1. התובע נפגע בתאונת דרכים, ביום 19.1.2019, והגיש תביעתו לפיצויים בגין נזקיו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים"), כנגד מבטחת רכבו – היא הנתבעת. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה, בקשה שהתקבלה באופן חלקי ביום 2.9.2019 משמונה מומחה בתחום האורתופדיה אשר יחווה דעתו בנוגע לצורך במינוי מומחה נפרד בתחום הנוירולוגיה. בהחלטת המינוי נקבע כי הבדיקה של המומחה תתבצע שנה לאחר התאונה לכל המוקדם. לבקשת התובע ולפנים משורת הדין, הוחלף המומחה שהתמנה במקור לד"ר שגיב שאול (להלן "המומחה"), אשר הגיש את חוות דעתו ביום 10.9.2020.

2. בחוות דעתו ציין המומחה כי לטענת התובע מרבית כאבי הצוואר והגב חלפו, אך הוא סובל מעט מכאבים בגב תחתון, לעיתים חש רדימות בישבן מצד ימין עם הקרנה לרגל ימין, וכן סובל מכאבים בעת הרמת משאות ובעת פעילות גופנית מאומצת. בבדיקתו הקלינית קבע המומחה כי התובע במצב כללי תקין, הליכתו תקינה, וכן מצא כי תנועות הגב והצוואר מלאות. אף בהיבט הנוירולוגי סבר המומחה כי אין חסר נוירולוגי ואין מקום למנות מומחה נוסף בתחום זה. המומחה ניתח את המסמכים שהוצגו לפניו, ובסיכום חוות דעתו קבע כי התובע סבל משך כשנה לאחר התאונה מנכות זמנית של 15%, אך כיום תנועות הצוואר והגב תקינות כך שאין מקום להעניק לו נכות צמיתה.

3. התובע סבר כי קביעת המומחה לוקה בחסר ושיגר למומחה שאלות הבהרה, לאחר שביצע בדיקת CT, אלא שהמומחה לא חזר מעמדתו, הבהיר כי נכות נקבעת על סמך ממצאים אובייקטיביים של הגבלה בתנועה או חסר נוירולוגי, בפרט כשבדיקות הדימות נמצאה תקינה בנסיבות העניין. עוד הבהיר המומחה כי בדיקתו מתבססת על הסתכלות מוכוונת ובבדיקה בהיסח הדעת, ללא חובה במישוש. טווחי תנועה אקטיביים תקינים מייתרים את הצורך בבדיקה פסיבית מול התנגדות, כשמטרתה לבחון את הפער בין הגבלת תנועה אקטיבית ופסיבית. עוד סקר המומחה את הבדיקות שנערכו לתובע החל ממועד התאונה: במיון הבדיקה הייתה תקינה; בבדיקה במרפאה בקופת החולים ביום 15.2.2019 (כחודש לאחר התאונה) נמצאה הגבלה קלה בתנועות הצוואר אך שאר הבדיקה הייתה תקינה; ובבדיקתו באסף הרופא ביום 19.11.2019 לא צוינו תלונות או ממצאים בצוואר ולא נמצא כל חסר נוירולוגי, אך בשל התלונות הופנה התובע לבדיקת MRI. עוד הבהיר המומחה כי תחת בדיקת MRI ביצע התובע בדיקת CT ונמצא כי גופי החוליות תקינים, לא נמצאו היצרויות בנקבים של מוצאי העצבים והמרווחים הדיסקליים היו תקינים. הודגמו בלטי דיסק בכל הגבהים, המהווים ממצאים שבנורמה, ללא לחץ על מוצאי העצבים.

4. נוכח רצונו של התובע לחקור את המומחה, התיק נקבע לשמיעת ראיות, וביום 10.7.2022 נחקר המומחה על חוות דעתו. בתום החקירה, התובע הודיע על רצונו להגיש בקשה לפסילת המומחה ולחילופין מינוי מומחה נוסף – היא הבקשה שלפניי (בקשה מיום 9.8.2022).

בבקשתו טוען התובע כי המומחה לא ביצע בדיקות מהותיות ולא ציין את תוצאות הבדיקות או את טווחי התנועה – כך שלא ביצע את עבודתו כפי שנדרש ומתחייב. חוות הדעת אינה בהירה ועל כן לתובע "הסתייגות רבתי מקביעות המומחה" (סעיף 5 לבקשה). לטענת התובע הוא לא נבדק "כמקובל" אצל המומחה, והמומחה לא התייחס לששת מישורי התנועה או ביצע מבחן Schober (מבחן התנועה בכיפוף עמוד שדרה מתני, צפי לאי התארכות/התארכות שאינה מספקת אצל חולים). לטענתו, אין די בכך שהמומחה ציין בחוות דעתו כי הממצאים תקינים, אלא שהיה מקום לפרט אילו בדיקות בוצעו ואת ממצאי הבדיקות. כן התעלם המומחה מכך שבבדיקת SLR (הרמת רגל ישרה) אצל רופא אחר נמצא כי התוצאה חיובית ב- 60 מעלות. התובע סומך דעתו על כך שהתובע הופנה לבדיקת MRI כך שאין זה סביר לקבוע שהתובע אינו סובל מנכות. היה על המומחה, כך לטענת התובע, לשלוח את התובע לערוך בדיקת MRI ולהמתין לתוצאות בדיקת הדימות, ולכן חוות הדעת אינה שלמה. עוד חולק התובע על פרשנותו של המומחה לבדיקת ה- CT שערך התובע. אשר לאמירת התובע שצוינה בחוות הדעת לפיה מצבו הוטב, התובע חולק על אמירה זו ולטענתו מדובר בקביעה כוזבת (סעיף 29 לבקשה). משלא ניתן לתובע מענה ענייני ונעשתה בדיקה שטחית, יש הכרח בפסילת חוות הדעת, או מינוי מומחה חלופי לכל הפחות.

5. הנתבעת מתנגדת לבקשה וסבורה כי דינה להידחות. המומחה הסביר את עמדתו הרפואית וזו לא נסתרה, חוות הדעת עומדת במבחן ההיגיון, התשתית העובדתית עליה נסמכת חוות הדעת מהימנה, ולא עולה שאלה הנוגעת להעדר היכולת להגיע למסקנה רפואית על בסיס חוות הדעת, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה והחקירה הנגדית. משבית המשפט הוא הפוסק האחרון, טענות התובע הן ויכוח רפואי עם המומחה הרפואי שאין מקומן בבקשה לפסלותו או מינוי מומחה חליפי. התובע, כך לשיטת הנתבעת, לא הציג כל תזה רפואית השוללת את עמדתו של המומחה כך שאין סיבה לתהות אחר האמור בחוות הדעת.

דיון

6. נקודת המוצא היא שחוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה סוף פסוק, ולבית המשפט נתונה הסמכות לקבוע סופית בסוגיה הרפואית (ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 483). לצד זאת, חוות דעתו של המומחה הרפואי מהותית ותפקידה לתווך בין עולם הרפואה ואולם בית המשפט (ע"א 916/05 שרון כדר נ' יובל הרישנו (28.11.2007)). משהמומחה הוא זרועו הארוכה של בית המשפט ((רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676; רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.2.2014), סעיף 6) ונוכח מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט, הוא חב בחובות אמון ומקצועיות (רע"א 1834/18 ‏שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018), סעיף 12 לפסק הדין, להלן "עניין שירותי בריאות כללית"). צירוף האמור לעיל מביא לכך שהמומחה זוכה לאמון רב, ולא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה שהוא עצמו מינה (ע"א 9598/05‏ פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007), סעיף 7 לפסק הדין).

7. במקרים בהם בית המשפט מוצא קושי בחוות דעת המומחה מטעמו קיימות שלוש אפשרויות עיקריות, לפי מדרג עולה בחומרתו: הראשונה, הסתמכות על יתר חוות הדעת המצויות בתיק באותו העניין המצוי במחלוקת, גם אם מדובר בחוות דעת של מי מהצדדים (רלוונטי פחות למקרים המתנהלים לפי חוק הפיצויים); השנייה, מינוי מומחה נוסף מטעמו של בית המשפט אשר יחווה דעתו בנוגע למחלוקת לאחר שיעיין בכלל החומר המצוי לרבות של המומחה הקודם; השלישית, החריפה ביותר, היא פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה מלכתחילה, כשחוות הדעת הקיימת אינה מקבלת משקל ראייתי כלשהו (עניין שירותי בריאות כללית, סעיף 13; רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017), סעיף 11 לפסק הדין, להלן "עניין פלונית"). בשתי האפשרויות האחרונות המומחה החלופי בוחן את המחלוקת מלכתחילה, de-novo (רע"א 3639/22 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.8.2022), סעיף 8 לפסק הדין), וההבדל מצוי במשקל שניתן לחוות הדעת הקודמת: באפשרות השנייה מדובר בחוות דעת נוספת בתיק, כשבית המשפט קובע את המשקל של כל חוות דעת בהתאם לחומר הראיות שבתיק; באפשרות השלישית, לעומת זאת, חוות הדעת כאילו אינה מצויה בתיק וממילא לא ניתן להסתמך עליה עוד (עניין פלונית, סעיף 12).

8. ההבחנה בין מינוי מומחה נוסף ומינוי מומחה אחר (פסלות המומחה הקודם) אינה פשוטה בחלק לא מועט מהמקרים, אך ניתן לומר שמומחה נוסף ימונה נוכח קשיים מקצועיים בחוות הדעת, כאשר נותר ספק בלבו של בית המשפט ביחס ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על סמך החומרים שלפניו. מומחה חלופי, לעומת זאת, ימונה כאשר הקושי נעוץ במהימנות חוות הדעת או מהימנות המומחה עצמו, אך נוכח חומרת הסנקציה על חוסר המהימנות לרדת לשורש העניין או שקיים חשש לעיוות דין למי מהצדדים (רע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ (23.1.2019), סעיפים 15-13 לפסק הדין והאסמכתאות שם, להלן "עניין פלוני").

9. מינוי מומחה נוסף ייעשה במשורה, כאשר בית המשפט סבור שאין באפשרותו לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוות הדעת ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676), כלומר מצבים בהם נותר בלבו של בית המשפט ספק האם ראוי לבסס ממצא על בסיס חוות הדעת שכן זו לא מיצתה את הבירור הנדרש (עניין פלוני, סעיף 13, למשל קיומן של גישות שונות בתחום הרפואי שבנדון, ספק בהתייחסות נכונה לתלונות התובע, חוות דעת שאינה מבוססת די הצורך).

10. מן הכלל אל הפרט, התובע לא ערך הפרדה של ממש בין עילות פסלות חוות הדעת ובין הטעמים למינוי מומחה נוסף, אך עניינית הטעם היחיד הנטען לפסלות המומחה נוגע לכך שהמומחה קבע בחוות דעתו שהתובע לא התלונן על כאבים באזור הצוואר והגב, למרות שלטענתו בבקשה הדברים אינם נכונים, ובשל כך המומחה התעלם באופן בוטה מהרשומות הרפואיות שהוצגו לפניו. הגם שניתן לסווג את הטענה כעילה למינוי מומחה נוסף שהרי הלכה למעשה המומחה, כך לפי הנטען, לא התייחס לתלונות התובע, התובע מטיל דופי בהתנהלות המומחה, ובהתאם ראיתי לסווג הטענה ככזו היורדת לשורש חוות הדעת, מהימנות המומחה.

לגוף הטענה, מצאתי לדחותה. טענה זו של התובע לא נתמכת בתצהיר לתמיכה בבקשה, ומהותית הטענה סותרת את תצהיר עדותו הראשית של התובע, אשר אישר הלכה למעשה שתלונותיו התרכזו בכאבים ממושכים בגב התחתון עם הקרנה לרגל (סעיפים 17-16 לתצהיר העדות הראשית: "בבדיקה ציינתי בפני מומחה ביהמ"ש הנכבד, כי אני סובל מכאבים ממושכים מאז התאונה בגב התחתון עם הקרנה לרגל...יתרה מכך, לאחר הבדיקה אצל המומחה המשכתי להתלונן על כאבים והגבלות תנועה בגב התחתון..."). הדבר תואם את חוות דעתו של המומחה אשר ערך הבחנה בין עמ"ש גבי ומתני והבהיר כי "לדבריו מרבית כאבי הצוואר והגב חלפו אך נשאר סובל מעט כאבים בגב תחתון" (סעיף ב' לחוות הדעת). לא היה מקום לשוב על טענות הנוגעות לצוואר כשהטענה סותרת חומר קודם שהוגש על ידי התובע בעצמו, והדבר מצביע על קלישות הטיעון. חרף זאת, למרות העדר התלונות מצד התובע, המומחה בדק גם את תנועות הצוואר ומצא כי אין הגבלה בתנועות אלו (סעיף ג' לחוות הדעת).

11. אשר למינוי נוסף, מינוי כאמור הוא חריג, והוא ייעשה כאשר נותר ספק בלבו של בית המשפט בנוגע ליכולתו לקבוע ממצאים על בסיס חוות הדעת והחומר המצוי בתיק. איני סבור כי המקרה שלפנינו עומד בנטל הנדרש למינוי מומחה נוסף, וכשלעצמי איני רואה כל קושי בהגעה למסקנה הנוגעת לנכותו הרפואית של התובע על בסיס חוות דעתו של המומחה והחומר המצוי בתיק.

את קביעתו הרפואית של המומחה יש לבחון לא רק על בסיס חוות הדעת עצמה, אלא אף בהשלמות שלה: התשובות לשאלות ההבהרה והחקירה הנגדית. צירוף הדברים ליתר הראיות שבתיק מוביל למסקנה כי אין הצדקה במינוי מומחה נוסף וכי לא נפל פגם מהותי בחוות הדעת.

12. טענותיו של התובע כנגד חוות הדעת פורטו בסעיף 4 שלעיל. חלק מהטענות שהופנו כלפי המומחה היו בשליטת התובע בעצמו, והעיקרית שבהן נוגעת לכך שהמומחה לא שלח את התובע לערוך בדיקת MRI. אין בידי להבין טענה זו, שהרי התובע הופנה לביצוע הדימות כשלושה חודשים לפני מועד בדיקת המומחה ובחר שלא לערוך את הבדיקה (למיטב הבנתי אף לא נערכה עד היום). אכן, ייתכנו מצבים בהם מומחים נדרשים לבדיקות עזר, והללו ככלל מאושרים על ידי בית המשפט, אלא שבמקרה זה, כאשר התקנות העוסקות בקביעת דרגת הנכות אינן מבססות את הנכות על ממצאי הדימות אלא על ההגבלה בתנועות עמוד השדרה במנותק ממצאים אלו, איני רואה פגם בכך שהמומחה לא המתין לבדיקה אותה בחר התובע שלא לבצע ואף לא בוצעה בפועל עד היום. ההסבר של המומחה מקובל ותואם את הוראות הדין, כאשר הוא ביסס את חוות דעתו על ממצאי הבדיקה הקלינית, הגבלה בתנועות עמוד השדרה.

אפילו היה מקום לקבוע כי מחובתו של המומחה להמתין לתוצאות בדיקת הדימות, ולטעמי לא היה מקום לכך בנסיבות התיק, התובע כן ערך בסופו של יום בדיקת CT, והממצאים שבבדיקה אינם תומכים בממצא חבלתי ("בפני עמדו התשובות שהן בדיקת ה – CT בעיקר בשלב שאלות ההבהרה ולא היה שם שום ממצא חבלתי. שלח אותו פרופ' מיירובסקי שאני מכיר אותו אישית, ראיתי את תוצאות בדיקתו וראיתי את תוצאות בדיקת ה – CT ואין ממצא", עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-22; "אם בדיקת הסי טי היתה נעשית טרם בדיקתי הייתי פונה לתובע ומבקש את תוצאות בדיקת הסי טי. אני חוזר ואומר שהבדיקה רק חצי שנה אחרי וגם לא היו שום ממצאים חבלתיים בבדיקות לא במיון ולא במעקב המרפאה וגם לא בבדיקתו של פרופ' מיירובסקי וגם לא בבדיקה שלי", עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 19-16).

13. טענה נוספת של התובע נוגעת לכך שהמומחה לא ציין בחוות דעתו את טווחי התנועה. אין מחלוקת על כך שהמומחה ערך את בדיקת הטווחים, אך לא ציין את הזוויות המדויקות של מישורי התנועה. מבלי להידרש לשאלה האם חובתו של המומחה לציין את הטווחים המדויקים בהינתן העובדה שבתקנות אין הגדרה של זוויות התנועה, במקרה זה הבהיר המומחה כי תנועות עמוד השדרה של התובע מלאות (סעיף ג' לחוות הדעת) וחזר בחקירתו על כך שהבדיקות אצל התובע היו תקינות, תוך התייחסות לכך שזוויות התנועה משתנות מאדם לאדם ואינן אחידות בספרות הרפואית. המומחה אף ציין את זוויות התנועה שלטעמו תקינות כשהתובע בטווח הנורמה ("הבדיקות ההליכה ויציבה היו תקינות, תנועות הצוואר היו תקינות, אם את רוצה שאומר לך את הטווחים אז זה כפיפה ויישור של הצוואר 45 מעלות, רוטציה כ – 80 מעלות, כיפוף צד כ – 45 מעלות לכל כיוון. צריך לציין כי הטווחים הללו שונים מאוד בין הספרות. כפיפת הגב היא מגיעה בדרך כלל ל – 90 מעלות ומעלה, יישור כ – 20-30 ורוטציה לצד כ – 30 מעלות לכל כיוון" עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 33-29).

אשר למבחן Schober, הבהיר המומחה כי הבדיקה מהימנה פחות ביחס לאחרות ואינה בדיקת חובה.

14. המומחה לא הופנה למחקרים כלשהם המצביעים על מהימנות הבדיקה או החובה לערוך אותה, הגם שהטענה הייתה ידועה טרם החקירה; התובע אף לא חלק על טווחי התנועה בבקשתו שהוגשה לאחר החקירה. מעבר לכך, חרף כך שלתובע ניתנה שהות של כחודש על מנת להגיש את הבקשה, לא צורפו הפניות המחזקות את הטיעון או מדוע טווחי התנועה שציין המומחה היו מובילות למסקנה אחרת, כך שאין לקבל את הטיעון הכללי.

המומחה התייחס לבדיקת ה- CT שהוצגה לעיונו ומחזקת את הקביעה הרפואית שלו, משלשיטתו הממצאים הם בגדר הנורמה ואף שוללים לחלוטין עדות ללחץ עצבי ("נמצאו שינויים ניווניים, נמצאו בלטי דיסק קטנים בכל עמוד השדרה שזה ממצא תקין, לא נמצאו היצרויות, הגובה של החוליות נמצא תקין, לא היה ממצא חבלתי, המרווחים בין החוליות נמצאו תקינים, אין עדות להיצרות התעלה, חשוב יותר כל מוצאי העצבים נמצאו תקינים", עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 10-7).

15. חוות הדעת אינה הראיה היחידה בתיק, אלא גם החומר הרפואי המצוי ושהוגש. החומר הרפואי מחזק את קביעת המומחה לפיה לא היו הגבלות תנועה של ממש למעט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואף היא – בתנועות עמ"ש צווארי ולא עמ"ש מתני או גבי, כפי שציין המומחה בחקירתו ("נכות לא נקבעת לפי בדיקת סיטי, היא נקבעת אך ורק על סמך ממצאים קליניים והם רק שניים. הגבלה בתנועות, חסר נוירולוגי, לאורך כל המעקב הרפואי שלו באף אחד חוץ מאשר בהתחלה בהגבלה בתנועות הצוואר שמצא דר' לוי רוברט סך הכל לא היתה הגבלה בתנועות ולא היה חסר נוירולוגי, בדיקת הסיטי שלו היתה בגדר הנורמה וכאמור אין לה השפעה על אחוזי הנכות", עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 32-28).

עיון בחומר הרפואי תומך בממצאי המומחה, אין בחומר הרפואי של התובע תימוכין להגבלה בתנועות עמוד השדרה למעט מסמך אחד סמוך לאחר התאונה, שמשקלו נמוך בשים לב למועד הממצא שבעטיו הוענקה לתובע נכות זמנית, וכאמור אף המסמך היחיד מצביע על הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי (בדיקה מיום 15.2.2019, ללא ממצאים בעמ"ש מתני) – כשהתובע בעצמו ציין כי אינו סובל עוד מהגבלות/כאבים בצוואר.

16. המקרה שלפניי אינו בין החריגים המצדיקים מינוי מומחה נוסף, משיש באפשרות בית המשפט לקבוע את הנכות הרפואית בהסתמך על המצוי בתיק ועל חוות הדעת. הבקשה נדחית לפיכך.

התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,800 ₪, שישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום.

התיק נקבע לשמיעת סיכומים בעל פה ביום 23.10.22 בשעה 13:00.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ג, 11 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.