האם זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, בגין דברים שנאמרו עליה במהלך דיון משפטי?

התובעת הגישה תביעה בסך של 10,000 ₪ בטענה שכינויה במילה "נוכלת" במהלך דיון משפטי על ידי הנתבעת מהווה לשון הרע המזכה אותה בסכום הנתבע.

1. בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם למתן שירות. לבקשת הנתבעת בוטל ההסכם, ההמחאות שנמסרו לתובעת הועברו לגורם אחר שנקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת. במסגרת אותו הליך כינתה הנתבעת את התובעת במילה "נוכלת" ומכאן התביעה לפיצוי.
2. הנתבעת טענה, כי הדברים נאמרו בהליך משפטי ולכן עומדות לה ההגנות הקבועות בסעיפים 13, 14 ו- 15 לחוק לשון הרע, תשכ"ה-1965. עוד טענה כי המחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם למתן השירות הוכרעה מכבר בת"ק 60417-10-18 בה התקבלה תביעת הנתבעת.
3. הנתבעת זומנה כדין לדיון ולא התייצבה, התובעת ביקשה לקבל פסק דין ועל כן נשמעה עדותה ופסק הדין יינתן על בסיס כתבי הטענות ועדותה של התובעת.
4. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדותה של התובעת, אני קובעת, כי על הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת חלה ההגנה הקבועה בסעיף 13 לחוק לשון הרע ולכן דין התביעה להידחות.
6. על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
7. במסגרת הליך משפטי בת"ט 15608-04-18 גרנד טיטון בע"מ נ' פוניס ציינה הנתבעת לגבי התובעת "היא (התובעת- אס"ח) הבטיחה שהיא שמה חותמת. אני מצטערת שאני אומרת את זה אבל היא נוכלת היא אמרה לי שאיך שהיא מגיעה למשרד היא שמה חותמת. אין לי עניין איתם. יוספה ברק נכון שנתתי לה שיקים ועשיתי טעות ונתתי לה אותם פתוחים והאמנתי לה, ויש לי הקלטה וזה לא פייר שאני אשלם את הכסף שגנבו לי את זה. הגשתי תלונה במשטרה..." (עמ' 2 שורות 2-5).
8. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 מגדיר "לשון הרע" מהי:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

1. סעיף 13 שכותרתו "פרסומים מותרים" קובע כך:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

...

(5)   פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

1. אין חולק, כי הנתבעת כינתה את התובעת במילה "נוכלת" במסגרת דיון בבית משפט.

ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (19.8.19) נקבעה מסגרת ההגנה שבסעיף 13 לחוק לשון הרע, דהיינו- הגנה מוחלטת:

"7. סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות – זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק – מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, [פורסם בנבו]). וכפי שנאמר באחת הפרשות:

עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה, הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות (ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)).

8. ... לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88)" (ההדגשות אינן במקור).

עינינו הרואות, כי דברים שנאמרים במהלך דיון משפטי מוגנים הגנה מוחלטת מפני תביעה אזרחית ועל כן דין תביעת התובעת בתיק שבפניי להידחות.

1. לא מצאתי, כי פסק הדין אליו הפנתה התובעת, ע"א 7308/06 דרור חטר ישי נ' מרדכי גילת ואח' (2.3.11) יש בו לתמוך בטענתה לפיצוי, שכן עסקינן בתביעה אודות פרסום בעיתון ולא בדברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי.
2. משההכרעה בתיק ניתנה ללא נוכחות הנתבעת בדיון לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת.
3. נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.