לפני המרצת פתיחה בגדרה מתבקש בית המשפט לקבוע כי תניית הבוררות המופיעה בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים אינה חלה על תביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד המבקש ואף לא על טענות קיזוז שהעלה המשיב בכתב הגנתו מפני התביעה המקורית. עניינם של התביעה שכנגד ושל טענות הקיזוז – רשלנות מקצועית נטענת מצדו של המבקש.

רקע עובדתי ויריעת המחלוקת

1. המבקש הוא עורך דין. הצדדים התקשרו בהסכם שכר טרחה למתן שירותים משפטיים הנוגעים להפשרת קרקע חקלאית שבבעלות המשיב בתל מונד (נספח א' להמרצת הפתיחה; להלן – "הסכם שכר הטרחה").
2. הסכם שכר הטרחה מפרט את השירותים שהוסכם שיינתנו על ידי המבקש ואת המנגנון לחישוב שכר הטרחה. סעיף 18 להסכם שכר הטרחה קובע כדלקמן:

"כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעוה"ד הח"מ בגין טיפול בתביעה – ימסר לבוררות מוסכמת בפני בורר יחיד שימונה על ידי יו"ר ועד המחוז של לשכת עוה"ד בו מצוי משרדו של עוה"ד וידוע ללקוח כי הסכם זה מהווה גם "הסכם בוררות" לכל דבר וענין."

1. המבקש טוען כי המשיב לא שילם את שכר טרחתו. לפיכך פנה בהתאם לסעיף 18 להסכם שכר הטרחה ליו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר. יו"ר ועד המחוז מינה את עו"ד אילנה בן שושן לשמש בוררת בסכסוך.

במסגרת הבוררות הגיש המבקש כתב תביעה בגובה כ-580,000 ₪.

בישיבה שהתקיימה ביום 19.1.2019 הסכימו הצדדים על סדרי דין לניהול ההליך, לרבות חובת הגשת כתב הגנה תוך 30 יום וזכות להגשת כתב תשובה.

1. המשיב הגיש כתב הגנה בהליך הבוררות. בכתב ההגנה טען המשיב כי המבקש הפר את הסכם שכר הטרחה כאשר לא ביצע כהלכה את המוטל עליו בהתאם להסכם, והפרה זו של ההסכם בידי המבקש הסבה למשיב הפסדים ניכרים בשווי מיליוני ₪. הלכה למעשה העלה המשיב בכתב הגנתו בהליך הבוררות טענת קיזוז בשל רשלנותו הנטענת של המבקש.
2. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש המשיב לבוררות כתב תביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד ייחס המשיב למבקש רשלנות מקצועית שהסבה למשיב נזק ממון בגובה 8,235,085 ₪.
3. הבוררת נעתרה לבקשת המבקש ועיכבה את הליכי הבוררות עד להכרעת בית המשפט בשאלת סמכותה לדון בתביעה שכנגד.
4. בגדר המרצת פתיחה זו מבקש המבקש לקבוע כי תניית הבוררות שבהסכם שכר הטרחה אינה מאפשרת למשיב להגיש נגדו כתב תביעה שכנגד ואף לא להעלות במסגרת הגנתו מפני תביעת המבקש טענת קיזוז – שיסודן ברשלנות מקצועית שמייחס הוא למבקש. המשיב, מטבע הדברים, סבור אחרת.
5. בדיון שהתקיים לפניי ביום 4.12.2019 נחקר המבקש על תצהירו ונשאל שאלה אחת בלבד: האם הוא רשם את המכתב נ/1. המבקש אישר את הטענה. אחר חקירת המבקש בקשו הצדדים לסכם בשאלת תחולת תניית הבוררות.
6. הסיכומים הוגשו. הגיעה עת הכרעה.

דיון והכרעה

1. הצדדים התקשרו בהסכם בוררות בכתב.
2. בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"), ולפסיקת בתי המשפט, סמכותו של הבורר להכריע בסכסוך בין הצדדים יונקת את כוחה מן ההסכמה החוזית המובעת בהסכם הבוררות. לא זו בלבד שמפגש הרצונות בין הצדדים בעניין זה חייב להיות מלא, הסכמתם חייבת להיות מפורשת, ברורה וחד משמעית [רע"א 8113/09 אלייד סוכנות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (2.11.2010)]. כך מתחייב מן העובדה שהבוררות, שהיא מנגנון אלטרנטיבי ליישוב סכסוכים, מגבילה את זכות הגישה לערכאות [רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרויקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156 (2002)].
3. הכלים לפרשנות תניית בוררות הם הכללים הרגילים הנוהגים לפרשנות חוזה, ואולם נוכח האמור מעלה נודעת חשיבות גדולה אף יותר בעניין זה ללשון בה נקטו הצדדים [רע"א 2982/14 משי זהב אור חי (26.6.2014); רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1) 775, 781-780 (1994); רע"א 8366/13 פולק נ' בעק, פסקה 15 (7.1.2014)].
4. על רקע כללים אלה נשוב ונזכיר את לשון תניית הבוררות בהסכם שכר הטרחה בו נתקשרו הצדדים:

"כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעוה"ד הח"מ בגין טיפול בתביעה – ימסר לבוררות מוסכמת בפני בורר יחיד שימונה על ידי יו"ר ועד המחוז של לשכת עוה"ד בו מצוי משרדו של עוה"ד וידוע ללקוח כי הסכם זה מהווה גם "הסכם בוררות" לכל דבר וענין."

1. לטעמי, לשון ההסכם ברורה למדי.

הצדדים הסכימו להעביר לבוררות כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעורך הדין. מכלל הן אתה שומע לאו. הצדדים לא הסכימו להעביר לבוררות מחלוקת או סכסוך בנושאים אחרים, החורגים משכר הטרחה המגיע לעורך הדין בהתאם להסכם שכר הטרחה. לוּ חפצו הצדדים להעביר לבוררות כל סכסוך הנוגע להסכם ביניהם יכולים היו ללא קושי לנסח את תניית הבוררות באופן זה. לא כך עשו הצדדים אלא בחרו, במפורש, להעביר לבוררות כל מחלוקת או סכסוך הנוגעים לשכר הטרחה המגיע לעורך הדין. הא ותוּ לא.

1. זאת ועוד. בסעיף 11 לתצהיר שצרף המבקש כתמיכה להמרצת הפתיחה טען הוא כי בשום פנים לא היה מסכים "כי כל טענה בקשר עם הטיפול המשפטי, ובפרט תביעת רשלנות שלא ניתן לחזות מראש את טיבה ואת היקפה הכספי, תידון בבוררות שאינה כפופה לא רק לסדרי הדין והראיות, אלא אפילו לא לדין המהותי". בסעיפים 24 ו-25 לתצהירו הוסיף המבקש כי לא היה עולה בדעתו להסכים להעביר לבוררות תביעת רשלנות מקצועית שאינה כפופה לדין ההתיישנות ובוודאי שלא היה מסכים להגביל את יכולתו לערער על פסיקה בעניין זה.

המבקש ציין גם שהתביעה שכנגד שהגיש נגדו המשיב מצריכה, מטעמי זהירות, שיגור הודעות לצדדים שלישיים כגון רואה חשבון או יועץ מס שליווי את המשיב בתקופה הרלבנטית וכן צדדים נוספים. צדדים אלה אינם צד להסכם הבוררות ולכן לא ניתן לכפות עליהם להתדיין לפני בורר.

המשיב לא הגיש בהליך זה תצהיר מטעמו ולא ראה לנכון לחקור את המבקש על תצהירו, זולת בעניין אחד שאין בו כדי לסתור טענות אלה. משמעות המחדל ברורה – ניתן בעניינים אלה לקבל את גרסתו הסבירה של המבקש והדבר מחזק את המסקנה הפרשנית העולה כבר מקריאה פשוטה של תניית הבוררות.

1. לדעת המשיב מן הראוי להפעיל במקרה דנן את כלל הפרשנות נגד המנסח.

כלל פרשנות ותיק זה, המעוגן כיום בהוראת סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע כי מן הראוי לפרש תנאי לא ברור בחוזה לרעת מנסחו, אלא שלטעמי תניית הבוררות בין הצדדים ברורה לגמרי ואין אפוא כל מקום לפרשה לרעת המנסח (במקרה זה – המבקש).

1. עוד טוען המשיב כי פירוש זה של תניית הבוררות יביא לחוסר שוויון בין הצדדים: עורך הדין יוכל להפנות מחלוקת להליך של בוררות אך הדבר יימנע מהלקוח.

טענה זו יש לדחות. ראשית, משום לפי הפרשנות הטבעית של לשון תניית הבוררות רשאי גם הלקוח להפנות לבוררות שאלה בנוגע לגובה שכר הטרחה המגיע לעורך הדין. בהחלט ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם דורש עורך הדין שכר טרחה מסוים מהלקוח והלקוח חולק על כך ומבקש להביא את העניין לפני בורר. שנית, משום שבהתאם לעקרון חופש החוזים רשאים צדדים להסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח לקבוע תניית בוררות בעלת תחולה מצומצמת – הנוגעת רק לשכר הטרחה המגיע. שלישית, משום שכפי שנראה להלן במסגרת תביעת בוררות בקשר לשכר הטרחה רשאי הלקוח להעלות נגד עורך הדין כל טענת קיזוז, ודאי כזו הנוגעת לטיב השירות המקצועי שקיבל.

1. מצאנו כי התביעה שכנגד אינה ראויה להידון בהליך הבוררות. מה דינה של טענת הקיזוז שהעלה המשיב נגד תביעת שכר הטרחה שהוגשה לבוררת? בעניין זה יש לאמץ את עמדת המשיב.

הנני סבור כי הנוסח "כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעוה"ד הח"מ בגין טיפול בתביעה" מאפשר להעלות במסגרת הבוררות גם טענות קיזוז שיסודן ברשלנות מקצועית נטענת של עורך הדין.

המפתח נמצא במילה "בקשר". הצדדים הסכימו להעביר לבוררות מחלוקת בקשר לשכר הטרחה המגיע. מחלוקת בקשר לשכר הטרחה המגיע לעורך דין על פי הסכם שכר הטרחה אינה מתמצה בנושאים אריתמטיים-חישוביים (כטענת המבקש בסעיף 10 לתצהירו). הלקוח זכאי לטעון נגד בקשת עורך דינו לחייבו בשכר טרחה כל טענה שמצדיקה, לטעמו, הפחתת שכר הטרחה המגיע ואף ביטול החיוב באופן מלא. בוודאי שהלקוח רשאי לטעון במסגרת זו טענות הנוגעות לטיב השירות המקצועי שקיבל מעורך הדין (טענות שעורך הדין היה מודע אליהן לפחות משנת 2015 כעולה מהמכתב נ/1 שאת תוכנו אישר בעדותו). אחרת תוגבל באופן קשה יכולתו להתגונן מפני התביעה לתשלום שכר טרחה.

הידרשות הבוררת לטענות המשיב בנוגע לטיב השירות המקצועי שקיבל מהמבקש אכן תצריך בירור שונה ורחב יותר משאלת ההתאמה בין דרישת שכר הטרחה להיקף העבודה שבוצעה בפועל בראי הסכם שכר הטרחה. דעתי היא שאין מנוס מלאפשר לטענות אלה לעלות במסגרת הבוררות המוסכמת על הצדדים – כאמור משום הלשון בה נקטו הצדדים וגם בשל הגיונם של דברים.

1. אמת, התוצאה אליה הגעתי עלולה ליצור פיצול בין ערכאות (אם אמנם יגיש המשיב תביעה נפרדת לבית המשפט) ועל כן יש בה פוטנציאל להכרעות סותרות (בכפוף כמובן לדיני ההשתק). תוצאה זו אולי אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, אך היא התוצאה הנכונה במקרה דנן.

התוצאה

1. התביעה מתקבלת בחלקה. ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו תניית הבוררות המופיעה בסעיף 18 להסכם שכר הטרחה בין הצדדים אינה חלה על התביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד תביעת המבקש בהליך הבוררות הקיים בין הצדדים.

לעומת זה, טענת הקיזוז שהעלה המשיב בכתב הגנתו בהליך הבוררות, שיסודה ברשלנות מקצועית נטענת של המבקש, תידון בהליך הבוררות.

1. בנסיבות לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.