1. מונחת לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת כנגד תביעתה הכספית של המשיבה בסדר הדין המקוצר. התביעה הוגשה על סך של 270,953.57 ₪ (קרן) בגין חוב נטען שנוצר בשל אי תשלום חיובי ארנונה, מים ותשלומי חובה עירוניים בתקופה שבין 1.3.2009 ל- 31.12.2018.

2. לטענת המשיבה, המבקשת לא שילמה את תשלומי החובה שהוטלו על נכס המצוי ברח' החשמונאים 10 בלוד חרף היותה המחזיקה או בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המבקשת לא הגישה השגה או ערר על החיובים, ומשכך יש להורות למבקשת לשלם את סכום החוב.

3. המבקשת טוענת כי יש להתיר לה להתגונן כנגד התביעה, משלטענתה כלל החובות שנצברו לפני חודש 07/12 התיישנו, הוצג תחשיב לא מעודכן או מלא, ומעבר לכך הוסיפה כי היא זכאית להנחה בשל הנכות של בעלה טרם פטירתו ובהמשך נוכח מצבה הכלכלי הקשה. המבקשת מאשרת כי לא ביקשה הנחה, אולם אין בכך לפגוע מזכאותה להנחה משהיה על המשיבה לאפשר לה למצות את זכויותיה כתושבת העיר. עוד נטען כי מקום בו ישנו סכום שנוי במחלוקת אין מקום לברר את התביעה בסדר הדין המקוצר.

4. כבר בדיון שהתקיים התבקשו הצדדים שלא להתייחס לסוגיית ההתיישנות תוך שהובהר להם כי טענה זו תתקבל. טענה זו היא טענת הגנה טובה, משיש בה להקים הגנה כנגד התביעה באופן חלקי, דהיינו ביחס לחובות שקדמו לחודש 07/2012.

המחלוקת נותרה ביחס ליתר הטענות אותן העלתה המבקשת.

5. בסיכומיה, המבקשת חזרה על טענותיה, לרבות טענת ההתיישנות. המשיבה, בתגובתה, טוענת כי המבקשת אינה משלמת את היטלי החובה, ובכך פוגעת בקופה הציבורית. אשר לטענת אי עדכון ההנחה, גורסת המשיבה כי טענה זו כבר הועלתה במסגרת תביעה שהתנהלה כנגד בעלה המנוח של המבקשת, ונדחתה בפסק דין חלוט. מעבר לכך, המבקשת לא ביקשה הנחה משך 20 שנה, למרות שידעה על הנהלים המחייבים. מצב כלכלי גרוע אינו מקנה, כלשעצמו, את הזכות לקבל הנחה, משהיה על המבקשת לבקש הנחה בזמן אמת ולשכנע מהו שיעור ההנחה שהיא זכאית לקבל.

אשר לטענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר הדין המקוצר, טוענת המשיבה כי כל חיוב עירוני על פי פקודת העיריות כשיר להתברר בסדר הדין המקוצר, משמדובר בחובות שמקורם אינו מוטל בספק. היותה של המבקשת רשומה יחד עם בעלה המנוח כמחזיקי הנכס אינו מפקיע, כך לטענתה, את חובה של המבקשת משמדובר בחיובים ביחד ולחוד.

6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום ליתן רשות להתגונן כנגד חיובים שלא התיישנו.

בית המשפט ייעתר לבקשת הרשות להתגונן אם מצא כי ישנם סיכויי הגנה, ולו קלושים (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.12.2009). בקשת הרשות להתגונן היא משוכה דיונית טרומית, ועל כן הנטל על המבקשת להתגונן הוא קל. כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת ההליך, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה מפני התביעה.

הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או אם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.93).

בנדוננו, מעבר לטענת ההתיישנות, המבקשת אינה מעלה כל טענות הגנה הראויות להתברר.

7. בפן הדיוני יש לדחות את הטיעון לפיו התביעה לא כשירה להתברר בסדר הדין המקוצר. תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כי תביעות של רשות מקומית "לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות" יכולות להתברר בסדר הדין המקוצר.

בעוד אין חולק, כי רכיבי הארנונה כשירים להתברר בסדר הדין המקוצר בהתאם לתקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, צורפו רכיבים נוספים דוגמת הוצאות גביה או היטלי ביוב. המבקשת טוענת כי לא ניתן לתבוע רכיבים כאמור בסדר הדין המקוצר, כשמנגד טוענת המשיבה כי רכיבים אלו כשירים להיתבע בהתאם לתקנה 202(1)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, בהיותם סכום קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.

על פי הגישה הפרשנית האחת לתקנה זו, תביעות תתבררנה בסדר הדין המקוצר רק מקום בו הוראת החיקוק קובעת אף את הסכום הנתבע (ע"א 166/70 אקשטיין נ' האפוטרופסים על עזבון המנוח ליב אורבך, פ"ד כה(1) 161, 163). גישה אחרת היא רחבה יותר, ולפיה אין חובה כי החיקוק יפרש את הסכום הנתבע באופן מדויק אלא די בהפנייה למקור החוקי (רע"א 7420/95 אריאל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(4) 514). על פי גישת הביניים, שהובאה ברע"א 8364/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (13.3.2011), יש לערוך בחינה עניינית של הרכיב שבמחלוקת, בהליך דו שלבי. השלב הראשון, בחינת הוראת החיקוק. השני, בחינה מהות הרכיב והאם תואם להנחת היסוד העומדת בבסיס סדר הדין המקוצר - הפרת האיזון שבין המתדיינים בשל סיכויי הצלחה גבוהים.

8. גישת הביניים, שהפכה המקובלת, מצדיקה בירור ענייני של הרכיב ביחס למהות ההליך. בענייננו, פירטה המשיבה כי ההוצאות הנתבעות הן מכוח חיקוק המטיל חבות על הנישום. טענה זו מקובלת עליי, משהצדדים אינם חלוקים על כך שהגבייה היא בהתאם להוראה חוקית, כשהוראות אלה אף מגדירות את סכומי החיוב על פי קריטריונים מסוימים. אשר לשאלה האם ניתן לקבוע כי תביעות של רשות מקומית הן תביעות בעלות סיכויים גבוהים ועל כן מוצדק לברר הרכיבים בסדר הדין המקוצר, לשיטתי התשובה חיובית.

תביעות ארנונה הן תביעות כספיות הנובעות מכוח חובתו של מחזיק לשאת בהוצאות הרשות המקומית המספקת שירותים ביישוב בו מצוי הנכס. בשל מהות החיוב, נקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי תקנה מיוחדת שהעניקה לרשויות המקומיות את הזכות להגיש תביעתן בסדר הדין המקוצר, וזאת בצירוף לחזקות הקבועות בדין באשר למהות החוב, דוגמת סעיף 318 לפקודת העיריות וסעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב). תביעות כאמור, בשל מטרתן, מקימות חזקות המלמדות כי סיכויי התביעה בתביעות כאמור טובים.

אין לערוך הפרדה בין רכיבי ארנונה, שאין כל ספק שהם ראויים להתברר בסדר הדין המקוצר ובין רכיבים נלווים, שיתבררו בסדר דין אחר. העירייה מטילה חיובים בהתאם להוראות שבדין, ולא נטען אחרת. לפרשנותי, אין מטרת התקנות לפצל בין חיובים על דרך הגשת תביעות נפרדות ביחס לאותם מחזיקים. לא נעלמה מעיני האפשרות להחיל את תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, משמדובר בהיטלים שהוטלו על הנכס, אולם אפילו אין מקום לכך תחול תקנה 202(1)(ב) כאמור לעיל.

9. אשר לפירוט החוב, המבקשת בחרה ביודעין שלא לנצל זכותה לדרוש מסמכים, וכאשר התביעה מייחסת חוב לפי שנות חוב ונוכח הקביעה הנוגעת להתיישנות, אין למבקשת אלא להלין על עצמה בהקשר לכך (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז (5), 133; ע"א 688/89 הלולים בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ פד"י מ"ה 88(3)).

10. בפן המהותי, המבקשת אינה מעלה טענת הגנה של ממש. מצב כלכלי, כלשעצמו, אינו יכול לשמש הגנה כנגד תביעת חיוב. הוא הדין להיותו של צרכן רשום נוסף, משמדובר בחיובים ביחד ולחוד.

טענת הזכאות להנחה היא טענה שאינה יכולה לסייע למבקשת, משהיא לא הגישה מעולם בקשה להנחה. ניסיונה להסתמך על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי הקובע כי אין בעובדה שההנחה בטלה כדי להצדיק שלילה גורפת של ההנחה אינו יכול להועיל לה מקום בו בחרה בעצמה – ביודעין – שלא לבקש הנחה (להבדיל מהמקרה שאוזכר).

בהקשר לכך יש לציין, כי בהליך נוסף שהתנהל נגד המבקשת עלה כי גם ביחס לתקופת חוב קודמת לא הוגשה בקשת הנחה, כך שהמבקשת ידעה השלכות אי הגשת בקשת הנחה. באותו פסק דין אף הבהיר בית המשפט למבקשת כי בהתאם להוראות סעיף 16 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 זכאי להנחה שלא פרע את יתרת החוב, הנחתו בטלה.

11. טענות המבקשת הן משפטיות וככאלו ניתן לבררן בשלב זה של ההליך, בהעדר יתרון לקיום בירור משפטי במסגרת הליך הוכחות. בגדרה של בקשת הרשות להתגונן, על המבקש להראות בתצהירו את כל העובדות אשר יכולות, בהנחה שתוכחנה, להוות את הבסיס לטענה משפטית ראויה כנגד התביעה (תקנה 205(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, הוצאת פרלשטיין – גינוסר (מהדורה 11, 2012), בעמ' 225)).

הרציונל של סדר הדין המקוצר מצדיק מתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן על בסיס עובדות שאינן שנויות במחלוקת ושנטענו על ידי המבקשת בלבד, כבר בשלב זה, ר' לכך ע"א 347/76 מדינת ישראל נ' א' טרגר להשקות ולבנין בע"מ, פ"ד לא(1) 645, 648: "ההלכה הרי היא, כי מקום שהנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית בלבד, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו השאלה היא נכבדה, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן. הטעם לכך הוא, כי מקום שהעובדות אינן שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת החוק, וליתן לשם כך רשות להתגונן. בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו משתנה מבירור בשעת הדיון בתובענה (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, ע' 516; כן ראה: ע"א 563/61, ע"א 514/64". עוד ר' לכך ע"א 594/85 איתן זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, הוצאת סיגא, 2015), בעמ' 751; בר אופיר, עמ' 297). מהאמור עולה, כי אין נפקא מינה האם תתברר המחלוקת המשפטית בשלב זה או שלאחריו, משמדובר בבירור משפטי זהה שאינו תלוי בקביעת עובדות (שם, שם). אין בשיקול זה, לפיכך, להצדיק את קבלת הבקשה.

12. בענייננו, המבקשת אינה מעלה סיכויי הגנה כנגד התביעה, ובירור ההליך לא יקנה לה יתרון כלשהו משאין היא מציגה סיכויי הגנה ראויים כנגד התביעה.

לפיכך, בקשת הרשות להתגונן נדחית, למעט טענת ההתיישנות.

אין כל מניעה לתת רשות חלקית להתגונן כנגד התביעה, ר' לכך תקנה 208 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המשיבה רשאית להגיש פסיקתה ביחס לחוב שנוצר החל מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה. ככל שתוצג מחלוקת הנוגעת לחישוב, היא תוכרע לאחר שמיעת טענות הצדדים. לסכום הפסיקתה יש לצרף הוצאות יחסיות ושכ"ט עו"ד בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ).

התצהיר שהוגש במסגרת הבר"ל ישמש כתב הגנה ביחס ליתר התביעה. המשיבה תעדכן תוך 14 יום לאחר שהחלטה זו תהפוך חלוטה האם עומדת על יתר התביעה.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.