בפני תביעה כספית, על סך של 12,243 ₪ (מתוכו 1,990 ₪ לתובע 2), שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

בקליפת אגוז: בעיקול בתוך חניון, כשכלי רכב חונים מצד ימין ומפריעים לתנועה, נסעה משאית הנתבעים אחורנית (לדברי נהגה, על מנת שיתאפשר להשלים את העיקול), וכשחזרה קדימה מצאה בפינה הימנית-קדמית שלה את רכב התובעים (שנהגתו הסבירה כי הבינה שהמשאית נוסעת אחורנית על מנת לחנות). המרווח שאיפשר את מעבר רכב התובעים אומר דרשני, ומאידך, אם נהגת התובעים לא הבחינה במשאית המתקדמת, משמע המרווח לא היה גדול בהרבה מרוחב רכבה. בנסיבות, יש לזקוף לחובתה אשם תורם משמעותי.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך כולל של 6,122 ₪ (מתוכו 995 ₪ לתובע 2), וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן שכר העדה בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. בנוסף, יהיה התובע 2 זכאי לשיפוי בשיעור מחצית מהפסדי אבדן הנחת העדר תביעות, כנגד הצגת אסמכתאות.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.