1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 16.4.19 אשר דנה בעניינה של המערערת מכוח פסק דין וקבעה כי למערערת נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 76% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.

רקע עובדתי

1. המערערת, ילידת 1962 סובלת ממספר ליקויים רפואיים, ומקבלת קצבת נכות כללית בשיעור חלקי.
2. הוועדה בישיבתה מיום 30.8.16 קבעה, כי למערערת נכות רפואית יציבה בשיעור 75%.
3. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (בל 10693-01-17).
4. ביום 8.11.17 ניתן תוקף פסק דין להסכמת הצדדים להשיב את התיק לדיון חוזר כדלקמן:

מוסכם כי עניינה של המערערת יושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שזו תפעל כדלקמן:

1. תשקול בשנית את קביעתה בנוגע לנכות בגין העדר שיניים בשים לב ללשון התקנות ולטענות המערערת.

2. תשקול בשנית את קביעתה בנוגע לCTS שמאל ותערוך למערערת בדיקה קלינית נוספת.

תשומת לב הוועדה כי ככל והמערערת לא תשתף פעולה על הוועדה להזהיר אותה על חוסר שיתוף הפעולה זה ולתת לה לטעון את טענותיה בעניין.

3. תדון בקביעות המערערת בדבר העדר תחושה באצבע הגדולה ברגל ימין.

4. תבחן בשנית את קביעתה בתחום האנמיה בשים לב לקביעה כי היא מקבלת את הערר ולעובדה כי שיעור הנכות לא השתנה.

5. המערערת ובא כוחה יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון את טענותיהם בפניה.

1. הוועדה התכנסה פעם נוספת בהתאם לפסק הדין וערכה התייעצות עם מומחה בתחום פה ולסת ועם מומחה נוירולוג.
2. לאחר קבלת חוות דעת היועצים קבעה הוועדה כי נכותה הרפואית של המערערת היא בשיעור 76%.

ערעור זה נסב על החלטת הוועדה.

1. טענות המערערת

א. הוועדה לא התייחסה לטיעונים ולמסמכים.

ב. הנוירולוג לא התייחס לכל הבעיות הנוירולוגיות ובפרט לליקוי קוגניטיבי.

ג. הוועדה לא התייחסה לכך שבדיון קודם קבעה שהיא מקבלת את הערר בעניין אנמיה אך הותירה את הנכות בשיעור של 10% והיה עליה לקבוע נכות גבוהה יותר.

ד. הוועדה לא הבינה את התלונה של המערערת לגבי בוהן רגל ימין.

ה. הוועדה לא התייחסה כראוי לתלונות לגבי כף יד שמאל.

טענות המשיב

א. לא נפל פגם משפטי בהחלטה.

ב. המערערת חולקת על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

ג. הליקוי הקוגניטיבי אמור להיבדק במסגרת תביעה להחמרת מצב.

ד. הוועדה התייחסה במנומק לנושא האנמיה.

1. לאחר שבחנתי את המסמכים הקיימים בתיק אני קובעת כי דין הערעור להידחות.
2. אשר לטענה כי הוועדה לא התייחסה לליקוי הקוגניטיבי –

עיון בפסק הדין מלמד כי לא קיימת הוראה לדון בליקוי זה. מכאן, כי לא נפלה טעות בהחלטה. היועץ הנוירולוג גם ציין, כי הדיון נערך רק בהתייחס לתלונות שצוינו בפסק הדין, וכי בכל תלונה לגבי תסמינים אחרים יש לדון במסגרת תביעה להחמרת מצב. לא נפל כל פגם בהחלטה זו.

1. הטענות בנוגע לבוהן רגל ימין, דינן להידחות.

בחוות דעת היועץ הנוירולוג מיום 24.2.19 נרשם:

"כוח שרירים 5 החזר ברך ועקב דרגה 2, אין צניחת כף רגל. מוסרת סובייקטיבית שמרגישה שריפה ועקצוצים. EMG שעו"ד הציג משנת 2013 כך שכלל לא רלבנטי. גם בנושא זה היועץ ממליץ על דחיית הערר".

בפרוטוקול הוועדה מיום 16.4.19 נרשם כי הוועדה מקבלת חוות דעת הנוירולוג ובנוסף צוין כך:

"הוועדה דנה בנושא 'העדר תחושה באצבע גדולה רגל ימין' ונבדקה . ממצאי הבדיקה הראו שקיימת תחושה מלאה בכל הדרמטומים של כף הרגל ללא קלווינג של פלקסורים ואקסלורים של בהונות. אין דפורמציה של בהונות ואין שינויים טרופיים בכל כף רגל כולל אצבע 1".

בהמשך ציינה הוועדה, כי מבחינה אורתופדית אין נכות בגין בוהן ימין.

1. הנה כי כן, הוועדה דנה בתלונות המערערת, ציינה ממצאי בדיקה תקינה ולאור זאת ברורה ההחלטה שלא לקבוע נכות בגין בוהן ימין.
2. בניגוד לטענת המערערת, היועץ הנוירולוג התייחס לתלונותיה לגבי תחושה של שרפה בבוהן, אך קבע לאחר בדיקה שערך, שאין מקום לקבוע נכות. גם הוועדה ציינה כי היא מודעת לכך שתלונת המערערת מתייחסת לתחושה של קוצים וזרמים.
3. ידוע כי לא כל תלונה על כאב או תחושה לא תקינה אחרת מצדיקה לקבוע נכות על פי התקנות. קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת הנסמכת על ממצאי הבדיקה ושיקול הדעת הרפואי המסור בלעדית לוועדה.
4. הטענות לעניין כף יד שמאל, נדחות אף הן.

היועץ הנוירולוג בחוות דעתו ציין כדלקמן :

"אין דלדול שרירים, צבע טמפרטורה מבחני טינל ופלן ורקמות רכות תקינים . היועץ ממליץ לדחות את הערר בנושא זה".

הוועדה קיבלה את חוות דעת הנוירולוג. לא נפל פגם משפטי בהחלטה הואיל והיא מבוססת על ממצאי בדיקה קלינית שלא העלתה כל ממצא חריג.

1. בהתייחס לאנמיה - הוועדה קבעה:

"באשר לאנמיה - בעיון חוזר ומדוקדק של כל התיק בדיקה יחידה שנמצאה סמוך לוועדה דאז הנה בדיקת ספירת דם מיום 13.10.15 אשר מראה המוגלובין 10.8 והמטוקריט 36.9 אין ערך פריטין. לדבריה היום הפסיקה עם מחזור חודשי אך לא הציגה ספירת דם חדשה. הוועדה מותירה את אחוזי הנכות כפי שנקבעו בוועדת הערר".

1. מהחלטה זו נלמד כי הוועדה שקלה שוב את שיעור הנכות בגין אנמיה ומצאה כי הנכות המתאימה היא זו שנקבעה בדיון קודם של הוועדה היינו 10% בלבד.
2. בנסיבות אלה עצם העובדה כי הוועדה לא התייחסה לכך שנרשם בדיון קודם שהיא מקבלת את הערר, אין בה בהכרח פגם. אין מדובר בדיון סמנטי, או בשאלה מדוע צוינה מילה זו או אחרת. השאלה היא מהי הנכות המתאימה בגין אנמיה.
3. הוועדה אינה אמורה להסביר את החלטתה בהתייחס לקביעת הרופא המוסמך, שכן סמכות ועדה לעררים היא לבחון את הנכות מלכתחילה.
4. הוועדה נתנה שוב דעתה לשאלת הנכות התואמת את המצב. מבחינה מהותית מילאה הוועדה את הוראות פסק הדין.
5. כל טענות המערערת לגבי מצבה בתחום האנמיה, והיעדר שיפור בתוצאות הבדיקות חרף הפסקת המחזור נדונו על ידי הוועדה.
6. על פי הלכה מושרשת, שיעור הנכות הוא נושא בו בית הדין אינו מוסמך להתערב. בדב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407 נקבע כך:

"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה."

1. דברים אלה יפים גם לענייננו. לא קיימת סתירה גלויה או אי התאמה בולטת בין הממצאים לבין הנכות. הוועדה העניקה את הנכות על פי נתוני בדיקות הדם שציינה.
2. סוף דבר – משלא הצביעה המערערת על טעות משפטית שנפלה בהחלטה, הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ג ניסן תש"פ, (17 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.