1. התובע עבד אצל הנתבעת בתפקיד מאבטח, מחודש מאי 2016 ועד יום 29.3.18, המועד בו סיים את עבודתו בנסיבות שנויות במחלוקת.

על רקע זה הוגשה התובענה שבפנינו, שסכומה 50,000 ₪, כאשר המחלוקת העובדתית היחידה בהליך היא נסיבות הפסקת עבודתו של התובע (בקשר לתביעות פיצויי פיטורים שלא כדין (היעדר שימוע), תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין עגמת נפש; בנוסף נתבעו פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה ואי תשלום דמי פגיעה).

2. רקע עובדתי

א. הנתבעת היא קבלן שירותים בתחום השמירה והאבטחה, המספקת שירות לגופים שונים.

ב. התובע עבד אצל הנתבעת בתפקיד מאבטח, מחודש מאי 2016 ועד יום 29.3.18.

ג. התובע הוצב בתחילת העסקתו במרכז לבריאות הנפש גהה (להלן – גהה). לאחר מכן התובע הוצב במרכז הרפואי רבין - בילינסון והשרון (להלן - בילינסון), וזאת עד לסיום עבודתו.

ד. הצדדים חתמו על שני מסמכים: הסכם העסקה, מתאריך 22.5.2017 (נספח א' לתצהיר הנתבעת) וטופס "הודעה לעובד בדבר פירוט תנאי עבודתו" (נספח א' לתצהיר הנתבעת).

התובע חלק על אותנטיות המסמכים (סעיפים 25 -26 לתצהיר התובע) וטענותיו בנושא יידונו בסעיפים הבאים.

ה. בתאריך 12.3.2018, בעת עבודתו, התובע נפגע בעיניו מדם שניתז מחולה שהובהל אל בית החולים. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בילינסון (שבחצריו הוא עבד, נספח 2 לתצהיר התובע, ת/1).

ו. בין החודשים אוגוסט 2018 וחודש מרץ 2019, התובע פנה מספר פעמים לנתבעת, על מנת שתסדיר את החוב שנוצר כלפי בית החולים בילינסון כתוצאה מהטיפול שניתן לו בשל האירוע מיום 12.3.18 (נספח 3 לתצהיר התובע).

3. להלן תמצית טענות התובע וגרסתו:

א. התובע פוטר על ידי אחראי המשמרת ביום 29.3.18, במהלך משמרת, באופן משפיל לעיניי צוות העובדים וחבריו לעבודה, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.

ב. התובע נפצע בעיניו במהלך עבודתו ופנה לקבלת טיפול רפואי. התובע פנה מספר פעמים לנציגי הנתבעת על מנת שיטפלו בחוב שנוצר לו בעקבות הטיפול הרפואי, ומשהחוב לא הוסדר נפתח כנגד התובע תיק בהוצאה לפועל. על כן התובע זכאי להשבת הסכום שהוצא בגין הטיפול שקיבל.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת וגרסתה:

א. התובע לא פוטר מהנתבעת, אלא התפטר.

ביום 1.4.18, שלח התובע לסוקולר הודעה לפיה הוא מתעתד להגיע לרופא בשל כאב ברכיים, אך לא המציא אישורי מחלה. במהלך תקופת המחלה ולאחריה ניסו נציגי הנתבעת להתקשר אל התובע ללא מענה. התובע ניתק קשר עם מנהליו. ביום 18.4.18 יצר התובע קשר עם הנתבעת וסיפר כי במהלך משמרת הוא פוטר על ידי אחראי המשמרת. לאחר בירור, התחוור לנתבעת כי התובע נתפס פועל בניגוד לנהלי העבודה. אחראי המשמרת ביקש מהתובע לעזוב את המשמרת לאור ההפרה, ולא היה בסמכותו לפטר את התובע, שכן לא היה עובד הנתבעת.

בנסיבות אלה, מאחר שהתובע לא נתן הודעה מוקדמת כדין, יש לקזז דמי ההודעה המוקדמת מכל סכום שיפסק לזכותו.

ב. התובע טען לראשונה שנפצע בעבודה בחלוף שנה מהאירוע. בנוסף, עובר לקבלת הטיפול במיון והן בשחרור הובא לידיעתו של התובע כי הביקור כרוך בתשלום/ הפניה או טופס התחייבות מקופת החולים. היינו מדובר בהתחייבות אישית של התובע כלפי בית החולים. הנתבעת אינה נדרשת בתשלום בגין הטיפול הרפואי שקיבל התובע, שכן על המוסד לביטוח לאומי לשפות את בית החולים בגין עלויות אלה.

ג. התובע קיבל שכר ביתר במהלך תקופת עבודתו, ועל כן יש לקזז סכום בגובה 2,008.8 ₪ מכל סכום שיפסק לטובתו.

5. ההליך

מטעם התובע נשמעה עדותו. התובע זימן לישיבת ההוכחות את מר יצחק בן יאיר (להלן – בן יאיר), אשר שימש כאחראי משמרת בבילינסון בתקופה הרלוונטית.

מטעם הנתבעת העידו מר מתן סוקולר, אשר שימש כמפקח וסגן מנהל אזור מרכז בנתבעת (להלן – סוקולר). וכן גב' אביטל קליין, אשר שימשה חשבת שכר בתקופה הרלוונטית (להלן – קליין).

דיון והכרעה

נסיבות סיום ההעסקה

6. לגרסת התובע, ביום 29.3.18 במהלך משמרת, פנה אליו אחראי המשמרת, אלמסי, החל לצעוק עליו, להתעמר בו, ופיטר אותו לעיני הצוות הרפואי במקום (סעיף 11 לתצהיר התובע).

לגרסת הנתבעת, התובע הוא שזנח את עבודתו והתפטר. התובע פעל בניגוד להנחיות מקצועיות, במשמרת מיום 29.3.18. בהתאם, אחראי המשמרת, אשר אינו עובד מטעם הנתבעת, הורה לו לעזוב את המשמרת. התובע לא פנה למנהליו, ולמעשה הפסיק להתייצב למשמרות. התובע גם לא סיפר לנתבעת שפוטר על ידי אחראי המשמרת, אלא טען שהוא בחופשת מחלה, מבלי שהמציא אישורים מתאימים ואף הפסיק להגיב לפניות הנתבעת. גם בהמשך, לאחר שהנתבעת שלחה לתובע מכתב "זניחת עבודה", התובע לא המציא תעודות מחלה ולא נשלחו מועדים לסידור עבודה.

7. בבואנו להכריע במחלוקת בין הצדדים - האם יחסי העבודה הסתיימו בפיטורים או בהתפטרות, יש לבחון את העובדות שהוכחו ונסיבות העניין, בשים לב לכך שהנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובע.

כפי שיפורט להלן, לא הוכחה גרסת התובע לפיה הוא פוטר מעבודתו.

8. הנתבעת הציגה פרוטוקול אירוע מיום 29.3.18 שנחתם בידי אלמסי, שבו נכתב כך (נספח ה לתצהיר הנתבעת):

" בתאריך 26.3.18 איתי עבד בעמדת כרטיס במהלך סיור עמדות הגעתי לעמדה וראיתי את איתי משחק בפלאפון ומדבקה על העינית, הערתי לו והסברתי שאני לא אוהב שיש מדבקה על העינית ולא אוהב את המשחקים בפלאפון.

בתאריך 27.3.18 איתי שוב עבד בכרטיס שוב במהלך סיור עמדות זיהיתי משחק בפלאפון ומדבקה על העינית שוב הערתו לו.

בתאריך 29.3.18 איתי שוב עבד בעמדת כרטיס ושוב במהלך סיור זיהיתי את המשחק בפלא ואת המדבקה על העינית.

טיפול אחמש: בתאריך 29.3.18 איתי נשלח הביתה"

בהתאם לראיה זו, התובע אחראי המשפרת, אלמסי, שלח את התובע לביתו במהלך משמרת עבודה ביום 29.3.18 עקב התנהלות פסולה בעבודה

9. הנתבעת טענה שאלמסי לא היה עובד שלה ולא הייתה בידיו סמכות לפטר את התובע (סעיף 13 לתצהיר סוקולר). אם אכן מדובר היה בפיטורים, היה מצופה מהתובע לפנות אל מנהליו בזמן אמת והוא בחר שלא לעשות כך (סעיף 15 לתצהיר סוקולר).

10. מהעדויות שנשמעו עולה כי בכל אחד ממרכזי הרפואה בהם הוצב התובע קיים קב"ט אחראי, שהוא מזמין השירות. בנוסף, פועלות במקום לפחות שתי חברות קבלניות: האחת, חברת "מודיעין אזרחי" אשר אחראית על גיוס אחראי משמרת ומנהלי משמרות, והשניה היא הנתבעת, האחראית על גיוס מאבטחים ומוקדנים (ר' עדותו של בן יאיר, עד התובע, בעמוד 30, שורות 21 -36; עדותו של סוקולור בעמוד 33, שורה 17, עד עמוד 34, שורה 19).

עדויות אלה תומכות בגרסת הנתבעת לפיה גם אם אחראי המשמרת שלח את התובע לביתו, לא היה בסמכותו לפטר את התובע והדברים לא נעשו על דעת הנתבעת או לבקשתה.

11. התובע טען שלא ידע על ההבדלים בין עובדי השמירה והאבטחה השונים בבית החולים, אך אישר במובלע את גרסת הנתבעת. לפי עדותו, לאחר המקרה הוא שוחח עם סוקולר בטלפון והובהר לו כי אין לאלמסי סמכות לפטרו (עמוד 8, שורות 14 -25; הדגשה הוספה – ד.ו.):

התובע: לא, לא, הוא פיטר אותי ליד כולם והשפיל אותי ליד כולם, ולאחר מכן שדיברתי עם מתן בטלפון הוא אומר לי לא הוא בכלל לא עובד חברה, לאחר מכן, אחרי הרבה זמן, שאני מבחינתי עובד שם 10 חודשים אמרתם, 10 חודשים, אני מבחינתי הקב"ט, האחמ"ש, וכל מיני שעובד שם הם עובדי חברה כי אני לא, אני לא רואה את ההבדל, כולם לובשים אותם מדים, כולם לובשים את אותם מדים, הם מורידים לי את ההנחיות, הם עושים לי הכל, הם אומרים לי מה לעשות במשך היום, איך לפעול,

עו"ד גת: אז למה לא תבעת אותם? למה לא תבעת אותם?

התובע: אתם מוציאים לי משכורת, מבחינתי הם זה אתם,

עו"ד גת: הם זה אנחנו? אז למה לא תבעת גם אותם?

התובע: כי הם זה אתם,

ור' גם בהמשך העדות, בעמוד 10, שורות 11 -19:

התובע: אם, אם דוד ואם הקב"ט ארז באותה תקופה, אני לא יודע מי הקב"ט שם היום, ארז באותה תקופה, לא עובדים שלכם ולא קשורים אליכם אז איך יש להם סמכות להגיד לי עוף הביתה?

עו"ד גת: נכון, אין להם סמכות.

התובע: אז למה הם עשו את זה?

עו"ד גת: זה בדיוק מה שאנחנו אומרים לך, ובגלל זה אמרנו לך,

התובע: אז למה לא אמרתם את זה בהתחלה גם?

עו"ד גת: אמר לך, מתן אמר לך לחזור ולתת משמרות.

התובע: לתת משמרות בלי לברר מה היה, מה קרה, ולא כלום, הוא,

עו"ד גת: טוב,

התובע: הוא פשוט, ...

לכך יש להוסיף כי העובדה שהתובע זימן לעדות את בן יאיר, אך לא את אלמסי, פועלת לחובתו, שכן ברי כי זהו האדם שיכול היה לתמוך בגרסת התובע לגבי פיטוריו או נסיבות שליחתו הביתה במהלך המשמרת. כאשר התובע נשאל מדוע לא זימן את אלמסי לעדות, השיב באופן סתמי - "אני לא יודע להגיד לך" (עמוד 19, שורות 32-35).

12. גם אם ניתן לתמוה מדוע הנתבעת, אשר עובד שלה נשלח לביתו במהלך משמרת, אינה מעודכנת בעניין זה (ר' עדותו של סוקולור בעמוד 35, שורות 2 -33), מהראיות עולה ברורות כי אלמסי לא פעל בשמה של הנתבעת וגם לא היה מוסמך לפטר את התובע.

13. גם התנהלותו של התובע לאחר האירוע, מביאה למסקנה כי התובע לא פוטר, אלא בחר לסיים עבודתו בנתבעת.

14. בפסיקה נקבע שהודעה שנאמרה ב"עידנא דריתחא", אינה מלמדת על כוונת מי מהצדדים להביא את יחסי העבודה לידי סיום, שכן צד לא ייתפס בשעת כעסו (דב"ע נד/3-220 גולן – לוי, פד"ע כח 387 (1995). עוד נקבע כי כאשר נאמרים דברים בשעת כעס והצד השני מקבלם כפשוטם, נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, בתוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית (דב"ע לה/3-41 היגר – שווארץ, פד"ע ז' 24 (1975)).

מהראיות שיתוארו להלן עולה כי גם אם התובע פוטר על ידי אלמסי, וגם אם ניתן לשייך את הדברים לנתבעת, הרי שהמשך התקשורת בין הצדדים מלמדת כי הם סברו שיחסי העבודה ביניהם ממשיכים כרגיל.

15. הנתבעת הציגה תכתובת ווטסאפ בינה לבין התובע לאחר האירוע מיום 29.3.18, בה ביקשה שהתובע ישלח אליה אישורי מחלה (נספח ו לתצהיר הנתבעת; הטעויות במקור – ד.ו):

תכתובת מתאריך 1.4.18 –

"התובע: מתן ערב טוב, צח אמר לי לעדכן אותך אני נמצא, חזרו לי הכאבי ברכיים, אעדכן אותך בהמשך על מספר ימי המחלה בהתאם למה שהרופא יגיד לי

סוקולר: (הודעה קולית מנציג הנתבעת)

מצי אתה אצל הרופא?

התובע: מחר בבוקר."

הודעה מהתובע לסוקולר מיום 2.4.18 –

" מתן שלום, הרופא נתן לי ימי מחלה עד ה16 לחודש. אפקסס למשרד אותם בהקדם"

תכתובת מתאריך 3.4.18 –

סוקולר: צלם לי את האידור נחלה בוואצאפ ושלח לע

התובע: סבבה כשאגיע לבית"

תכתובת זו מלמדת כי התובע לא ראה עצמו מפוטר, שאם לא כן – לא היה מודיע על מחלה. לכל הפחות, לאחר שהנתבעת ביקשה ממנו אישורי המחלה, היה מצופה שהתובע יודיע לה שהוא פוטר על ידי אלמסי.

16. התובע טען ששלח לנתבעת אישורי מחלה, אך גרסת הנתבעת לפיה הם לא התקבלו אצלה לא נסתרה (סעיף 16 לתצהיר סוקולר). התובע התבקש להסביר את גרסתו במסגרת חקירתו הנגדית והשיב באופן מתחמק שאינו משכנע (עמוד 7, שורות 1 -28):

עו"ד גת: או-קיי. מפנה אותך לנספח ו', זה התכתבות שלך עם מתן סוקולר, או-קיי? מתן אומר לך שהוא לא קיבל את, הוא בהתחלה הוא כתב לך תפקסס לי את זה, אחרי שהוא מבחינתו לא קיבל את הפקס הוא כותב לך צלם לי את האישור מחלה בווטסאפ ותשלח, למה לא שלחת לו את זה בווטסאפ?

התובע: כי לא חשבתי שאני צריך לשלוח גם לו וגם לבית חולים ששלחתי לשניהם בפקס.

עו"ד גת: למי שלחת בפקס?

התובע: לבית חולים ולחברה.

עו"ד גת: למי? שלחת לחברה או לבית החולים?

התובע: לשניהם אם אני לא טועה, אני בטוח כמעט שלשניהם.

עו"ד גת: אתה בטוח ששלחת לחברה?

התובע: כן.

עו"ד גת: ואין לך ראיה להראות לי?

התובע: אין לי, אין לי אישור לפקס לפני 3 שנים.

עו"ד גת: אז למה, למה לא שלחת לו את זה גם בווטסאפ? הוא אמר לך, הוא הנחה אותך, תשלח לי בווטסאפ, כתבת לו, אמרת לו סבבה כשאגיע הביתה. למה אמרת לו סבבה ולא אמרת לו מתן כבר העברתי לך את זה כמו שאתה טוען?

התובע: כי הוא שלח לי, אם את רואה שלפני שלח לי מתן שלום (לא ברור) תפקסס למשרד אותם בהקדם ופקססתי את זה.

אז אני לא רואה שום סיבה שאני צריך לשלוח את זה גם בווטסאפ,

עו"ד גת: נו. אז למה, אז למה כתבת לו סבבה שאגיע הביתה? למה לא אמרת מתן כבר שלחתי את זה אתמול בפקס?

התובע: כי היה לי הרצון לשלוח ומשום מה לא נשלח.

עו"ד גת: למה? למה אמרת סבבה?

התובע: כי היה לי את הרצון לשלוח לו, משום מה זה לא נשלח, (לא ברור). עובדה שיש את האישור מחלה מאותה תקופה, זה לא שהמצאתי אותו אחר כך,

עו"ד גת: לא, יכול להיות שיש אישור מחלה ואתה לא, ולא המצאת אותו בזמן אמת וזה בדיוק מה שקרה.

התובע: אבל זה לא יכול להיות.

17. יתרה מזו, התובע לא ידע להסביר בעדותו, מדוע שלח לנתבעת הודעה לפיה הוא שוהה בימי מחלה, לאחר שלשיטתו הוא פוטר בבושת פנים (עמוד 7, שורה 29, עד עמוד 8, שורה 22):

עו"ד גת: טוב. למה בכלל אתה, נניח שאני הולכת עם הקו שלך, אתה טוען שדוד פיטר אותך ב-29/03/2018 אם הוא פיטר אותך למה המצאת אישורי מחלה כמו שאתה טוען שהמצאת?

התובע: אני אסביר, באיזה תאריך? סליחה אני לא זוכר תאריכים,

עו"ד גת: כתבת בתצהיר שלך על יסוד מה?

עו"ד נש: 20.09

עו"ד גת: רגע סליחה. סליחה.

התובע: בגלל זה כתבתי את זה בתצהיר, בגלל זה כתבתי את זה בתצהיר,

עו"ד גת: לא, אתה צריך, אם אתה זכרת, יש לך זיכרון טוב?

התובע: לא הכי.

עו"ד גת: לא הכי, או-קיי. אין לו זיכרון טוב.

התובע: ב-29 במרץ נכון? הגעתי למשמרת בבוקר עברנו תדריך, בדרך כלל נהוג שמאבטחים של הלילה,

עו"ד גת: לא שאלתי מה היה, שאלתי,

התובע: אני אסביר לך מה קרה,

עו"ד גת: אם פיטרו אותך למה שלחת אישור מחלה? תענה בבקשה לשאלה שלי.

התובע: כי אחרי שעברתי את כל התהליך הזה של ההשפלה שהשפיל אותי דוד מול כולם,

עו"ד גת: נו?

התובע: ופשוט צעק עליי, צרח עליי, העביר את זה בקשר וקיבל תמיכה מקב"ט בלינסון, אני לא, לא הייתי מוכן לחזור לעבודה בשום, בשום אופן, (מדברים ביחד)

עו"ד גת: אז אתה לא (מדברים ביחד).

התובע: לא, לא, הוא פיטר אותי ליד כולם והשפיל אותי ליד כולם, ולאחר מכן שדיברתי עם מתן בטלפון הוא אומר לי לא הוא בכלל לא עובד חברה, לאחר מכן, אחרי הרבה זמן, שאני מבחינתי עובד שם 10 חודשים אמרתם, 10 חודשים, אני מבחינתי הקב"ט, האחמ"ש, וכל מיני שעובד שם הם עובדי חברה כי אני לא, אני לא רואה את ההבדל, כולם לובשים אותם מדים, כולם לובשים את אותם מדים, הם מורידים לי את ההנחיות, הם עושים לי הכל, הם אומרים לי מה לעשות במשך היום, איך לפעול,

עו"ד גת: אז למה לא תבעת אותם? למה לא תבעת אותם?

התובע: אתם מוציאים לי משכורת, מבחינתי הם זה אתם,

18. מהמשך התכתובת בין הצדדים עולה כי סוקולר ביקש מהתובע להגיש משמרות לשיבוץ עתידי (נספח ו' לתצהיר). כך למשל, בתאריך 12.4.18, שלח סוקולור לתובע הודעה "משמרות?", התובע לא הגיב להודעה זו.

בתאריך 17.4.18, שלח סוקולור הודעה נוספת:

"מה קורה איתי

לא העברת ימי מחלה עבור כל הימים.

בנוסף אתה לא עונה לטלפונים עכשיו כדי שנדע מה קורה תחזור אלי בהקדם"

סוקולר חזר על גרסתו בחקירה הנגדית (עמוד 36, שורות 23 -36):

העד, מר סוקולר: בסוף אם אחמ"ש החליט לשלוח עובד הביתה זה לא אומר שהעובד פוטר, גם לאחר מכן אני דיברתי עם איתי ביקשתי מאיתי להגיש משמרות, זה אומר שלא פיטרתי אותו,

עו"ד נש: אתה יודע מה היה המצב שלו באותו זמן?

העד, מר סוקולר: ודאי, אני דיברתי איתו, הייתי איתו בקשר, הוא אמר לי יש בעיות ברכיים, קיבלתי ימי המחלה, (מדברים ביחד).

עו"ד נש: אתה יודע מה הבעיות שלו בעקבות זה, בעקבות זה בפני כל העובדים במכשיר קשר נאמר לו תעלה למעלה תשאיר את כל הציוד שלך ותלך הביתה, כשכל המאבטחים,

העד, מר סוקולר: אתה יכול, אתה יכול להוכיח שזה מה שנאמר?

עו"ד נש: זה מה שנעשה, אני לא יכול.

העד, מר סוקולר: או-קיי אז אז על סמך מה אתה אומר את זה? (מדברים ביחד).

עו"ד נש: על סמך זה (לא ברור) ועל סמך זה שאתה אומר שהוא לא פוטר, אתה אומר על סמך מה שכתוב פה הוא נשלח הביתה, אל תגיד לי מה להגיד, אני אגיד לך.

19. בסופו של דבר, בתאריך 8.5.18 הנתבעת שלחה לתובע מכתב, שכותרתו "זניחת עבודה" (נספח ז לתצהיר סוקולר). במכתב זה הנתבעת גוללה את האירועים שהתרחשו בינה לבין התובע לאחר המקרה מיום 29.3.18, ובסוף המכתב נרשם כך:

"עד למועד מכתב זה, לא המצאת תעודות מחלה, לא שלחת מועדי משמרות לסידור העבודה, וכן לא יצאת כל קשר עם החברה.

לאור כל האמור לעיל, ניכר כי גמרת בדעתך לזנוח את עבודתך בחברה, וללא כל הודעה מוקדמת."

גם בנושא זה עדותו של התובע לא הותירה רושם מהימן (עמוד 10, שורות 22 -27):

"עו"ד גת: 8 באפריל נשלח אליך מכתב זניחת עבודה,

התובע: לא קיבלתי את המכתב הזה,

עו"ד גת: למה לא, לא קיבלת אותו?

התובע: לא.

עו"ד גת: למה זה לא כתוב בתצהיר שלך? לא טענת,

התובע: לא יודע, אני לא ראיתי,"

20. יתרה מזו, בדיון קדם משפט התובע טען כך: "... כשהבנתי שלא מתאים לי שישלמו לי ה-30 שקל אז קמתי והלכתי." (עמוד 2 לפרוטוקול קדם משפט, שורות 11 -12). הצהרה זו מחזקת את גרסת הנתבעת כי התובע הוא שבחר לעזוב את עבודתו.

21. לאור כל האמור לעיל, הוכחה גרסת הנתבעת לפיה התובע התפטר מעבודתו ועל כן נדחות התביעות לפיצויי פיטורים שלא כדין (היעדר שימוע) ולתמורת הודעה מוקדמת.

22. הנתבעת טענה שהיא זכאית לקיזוז חלף הודעה מוקדמת, כיוון שהתובע הוא שנטש את מקום עבודתו (סעיף 33 לתצהיר סוקולר; סעיף 10 לתצהיר קליין). דין טענה זו להידחות.

23. על פי הנפסק בע"ע (ארצי) 71801-09-16 חירות גטה - ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ 21.01.2019 -

" אשר לקיזוז חלף הודעה מוקדמת מהכספים שנפסקו למערערת: נוכח העובדה כי במועד סיום עבודתה של המערערת החליטה עמישב לוותר על ניכוי חלף הודעה מוקדמת, לא היה מקום לקבל את טענתה בכתב ההגנה כי נוכח הגשת התביעה יש לקזז את חלף ההודעה המוקדמת. [השוו: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009)]."

לאור פסיקה זו, מאחר שבזמן אמת הנתבעת לא עמדה על זכותה לקבל מהתובע הודעה מוקדמת להתפטרותו, ובמכתב "זניחת עבודה" נכתב שגמר החשבון יערך בשכר האחרון (נספח ז, סעיף 16), נדחות טענות הנתבעת בעניין זה.

פיצויים בגין עוגמת נפש

24. התובע הוסיף ותבע פיצויים בגין עגמת נפש, בשל פיטוריו הפתאומיים. לגרסתו, הוא פוטר כרעם ביום בהיר, במהלך משמרת, תוך השפלתו בפני צוות העובדים במקום וחבריו לעבודה (סעיף 23 לכתב התביעה).

כאמור, נקבע לעיל כי התובע התפטר ולא פוטר. עם זאת, מטיעוני התובע עולה כי טרונייתו בהקשר של התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש נוגעת גם לאופן שליחתו הביתה במשמרת יום 29.3.18.

25. על פי הדין, פיצוי בגין עגמת נפש יינתן במשורה, במקרים חריגים המצדיקים זאת (דב"ע נג/3-99,114 משרד החינוך, מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר – חן, 3.11.08).

בניגוד למתואר בעדות התובע, על פי דו"ח האירוע מיום 29.3.18, התובע הפר את הוראות אחראי המשמרת מספר פעמים והתבקש לחדול ממעשיו עד אשר נשלח לביתו. בשים לב להתרשמות הכללית מעדות התובע, שהיא עדות יחידה מטעמו, והראיה האובייקטיבית שהוצגה, ממנה עולה כי ההחלטה בנושא התקבלה מסיבות ענייניות, לא מצאנו כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות היעתרות לתביעה ברכיב זה. לכך נוסיף כי לא הוכח מי נכח בעת האירוע, אילו דברים נאמרו וניכר מסיכומי התובע כי זנח טענותיו בעניין זה.

לפיכך, התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש נדחית.

התביעה דמי פגיעה

26. אין מחלוקת כי התובע נפגע בעיניו במהלך משמרת עבודה, ביום 12.3.18 (ר' ת/1).

27. לגרסת התובע, לאחר קרות האירוע "הצוות הרפואי שהיה במקום פינה את הפצוע ואותי מיד לחדר בנוהל חשיפה ומיד הודיעו למוקד הביטחון ואני הודעתי לצח שהיה אחמ"ש באותו הזמן." (סעיף 5 לתצהיר התובע). התובע הוסיף כי "האחמ"ש צח אמר שאין לי מה לדאוג כי הדו"ח זה הפינוי והטיפול בי ושהעיקר אהיה בריא ומאוד דאג לבריאותי" (סעיף 8 לתצהיר התובע).

לטענת הנתבעת, ביום 25.4.18, שלח בא כוח התובע מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים ובו לא נטען דבר לגבי חוב של התובע כלפי בית החולים בילינסון. רק ביום 22.5.19, בחלוף שנה מקרות האירוע, הועלו לראשונה טענות בנושא הפציעה והחוב לבית החולים.

הנתבעת הוסיפה כי על פי המסמכים שהוצגו, עובר לקבלת הטיפול במיון והן בשחרור הובא לידיעת התובע כי הביקור כרוך בתשלום /הפניה או טופס התחייבות מקופת החולים. התובע הסכים ואישר זאת בחתימת ידו. היינו מדובר בהתחייבות אישית של התובע כלפי בית החולים. התובע פנה ביוזמתו למיון ולפי שיקול דעתו, ללא שעדכן את הממונים עליו בזמן אמת (סעיפים 53 -55 לתצהיר סוקולר).

עוד נטען על ידי קליין, כי לא הייתה כל מניעה שהתובע ידווח על אירוע של פגיעה בעבודה ולא היה לה כל אינטרס להתעלם מדיווח שכזה, שכן הנתבעת אינה נדרשת בתשלום בגין הטיפול הרפואי שקיבל התובע, שכן השיפוי של בית החולים בגין עלויות אלו רובצות לפתחו של המוסד לביטוח לאומי (סעיף 19 לתצהיר קליין).

28. התובע תבע "דמי פגיעה", שהם תשלום המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שדרך המלך בעניין זה היא הגשת התביעה לגמלאות על פי חוק למוסד לביטוח לאומי. ר' בהיקש לנפסק לגבי תביעת דמי אבטלה מהמעסיק, בע"ע (ארצי) 300321/98 סווירי – רם חן חניונים בע"מ, 23.6.2002, לפיו אם יש בידי העובד תביעה בעניין זכאותו לדמי אבטלה, עליו להפנותה למוסד לביטוח לאומי.

29. עם זאת, מקריאת טיעוני התובע עולה כי בפועל, התובע עותר לקבלת החזר הוצאות שהוציא בעין בגין טיפול רפואי שקיבל במיון. התובע טען בסיכומיו כי "המדובר בתאונת עבודה – שהמעסיק מחויב לטפל בחיוב. תשלום על ידי המל"ל חוזר למעסיק עם החיוב לצורך קיזוז במקרים אחרים ולא במקרה דנן." (סעיף 19 לסיכומים).

30. כידוע, "פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיום מקצועי", בהתאם להוראות החוק (ר' סעיף 86 ואילך לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995). על מנת שעובד אשר נפגע בעבודה יוכל למצות את זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי, על המעסיק לחתום על טופס בל 250 ("בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה"). עם זאת, הקביעה אם מדובר בתאונת עבודה היא בסמכות המוסד לביטוח לאומי.

31. במהלך דיון ההוכחות, הציג בן יאיר הודעת דוא"ל שנשלחה למפקחת בנתבעת, בזו הלשון (ת/1):

"שלום רב,

בהמשך לשיחתנו בנוגע לטופס ב.ל 250 למאבטח איתי ניסים מצ"ב תקציר האירוע.

בתאריך ה-12/3/18 בשעה 13:51 הגיע לחדר טראומה מטופל ע"י מד"א.

במהלך כניסת המטופל לחדר טראומה האלונקה קפצה וכתוצאה מכך השפריץ דם המטופל לעינו של המאבטח איתי ניסים.

המאבטח פתח באותו יום תיק במיון לטובת קבלת טיפול וביצוע בדיקות.

מבקש לעדכן היכן עומד העניין והאם נדרש להעביר חומר נוסף."

גם מתכתובת שהוצגה על ידי התובע עולה כי סוקולר אישר שדו"ח האירוע מבן יאיר נמצא בידיו (נספח 3 לתצהיר התובע, מסרון מיום 30.8.18).

מכאן שהאירוע דווח בזמן אמת לנתבעת.

32. למרות זאת, בתכתובת מאוחרת הנתבעת טענה כי לא היה מדובר ב"תאונת עבודה". ר' נספח 3 לתצהיר התובע, מסרון מיום 10.10.18, שם סוקולר כתב כך:

"נכון אבל לא הייתה תאונת עבודה כי לאחר המקרה חזרת לעבוד ולא היו ימי מחלה או משהו בסגנון ולכן החברה לא צריכה לטפל במקרה הזה ולא נדרשת לשלם כי לא הייתה תאונת עבודה"

33. בהמשך, התובע פנה בתכתובת נוספת אל אדם בשם יוני (מטעם הנתבעת), שטען כי הנתבעת ממתינה לתשובה מגורמים נוספים בעניינו (נספח 3 לתצהיר התובע, מסרון מיום 5.12.18).

34. לא ניתנה תשובה ברורה מצד הנתבעת מדוע למרות דו"ח האירוע והמסמכים הרפואיים, לא נתנה בידי התובע טופס בל 250. גם אם היו לנתבעת סימני שאלה אם אכן מדובר בפגיעה בעבודה, יכלה לציין זאת בטופס עצמו, אך הדבר אינו מהווה הסבר לסירובה לתת בידי התובע טופס בל 250. מה עוד, שבמסגרת סיכומי הנתבעת, זו לא הכחישה את אחריותה/ נכונותה לשלם את הסכום (גם אם באופן מובלע, ר' סעיפים 56 -57 לסיכומיה).

על אף התנהלות הנתבעת, לא מצאנו בסיס משפטי לתביעתו של התובע כלפי הנתבעת להחזר דמי ההשתתפות העצמית בטיפול הרפואי שניתן לו, מאחר שסכום זה היה אמור להיות משולם על ידי המוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, מורת רוחנו מהתנהלות הנתבעת בנושא, תמצא ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות ההליך. ומורת רוחנו מתנהגות הנתבעת בעניין זה תמצא ביטוי בהוצאות.

הודעה בכתב על תנאי העסקה

35. לטענת התובע, תנאי העסקתו סוכמו בעל פה ולא ניתן לו חוזה עבודה בכתב המפרט את התנאים.

בהתייחס למסמכים שהנתבעת הציגה – הסכם עבודה והודעה בכתב על תנאי עבודה, עליהם מופיעה חתימת התובע, נטען כי אין מדובר בחתימתו.

36. טענת זיוף היא טענה חמורה הדורשת מידת הוכחה מוגברת. בעניין זה נפסק כך:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 ר' חזן נ' חזן (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)"

)ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, 11.4.13).

37. טענת התובע בכל הנוגע לזיוף חתימתו על גבי מסמכי העבודה לא הוכחה. התובע לא הציג ראיה שתתמוך בטענתו כי החתימה הנחזית להיות חתימתו על חוזה העבודה אכן זויפה.

יתירה מכך - הנתבעת המציאה מסמכים שונים עליהם חתם התובע. מהשוואת החתימות בעין בלתי מקצועית, ניתן להניח כי מדובר בחתימות דומות. כך גם אישר התובע (עמוד 12, שורה 34, עד עמוד 13, שורה 10):

עו"ד גת: יופי. עכשיו תראה, אני מראה לך את הסכם העבודה שלך, והחתימה היא נראית אותה חתימה והיא חוזרת על עצמה בכל המקומות, תסתכל בעמוד הראשון.

התובע: זאת לא, זאת לא החתימה שלי,

עו"ד גת: זאת לא החתימה?

התובע: לא.

עו"ד גת: זה לא אותה חתימה? אני מראה לך. אתה רואה על כל עמוד יש חתימה,

התובע: מי זה (מדברים ביחד).

עו"ד גת: עזוב אני שואלת על החתימה שלך, לא, לא,

התובע: תראי, אם תראי את החתימה הקודמת זה מאוד דומה לחתימה, אבל אני לא חותם ככה.

עו"ד גת: או-קיי ופה?

התובע: עוד פעם זה דומה לחתימה, את יכולה לשאול עוד פעם, זה דומה לחתימה. אני חותם קודם א' ואז קשקוש, אני לא מקשקש.

38. בנוסף, עדותו של התובע לגבי חתימותיו על מסמכים שונים (חלקם אף צורפו על ידו), היתה מתחמקת ולא משכנעת כלל. ר' בעמוד 20, שורות 19-24):

כב' הש' ויסמן: יש לי שאלה, יש בכתב התביעה יש טופס בקשה להתקבל לבית חולים, פה זה החתימה שלך? בוא תסתכל. אתה רואה? יש פה חתימה.

התובע: כבודה, אני לא, אני לא יודע להגיד לך, זה דומה אבל אני את החתימה שלי עושה, אני עושים ממש א' ואז ממשיך את הקשקוש עם הא', אני לא מקשקש מעל,

כב' הש' ויסמן: טוב. אז גם בבית חולים מישהו אחר חתם?

התובע: אני לא יודע להגיד לך, אני, יכול להיות שכן, אני לא יודע להגיד לך.

ור' גם בעמוד 12, שורות 18 -27:

עו"ד גת: או-קיי, וזאת, אבל החתימה הזאת היא חתימה שלך? 101 זה טופס שמגיע לרשויות המס, תראה זה ההצהרה של עובד, אני מצהיר כי הפרטים שמסרתי בטופס הזה הינם מלאים ונכונים, הדיווח הזה הוא דיווח לרשויות המס. החתימה הזאת פה היא שלך? כי אחרת זאת עבירה פלילית. החתימה הזאת היא שלך?

התובע: אני מאמין שכן.

עו"ד גת: מעולה, יופי, טופס לבקשה להעברה בנקאית מחלקת שכר, זה גם טופס שאתה, אתה מילאת אותו בתחילת העסקה כדי שידעו לאן להזין לך את השכר, בסדר? אתה רואה ב-22 למאי, כל מה שאני מדברת מצורף בנספחים ד' לתצהיר שלנו. זאת החתימה שלך?

התובע: זה דומה לחתימה שלי.

39. התובע טען בסיכומיו כי ביום 8.7.20 פנה אל הנתבעת בבקשה לקבלת הסכם העסקה מקורי, לצורך העברתו לחוות דעת גרפולוג לאימות החתימות שמופיעות בו, וכי הנתבעת סירבה למסור את המסמכים (סעיפים 4.3, 6 לסיכומים).

במכתב תגובה מטעם הנתבעת, מיום 15.7.20, נטען כי "באשר להסכם העסקה מקורי – הנושא בטיפול. בהתאם להוראות התו הסגול למעסיקים עקב משבר הקורונה ונוכח היעדרות של העובדים הרלוונטיים, דרש זמן לאיתור המסמך. ברגע שיועבר למחלקה המשפטית אין מניעה כי נעבירו אלייך. יצוין כבר עתה, ובתמצית, כי הנתבעת מתנגדת לכל הרחבת חזית בהקשר זה." עוד נטען כי ככל ותוגש בקשה לבית הדין, יש לצרף את תגובתה (סעיף 44 לסיכומי הנתבעת; נספח 1 לסיכומי התובע).

בעניין זה הצדק עם הנתבעת, אשר הציגה את חוזה העבודה וההודעה על תנאי העסקה כנספחים לכתב ההגנה (שהוגש בחודש אוגוסט 2019). התובע לא הגיש בקשה לבית הדין בעניין זה, ופנייתו המאוחרת של התובע אל הנתבעת תמוהה בעינינו.

40. יתרה מזו, הנתבעת הפנתה למכתב "התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים", אשר נשלח מטעם התובע, לפיו ניתן ללמוד כי ניתן לתובע הסכם עבודה. זאת מאחר שנכתב בו כך: "תנאי השכר, בהתאם להסכם העבודה עמד על סך של: 36 ₪ לשעת עבודה (בסיס) ולאחר 3 חודשי עבודה תיפתח על ידי החברה, קרן השתלמות ע"ש מרשי." (נספח ו' לכתב התביעה, סעיף 2; ההדגשה הוספה – ד.ו).

בהקשר זה העיד התובע באופן מתחמק (עמוד 13, שורות 14 -29):

עו"ד גת: או-קיי? אבל לפני שלקחת את חברי המלומד מר גיל נש היה לך עו"ד אחר שהוא כתב במכתב שהוא כתב אלינו שבהתאם להסכם העבודה שלך השכר שהיה צריך להיות משולם לך הוא 36, אתה הטעית את העורך דין שלך?

התובע: זה מה, זה מה שחזי אמר לי בדיוק.

עו"ד גת: אתה הטעית את העורך דין שלך?

התובע: אני לא הטעיתי את העורך דין שלי.

עו"ד גת: אתה הראית לו הסכם עבודה שהוא כתב?

התובע: לא. לא, כי אין לי הסכם העבודה, אבל זה מה שחזי אמר לי, לשם כך הגעתי לעבודה 36 ש"ח לשעה,

עו"ד גת: או-קיי בסדר. מדוע מעולם, במהלך תקופת העבודה שלך לא ביקשת את ההסכם העבודה? אם לא היה לך אותו?

התובע: כי לא, לא, היום, לאחר,

עו"ד גת: לא, לא, במהלך תקופת העבודה,

התובע: שאני בוגר, אני רואה כמה זה חשוב, בתקופה ההיא,

עו"ד גת: למה לא פנית במהלך תקופת העבודה שלך לקבל,

התובע: כי לא, לא ראיתי למה זה רלוונטי שיהיה לי את ההסכם.

41. התובע הוסיף וטען שהנתבעת סירבה להוצאת צו איכון טלפון של עובד שלה בשם יוני, אשר היה חתום על חוזה העבודה. התובע טען כי מעולם לא חתם על הסכם העסקה מול המפקח יוני ואף לא פגש מפקח זה (סעיף 4.5 לסיכומים).

בהקשר זה טענה הנתבעת כי אם התובע סבר שעדותו של מר יוני סלומון היא רלוונטית, יכול היה לזמנו לעדות (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת). עוד ציינה הנתבעת כי במכתב מיום 15.7.20 שצורף לסיכומי התובע (נספח 1 לסיכומי התובע), נטען על ידי הנתבעת כי ככל הנראה יוגש תצהיר מטעם יוני סלמון וכי החלטה זו תתקבל בהמשך.

42. התובע ביקש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שיוני סלומון לא הוזמן להעיד. איננו סבורים שניתן ללמוד דבר מעניין זה. זכותה הדיונית של הנתבעת להחליט מיהם העדים שיעידו מטעמה. אם התובע סבר כי מדובר בעדות חיונית, יכול היה לבקש לזמן את יוני כעד מטעמו, שכן הנטל עליו להוכיח גרסתו לגבי אמיתות חוזה העבודה.

43. לכך יש להוסיף כי עדותו של התובע לגבי היכרותו עם אדם בשם יוני סולומון, אשר חתום על חוזה העבודה, הייתה מתחמקת.

בתצהירו טען התובע כי "... מפקח יוני שחתום על הסכם העבודה וטוען שחתמתי בפניו אינו דובר אמת בלשון המעטה, מעולם לא ראיתי את מפקח יוני, ובוודאי לא חתמתי בפניו על הסכם העבודה, מי שדיבר עמי מטעם החברה היה אדם בשם חזי. זכור לי שלאחר שפוטרתי, פניתי לאדם בשם יוני מהחברה כיוון שאמרו לי שהוא אחראי. אם המדובר באותו אדם אין לי מושג כיוון שלא ראיתי אותו." (סעיף 25 לתצהיר התובע; נספח 3 לתצהיר התובע, תכתובת מיום 5.12.18).

לעומת זאת, מתשובות התובע בחקירתו הנגדית ניכר כי הכיר אדם בשם יוני ואף נפגש עמו. בלשונו: "כל פעם, שימי לב בהתכתבויות איזה הפרשי זמנים יש ביניהם, ומה שמצורף פה זה נטו הודעות ולא הטלפונים שדיברנו ולא המפגשים הפרונטליים שנפגשתי עם יוני," (עמוד 19, שורות 17 -19).

44. בנסיבות בהן סוקולר טען כי הודעה זו נמסרה לתובע, כאשר עדות התובע לפיה לא קיבל הודעה על תנאי העסקה אינה מתיישבת עם הודעה חתומה על ידו שהוצגה בהליך, ובשים לב לפער בין ההתרשמות הכללית מעדות התובע לעומת עדותו של סוקולר, מתקבלת גרסת הנתבעת בנושא.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בגין אין מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.

טענות קיזוז

45. לטענת הנתבעת, התובע היה זכאי לשכר בהתאם לתפקיד אותו ביצע בפועל. התובע היה מועמד לשמש מאבטח חמוש בנתבעת, אך במהלך שלבי הקליטה לקורס מאבטחים, התובע נמצא בלתי כשיר בגלל בעיות רפואיות (סעיף 12 לתצהיר קליין).

לגרסתה, עקב טעות במחלקת שכר, לא התעדכן שכר העבודה במערכת השכר ולמעשה בחודש 2/2018 התברר כי לתובע שולם שכר ביתר (36 ₪ במקום 30 ₪) בגין חודשים נובמבר 2017 עד לחודש ינואר 2018. משכרו של התובע קוזזו בגין הפרש זה 1,384.4 ₪, כאשר היה על הנתבעת לקזז סכום גבוה יותר (נספח ג לתצהיר קליין).

בהתאם לאמור, הנתבעת ביקשה לקזז את היתרה בסך 2,008.8 ₪.

46. יש לדחות את טענת הקיזוז שהנתבעת העלתה, בגין יתרת הסכום אותו לא קיזזה כשכר עודף. זאת לאור הפסיקה לפיה "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" (בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם,  14.5.18).

47. הנתבעת הייתה ערה לטעות אשר נעשתה בשכר התובע, ואף פעלה בזמן אמת לקיזוז החוב, כפי שראתה לנכון. בלשונה של קליין: "...בפועל קוזז 1384 שהיה צריך לקבל 3393, אבל לא רצינו לקזז את הכל," (עמוד 49, שורות 19 -20).

לאור עדות זו, דין טענת הקיזוז בנושא תשלום שכר ביתר, להידחות.

48. סוף דבר - התביעה נדחית.

למרות דחיית התביעה, בהתחשב בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לחתימה על טופס בל 250 לתובע (ר' סעיפים 26 -34 לפסק הדין), הנתבעת תשא בהוצאות התובע, בסך 2,500 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישרו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' סיוון תשפ"ב, (09 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.