1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 21.11.2018 בכביש 85, ביציאה המזרחית מכרמיאל. התובעות טוענות לנזקים בסך כולל של 14,054 ₪ (מתוכו סך 4,390 ₪ הפסדי הפעלת פוליסה של התובעת 2, והיתרה תביעת שיבוב).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי רכב התובעות יצא מכרמיאל ופנה ימינה, ואילו משאית הנתבעים הגיעה על כביש 85 מזרחה. כלי הרכב נפגשו (דופן שמאל קדמי של הרכב עם דופן ימין קדמי של המשאית), לפי תמונות שצולמו בזירה, לאחר שהסתיים נתיב ההשתלבות, אולם בקטע בו הנתיב הימני עודנו די רחב כדי להחזיק את שניהם (שכן שניהם מצולמים בתוך הנתיב).

4. נהגת התובעת טוענת כי כבר התקדמה כ-400 מטרים מהרמזור, כשהמשאית עברה ימינה מהנתיב השמאלי (אם כי היא לא ראתה את עצם המעבר, או את התקרבות המשאית אליה), ואילו נהג הנתבעים טוען כי היה כל העת על הנתיב הימני, ורכב התובעת היה עדיין במהלך השתלבות, ובשטח המת שבקדמת המשאית מימין.

5. אין ראיה למעבר נתיב של המשאית, ותמונות הזירה מלמדות כי למרות שהתאונה לא ארעה קרוב לרמזור כטענת נהג המשאית, עדיין מדובר בשלב בו ניתן לדבר על השתלבות. בשלב זה על שני הנהגים לנקוט משנה זהירות – על נהגת הרכב לתת זכות קדימה למשאית, ועל נהג המשאית להיות ער לכלי הרכב המגיעים מימינו – אם כי נכון הוא כי בשלב מסוים הוא עשוי לאבד קשר עין עם סדרת כלי הרכב, אשר בשלב זה כבר אמורה לאפשר לו להתקדם ללא ניסיון השתלבות.

6. בנסיבות אלה, אני סבור כי עיקר האחריות רובץ לפתחה של נהגת הרכב. אילו הייתי דן בנזקי המשאית, הייתי מייחס לנהגה אשם תורם בשיעור של 30%; אולם בעת דיון בנזקי הרכב אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

7. התביעה נדחית בזה. בשים לב למכלול הנסיבות, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"א, 12 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.