ניתן ביום 18 ספטמבר 2019

המערער - בעצמו

ב"כ המשיב - עו"ד וירג'ינה מנסור

פסק דין

1. לפנינו תשעה ערעורים על פסקי דין שניתנו בעניינו של המערער על ידי מותבים שונים בבית הדין האזורי תל אביב^[1]. החלטנו ליתן בכלל הערעורים פסק דין אחד, משכולם נוגעים לאותן סוגיות.
2. המערער הגיש לבית הדין האזורי מספר רב של הליכים הנוגעים לאותה פרשה, שעיקרה הפסקת תשלום קצבת שאירים משהסתבר בדיעבד שאינו עומד באחד התנאים לקבלתה; יצירת חוב בגין קצבת השאירים החלקית ששולמה בטעות (להלן - החוב); וכן ביטולו החלקי של החוב באמצעות הוועדה לבחינת חובות.
3. המערער, יליד שנת 1946, קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) החל משנת 1998 או סמוך לכך ועד למועד בו החל לקבל קצבת אזרח ותיק - 1.2.13. הפסקת תשלום קצבת הנכות הכללית במועד זה נבעה מהוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) והגדרת "מבוטח" במסגרתו (לפיו הזכאות לקצבת נכות כללית מסתיימת עם ההגעה לגיל פרישה). עם זאת, במצורף לקצבת האזרח הוותיק מקבל המערער "גמלה נוספת לנכה" בגובה ההפרש בין קצבת האזרח הוותיק וקצבת הנכות הכללית ששולמה לו, בהתאם להוראות סעיף 251 לחוק. תשלום זה נועד למנוע פגיעה בנכים כתוצאה מהגעתם לגיל פרישה, תוך שמירה על רמת חייהם והתשלומים המשולמים להם מהמוסד (לפירוט ההוראה ראו: בג"צ 1662/05 לוי נ' מדינת ישראל (3.3.09)).
4. במקביל לאמור לעיל, וגם זאת החל מיום 1.2.13, שולמה למערער קצבת שאירים בשיעור 50%, מכוח הוראת סעיף 261 לחוק הקובעת כי "זכאי לקצבת שאירים, שנעשה זכאי לקצבת אזרח ותיק, או זכאי לקצבת אזרח ותיק שנעשה זכאי לקצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקצבת האזרח הוותיק, 50% מקצבת השאירים, ובלבד שהשלים תקופת אכשרה...".

תשלום זה הופסק בחודש ינואר 2018, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2014, ובהתאם נוצר חוב בגין התשלומים ששולמו בפועל למערער בגין קצבת השאירים החלקית בתקופה זו. הטעם להפסקת התשלום הוא גובה הכנסותיו של המערער, לאחר שהסתבר למוסד כי פרט לקצבה החודשית שהוא מקבל מקרן מקפת ולקצבאות שהוא מקבל מהמוסד, מקבל המערער גם קצבת שאירים חודשית מהמדינה בגין פטירת רעייתו שהייתה עובדת מדינה, וסך הכול משתכר הוא לכל הפחות (ולפי הנתונים שמסר הוא עצמו לפנינו) סך של 8,300 ₪ מדי חודש.

נסביר בקשר לכך כי הזכאות לקצבת שאירים לגברים כפופה בהתאם להוראות החוק למבחן הכנסות, ובהתאם הגדרת "אלמן" בסעיף 238 לחוק כוללת בין היתר את התנאי לפיו "הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 בלוח ט' לחוק" היינו סכום השווה ל - 57% מהשכר הממוצע. אין מחלוקת כי הכנסותיו של המערער עולות על ה"תקרה" האמורה.

1. כתוצאה מהפסקת תשלומה של קצבת השאירים זכאי היה המערער לתשלום "מענק פקיעה" מכוח סעיף 255 לחוק, הקובע כי אלמן שפקעה זכותו לקצבה, שלא עקב נישואיו, ישלם לו המוסד מענק בסכום השווה לקצבת שאירים חודשית מלאה למשך 36 חודשים. המוסד שילם למערער את הסכום האמור, בהפחתת החוב שנוצר לו בגין קבלת קצבת השאירים החלקית, וסך הכול קיבל המערער סך של 19,951 ₪.
2. המערער הגיש מספר רב של תביעות, שחלקן חופפות זו לזו, ביחס לאירועים לעיל ונגזרותיהם. במסגרת החלטת ביניים מיום 29.5.18 שניתנה במסגרת תיק ב"ל 51104-02-18 נקבע כי יש להפנות את החוב שנוצר למערער בגין קצבת השאירים לוועדה לבחינת חובות. ועדה זו החליטה - בחודש יולי 2018 - כי יש להפחית 27% מהחוב האמור, וכפועל יוצא שולם למערער בשלב זה סך נוסף של 12,260 ₪.
3. תביעותיו השונות של המערער נדחו על ידי בית הדין האזורי בין לגופן, בין מחמת התיישנות, בין מחמת מעשה בית דין ובין מחמת טעמים דיוניים אחרים. להלן נדון בטענותיו השונות של המערער לגופן.
4. אשר לטענה לפיה המערער אמור היה להמשיך ולקבל קצבת נכות כללית גם לאחר הגיעו לגיל פרישה - מעבר לכך שעילה זו התיישנה שכן המערער תוקף בה החלטה של המוסד משנת 2013, ראוי לדחותה גם לגופה שכן המעבר לקבלת קצבת אזרח ותיק נעשה מכוח הוראותיו המפורשות של החוק כמפורט לעיל. כפי שפירטנו, למעבר האמור אף לא הייתה השלכה כספית על גובה הקצבאות המשולמות למערער (וראו בקשר לכך בין היתר את תקנות האזרחים הוותיקים (הטבות לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה), התשע"ו - 2011).
5. אשר לטענה לפיה המערער זכאי היה לקצבת שאירים מלאה ולא חלקית (50%) בלבד - כאמור לעיל, אין לטענה זו יסוד כלשהו בהוראות החוק שכן מי שמקבל קצבת אזרח ותיק זכאי לכל היותר - וגם זאת בתלות בשאר התנאים הקבועים בחוק - לקצבת שאירים בשיעור 50% בלבד. זאת, לאור העיקרון הכללי של העדר כפל קצבאות, והתאמתו לנסיבות העניין על ידי המחוקק תוך הענקת קצבת שאירים חלקית בלבד.
6. אשר לטענה לפיה המוסד לא אמור היה להפסיק את תשלום קצבת השאירים - כאמור לעיל, הפסקת תשלום הקצבה נבעה מהמידע שהגיע למוסד בדבר גובה הכנסותיו הכולל של המערער. המערער אינו חולק על כך שהכנסותיו החודשיות עולות על סך של 8,000 ₪ לחודש, ואין חולק כי סכום זה גבוה מהסכום הקבוע בחוק לצורך הגדרת "אלמן". משכך, לא נפל פגם בהחלטת המוסד לפיה המערער אינו זכאי לקצבת שאירים. המערער אמנם טען בדיון לפנינו כי לא די בהכנסותיו כדי לספק קיום סביר ואין הצדקה לבטל את זכאותו בשל חריגה קטנה מ"התקרה" - אך כאמור לעיל מדובר בהוראות מפורשות הקבועות בחוק ואין למוסד, או לבית דין זה, סמכות לשנותן.

נוסיף, כי במהלך הדיון שלפנינו הלין המערער גם על כך שהחלטת המוסד להפסיק את תשלום קצבת השאירים, ולזקוף לחובתו חוב, נעשתה מבלי שזומן לשימוע. ב"כ המוסד לא יכולה הייתה להתייחס לטענה זו מבחינה עובדתית במהלך הדיון. בהקשר זה אין מחלוקת כי קיימת חובת שימוע, וראוי היה לקיימה גם בעניינו של המערער. אך, גם אם יונח כי המוסד לא התריע בפני המערער טרם הפחתת קצבת השאירים, אין אנו סבורים כי פגם זה מוביל בנסיבות העניין לבטלות החלטת המוסד. לכל היותר עשוי הי פגם זה בנסיבות הליך זה לבסס חיוב בהוצאות, אך בהתחשב במספרן הרב של התביעות החוזרות ונשנות שהגיש המערער באותם נושאים תוך הכבדה מרובה על המוסד - לא מצאנו כי יש לפסוק לזכותו הוצאות, גם אם נפל פגם כנטען וגם לו הטענה הייתה מועלית כדבעי.

1. אשר לטענות כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות - בית הדין האזורי קבע (השופטת מירב קליימן; בל' 51104-02-18) כי החלטת הוועדה סבירה, בהתחשב בכך שהמערער לא פירט את הכנסותיו במלואן. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה שקלה בין היתר גם את תרומתו של המוסד להיווצרות החוב, מעצם כך שהנתונים היו בידיו גם טרם ינואר 2018, ולא ברור מדוע מידע זה לא הגיע לטיפול פקיד התביעות. כתוצאה מהחלטת הוועדה אף הוחזר לידי המערער סכום שכבר נגבה ממנו, כמפורט לעיל.

טענה חוזרת ונשנית של המערער בעניין זה נגעה לדחיית בקשותיו להורות על זימון יו"ר הוועדה לבחינת חובות, או חברי הוועדה, לעדות בבית הדין. לא מצאנו כי נפל פגם בדחיית בקשות אלה באשר למערער לא היו טענות שחייבו הבאת ראיות בקשר לדיון בוועדה, אלא טענותיו יצאו כנגד שיקול דעתה ובקשר לכך די בבחינה מנהלית של תוכן ההחלטה המדבר בעד עצמו. הכרעת בית הדין האזורי בקשר להחלטת הוועדה לבחינת חובות מקובלת עלינו אם כך, ולא שוכנענו כי נפל בה פגם.

1. אשר לטענות כנגד קיזוז סך של 76 ₪ מקצבת המערער בגין חודש אוגוסט 2018 - המוסד הסביר כי מדובר בקיזוז שנעשה למבוטחים רבים לאחר שהתגלה שבוצע תשלום יתר בטעות בקצבאות האזרח הוותיק בחודשים מרץ-אפריל 2018. הסבר זה מניח את הדעת ולא מצאנו פגם בקיזוז זה.
2. לשאר הטענות שהעלה המערער, שהן כלליות ולא נוגעות להחלטה של המוסד בעניינו - לא מצאנו להידרש. משטענות המערער חזרו בהליכים השונים שלפנינו לא ראינו לנכון להתייחס להנמקות הספציפיות שניתנו בכל אחד מפסקי הדין מושא הערעורים שלפנינו. בנוסף, משבדקנו לעיל את טענות המערער לגופן, אף לא מצאנו לנכון להידרש לטעמים הדיוניים שעמדו בבסיס חלק מפסקי הדין, ואין להסיק מכך שטעמים אלה אינם נכונים.
3. טרם נעילה נציין כי אין בידינו לקבל את בקשת המערער לפיה ידחה הדיון בשניים מתשעת הערעורים: עב"ל 40043-12-18 ו- עב"ל 33955-01-19, וזאת מן הטעם שלא קיבל את ההזמנה לדיון בערעורים אלה. עיון במערכת נט המשפט מעלה כי ההחלטות מיום 4.7.19 בדבר דחיית מועד הדיון בערעורים אלה מיום 11.7.19 ליום 12.9.19 הועברו למערער בפקס והוא אישר טלפונית את קבלתן. נציין כי המערער לא טען כי התייצב ביום 11.7.19 לצורך הדיון בערעורים הנ"ל, והעיקר - המערער הגיש לתיק את סיכומיו בערעורים הנ"ל וטענותיו שם חופפות בעיקרן את הטענות שנדונו במסגרת יתר הערעורים.
4. סוף דבר - הערעורים נדחים. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

עם זאת מודגש כי על המערער להימנע מהגשת הליכים נפרדים העוסקים באותו עניין, ובהגשת תביעות חוזרות ונשנות בגין אותן עילות. התנהלות זו של המערער - שהגיש הליכים רבים בגין הנושאים לעיל, על אף שניתן היה על נקלה לרכזם לכדי הליך אחד או הליכים בודדים - יוצרת עומס והכבדה מיותרים ובזבוז משאבים ציבוריים, ואף פוגעת באפשרות לברר את עניינו של המערער בצורה יעילה וממצה. ההימנעות מפסיקת הוצאות נעשית לפיכך כאמור לפנים משורת הדין ותוך התחשבות מירבית במצבו האישי של המערער.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט (18 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

1. עב"ל 40043-12-18 על תיקים ב"ל 57028-04-18 וב"ל 53307-04-18, השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר יוסף רובינשטיין; עב"ל 44562-01-19 על תיק ב"ל 32127-03-18, השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט; עב"ל 33955-01-19 על תיק ב"ל 33539-06-18, השופטת שרה מאירי; עב"ל 20705-07-19 על תיק ב"ל 51104-02-18, השופטת מירב קליימן; עב"ל 36418-05-19 על תיק ב"ל 21911-09-18, השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר יוסף רובינשטיין; עב"ל 64575-05-19 על תיק ב"ל 12102-02-19, השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר יוסף רובינשטיין; עב"ל 50616-04-19 על תיק 11430-09-18, השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט; עב"ל 50635-04-19 על תיק ב"ל 11463-09-18, השופטת הבכירה עידית איצקוביץ; עב"ל 35319-04-19 על תיק ב"ל 21925-09-18, סגנית הנשיאה (כתוארה אז) השופטת הדס יהלום. ↑