בפני בקשה לפסול את המשיב עד תום ההליכים.

הבקשה הוגשה בתאריך 01/07/19. הדיון נדחה לבקשת ב"כ המשיב. הדיון לגופו של עניין התקיים ביום 16/7/19 והמשיב נפסל עד למתן החלטה בעניינו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של:

גרימת מוות בנהיגה רשלנית - עבירה בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 07.04.19 נהג המשיב במשאית בעיר ראשון לציון. המשיב עמד ברמזור אדום ומשהתחלף האור לירוק, החל בפניה ימינה בקשת רחבה אל כיוון מעבר החציה.

המשיב לא שם לבו לדרך, לא בלם את רכבו על מנת לאפשר להולכת הרגל מישל מיכל מסיקה (להלן: "המנוחה") להשלים את החציה בבטחה ופגע בה. כתוצאה מהפגיעה נקבע מותה של המנוחה במקום.

ב"כ המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, כגון: תיעוד האירוע במצלמות אבטחה, עדותו של עד ראיה לתאונה, תרשימים, ניסויי שדה ראיה, דו"ח בוחן, תעודות רפואיות ואמרת המשיב הקושר עצמו לעבירה ולזירה.

בסרטון רואים פניית המשאית בשעה 12:22 מנתיב הימני ביותר מבין 4 נתיבים, בקשת רחבה לכיוון הנתיב השמאלי, כאשר להולכי רגל אור ירוק משותף. במעבר החציה עוברות שתי נשים והמשיב מבחין בהן ועוצר, הן נפגשות עם המנוחה במעבר חצייה, לא מסיימות את החצייה בבטחה והוא פוגע במנוחה. לטענת המבקשת, המשיב הכניס עצמו למצב שאין לו שדה ראייה והוא אומר זאת גם בהודעותיו.

עוד טוענת המבקשת כי בוצעו 2 ניסויי שדה, האחד כאשר פונים ימינה בקשת צרה ושדה הראייה פתוח כך שהמשיב יכול למנוע את התאונה והשני, כאשר פונים בקשת רחבה.

המבקשת הדגישה כי המשיב לא חיכה ששתי הדמויות להן עצר יסיימו לחצות את מעבר החציה ולא ביצע עצירה מלאה בשל העדר שדה ראייה.

לעניין המסוכנות, ב"כ המבקשת הגישה גיליון הרשעותיו של המשיב וציינה כי לחובתו 48 הרשעות קודמות.

כמו כן ציינה כי ס' 46ב' לפקודת התעבורה קובע, כי יפסל רישיונו של אדם שגרם לתאונות דרכים בה נהרג אדם, אלא אם שוכנע ביהמ"ש כי אין בהמשך נהיגתו סכנה לציבור.

ב"כ המבקשת מפנה לפסיקה לעניין חובתו של נהג לבצע כל פעולה על מנת לוודא שהדרך פנויה וכן, תיק חקירה ודיסק.

ב"כ המבקשת מתנגדת להגשת חוות דעת מומחה מטעם ההגנה וצירפה פסיקה רלוונטית לתמיכה בטענותיה, כי אסור למשיב להמציא הוכחות מטעמו בבקשות מסוג זה אלא בתיק העיקרי, שכן, בשלב זה אין בית המשפט קובע מהימנות העדים ומשקלן וכי המחלוקת היא מקצועית ולא עובדתית.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר בהולכת רגל מאוד מבוגרת, על הולכת הרגל חלה תקנה 110, היא הייתה צריכה להסתכל לצדדים ועל אף שלא יכלה לפספס את מערבל הבטון, ירדה לכביש מבלי לשים לב.

ב"כ המשיב טוען, כי לא התקיימו אף אחד מרכיבי המסוכנות הנדרשים לפסילה, כגון: מהירות מופרזת, עייפות, שכרות, אי ציות לתמרור וכו' ואין בתיק נתונים המצביעים איפה מתבטאת רשלנותו של המשיב. כמו כן, הבוחן לא יכול היה לקבוע מאיפה חצתה המנוחה.

הסנגור הדגיש, כי מדובר בנהג מקצועי שאיבד את פרנסתו, אב לילדים וכי יש סיכוי שיזוכה בשל ממצאי הבוחן ועל כן אין טעם להאריך פסילתו. הסנגור הדגיש, כי המשיב מצוי בפסילה כבר 3 חודשים ואין להאריכה.

ביחס לחו"ד שהגיש, רואה בה ראיה מובהקת לכך שאין מקום לפסול את המשיב.

דין והכרעה

סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם (תיקון מס' 78) תשס"ז-2007

46ב. (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

(ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

(ג) הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע.

סעיף 46ב(א) קובע בלשון צווי שעל בית משפט לפסול נהג שגרם לתאונה שבה נהרג אדם.

בבש"פ 6653/13 "אבי אליהו נגד מ. י." עמדה כב' השופטת עדנה ארבל על השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בקובעה:

"על פי סעיף 46ב(א) לפקודה, משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למנועה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להימנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו (בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.2009); בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.1.2012)).

בבש"פ 6757/09 מוסיף כבוד השופט א' רובינשטיין:

"דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר (ראו בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט פוגלמן); בש"פ 9588/07 (השופטת חיות); בש"פ 2806/09 ממן נ' מדינת ישראל (השופט מלצר). בש"פ 3345/09 גבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור)).

יחד עם זאת המחוקק העניק לבית המשפט סמכות שלא להורות על פסילה במקרים מסוימים, על ידי מתן אפשרות לסתירת חזקת המסוכנות ואפשרות לבית המשפט לבטל הפסילה ולפרט נימוקים אם שוכנע כי אין בנהיגה של המשיב משום סכנה לציבור.

בבש"פ 8161/06 "אליעזר גבריאל נ' מ. י." ציין כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט:

"על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים" .

ראיות לכאורה

ב"כ המבקשת הגישה דוח בוחן משטרתית, דוח פעולה ובו מסקנות לאור דוח הצפייה, מצלמות האבטחה שתיעדו את התאונה וכן, 2 ניסויי שדה ראייה שבוצעו בפניה רחבה ימינה ובפניה צרה. לאור כל האמור, הבוחן הגיע למסקנה כי הנהג לא עצר עצירה מלאה וכי אילו היה פונה ימינה בקשת צרה היה "מזכה" את הולכות הרגל להשלים בבטחה את מעבר החציה וכן, היה מבחין במנוחה.

במקרה אשר לפנינו מדובר בנסיבות חמורות של ביצוע העבירה, שנגרמה במעבר חצייה להולכי רגל אשר חצו באור ירוק משותף.

מהדוח בוחן עולה, כי על פי הממצאים בזירת התאונה, נהג המשאית שנסע על רח' לישנסקי בראשון לציון מכיוון צפון לדרום, הגיע לצומת סחרוב, פנה ימינה בקשת רחבה לצד שמאלי של הכביש ברח' סחרוב ופגע בהולכת הרגל שחצתה במעבר חצייה בו יש אור ירוק משותף.

על פי הממצאים לבדם לא ניתן לקבוע כיוון חציית הולכת הרגל.

משני קובצי וידאו שנתפסו, ניתן להבחין כי הולכת הרגל הגיעה אל מעבר החצייה מכיוון צפון לדרום, כלומר חצייה מימין לשמאל בכיוון נסיעת המשאית.

בוצעו שני ניסויי ראייה

-בניסוי בו המשאית פונה בקשת רחבה, נמצא כי נהג המשאית לא יכול היה להבחין בהולכת הרגל בתחילת נסיעתו ממצב עצירה, הולכת הרגל התקרבה בהליכה מהירה בקצב של 1.5 מ' בשנייה וכשנהג המשאית החל בתנועה היא לא הייתה בשדה ראיה שלו. הולכת הרגל נראית בצורה מינורית (חלק עליון של הראש) בזמן חצייה, דרך חלון דלת ימין, אותו חולפת במשך זמן שלא גבוה משניה אחת ונעלמת משדה ראיה עד שנכנסת שוב לשדה ראיה דרך מראה שמשית חזית עליונה שממנה נראית בצורה מינורית. נהג הרכב בשל פנייתו בקשת רחבה מנתיב ימין לנתיב שמאל הכניס את עצמו למצב בו אין לו שדה ראיה אל מעבר החצייה ואינו יכול לראות את המתרחש במעבר החצייה.

כמו כן, נהג המשאית חצה את מעבר החצייה במלואו טרם הספיקו שתי הולכות רגל שחצו משמאל לימין לסיים את החצייה ומהווידיאו עולה, כי הרכב לא הגיע למצב של עצירה מלאה לפני מעבר החצייה.

-בניסוי שדה ראיה השני, נמצא כי נהג המשאית יכול היה לבצע פנייה ימינה בקשת צרה מנתיב ימין לנתיב ימין על פי מחויבותו בחוק. אם היה מבצע פנייה נכונה וחוקית יכול היה לעצור לפני מעבר החצייה בזמן החצייה של שתי הולכות הרגל שחצו משמאל לימין ולשלוט בכל שדה הראיה ואף להבחין במנוחה בשלב בו הייתה מקבילה לשתי הולכות הרגל. במצב כזה, המשיב יכול היה לזכות את מעבר החצייה מהולכי רגל לאחר ששתי הולכות הרגל היו מגיעות אל המדרכה ומשלימות את החצייה.

עד ראיה גולפייז מאור הבחין במנוחה חוצה את הכביש במעבר חצייה, הולכת הרגל הייתה בשליש השני של מעבר חצייה, הנהג נתן לה מכה, פגע בה באמצע המשאית קרוב לצד השמאלי וגרר אותה כ-10 מטר קדימה, במהלך הגרירה העד צעק לנהג כמה פעמים והוא לא הגיב, העד יצא מהאוטו חצה לצד השני וכשהנהג הבחין בו עצר.

המשיב נחקר ובחקירתו מסר כי האט כדי לתת לשתי הולכות רגל שבאו מצד שמאלה לעבור, ביצע פנייה בקשת רחבה כי רוב הזמן עומדות מכוניות במדרכה ויש אופניים חשמליים. המשיב הופנה לסרטון שאין שם רכבים ו/או אופניים ומסר כי תמיד לוקחים את הפנייה בקשת רחבה והוא לא זוכר.

המשיב מסר בחקירתו כי הוא ראה קדימה לכיוון מעבר החצייה והמנוחה הייתה בשטח מת ולכן לא ראה אותה דרך המשאית או במראות. המשיב אישר בחקירתו כי לא ראה את המנוחה, לא יודע מאיפה היא באה ולא זוכר אם הסתכל במראות העליונות.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק, נסיבות התאונה ומסקנות הבוחן, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בתיק המצביעות על רשלנותו של המשיב, המתבטאת לפחות בכך שביצע פנייה שלא בהתאם לחוק בקשת רחבה מבלי להצביע על צורך בכך, המשיך בנסיעה כאשר לא היה לו שדה ראיה מלא אל צד ימין של מעבר החצייה ולא עצר כדי לוודא שאין הולכי רגל בצד ימין.

חוות דעת מומחה מטעם המשיב

בעניין חוות דעת המומחה שהוגשה מטעם המשיב, אפנה לדברים כפי שנאמרו בבש"פ 8450/02 "זינגר יהודה עו"ד נ' מ.י:"

"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה".

אכן בשלב זה, כל שאמור בית המשפט לעשות, הוא לבדוק את עצם קיומן של ראיות לחובת המשיב, זאת בלא לבדוק ומבלי לקבוע ממצאים לגבי איכותן או משקלן.

במאמר מוסגר אציין כי בחוו"ד שצורפה אין התייחסות לביצוע הפנייה בקשת רחבה ולא צרה כמתחייב ומחובתו של נהג לעצור לפני מעבר חצייה כאשר אין לו שדה ראיה מלא.

לאור האמור, הנני קובעת כי קיימות בעניינו של המשיב ראיות לכאורה בעניין אשמתו להתרחשות התאונה.

מסוכנות

בבפ"ת (ת"א) 10139-05-11 "מ. י. נ' חיים אליהו ברעם" חזר שוב על כך כי עצם המעורבות בתאונת דרכים קטלנית היא ראיה למסוכנות הנהג וכאשר אין מחלוקת לקיום ראיות לכאורה ישנו ספק אם יש צורך להמשיך ולבחון עבר תעבורתי.

בש"פ 5175/08 "מ.י. נ' יוגב קורן", ציינה כבוד השופטת מוסיה ארד, כי "די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם, כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור".

בפ"ת 814-01-14 "מ.י. נ' מוחמד פלאח" כבוד השופטת מנאל חליחל דיאב מציינת "ההנחה הברורה היא שמי שהוגש נגדו כתב אישום בתאונה קטלנית, הוא מסוכן לציבור".

בע"ח (חי') 25907-12-14 "נעים אגבריה נ' מ.י." ניתנה פסילה עד תום ההליכים על אף עבר תעבורתי לא מכביד, ועוד נקבע כי הפרכת המסוכנות חייבת להיתמך בהסברים טובים מצד העורר לגבי מעשיו ולגבי אי יכולתו למנוע את התוצאה.

עברו התעבורתי של המשיב מכביד וכולל 48 הרשעות קודמות בין היתר הרשעות בטיחותיות חוזרות וחמורות מסוג: טלפון, מהירויות, אור אדום, חגורות, סטייה מנתיב, נהיגה בכיוון ההפוך בכביש, אי מתן זכות קדימה, התנהגות הגורמת נזק, אי החזקת רישיון נהיגה, רכב לא תקין, רישיון רכב שפקע וכו'.

נסיבות ביצוע העבירה חמורות. מדובר בתאונה שקרתה בשעה 12:22, במעבר חצייה, באור ירוק משותף, כשהמשיב נוהג בכלי רכב כבד מסוג מערבל בטון וכאשר יודע שאין לו שדה ראיה לחלק ניכר של מעבר החצייה. כמו כן, אין כל הסבר מצד המשיב מדוע לא יכול היה למנוע את התאונה.

נימוקים נוספים שציין ב"כ המשיב, כגון שהמשיב אב לילדים וזקוק לרישיון לצורך פרנסה אין בהן כדי להוות הוכחה על העדר מסוכנות או נסיבות אישיות המצדיקות ביטול הפסילה.

גם במקרים של פגיעה בפרנסה, על בית המשפט להעדיף במסגרת השיקולים לפסילת רישיון נהיגה עד לתום ההליכים את השמירה על שלום הציבור על פני צורכי הפרנסה של המשיב.

ע"פ 3883/04 "כמיל אבו סיביה נ' מ. י.", פ"ד נח(5) 481 (2004) נקבע:

"פרנסתו של העורר היא בנהיגת משאית והדבר פועל לשני כיוונים: מחד – פסילת הרישיון מקפחת את פרנסתו ופרנסת משפחתו. מנגד, דווקא בשל היותו נהג מקצועי, המצוי רוב שעות היום על הכביש, צפויה סכנה גדולה יותר מנהיגתו לשלום הציבור, ויש להקפיד עמו שבעתיים. בשיקלול כולל של כל נסיבות הענין, ראוי לאמץ את החלטת הערכאות דלמטה לפסול את העורר מנהיגה עד סיום המשפט בעניינו".

מכל הנימוקים הנ"ל, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

1293

\

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למבקשת.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהעדר הצדדים.