זוהי בקשה של המבקש לביטול פסק הדין מיום 30.10.19 (להלן: "פסק הדין").

המבקש הוא הנתבע והתובע שכנגד בתיק, ופסק הדין ניתן בשל אי התייצבותו לדיון בבית המשפט.

לטענת המבקש, אי התייצבותו לדיון נובעת מטעות, מאחר שקיבל מכתב לפיו התיק מועבר להליך גישור והמגשר יצור איתו קשר לצורך תיאום פגישת גישור, ומטעם זה סבר כי הדיון בוטל.

בהחלטה מיום 10.12.19 הוריתי כי הבקשה תועבר לתגובת המשיב, שהתבקש להגיש תגובתו תוך 14 ימים ממועד המצאת הבקשה וההחלטה לידיו. מהרישומים בתיק עולה כי ביום 30.12.19 התבצעה מסירה לידי המשיב, אך עד היום, אף שחלפו למעלה מ-14 ימים, לא הגיש המשיב כל תגובה לבקשה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, והם: סיבת אי ההתייצבות וסיכויי ההצלחה של המבקש.

אשר לסיבת אי ההתייצבות – מעיון בתיק עולה כי ביום 24.9.19 נשלחה לצדדים הודעה לפיה התיק מופנה לגישור, אולם, בהודעה זו נרשם כי "...בכל מקרה לא ייפגע מועד הדיון שנקבע לך בבית המשפט".

מכאן, שאי ההתייצבות של המבקש לדיון נובעת מאי הבנת האמור בהודעה, ולא מזלזול בהליכים המשפטיים.

נוכח טענות הצדדים בכתבי הטענות שהוגשו, מן הראוי שילובנו טענותיהם, וראוי כי יינתן למבקש יומו בבית המשפט חרף מחדלו.

נוכח כל האמור, ומאחר שניתן לרפא את מחדלו של המבקש בהטלת הוצאות לטובת המשיב, אני מורה על ביטול פסק הדין.

המבקש ישלם למשיב, ללא קשר לתוצאות ההליך, סך של 300 ₪, וזאת תוך 30 ימים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

כמו כן, המזכירות תקבע מועד לדיון ותזמן את הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה טבת תש"פ, 22 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.