25 נובמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12.06.19, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 01.05.16.

רקע עובדתי

2. המערער יליד 1972, יזם במקצועו. המערער נפגע ביום 10.03.16, בתאונת דרכים והאירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "כאבי גב, ליקוי שמיעה וטנטון; דחייה לסחרחורת".

3. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 11.07.18, וקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 01.05.16, בגין הליקויים הבאים:

0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(א1);

0% בגין טנטון בלתי תמידי לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(I).

4. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 62773-07-18). בפסק דין מיום 13.03.19 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים, שלפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, "על מנת שתדון בערר מיום 16.05.17, כאשר פרוטוקול ועדות לעררים מיום 16.08.17 ומיום 11.07.18 לא יונחו בפניה" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

5. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 12.06.19. הקשיבה לתלונות המערער ורשמה את טיעוני הערר מפי בא כוחו. בסעיף 6 לפרוטוקול סקרה הוועדה ממצאי בדיקות דימות כדלקמן:

"EMG מיום 31.10.2016: תקינה על כל מרכיביה.

בדיקת שמיעה מיום 12.04.2016: מימין שמיעה תקינה בכל התדרים, באוזן שמאל ליקוי תחושתי עצבי בתדרים של מעבר ל4,000 הרץ עם שמיעה בגדר הנורמה בתדרי הבנת הדיבור".

בסעיף הסיכום והמסקנות דחתה הוועדה את הערר וקבעה כך:

"הוועדה הקשיבה בתשומת לב רבה לדברי התובע ובא כוחו, ועיינה בקפדנות במסמכים הרפואיים בתיקו של התובע למעט בפרוטוקול ועדת עררים מיום 16.08.2017 ומיום 11.08.2018.

התובע מתאר את הטנטון באוזניו הנשמע כל הזמן למעט כאשר נמצא בסביבה רועשת במידה שווה בשתי אוזניו, גם בעת הוועדה בשעת השיחה עימו התלונן על טנטון וזאת כאשר חדר הוועדה סמוך לכביש סואן ראשי.

ע"פ בדיקת השמיעה וע"פ בדיקת מאפייני הטנטון עוצמת הטנטון אינה עולה על 45 דציבל כאשר רעש של דיבור רגיל עוצמתו 50 דציבל וברור הוא שהרעש בחדר הבדיקה אף גבוה יותר. לאור עובדות אלו סבורה הוועדה שאין מקום לקבל את תלונתו בדבר הטנטון התמידי ולכל היותר ניתן לקבל שמדובר בטנטון בלתי תמידי ובאוזן שמאל בלבד.

הוועדה קובעת נכות כדלקמן:

0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(1)(א1).

0% בגין טנטון בלתי תמידי לפי סעיף 72(4)(ד)(I)".

דיון והכרעה

6. הערעור נסוב על החלטת הוועדה שהמערער אינו סובל מטנטון תמידי. בפתח הדיון ביקש ב"כ המערער לתקן את כתב הערעור והעלה טענת ערעור נוספת הנוגעת לנכות האורטופדית. בעניין זה הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון בטענת הערר בתחום האורתופדי אודות פגיעת הגב והצוואר. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בנוגע לטענת הערעור הנוגעת לטנטון.

7. לטענת המערער, טעתה הוועדה בקביעתה שהטנטון אינו תמידי ורק באוזן אחת. נטען שקביעותיה העובדתיות של הוועדה הן שגויות; לא ברור כיצד בוצעה מדידת הרעש בחדר הבדיקה, וקביעת הוועדה היא קביעה טכנית-רפואית. המשיב טען מנגד החלטת הוועדה סבירה ומנומקת, מתיישבת עם התיעוד הרפואי ונמצאת בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

8. למקרא הודעת הערעור, כתב התשובה וטיעוני הצדדים בדיון, ולאחר שנתתי דעתי לפרוטוקול הוועדה ולחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתאם להסכמת המשיב, בעוד שטענת הערעור הנוספת דינה להידחות.

9. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, שבהתאם לבדיקת שמיעה מיום 12.04.16, השמיעה באוזן ימין תקינה בכל התדרים, ואילו באוזן שמאל השמיעה בגדר הנורמה בתדרי הבנת הדיבור וקיים ליקוי תחושתי עצבי בתדרים של 4,000 הרץ. הוועדה ניתחה את בדיקת השמיעה מיום 12.04.16 ואת בדיקת מאפייני הטנטון מיום 27.09.16, וקבעה שעוצמת הטנטון אינה עולה על 45 דציבל. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער אשר לדבריו "סובל מצפצופים בלתי פוסקים בשתי האוזניים, רק בעת רעש הצפצופים נפסקים אבל בזמן שקט יש לי צפצופים". הוועדה בחנה את תלונת המערער שהטנטון נשמע במידה שווה בשתי האוזניים כאשר הוא נמצא בסביבה רועשת, וציינה שבעת השיחה עמו בחדר הבדיקה התלונן המערער על טנטון. הוועדה הדגישה שחדר הבדיקה ממוקם סמוך לכביש ראשי וסואן, ועוצמת הרעש בחדר היא מעבר ל- 50 דציבל שהיא עוצמת הרעש של דיבור רגיל. לנוכח האמור, הגיעה הוועדה למסקנה שאין לקבל את טענת המערער בדבר טנטון תמידי, וקבעה שהוא סובל מטנטון לא תמידי באוזן שמאל בלבד. מדובר במסקנה רפואית מנומקת וסבירה, המתיישבת עם בדיקת השמיעה ובדיקת מאפייני הטנטון ועולה בקנה אחד עם תלונות המערער בוועדה. הוועדה, שבהרכבה נמנה מומחה אף אוזן גרון, מוסמכת להעריך לפי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי את עוצמת הרעש בחדר הבדיקה ואת עוצמת הקול במהלך שיחה רגילה. המערער לא הצביע בטיעוניו על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ואין לקבל את הטענה שקביעות הוועדה הן "סמי רפואי, סמי טכני". מדובר בקביעות רפואיות מנומקות, ואין זו מסמכותו של בית הדין להתערב בעניין רפואי מובהק המסור לסמכותה הבלעדית של הוועדה.

סוף דבר

10. לאור כל האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 12.06.19, על מנת שתדון בטענת הערר בתחום האורתופדי בעניין פגיעת הגב והצוואר.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה. המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות הואיל והערעור התקבל בהתאם להסכמת המשיב, ואילו יתר הערעור נדחה.

12. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, (25 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.