1. ביום 25.11.2021 נגזר דינם של המבקשים לאחר שהורשעו בעבירה של שימוש אסור במקרקעין , עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") כנוסחו לפני תיקון 116.
2. מדובר במבנה מפאנל מבודד בשטח של כ 50 מ"ר שהוצב בשטח המוגדר שצ"פ על פי תכנית 21/102/03/21 א' בגוש 2481 חלקה 36. השימוש האסור מבוצע עוד משנת 2013.
3. במסגרת גזר הדין ניתן צו ולפיו על המבקשים להרוס את המבנה מושא האישום ולהפסיק את השימוש בו עד ליום 25.5.22.
4. המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה שכותרתה "בקשה בהסכמה לדחיית מועד כניסת צו הריסה לתוקף".
5. במסגרת נימוקי הבקשה צוין כי המבקשים נמצאים בעיצומו של הליך התכנון וההסדרה של המבנה מול המאשימה והועדה המחוזית.
6. למרות כותרת הבקשה, לא מצאתי כל הסכמה למעט מכתב מטעם מהנדס העיר ולפיו "הוועדה המקומית נמצאת בדיאלוג מתמשך מוך הוועדה מחוזית לטובת הסדרת המצב הקיים..."
7. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, אשר בניגוד לכותרת, מתנגדת לה.
8. המאשימה סבורה כי הדין החל אינו מאפשר לבית המשפט להורות על עיכוב כניסתו לתוקף של צו ההריסה.
9. בתגובה עמדה המאשימה על כך שהסעיף הרלוונטי לצורך קבלת החלטה הינו סעיף 254 ט (ד) (2) לחוק ולא סעיף 254ד(א) לחוק.
10. המאשימה ציינה כי אין באמור בבקשה כדי לענות על דרישות החוק.
11. אכן סעיף 254 ד' נוגע לעיכוב ביצוע שניתן במעמד גזר הדין ואילו סעיף 254 ט הינו המסגרת הנורמטיבית לעניין בקשה זו.
12. ניתן לעכב ביצוע אך ורק מקום שהבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 254ט(ד) לחוק ולפיו:

(1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;

(2) נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

1. משמע, תנאי הכרחי לעיכוב הביצוע הוא כי העבודה האסורה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין.
2. בענייננו, לא חל שינוי תכנוני מהאמור בכתב האישום, היינו, כי על פי התכנית החלה על המקרקעין מדובר בשצ"פ.
3. לבית המשפט אמנם סמכות להאריך את המועד בששה חודשים נוספים, אולם, בענייננו התכנית הקיימת אינה מאפשרת זאת.
4. הוראות החוק רק מחזקות את הדברים שנקבעו לא אחת בפסיקה ולפיהם על מנת לאפשר עיכוב ביצוע יש להראות "אופק תכנוני".
5. כך השופט ג'. קרא ברע"פ 7371/18:

"בית משפט זה כבר עמד לא פעם על החשיבות הרבה בביצוע צווי הריסה בין מנהליים ובין שיפוטיים במועדם, וכי בקשת ארכה לביצוע צו הריסה תיענה בחיוב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה שאמור להכשיר את הבניה הבלתי חוקית נמצא "בהישג יד ממשי" (ראו, למשל, רע"פ 4007/14 ספיר – קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל – הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (‏12.6.2014); רע"פ 4961/18 אגבאריה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז חיפה‏ [פורסם בנבו] (‏5.9.2018)). בעניינו של המבקש אין אופק תכנוני, אין צפי ממשי לקבלת היתר בניה ובטח שהוא אינו מצוי בהישג יד, כהגדרת המושג בפסיקה".

1. בענייננו לא זו בלבד שאין אופק תכנוני אלא מתוך המכתב שצורף לבקשה עולה כי "הוועדה המקומית נמצאת בדיאלוג מתמשך מול הוועדה המחוזית...".
2. בהיעדר תכנית, לא ניתן להגיש בקשה להיתר ובוודאי שבמצב דברים זה, גם בששה חודשים נוספים לא ניתן יהיה לראות היתר באופק.
3. לפיכך, משהבקשה אינה עומדת בתנאי החוק והפסיקה, הבקשה נדחית. צו ההריסה יבוצע בהתאם לקבוע בגזר הדין.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"ב, 16 מאי 2022, בהעדר הצדדים.