08 דצמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5.5.19, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 19% מיום 13.6.17.

רקע עובדתי

2. המערער יליד 1948. המשיב הכיר בירידה בשמיעה ובטנטון מהם המערער סובל כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

3. הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.10.17, קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 13.6.17, בגין הליקויים הבאים:

10% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(ג)(3);

10% בגין טנטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II).

4. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 15067-01-18). בפסק דין מיום 21.1.19 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים, שלפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת ש"תשוב ותבחן את קביעתה אודות ליקוי השמיעה, בהתייחס אל בדיקת הברה מיום 13.6.17 ולבדיקות השמיעה שעמדו בפניה" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

5. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 5.5.19. לאחר שהקשיבה לטיעוני ב"כ המערער, עיינה הוועדה בבדיקות השמיעה מיום 16.8.15 ומיום 27.9.16 ובבדיקת ברה מיום 13.6.17, וקבעה כך:

"לפי החלטת בית הדין מתאריך 21.01.19 - הוועדה מתייחסת ראשית לבדיקות השמיעה אשר בתיקו והן מ- 16.08.15 ו- 27.09.16. בבדיקות הללו קיימת ירידה חושית עצבית בטונים הגבוהים כשברוב התדירויות קיים פגם פער הולכתי של בין 10- 20 דציבל. בשתי הבדיקות ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם 30 דציבל משני הצדדים. בהתייחס לבדיקת ה- BERA מ- 13.06.17 נתקבלו בה תגובות ב- 35 דציבל ב- 1,000 הרץ ו- 50 דציבל ב- 2,000 הרץ מימין וב- 45 דציבל ב- 1,000 הרץ ו- 60 דציבל ב- 2,000 הרץ משמאל. בטווח 3,000 הרץ התגובות היו ב- 45 דציבל מימין וב- 50- 55 דציבל משמאל. בדיקת ה- BERA אינה מבטאת את הירידה החושית עצבית שהיא הירידה שמתרחשת בפגיעה מרעש. לכן הוועדה התייחסה לבדיקות השמיעה העקביות אשר בתיקו והנכות שנקבעה מסתמכת על הבדיקות הללו כמו שקובע תקנון המל"ל.

ההתייחסות לבדיקות BERA היא כשקיימת חוסר ודאות לגבי רמת שמיעתו של התובע.

לכן הוועדה אינה משנה את החלטתה".

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, בדיקת השמיעה מיום 16.8.15 ממכון אורתופון מקנה נכות גבוהה מזו שקבעה הוועדה, ולכן טעתה הוועדה עת הסתמכה בקביעתה על בדיקת השמיעה מיום 27.5.16, ממכון גל פון. לחילופין נטען, כי היה על הוועדה לערוך ממוצע בין שתי הבדיקות.

7. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, התייחסה לשתי בדיקות השמיעה והתאימה למערער את דרגת הנכות התואמת את נכותו. נטען כי טענות המערער בנוגע לניתוח בדיקות השמיעה מכוונות כנגד עניין רפואי מובהק.

דיון והכרעה

8. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ונתתי דעתי לפרוטוקול הוועדה ולחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

9. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה לבחון בשנית קביעתה אודות הנכות בגין ליקוי השמיעה, וזאת לאחר שתתייחס לבדיקות השמיעה ולבדיקת הברה.

10. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, שהוועדה ניתחה את ממצאי בדיקות השמיעה השונות, מיום 16.8.15 ומיום 27.9.16 והגיעה למסקנה, כי "בשתי הבדיקות ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם 30 דציבל משני הצדדים". הוועדה אף הסבירה מדוע בדיקת הברה אינה רלוונטית לבחינת ליקוי השמיעה, שכן בדיקת הברה אינה מבטאת את הירידה החושית עצבית, שהיא המדד הרלוונטי להערכת הנכות בעקבות חשיפה לרעש מזיק. בנסיבות אלה, מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ושוכנעתי שבחנה את נכותו של המערער בגין ליקוי שמיעה באופן ברור ומנומק. לטעמי, לא עלה בידי המערער להצביע על סתירה או אי התאמה בין ממצאי הוועדה כמפורט לעיל ובין פריט הליקוי שיושם בגין ליקוי שמיעה.

11. בצדק טען המשיב, כי ניתוח בדיקות השמיעה שערך המערער בערעורו, לרבות המדדים והנתונים המוצגים בטבלאות, הם עניין רפואי מובהק, ואין לבית הדין סמכות להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. משכך גם נדחית הטענה שהיה על הוועדה לערוך ממוצע בין הבדיקות. יתר על כן, שימת לב לכך שהבדיקה המאוחרת היא הבדיקה שבה נמדדו ערכים נמוכים יותר.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה

ניתן היום, י' כסלו תש"פ, (08 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.