לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 6,574 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 24.12.2018 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ברחוב הרב פינטו, בעיר פתח תקווה, והיו מעורבים בה רכב התובעת מסוג יונדאי, בעל מספר רישוי 6631339, נהוג בידי מר חרדאן ענאד (להלן: "רכב התובעת", "נהג רכב התובעת"), ורכב הנתבעים, מסוג משאית, בעל מספר רישוי 1084288, נהוג בידי מר וואפי איברהים (להלן בהתאמה: "רכב הנתבעים"; "נהג רכב הנתבעים").

המחלוקת העיקרית בה נפלגו הצדדים הינה בשאלת אופן התרחשות התאונה, ובאורח נגזר, בשאלת אחריות מי מהנהגים המעורבים לתוצאותיה. מחלוקת משנית עניינה בשאלת הנזק ושיעורו.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי התאונה ארעה, עת נהג רכב הנתבעים סטה מנתיב נסיעתו לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בחלקו השמאלי אחורי וגרם לנזקי התאונה.

הנתבעים מצדם מכחישים את הטענות שהועלו נגדם, וטוענים בכתב ההגנה מטעמם כי התאונה אירעה עת רכב התובעת נסע לאחור בצומת התאונה, וכתוצאה מכך, פגע ברכב הנתבעים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הצדדים המעורבים, במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 30.05.2021, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים, בתמונות הנזק לרכבי הצדדים, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שבו שני נהגי הצדדים אחראים באופן שווה בשיעור של 50% כ"א לקרות התאונה ולתוצאותיה.

בשאלת החבות

ביום התאונה 24.12.18 מילא נהג התובעת טופס הודעה על אירוע ובו פירט בתיאור המקרה את נסיבות התאונה, כדלקמן:

"במהלך עצירה לפני פניה ימינה לפתע משאית צד ג' שהגיע ממולי ע"מ לפנות שמאלה פגעה ברכבי. רכבי ניזוק בחלקו אחורי שמאלי + פנס אחורי שמאלי",

בדיון שנערך כך העיד נהג התובעת באשר לקרות התאונה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 18-19):

"נסעתי אחרי רכב, ומישהו בא ממול, בלמתי באמצע הצומת, והוא עבר אותי, אני הופתעתי והוא גם הופתע. הפגיעה שלי היתה מצד שמאל בכנף אחורי, והפגיעה שלו היתה בצד של הנהג בדלת."

בהמשך, העיד נהג רכב התובעת (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 28-29):

"ש. לאן רצית לנסוע?

ת. מדרום לצפון לצומת סגולה היעד שלי היה נתניה, רציתי להמשיך ישר. "

נהג הנתבעים לא מילא טופס הודעה בסמוך למועד התאונה.

מטעם הנתבעים הוגש דו"ח חקירה שנערכה כחצי שנה לאחר התאונה במהלך יוני 2019 במסגרתו נמסרה גרסת נהג הנתבעים וטופס הודעתו לפיה:

"ראיתי את רכב צד ג' שמגיע בנתיב הנגדי עוצר בצמוד למדרכה בצד ימין שלו אחרי הפנייה שאליה רציתי להיכנס. כשהתפנה הנתיב הנגדי ממכוניות התחלתי בפנייה שמאלה לתוך חניון המתחם כאמור ובזמן הזה ראיתי שרכב צד ג' אשר מקודם עצר בצד החל לנסוע לאחור. אני שראיתי שהוא נוסע לאחור ועומד להכנס בי, צפרתי לו כמה פעמים ואף צפירה ארוכה, אך לא עזר ורכב צד ג' התנגש בארגז המשאית בצד שמאל שלה".

בדיון שנערך כך העיד נהג רכב הנתבעים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 29-31):

"אני הייתי צריך לפנות שמאלה, ואני עמדתי לתת לו זכות לעבור אותי ואז אני פונה שמאלה, הוא עבר עמד, התחלתי לנסוע ופתאום אני מסתכל אם יש אנשים, פתאום הוא חזר וצפרתי אבל לא הספקתי, הוא חזר רוורס ופגע בי, ואז הוא ירד והתחיל להגיד סליחה פספסתי לפנות ימינה, וזהו."

בדו"ח החקירה צויין בגרסת נהג רכב הנתבעים כי: "כשירד נהג צד ג' מרכבו אמר שהוא מצטער שפגע בי כי הוא צריך להביא עובד ניקיון לשופרסל", ובעדותו בדיון לפניי, טען נהג רכב הנתבעים בעניין זה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 5-7):

"ש. אתה כתבת שהוא היה צריך להוריד עובד בשופרסל?

ת. אני לא יודע אם זה עובד אם לאו, אבל הוא ירד מהרכב ואמר אני פספסתי וזהו. בגלל זה אמרתי שהוא אולי רצה להוריד את הילד, הוא אמר שפספס את הפנייה ימינה ובאתי מאחוריו."

ברע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (נבו 26.11.2018) , נקבע כי:

"על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור 'עצור' המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן" (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341, 343 (1975) (להלן: עניין חנחן)).

תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה תשכ"ח-1961, קובעת כי: "נהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל, ייתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לפגוע באמור בפיסקה (1)".

כן יש להזכיר כי על פי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תזכ"א-1961, אסור לנהג רכב להכנס לצומת אף אם הרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לנהג כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה.

כמו כן, לאור הלכת מקלף (ע"א 586/84) וכן לאור תקנה 65 לתקנות התעבורה, כנזכר לעיל, נהג שעומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק, אינו פטור מהזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים וכי לא נותרו בו כלי רכב אשר לא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות אשר אינם מאפשרים לעבור בו בבטחה.

ממכלול האמור לעיל עולה כי התרחשות התאונה היתה כך שנהג הנתבעים הגיע לצומת, ידע שלנתיב הנגדי יש זכות קדימה, הוא החל בפניה ובו בזמן הבחין ברכב התובעת, אשר התמהמה בצומת, בין אם בשל "פספוס" פניה (לשיטת הנתבעים) ובין אם בשל עמידה משרכב לפניו עצר (לשיטת התובעת), אולם לא הספיק לתמרן כך שתימנע התאונה, ולקראת השלמת הפניה התנגשו הרכבים, כאשר רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי השמאלי ורכב הנתבעים בצד הקדמי שמאלי של ארגז המשאית.

גרסת נהג הנתבעים ניתנה ביום התאונה כי במהלך עצירה לפני פניה ימינה ארעה התאונה, אולם גרסה זו לא עלתה בקנה אחד עם דבריו בדיון כי כוונתו היתה להמשיך ליסוע ישר.

מנגד גרסת נהג הנתבעים ניתנה כחצי שנה לאחר התאונה, ופרט עליו נשענו הנתבעים ביחס לאמינותו כי ידע לומר שנהג התובעים רצה להוריד עובד בפנייה ימינה אותה כביכול פספס, לא עלה בקנה אחד עם עדותו שאמר לחוקר שאולי נהג התובעת רצה להוריד את הילד.

בנסיבות אלו, ועל יסוד הפסיקה והתקנות הנזכרות לעיל, עולה כי נהג הנתבעים התמהמה באופן לא מוסבר בצומת ונהג הנתבעים לא נקט משנה זהירות בכניסה לצומת פנוי ובתמרון הנדרש להתחמק מהתאונה כשהבחין מבעוד מועד ברכב התובעת.

בהינתן האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה, וקובע כי שני הנהגים נושאים באופן שווה לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הנזק ושיעורו

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, קשת שמאות ויעוץ בע"מ, אשר בדק את רכבה ביום 09.01.2019 בסמוך לאחר קרות התאונה. מסקנות שמאי התובעת בחוות דעתו, מתיישבות עם אופי הנזק לרכב התובעת, ולא נסתרו או התערערו על ידי הנתבעים, הן באמצעות הגשת חוות דעת שמאית נגדית והן על ידי חקירתו הנגדית של שמאי התובעת בבית המשפט.

יחד עם זאת, אני מנכה מסכום התביעה את רכיב ימי ההשבתה שכן אלו לא הוכחו.

תוצאת הדברים היא כי אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, לשלם לתובעת סכום של 3,062 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 09.07.2019, ועד למועד התשלום המלא בפועל, בנוסף בשכר עד התובעת, כפי שנפסק בדיון, ובשכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪.

הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.