01 דצמבר 2021

1. הנתבעת 2 עוסקת בדיוור ומשלוחים עבור לקוחות שונים. הנתבע 1 הוא מנהלה. אין חולק כי בתחילת תקופת ההעסקה מושא הליך זה פעל הנתבע 1 כמעסיק (עוסק מורשה) כשבשלב מסוים הועברה הפעילות העסקית לנתבעת 2. הנתבעים אינם חולקים על רצף ההעסקה לענין זכויות שנצברו.
2. התובעים הם בני זוג.
3. אין חולק כי התובע עבד אצל הנתבעים בתקופה שמ3/15 ועד דצמבר 2017. הצדדים חלוקים בשאלה האם גם התובעת עבדה אצלה. אליבא דתובעת עבדה החל מיום 4/15 ועד מועד בו ילדה (31.8.17) ובפועל פוטרה במהלך חודש 12/17.
4. אין חולק כי במהלך תקופת העבודה ביצע התובע מסירות של דואר בנקאי (לבנק הפועלים- להלן -הבנק). מסירות לבנק בוצעו פעמיים או שלוש ביום (לגבי ההיקף המדויק ישנה מחלוקת בין הצדדים).
5. מועדי מסירות הבנק כעולה מעדות התובע, היו כדלקמן: מסירה ראשונה- בין 5.30 ל7.30 מסירה שניה- בין השעות13.30.-14.30 מסירה שלישית – בין השעות 15.00-16.30/17.00.
6. כמו כן, אין חולק כי התובע ביצע לתקופה מסוימת בתוך תקופת העבודה, גם שליחויות נוספות בתעריף של 8 ₪ לשליחות. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה היקף התקופה בה ביצע התובע גם שליחויות. התובע לא טען טענה ברורה בנדון (ר' תצהירו בו אינו נוקב כלל בתקופה לעומת הח"נ בה מציין פעמים חוזרות שמדובר רק בתקופה חלקית, ואילו הנתבעים טענו כי מדובר בשלושה חודשי עבודה בלבד (ס' 6 לתצהיר הנתבע).)
7. אין חולק כי התעריף עבור כל סבב מסירה של דאר בנקאי הוא 100 ₪.
8. אין חולק כי עבור התובע לא בוצעו הפרשות לפנסיה.
9. התובע עצמו מאשר כי תוך כדי תקופת עבודתו אצל הנתבעת ביצע גם עבודות אחרות עבור אחרים.
10. סיום יחסי העבודה בין הצדדים ארע במקביל לסיום התקשרותה של הנתבעת עם הבנק. בשאלה האם מדובר בהתפטרות או פיטורין חלוקים הצדדים ואולם אינם חלוקים על כך שהתובע החל לעבוד אצל הזכיין שעמו התקשר הבנק מיד בסמוך לסיום עבודתו אצל הנתבעת .

המחלוקות

1. בין הצדדים שנויות במחלוקת הסוגיות הבאות- היקף שעות העבודה, האם התובעת עבדה אצל הנתבעת, האם ישנה זכאות לזכויות סוציאליות הקשורות בעבודה ובכלל זה דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, החזר נסיעות, חופשה שנתית, שכר בגין ש"נ (עבור התובע בלבד). כן נתבע פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר. כן חלוקים באשר לנסיבות סיום העבודה וכפועל יוצא-לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, ופיצויי פיטורין.
2. יוער כי לכתחילה היתה מחלוקת בדבר יריבות שבין הנתבע אישית לבין התובע. שני הצדדים לא נתנו דעתם לכך בסכומיהם ולפיכך וגם נוכח העובדה שאין חולק כי בראשית הדרך עבד התובע אצל הנתבע אישית, מצאנו כי יש מקום לחייב הנתבעים בחבות ככל שתהא.

דיון והכרעה

1. נפתח דיוננו בהכרעה בסוגיות העקרוניות שבמחלוקת ומשם נפנה לדון ברכיבי התביעה הספציפיים.

האם התובעת היתה עובדת הנתבעת?

1. התשובה לשאלה זו שלילית. האמנו לגרסת הנתבעים כי התובעת מעולם לא עבדה אצל מי מהם וכי הנפקת תלושים על שמה נעשתה לבקשת התובע לפיצול התלוש משיקולי מס וכיו"ב של התובע.
2. עדות התובעת בח"נ גילתה באופן ברור כי היא נעדרת כל ידיעה אישית על העבודה שלכאורה היא עצמה עבדה בה. היא לא ידעה מהן שליחויות, לא דברה עם יוסי מעולם (יוסי זיו- מי שהיה הממונה הישיר על עובדי מסירות הבנקים- להלן: יוסי) ועליו רק שמעה (טענה כי אינה מדברת עברית ולכן בעלה דיבר עם הנתבע - אך הדבר לא התיישב עם אופן עדותה לפנינו כאשר למרות שנזקקה לכאורה לתרגום, ידעה להשיב גם בלעדיו (ר' כדוגמא עמ' 9ש'6), ואף לא עם משך עבודה המחייב תקשורת ישירה בינה לבין האחראי עליה-יוסי), לא ידעה דבר על המשכורת שקבלה, לא ידעה להסביר כיצד קיבלה משכורת בחודשים בהם לשיטתה שלה לא עבדה (חודשים 9 ו12 2017 , לאחר הלידה- (ר' דווחים לביטוח הלאומי), אישרה כי כל הכסף שהתקבל הוא של בעלה- (סיפת עמ' 9) ,לא יודעת להגיד מה קרה בינואר 2018 לאחר שפוטרה (עמ' 9 ש,12 ואילך) ואף לא את שם המעסיק החלופי שאצלו החל התובע (ולכן גם היא) לעבוד (ר' נספח ג/1 לתצהירה ועדותה שם)ועוד. לתובעת נתנה האפשרות לאחר קדם המשפט להמציא אסמכתא לכך שעברה את מבחני האמינות של הבנק שהם תנאי לתחילת העסקה במסירות בנקים- אך היא לא עשתה כן. זאת ועוד- היא לא תארה נכונה את משך המבחן (תארה שעה וחצי במקום כרבע שעה כגרסת יוסי שאותה העדפנו – עמ 10 ש' 26 בהשוואה לעמ' 21ש' 14 ).
3. התובע עצמו , כשנתבקש לציין מיהם עובדי הנתבעים ציין שמות רבים אך את שם אשתו כלל לא ציין (ר' רישת עמ' 16). ודוק- התובעת כאמור ילדה בחודש 8/17, הדעת נותנת כי העדרה חייב גיוס עובד אחר תחתיה לביצוע מסירות בנקים. התובע לא טען כלל כי כך ארע והדבר מדבר בעד עצמו, שכן הוא עצמו ביצע את כל המסירות לכל אורך התקופה.
4. הנתבעים העידו את יוסי אשר טען כי הוא זה שהגיע להסכם עם התובע על פיצול התלושים ובלא ידיעת הנתבע. בצדק מפנה ב"כ התובעים לחוסר הסבירות בגרסה זו. לא יתכן שהנתבעים עצמם לא ידעו שרשומה אצלם עובדת שהיא התובעת, בעוד בפועל אינה עובדת. ודאי לא יתכן שהנתבע 1 לא ידע על כך כאשר לשיטתו שלו, וכך גם טען יוסי (ר' סיפת עמ' 22),עיקר עיסוקו בנתבעת היה בטיפול בשכר ובקשר עם משרד הנהלת החשבונות. ואולם לא מכך תבנה התובעת. ברי כי לנתבעים היה אינטרס להציג מצג של חוסר שיתוף פעולה עם דווחי שווא לרשויות שבוצעו בידיעתם. אלא שגם אם מקבלים אנו כי הנתבעים ולא רק יוסי היו שותפים לאותה "קנוניה" לפיצול התלוש , אין בכך כדי לסייע לתובעת שמעולם לא עבדה אצלם.
5. משכך, דין תביעת התובעת להדחות. שאלת ההוצאות תידון בסיפת פסק הדין.

מתכונת העבודה של התובע והשכר ששולם

1. בתביעתו טוען התובע כי עבד כל יום בין 5.30 ל17.00 (ולעתים יותר כשלא הספיק לבצע השליחויות בטווחי הזמן שבין מסירות הבנקים) ובימי שישי עד 14.00.
2. בעדותו מציין התובע כי הפסיק לבצע שליחויות שאינן קשורות בבנקים בשלב מסוים (עמ' 13 ש'11). הנתבע טען (ס' 6 לתצהירו) כי ביצוע השליחויות נעשה במשך 3 חודשי העבודה הראשונים בלבד. בהעדר גרסה מפורטת מטעם התובע בנדון, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעים.
3. הדברים גם מתיישבים עם שעלה מראיות אחרות ולפיהן התובע עבד במקביל לעבודתו אצל הנתבעים גם במקומות אחרים- איסוף דמים בקופ"ח (ר' עדותו עמ'15-17, ממנה עולה כי החל לעבוד בעבודה זו כשחדל מביצוע שליחויות עבור הנתבעים. כן יוער כי עבודה זו בוצעה ללא דיווח לביטוח הלאומי), וכן בימק"א ובהוצאת עיתון הארץ. (שני מקומות ההעסקה האחרונים כן מדווחים לביטוח הלאומי (נספח ב/1 לתצהירו))
4. בעדותו דייק התובע את היקף עבודתו וציין כי סיבוב בנקים בבוקר דורש שעה וחצי ושני הסיבובים הנוספים, כ"א שעתיים. כן ציין כי סיבוב אחה"צ מבוצע רק 3 פעמים בשבוע (עמ' 17) .
5. אם כן, בתקופה שבה לא ביצע שליחויות (מרבית תקופת עבודתו) , עבד התובע כ5.5 שעות ביום לכל היותר (בימים שבהן ישנם רק שני סבבי בנקים- 3.5 שעות) .
6. אשר לשכר- על אף נסיון הנתבעים לטעון כי התובע קיבל משכורת על בסיס יומי, הרי שעלה מעדויותיהם כי בפועל המשכורת שולמה על בסיס תעריפים לסיבוב בנקים (ולשליחויות) כאמור לעיל. בנדון זה ר' בין היתר עדות יוסי בעמ' 22 ש' 22.

נסיבות סיום עבודת התובע

1. התובע טוען כי פוטר עם הפסקת התקשרות הנתבעים עם הבנק לשם ביצוע מסירות וזאת בחודש 12/17. לתמיכה בגרסתו הוא מצרף את מכתב הפיטורין שמסרה לו הנתבעת (נספח ג'). הנתבעת טוענת כי התפטר ביזמתו על מנת להתחיל לעבוד אצל אותו גורם שהחל לבצע מסירות הבנק תחת הנתבעת. זאת, כך טוענים, למרות שהנתבעים עשו כל שביכולתם על מנת להמשיך להעסיקו. בהקשר זה מציין הנתבע כי היתה בידו האפשרות ליתן לתובע משימות אחרות חלף מסירות בנקים (ואכן הובהר שמעסיק 100 עובדים בשליחויות מסוגים שונים). את הוצאת מכתב הפיטורין הוא מסביר בכך שהתובע "הוציא במרמה ותוך סחיטה ממני מכתב פיטורין". (ס' 19 לתצהירו). לטענת הנתבעים, התובע החל בפועל לעבוד עם המתחרה "בשחור" עוד בטרם סיים עבודתו אצל התובע והתחמק מהתייצבות בעבודה אצל הנתבעים בנימוקי מחלה שקריים. (לתצהירו צרף התובע אישורי מחלה).
2. סבורים אנו כי אכן העברת פעילות מסירות הבנקים מהנתבעים הביאה את התובע לבקש לעבור לעבוד אצל המתחרה (ר' למשל ההתכתבות בוואטסאפ שצורפה כנספח ב' לתצהיר הנתבע- בעמ' 21 לקובץ). עם זאת נראה כי מדובר בהסכמה על סיום העבודה בנסיבות אלה (ר' רמז לכך גם בהתכתבות בין השניים מה1/12/17 וה3/12/17). בשום שלב באותה התכתבות לא נמצא ביטוי לכך שהנתבעים מציעים לתובע במפורש לעבוד אצלם בתפקיד אחר ושלא לסיים עבודתו אצלם. בסיפת אותו נספח ב' גם מבטיח הנתבע לתובע להוציא לו מכתב סיום עבודה. לא ניתן שום הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבע היה "מוכרח" על ידי התובע ליתן לו מכתב פיטורין (ור' עדות הנתבע בסיפת עמ' 27 ואילך) ולא קיבלנו , על כן , טענה זו. הנסיון תוך כדי הח"נ לטעון כאילו לתובע היה חלק בהעברת פעילות הבנק לגורם אחר , לא זו בלבד שמהווה הרחבת חזית, אלא גם לא משכנע, שכן כפי שעלה מתוך עדותו של יוסי- הטעם לסיום העבודה עם הבנק היה נעוץ בעניינים אחרים (ר' הודאתו של יוסי בדבר תקלה חמורה שלו שבגינה הפסיק לעבוד בבנקים בסוף 2017 ברישת עמ' 25 וטענתו הבלתי מהימנה של הנתבע כביכול מדובר בתקופה אחרת בעמ' 28). משכך יש לקבל את מכתב הפיטורין כפי שהוא.
3. על רקע קביעותינו אלה, יבחנו רכיבי התביעה.

רכיבי התביעה

התביעה לתשלום בגין ש"נ

1. לעיל קבענו כי במרבית התקופה עבד התובע עד 5.5 שעות ביום. לכן אינו זכאי לתשלום בגין ש"נ.
2. ביחס לתקופת 3 חודשי ביצוע השליחויות- בהעדר גרסה סדורה של הנתבעים באשר להיקף שעות העבודה באותה תקופה, מצאנו לקבל כי השליחויות בוצעו בטווחי הזמן שבין ביצועי מסירות הבנק. ואולם כאמור לעיל , מדובר ב-3 ימים בשבוע בלבד שכן בימים בהם אין סבב בנקים שלישי מסתיימת העבודה קודם לכן. עסקינן לכן ב3/5 מימי העבודה ל-3 חודשים.
3. הנתבעים לא הראו הכיצד היה בתשלום ששולם לתובע בגין שליחויות בצירוף מסירות בנק כדי לכסות זכאותו לתשלום בגין ש"נ . תלושי השכר שהציג התובע לאותם חודשים (נספחים ו' לתצהירו) מצביעים על העדר הפרדה בין שעות עבודה רגילות לש"נ. משכך יערך תחשיב ביחס לתקופה זו על יסוד הנתונים דלקמן: בימים בהם היו 3 סבבים- עבד התובע מ5.30 עד 17.00, היינו 11.5שעות מתוכן שעתיים נוספות בערכי 125% ושעה וחצי בערכי 150%. לפיכך יהא התחשיב כדלקמן: בגין השעתיים הנוספות הראשונות-שכר מינימום דאז – 25 ₪ * 1.25*2 * 4.2 שבועות* 3 (חודשים)=785 ₪. בגין השעה וחצי שלאחריהן-25* 1.5*1.5*4.2*3= 709 ₪.

סה"כ זכאי התובע להפרשי שכר בגין ש"נ בסך של 1494 ₪.

תשלום בגין עבודה ביום המנוחה השבועי

1. התובע הוא מוסלמי ואין חולק כי עבד בימי שישי. הנתבעת טוענת כי יום המנוחה השבועי שלו היה שבת.
2. אף שהתרשמנו כי התובע נהג לעבוד בימי שישי לא רק אצל הנתבעת וכי העבודה ביום שישי לא נכפתה עליו בניגוד לרצונו (אף כי אין ספק כי נדרשה לנתבעים עבודה בימי שישי ולא בשבת)- עדיין אין בכך כדי לשלול ממנו הזכות לבחור את יום המנוחה השבועית שלו. לו היתה הנתבעת מסדירה בהודעה לעובד כדין את יום המנוחה כטענתה כעת, לא היה התובע יכול להשמע בטענותיו דהיום. משלא כך עשתה, מקבלים אנו כי יום שישי הוא יום המנוחה השבועית שלו. לכן זכאי התובע לשווי ה"דלתא" בין השכר ששולם לו לבין שווי עבודה ביום המנוחה השבועי (50%). עסקינן ב3.5 שעות ביום ועל כן בשווי של 1.75 שעות לשבוע. התובע עבד 2.58*52 שבועות- קרי 134 שבועות ולכן זכאי לשווי שכר של ((שכר שעתי אחרון)26*1.75*134= )6104 ₪.

פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת

1. מתוך ההתכתבות בוואטסאפ- נספח ב' לתצהיר הנתבע, ברי כאמור כי מדובר בסיום עבודה בהסכמה מראש. משכך אין מקום לפסוק לתובע שווי הודעה מוקדמת, שכן על כך ידע הוא ביחד עם הנתבעים עוד זמן משמעותי קודם לכן. התביעה לפיצוי בגין הודעה מוקדמת נדחית.
2. מאידך , נוכח מכתב הפיטורין, זכאי התובע לפיצויי פיטורין. התובע ערך תחשיב לענין זה לפי שכר מינימום למשרה מלאה. כאמור שוכנענו שהתובע לא עבד משרה מלאה ולמעשה עבד הרבה פחות מכך. בממוצע עבד בשבוע 27 שעות שהן 64% משרה. על כן זכאי על יסוד שכר המינימום כנטען לעיל ל3,068 ₪ ובמכפלת תקופת עבודתו (2.58 שנים)- זכאי לתשלום של 7967 ₪ בגין פיצויי פיטורין.

חופשה

1. לטענת התובע לא קיבל כל תשלום בגין חופשה שנתית והוא תבע פדיונה בהתחשב בהיקף מכלול עבודתו וחלקיות המשרה. מקובלת טענת הנתבעים כי בהתחשב במועד הגשת התביעה נותרה זכאות לתשלום פדיון חופשה רק בגין השנים 2016-2017. כמו כן יש מקום להתחשב ביום עבודה חלקי (3.5-5.5 שעות ביום). על כן זכאי לפדיון חופשה בסך של 3461 ₪.

הבראה

1. התובע טוען לזכאות ל14 ימי הבראה. עם זאת יש להתחשב בחלקיות משרתו כטענת הנתבעת ובשעור שקבענו לעיל.
2. הנתבעים מוסיפים וטוענים בכתב ההגנה כי יש להפחית משווי הזכאות את דמי ההבראה כמופיע בתלושי השכר (וריכוזיהם נספח א' לתצהיר הנתבע) שולמו 100 ₪ לחודש, ועל כן משמע שקיבל דמי הבראה בעודף שיש לקזזם. בתצהירו בחר התובע שלא להתייחס לכך. גרסת הנתבעים עליה חזר הנתבע בתצהירו לא הועמדה גם במבחן הח"נ והתובע לא טען בסכומיו דבר בנדון. משכך דין תביעת התובע ברכיב זה להדחות. עם זאת לא מצאנו מקום להורות על קיזוז. הנתבעת היא שבחרה לשלם לתובע כפי ששילמה ואינה יכולה בדיעבד לבקש לשלול ממנו סכומים ששילמה.

חגים

1. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום בגין ימי חג יהודיים. משנמצא כי טוען לזכויות בהיותו מוסלמי, זכאי לדמי חגים על בסיס זה . בעדותו ובסכומיו חזר בו מטענתו לימי חג מוסלמיים ונאות לטעון לשכר על בסיס חגים מוסלמיים. משטרח התובע לכמת את ימי החג היהודים יש מקום לערוך תחשיב בהתחשב בימי החג המוסלמים שחלו באותה תקופה- עסקינן ב17 ימים שהיו ימי עבודה .
2. טענות הנתבעת לכך שלא עבד בימי חגים לא הוכחו ואינן רלבנטיות לזכאותו ולהפך. גם הטענה כי לא עבד ביום לפני וביום למחרת החג- היא טענה בעלמא שלא הוכחה. הנתבעים לא הציגו יומני עבודה ועל כן הנטל בנדון רובץ לפתחם. עם זאת מקובלת הטענה כי בחודש אוקטובר 2017 לא עבד. כך עולה הן מהדיווחים והן מהעדר כל תקשורת בין הצדדים בוואטסאפ נספח ב' לתצהיר הנתבע. כמו כן יש להביא בחשבון את שוויו האמתי של יום עבודה של התובע. נוכח כל אלה זכאי התובע לשווי דמי חגים בסך של 2263 ₪ .

הפרשות לפנסיה

1. אין חולק כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובע. התובע צרף לתצהירו (נספח ה) אסמכתאות להיותו מבוטח בקרן פנסיה עובר לתחילת עבודתו אצל הנתבעים.
2. על בסיס השכר החודשי הממוצע שקבענו לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה בסך של 7689 ₪.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר

1. התובע טען כי לא קיבל במהלך העבודה תלושי שכר, למעט ב3 החודשים הראשונים. הנתבעת הכחישה טענה זו. הנתבעת צרפה ריכוזי משכורות . מששני הצדדים לא ביססו בדבר טענותיהם, ואף אחד מהם גם לא חקר את האחר בנדון ולא טען בקשר לכך בסכומיו, מוצאים אנו כי כפות המאזנים מעוינות ועל כן לא עמד התובע בנטל להוכיח גרסתו, והתביעה ברכיב זה נדחית.

טענות הקיזוז

1. הנתבעת העלתה תחילה טענות קיזוז שונות שכולן נזנחו בהמשך. עם זאת ומעבר לאמור לעיל לענין דמי הבראה, יוער כי סברנו שסיום העבודה נעשה בהסכמה ובהתראה מראש ועל כן גם אין מקום להורות על קיזוז בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות ואף לא לפיצוי בגין נזקי עזיבת התובע בנסיבות שתוארו לעיל (וכאשר הנזקים כלל לא הוכחו).

סוף דבר

על הנתבעים לשלם לתובע הסכומים הבאים:

הפרשי שכר בגין ש"נ בסך של 1494 ₪.

הפרשי שכר בגין עבודה ביום המנוחה השבועית בסך של6104 ₪.

פיצויי פיטורין בסך של 7967 ₪

פדיון חופשה בסך של 3461 ₪.

שווי דמי חגים בסך של 2263 ₪ .

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה בסך של 7689 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום 31.12.17 ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובע הועמדה על למעלה מ150 אש"ח והסכומים שנפסקו עומדים על כדי 20% מכך. בנסיבות אלה מצאנו לקבוע כי על הנתבעת להשתתף בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ₪ בלבד.

אשר לתובעת- משנדחתה תביעתה שהועמדה על סך של כמעט 180 אש"ח ובנסיבות בהן נדחתה- ראוי כי תחויב בהוצאות הנתבעים ועל כן תשא בהוצאותיהם בסך של 9,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, (01 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.