לפני בקשה לדחיה על הסף של תביעת לשון הרע שהגיש התובע נגד הנתבע.

לעניין הסמכות העניינית, אני מקבלת את טענת התובע, כי על פי הפסיקה, תביעות בין גיסים לשעבר המוגשות לאחר פקיעת הנישואין יידונו בבתי המשפט האזרחיים, וכך בפרט כאשר נושא התביעה הוא אזרחי מובהק (פרסום לשון הרע).

אשר לטענה כי לפרסום עומדות הגנות על פי חוק איסור לשון הרע, הרי שנוכח היות הפרסום מסירת הודעה במשטרה במסגרת חקירה פלילית שנפתחה עקב תלונת אחותו של הנתבע נגד התובע שהיה אז בעלה, הרי שהפרסום עשוי לחסות תחת ההגנה של פרסום בתום לב בנסיבות בהן היתה על המפרסם חובה חוקית או מוסרית לעשות את הפרסום, וזאת לנוכח העובדה שהנתבע נקרא למסור עדות במשטרה וחובתו על פי הדין היתה למסור את הידוע לו (בין מידיעה אישית ובין מפי אחותו) לגבי יחסיה עם התובע.

בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה פלילית (עדות), 1927 -

" (1) קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה, או כל קצין אחר או סוג אחר של קצינים המורשים בכתב, בדרך כלל או במיוחד, על ידי שר המשפטים, לערוך חקירות על ביצוע עבירות, רשאי לחקור בעל-פה כל אדם המכיר, לפי הסברה, את עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה, שעליה חוקר אותו קצין משטרה או אותו קצין מורשה אחר כנ"ל ורשאי הוא לרשום בכתב כל הודעה, שמוסרה אדם הנחקר כך.

(2) אדם, הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעת החקירה אותו קצין משטרה, או קצין מורשה אחר כנ"ל, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת אשמה פלילית."

ברם, על הנתבע להוכיח את תום הלב והאמונה באמיתות הדברים שמסר ועל כן אין עילה לדחיה על הסף.

אשר לטענה כי התובע הפיץ את הדברים גם מחוץ להודעתו במשטרה, אני קובעת כי האמור בסעיפים 12-14 לכתב התביעה אינו עומד בדרישות חוק אישור לשון הרע לפירוט של עיתוי האמירות, תוכנן, מיהות השומעים של האמירות ונסיבות האמירות, באופן שאינו מאפשר לנתבע להתגונן באופן סביר נגד התביעה, ולפיכך סעיפים אלה יימחקו מכתב התביעה.

אשר לחלקו השני של כתב התביעה, שעניינו פגיעה בפרטיות, אני מקבלת את טענת ההתיישנות לגבי עוולת הפגיעה בפרטיות ע"י חדירה למחשב. על פי סעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות, תקופת ההתיישנות על עוולות אזרחיות לפי החוק היא שנתיים. על פי כתב התביעה, החדירה למחשב התובע בוצעה בשנת 2016 (ללא ציון מועד מדויק). ברם, התביעה הוגשה ביולי 2019, כאשר תקופת ההתיישנות הסתיימה לכל המאוחר בדצמבר 2018. אני דוחה את הטענה, כי כל שימוש שנעשה בחומר שהועתק מהמחשב שנפרץ, בין אם קריאתו, העתקתו החוזרת או העברתו לאחר/ים, מהווה עוולה נפרדת של פגיעה בפרטיות, היוצרת תקופת התיישנות חדשה.

לפיכך אני קובעת כי עילת התביעה המתייחסת לפריצה למחשב התיישנה והיא נדחית על הסף.

הבקשה מתקבלת איפוא בחלקה, לגבי הסעיפים שנמחקו (12-14) ולגבי העוולה של חדירה למחשב ופגיעה בפרטיות שנדחית על הסף מחמת התיישנות.

ניתנה היום, ד' כסלו תש"פ, 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.