1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות, כבוד השופטת שרון צנציפר הלפמן, בת"א 48606-12-14 מיום 21.5.2019 (להלן - פסק הדין). בפסק הדין התקבלה באופן חלקי התביעה במסגרתה עתר התובע לפיצויים בגין הפרת חוזה למכירת עסק לממכר מוצרי מזון, במובן זה שהמערערת חויבה לשלם למשיב סך 110,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2. אליבא המערערת, פסק הדין שגוי בשלושה עניינים עיקריים: הראשון - הקביעה לפיה הטענה לתנאי מתלה בהסכם המכר מהווה הרחבת חזית אסורה; השני - דחיית הטענה לפיה לא התקיים התנאי המתלה ולכן לא הופר הסכם המכר; השלישי- חיוב המערערת בפיצויים בגין הפרת הסכם המכר.

המשיב תקע יתדותיו בפסק דינו של בית משפט קמא.

3. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובמוצגים הגעתי לידי מסקנה כי לא נפלה טעות שבעובדה, במשפט, או בקשר בין זו לבין זה בבית משפט קמא.

למעלה מן הצורך אתייחס בתמצית לעיקרי טענות המערערת:

באשר להרחבת החזית האסורה - כתב ההגנה שהוגש בזמנו ע"י המערערת לבית משפט קמא היה לאקוני ביותר ולא כלל טענה כלשהי בעניין התנאי המתלה. העניין עלה במסגרת ישיבת קדם המשפט ובית משפט קמא הבהיר בהחלטתו מיום 14.7.2015, במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול, כי "לא תותר הרחבת חזית". בנסיבות אלה ברי כי התובע דלמטה לא נדרש להתייחס בראיותיו לסוגיית התנאי המתלה, וממילא לא נדרש להביא ראיות בעניין האחריות לסיכול התנאי כקבוע בסעיף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973.

באשר לקביעת בית משפט קמא לפיה האחריות לאי קיומו של התנאי המתלה מוטלת על הנתבעת דלמטה - מדובר בקביעה אשר מבוססת על שמיעת עדויות ובחינת ראיות. בית משפט קמא מצא כי גרסת הנתבעת (המערערת דכאן) לפיה לא עלה בידיה לקבל את פרטי בעלת הנכס או בא כוחה היא גירסה מיתממת. לאמיתו של דבר, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, הוכח שהנתבעת ניהלה משא ומתן עם מוכר אחר והתקשרה עמו זמן קצר לאחר מכן, חלף קיום הסכם המכר. ממצאים עובדתיים אלה מבוססים על שמיעת עדויות ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא.

באשר לקביעת הנזק - מדובר בעניין אריתמטי פשוט. בית משפט קמא קבע את הנזק כשיעור ההפרש שבין הסכם המכר שהופר לבין הסכם חלופי שנכרת בין המשיב לבין מוכר חלופי. נוסח ההסכם החלופי הוצג כראייה לפני בית משפט קמא. נוסח זה כולל סעיף ברור של תמורה. מכאן שאין הצדקה כלשהי להתערבות בקביעה זו של בית משפט קמא.

4. סיכומם של דברים, אני מורה על דחיית הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את המערערת בהוצאות ושכר טרחה בא כוח המשיב בסך 10,000 ₪, לתשלום מתוך העירבון שהופקד ע"י המערערת בקופת בית המשפט. יתרת העירבון תוחזר למערערת.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה