה על מנת לאמת או להורות המסלול המתאים להליך הברור או סיומו.
9. זאת ועוד, העיקרון שבבסיס ההגנה הקבוע בס' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בעניין עוולת הנגישה, הוא האינטרס הציבורי לפיו כל אדם יכול להגיש תלונה, ללא מורא ופחד שמא ייחשף לתביעה אזרחית בעבור זאת, באופן שבו הרשות המוסמכת תקבל המידע ולפי שיקול דעתה, תנקוט באמצעים הדרושים לבחינת התלונה.
10. במאזן ההסתברויות בדין האזרחי, גרסת מנהל הטיסה עלתה בקנה אחד עם עדותו בדיון, עם תיאור האירועים החריגים, עם דרישות התפקיד לעיני צוותו, קברניטי המטוס והנוסעים.
11. בדיון, בית המשפט הציע לצדדים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות, אך התובע סירב. בית המשפט התרשם כי התובע הינו אדם נורמטיבי שנקלע לנסיבות בהן הגיב באופן חריג, ושתלונה או עיכוב של רשויות אכיפה רחוקים משגרת חייו. אולם, אין להקל ראש בהתנהגותו החריגה לאורך הטיסה בניסיונו לקבוע כיצד יתנהל המתחם בו הוא יושב.
12. לא נעלמה מעיניי העובדה שהזוג רכש כרטיסים במקומות שצריכים היו להעניק לו נוחות מסוימת, ועל כך אף שולם מעט יותר. אולם בסופו של יום, היו צריכים להיאבק על שלוות טיסתם. הדרך בה בחר התובע למאבק זה פגעה בסדר המחויב בהקפדה יתרה בטיסות. ולמרות שהושב ההפרש הכספי, מצאתי מקום שלא לחייב בהוצאות בנסיבות כוללות אלו.
13. בנסיבות האמורות לעיל, התביעה נדחית ללא צו להוצאות. מעבר לאמור, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות כל צד להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח כסלו תש"פ, 16 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.