1. התובעת, שהינה עובדת זרה, הגישה נגד הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת), עובדת זרה אף היא, ונגד נתבע מס' 2 (להלן: הנתבע) תביעה בסדר דין מהיר בסך 87,170 ₪. בפרק העובדתי שבכתב התביעה נטען כי הנתבעת, שלוותה מהתובעת 153,680 ₪, נותרה חייבת לה 87,170 ₪, וכי הנתבע גרם להפרת הסכם ההלוואה שנכרת ביניהן בכך שמנע מהתובעת להיכנס לבית בו עבדה הנתבעת על מנת לדרוש את החזר ההלוואה. לכתב התביעה צורפו תצהירים של התובעת ושל ינסה ולדז. שני הנתבעים הגישו כתבי הגנה. לכתב ההגנה של הנתבעת צורף תצהיר. בראש התצהיר נכתב "אני הח"מ Maribelle Varilla, Passport No. EC2745988" ובסופו, תחת הכותרת "אישור", נכתב: "הנני מאשר כי ביום 10.12.2019 הופיעה בפני עורך דין משה ישראל גב' ג'יה מרי רוז ולסקו שזיהתה עצמה על-ידי דרכון פיליפיני P3120253A". לכתב ההגנה של הנתבע צורף תצהירו.

2. בישיבת קדם משפט ביום 2.6.2020 הוריתי על העברת התביעה לפסים של סדר דין רגיל. לאור דברי באי-כוח הצדדים ולאור האמור בכתבי ההגנה קבעתי כי מאחר והנתבעת הודתה בקבלת הכספים מהתובעת, היא תפתח בהבאת הראיות. הוריתי לנתבעת להגיש תצהירי עדויות ראשיות עד ליום 1.10.2021, לתובעת להגיש תצהירים עד 1.12.2020 ולנתבע - להגישם עד 1.1.2021.

3. ביום 28.6.2020 נתן הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי צו לפתיחת הליכים נגד הנתבעת, במסגרתו נקבע כי לא ניתן להמשיך בכל הליך משפטי נגדה ללא אישורו. ביום 10.8.2020 הוריתי על עיכוב הליכים נגד הנתבעת. משלא הגישו התובעת והנתבע תצהירי עדויות ראשיות במועדים שנקבעו בהחלטתי מיום 2.6.2020, הוריתי ביום 3.1.2021 על הגשת סיכומים בכתב. בא-כוח התובעת הגיש ביום 22.2.2012 סיכומים בכתב, אולם בא-כוח הנתבע לא הגיש עד היום סיכומיו.

4. כאמור לעיל, לכתב התביעה צורפו תצהירים של התובעת ושל ינסה ולדז. בתצהירה של ינסה ולדז אין כל התייחסות לנתבע, ואילו בתצהירה הבג"צי של התובעת נכתב: "האמור בסעיפים 10-3, 15-12 שבכתב התביעה הוא בידיעתי האישית". בסעיף 2 לכתב התביעה נכתב כי הנתבעת מועסקת על-ידי בתיה אוריאל. בסעיף 3 לכתב התביעה נכתב כי הנתבע הוא הבן של בתיה אוריאל, "אשר יעץ והנחה את הנתבעת 1 שלא לשלם/להחזיר את כספי ההלוואה והינו בבחינת 'גרם הפרת חוזה'", ובסעיף 15 נכתב כי "המעסיק של הנתבעת הנחה את הנתבעת שלא לאפשר לתובעת להיכנס לבית וכן הנחה אותה שלא לשלם לתובעת והעניין ייסגר בין עורכי דין". לאור האמור בסעיף 2 לכתב התביעה, המעסיקה של הנתבעת הינה בתיה אוריאל ולא הנתבע. לפיכך, אין לראות את האמור בסעיף 15 לכתב התביעה כמתייחס לנתבע. הסעיף היחיד בכתב התביעה שמתייחס לנתבע הינו סעיף 2. אף אם נראה את סעיף 15 לכתב התביעה כמתייחס לנתבע, הרי אין בשני הסעיפים (סעיף 3 וסעיף 15) מסכת עובדתית שיש בה כדי לבסס את הטענה בדבר ביצוע עוולה של גרם הפרת חוזה. התובעת לא פרטה על מה מבוססת טענתה העובדתית בדבר תוכנו של שיח שלכאורה התקיים בין הנתבע לנתבעת שלא בנוכחותה.

על מנת להוכיח שהנתבע ביצע את העוולה, היה על התובעת להוכיח את כל יסודותיה. בין יסודותיה - קיומו של קשר סיבתי בין פעולות הצד השלישי (הנתבע) לבין ההפרה של חוזה בין התובעת לנתבעת, וידיעתו של הצד השלישי הן לקיומו של חוזה כזה והן לכך שכתוצאה מפעולתו עשויה להיגרם הפרה של החוזה. ליסודות אלו אין כל התייחסות בסעיפי כתב התביעה שהיו בידיעתה האישית של התובעת. (על יסודות העוולה ראו ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (פורסם בנבו, 17.6.2019)). עצם סירובו של הנתבע להכניס לדירתו או לדירת אמו את התובעת אינו מצביע על קיום יסודות העוולה. משלא הוכיחה התובעת את כל יסודות העוולה הנזיקית שהיא ייחסה לנתבע בכתב התביעה, דין התביעה נגדו להידחות.

5. אשר על כן, אני דוחה את התביעה נגד הנתבע מס' 2. משלא הגיש נתבע זה סיכומים בכתב, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אייר תשפ"א, 15 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.