1. בפניי תביעה לפיצוי התובעים בגין נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת 2 (להלן: "התובעת") בשל תאונה שאירעה ביום 30.11.2018 (להלן: "התאונה").

2. במועד אירוע התאונה נהג ברכב התובעת (רכב מסוג וולוו, מ.ר. 47-100-68, להלן: "רכב התובעת") בעלה. התובעת 1 ביטחה את רכב התובעת במועד אירוע התאונה.

3. הרכב השני אשר היה מעורב בתאונה (משאית מסוג איסוזו, מ.ר. 10-950-88, להלן: "המשאית") בוטח על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ונהג בו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

4. ביום 29.4.2021 שמעתי את עדויות הנהגים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

5. כעולה מהעדויות ששמעתי, אין מחלוקת כי רכב התובעת עמד במפרץ חניה בימין הדרך ברחוב העצמאות בחיפה וכי המשאית עברה משמאלו ופגעה בדלת המכונית. עוד אין מחלוקת כי נהג המשאית (הנתבע) המשיך בנסיעה, עצר, חזר בנסיעה אחור ונעמד אחרי רכב התובעת במפרץ החניה (עדות הנהג ברכב התובעת בעמ' 2, ש' 24; עדות הנתבע בעמ' 5, ש' 26-28; נ/1).

הצדדים חלוקים בשאלה האם הנהג ברכב התובעת פתח את הדלת לפני שהמשאית עברה לצדו או שמא בעת מעבר המשאית.

דיון והכרעה

6. בספרו תאונות פח ושיבוב רכב (הוצאת נבו, עמ' 299) מציין המחבר עדי סומך כי השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים ב"תאונות דלת" הנה היא האם עובר לאירוע תאונה הייתה הדלת פתוחה ואז חלף הרכב הפוגע ופגע בה (שאז האחריות לאירוע התאונה מוטלת, לפחות בחלקה, על נהג הרכב התובע), או שמא בעת שחלף הרכב הפוגע נפתחה הדלת וכך אירעה התאונה (שאז האחריות לאירוע התאונה מוטלת על נהג הרכב הנפגע).

7. תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת כדלקמן:

"לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

תקנה זו מלמדת, אומר עדי סומך, על הטלת אחריות קפידה לפתיחת דלת על פותח הדלת וכי על פותח הדלת לנהוג משנה זהירות תוך הקפדה על עוברי אורח ובכללם רכבים בעת פתיחת דלת המכונית (שם, עמ' 299).

8. כאשר יש מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הייתה דלת הרכב הנפגע פתוחה עובר לאירוע תאונה אם לאו ניתן להיעזר במבחני עזר כגון מיקום הפגיעה בדלת (שולי הדלת או הדופן), מיקום הנזק ברכב הפוגע, מהירות הנסיעה של הרכב הפוגע עובר לאירוע התאונה ועוד (שם, עמ' 299 -300 וכן תקציר פסקי דין בעמ' 302-308). מעיון בפסקי הדין עולה כי בחלקם הוטלה האחריות על הרכב הפוגע, בחלקם על הרכב הנפגע ובמרביתם חולקה האחריות בין הנהגים – הכל בהתאם לנסיבות העניין.

ומכאן לענייננו.

9. בעדותו בפניי תאר הנהג ברכב התובעת את התאונה כדלקמן:

"נסעתי ברחוב העצמאות ולפני המקום שעצרתי היה רמזור, היה לי בתוך האוטו מיחם עם 4 ליטר של מים חמים, כשעצרתי ברמזור המיחם נפל על צדו והתחילו לנזול מים מתוך המכל. כנסתי למפרץ חניה אחרי הרמזור לעצור כדי להרים את המכל. עמדתי במפרץ, הסתכלתי במראה, פתחתי את הדלת, באתי לשחרר את החגורה. קודם פתחתי את הדלת ואז שחררתי את החגורה, כשפתחתי לא היה שום דבר, עברה משאית במהירות והיא עם הקצה הימני שלה, יש לה מוט, היא פגעה לי בעוצמה בדלת והיה רעש עצום והיא גררה את הדלת והדלת נפתחה 180 מעלות ..." (עמ' 2, ש' 15-21).

10. בהמשך הוסיף כי הביט במראה פעם נוספת לאחר ששחרר את חגורת הבטיחות וכי פתח את הדלת (לפני שהתיר את חגורת הבטיחות) במרווח קטן. עוד הוסיף כי מהרגע שפתח את הדלת ועד אירוע התאונה עברו דקה - שתיים וכי המשאית "הגיעה מהרמזור" (עמ' 3, ש' 22-31).

11. בהודעה שצורפה לכתב התביעה תוארה התאונה כדלקמן:

"... המבוטח עוצר עצירה מוחלטת במפרץ משאית צד ג' עוברת בזמן שהמבוטח פותח את הדלת".

עוד נכתב כי הנזק שנגרם למשאית הנו בצד קדמי ימני.

12. הנתבע תאר את התאונה כך:

"היה חונה, פתאום פתח את הדלת לא הספקתי לעצור ... כשהגעתי לידו הוא פתח את הדלת ולא הספקתי לעצור" (עמ' 6, ש' 2-5).

עוד ציין כי לא עמד ברמזור אלא נסע נסיעה רציפה (עמ' 6, ש' 6-7).

13. לאחר ששקלתי את הראיות שהוגשו, התמונות שצורפו, טענות ב"כ הצדדים וכלל נסיבות העניין, אני מקבלת את גרסת הנהג ברכב התובעת כי פתח קמעא את הדלת ("מרווח קטן"), פתח את חגורת הבטיחות – ואז אירעה התאונה. עדותו של הנהג ברכב התובעת הייתה מהימנה עלי. עדותו אף מתיישבת עם עדותו של הנתבע לפיה נפתחה הדלת לפני שעבר לצד רכב התובעת. לא מצאתי ליתן משקל יתר להודעה שצורפה לכתב התביעה, אשר לא ברור על-ידי מי נכתבה.

עדות הנהג ברכב התובעת באשר לאופן אירוע התאונה אף מתיישבת עם מיקום ומהות הפגיעות ברכבי הצדדים, כעולה מהתמונות שצורפו לחוות דעת יניב שמאים מיום 26.12.2018 כמו גם התמונות, נ/1. מתמונות אלה עולה כי דלת רכב התובעת נפגעה בשוליה – דבר המתיישב עם המסקנה כי הדלת הייתה פתוחה (במרווח קטן) בטרם אירעה התאונה. כך עולה גם ממיקום הפגיעה במשאית, כעולה מהודעת המבוטח (חלק קדמי ימני). מיקום זה מתיישב עם המסקנה כי דלת רכב התובעת הייתה פתוחה בטרם חלפה על פניה המשאית.

14. משהייתה דלת רכב התובעת פתוחה קמעא בטרם חלפה על פניה המשאית, היה על הנתבע לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפגיעה בדלת. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שהמשאית רחבה מאד, לכך שמדובר ברחוב עמוס עם מפרצי חניה לצד המיסעה, ללא מרווח בין החניות לבין המיסעה ולכך שמדובר במשאית כבדה אשר יש לצפות כי תגרום נזק רב במקרה של מגע ברכב אחר. אשר על כן, מוטלת על הנתבע אחריות מסוימת לאירוע התאונה.

15. יחד עם זאת, גם על הנהג ברכב התובעת מוטלת אחריות לאירוע התאונה, מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. בשים לב להוראות סעיף 80(א) לתקנות התעבורה, היה על הנהג ברכב התובעת היה לנקוט משנה זהירות בטרם פתח את הדלת, גם ב"מרווח קטן". דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח מיקום החניה (רחוב העצמאות שהנו רחוב עמוס מאד) מחד גיסא, ומיקום רכב התובעת (ללא מרווח בין החניה לבין המיסעה), מאידך גיסא.

ב. איני מקבלת את עדות הנהג ברכב התובעת כי בין פתיחת הדלת (אחרי התבוננות במראה) לבין אירוע התאונה עברו דקה שתיים. מאחר וטרם החל לצאת מהרכב, יש להניח כי לא עברו אלא מספר שניות (פתח את חגורת הבטיחות אולם טרם יצא מהרכב). מעדות הנתבע עולה כי נסע בנסיעה רציפה ולא עמד ברמזור הסמוך. הנהג ברכב התובעת לא טען כי המשאית נסעה במהירות חריגה והנתבע לא נשאל על כך. בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי הנהג ברכב התובעת יראה את המשאית עת התבונן במראה בטרם פתח את הדלת וכי יימנע מפתיחתה. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מהיכן הגיעה המשאית תוך מספר שניות וכיצד לא ראה אותה הנהג ברכב התובעת עת התבונן במראה – כדבריו. אין זאת אלא כי הנהג ברכב התובעת לא התבונן במראה בטרם פתח את הדלת ב"מרווח קטן", והתאונה אירעה בטרם התבונן במראה לפני היציאה מהרכב.

16. אני מחלקת את האחריות לאירוע התאונה בין הצדדים כך שעל הנהג ברכב התובעת מוטלת 70% מהאחריות לאירוע התאונה ועל הנתבע 30%.

17. אשר על כן, ישלמו הנתבעים, על-ידי הנתבעת, לתובעים את הסכומים הבאים:

א. דמי נזק (כולל השתתפות עצמית): 4,073 ₪.

ב. הוצאות התובעים: אגרת בית משפט בסך 778 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 450 ₪.

ג. שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.