בפני תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכוש לרכב.

התובעת חברת "כלל" קבעה שמבוטח שלה מגיעים תגמולי ביטוח בסך של 21,387.66 ₪ על פי פוליסת הביטוח המקיף ועל סמך הערכת שמאי שבדק את הרכב ולאחר ניכוי השתתפות עצמית וערכי כינון מסתכם סך התשלומים ששילמה בסך של 22,015 ₪.

להוכחת טענותיה הסתמכה התובעת על הודעה על התאונה שנמסרה על ידי המבוטח שלה שמילא את הטופס ביום 20.3.18 כאשר התאונה היא מיום 14.3.18 בשעה 13:00 בשכונת אלפואר בשפרעם ותיאור המקרה המופיע בה "הרכב עמד בחניה וצד ג' חזר ברוורס על הרכב".

כאן המקום לציין שני דברים המצריכים התייחסות – ראשית בהודעה על התאונה מופיע כיתוב "עמד בחנייה אין נהג" ושנית על ההודעה חתומה הנהגת בשותי רוזנא, אשר הכחישה בעדותה בפני את חתימתה, כמו כן ציינה כי בניגוד לכיתוב היא היתה ברכב כאשר פגע בה הנתבע יחד עם בנה.

הנהגת סיפרה כי סוכן הביטוח הגיע לביתה ושם מולא הטופס ונמסרה גרסתה.

גירסתה כפי שבאה לידי בטוי בכתב התביעה ובעדות בפני היתה, כי ביום 14.3.18 בשעה 13.00 לערך חנתה ברחוב אלפואר (לאחר שהביאה את בנה מהגן) ובטרם תמשיך בנסיעתה, כאשר הנתבע נסע אחורנית ברוורס ופגע ברכבה תוך גרימת נזק.

הנתבע שאין לו ביטוח, הכחיש את נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי נהגת הרכב המבוטח וטען, כי התאונה התרחשה בנסיבות אחרות. הנתבע לא הכחיש שחזר אחורה בכביש דו סטרי לאחר שפספס את הכניסה לדרך הצדדית בו מצוי הגן שאליו ביקש להגיע, אלא שלטענתו עצר את הרכב עצירה מלאה ואילו נהגת התובעת יצאה מאותה סימטה צרה שמהווה כניסה לגן הילדים בנסיעה אחורנית והיא זו שפגעה ברכבו מצד ימין וגרמה לנזק.

הנתבע הגיש תמונות שונות לבית המשפט (התמונות סומנו מ/1 לרבות תמונה עליה סומן מקום הרכבים בזמן האירוע לטענתו), הממחישות את טענתו, כי במקום התאונה ביציאה מהסמטה אין מקומות חניה והטענה שרכב המבוטח חנה היא טענה לא נכונה וכל רכב שנכנס לסמטה זו חייב לחזור אחורנית על מנת להגיע לכביש.

הנתבע הסב את תשומת לב בית המשפט, כי הסתירה בין עדות הנהגת של הרכב המבוטח כי היתה ברכב חונה (ולא בנסיעה כטענתו) כשהיא ברכב, שעה שבטופס ההודעה על התאונה צויין בכיתוב בו הרכב עמד בחניה ללא נהג, כי אין נהג בחניה היא סתירה שיש בה כדי ללמד על כך שאין לתת אמון בגרסתה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גירסאות הנהגים המעורבים ואת התמונות שהוצגו לי לרבות חקירתם הקצרה של הנהגים לגבי האירוע, אני פוסק כי דין התביעה להתקבל.

אינני נותן אמון בגרסתו של הנתבע כי רכב מבוטח התובעת נהוג על ידי גב' בשותי הוא זה שחזר אחורנית ופגע ברכבו והעדויות והראיות מלמדות כי הנתבע הוא זה שפגע ברכב המבוטח תוך כדי חזרה ברברס וזאת בחוסר זהירות וללא שימוש במכוון כפי שקובע החוק.

להלן נימוקיי:

1. ראשית אציין, כי תמוה בעיני וזה בלשון המעטה הכיצד אם רכבו של הנתבע נפגע על ידי רכב המבוטח וגרם לו נזק, גם אם היה זה נזק לא גדול (כ- 1,000 ₪) על פי עדות הנתבע לא תבע הנתבע נזק זה. עוד טען הנתבע וטענה זו עלתה לראשונה בעדותו, כי בעלה של הנהגת והיא סיכמו כי כל צד ישא בנזקיו, טענה הזו אילו היתה נטענת בכתב ההגנה, היתה מביאה מן הסתם להבאתו לעדות, ואולם טענה זו גם אינה סבירה נוכח הנזק היותר גדול שהוכח ברכב המבוטח, נזק שהנתבע ידע להערכתי היטב שייתבע עליו באופן אישי לאור העדר ביטוח.

2. ואולם למעלה מזה, תמונות הנזקים ברכבם ותיאור גרסת הצדדים, לרבות התמונות שהוצגו והטענות של הנתבע, כי כביכול התאונה לא היתה יכולה להגרם בנסיבות אותן תיארה המבוטחת, לא התקבלו על דעתי וארחיב. הנתבע לא הכחיש כי נסע ברוורס אלא שלטענתו לפתע עצר והמבטחת חזרה ברוורס ופגעה בו, כשהיא בעצירה מוחלטת, תמונות הנזקים אינן תומכות בכך וגם לא סבירות. סביר בעיני יותר כי הנתבע חזר ברוורס ובחוסר זהירות פגע ברכב המבוטחת שחנה לאחר שיצא מהסמטה בנסיבות אותן תיארה המבוטחת. הנתבע טען שכדי לפגוע ברכב המבוטחת הוא היה צריך להיות כשהחלק האחורי שלו נמצא בתוך הכביש ואולם התמונות והגרסה הכוללת לא שכנעו אותי שיש לקבל אמון בטענה זו ואני סבור שחזרתו ברוורס בחוסר זהירות ופגיעה ברכב המבוטח היא זו שגרמה לנזק.

3. בטופס ההודעה על התאונה צויינה הגרסה בה אני נותן אמון זה ברובליקת "תיאור המקרה" כך נכתב שם:

"הרכב עמד בחניה וצד ג' חזר ברוורס על הרכב". לא ברור מי הוסיף את הכתוב "רכב בחניה אין נהג", אך ספק בעיני אם כי זו היתה המבוטחת וכנראה שהכיתוב הוסף בהמשך ללא ידיעתה.

לא מצאתי טענה ששוללת את גרסתה האמינה של המבוטחת כפי שנמסרה בבית המשפט ולכן דין התביעה בכללותה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום ששילמה למבוטח בסכום של 22,017 ₪ בתוספת אגרת בית משפט ראשונה ששולמה, שכר טרחת עורך דין בשיעור 1,500 ₪ + מע"מ והוצאות העד בסך של 250 ₪ (חברת כלל תשלם לעדה בשותי סכום זה) והיא תשופה בפסק הדין על ההוצאה האמורה.

סכום זה ישלם הנתבע לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.