1. בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 20.11.19.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני דוחה את הבקשה.

3. מועד הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, נקבע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

4. לא מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי בוצעה המצאה למבקשת כדין. אומנם בית המשפט הורה ביום 22.10.19 כי התובעת תמציא את כתב התביעה והזימון לדין לידי הנתבעים במסירה אישית בתוך 20 יום מהיום, אך לאחר שהוגשה הודעה ובקשה מטעם התובעת, ושוכנעתי כטענת התובעת כי ההמצאה למבקשת שבוצעה הינה המצאה כדין, ניתן פסק הדין. לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי לא בוצעה לה המצאה כדין, אישור המסירה המצוי בתיק ערוך כדין, מה גם שלא הוגשה תשובה לתגובת המשיבה לפיה גם פסק הדין הומצא למבקשת.

5. בכל הנוגע לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט להורות על ביטול פסק הדין, המבקשת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת לאי הגשת כתב ההגנה במועד. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, המבקשת העלתה טענה כללית לפיה היא כופרת בחבות ובנזק, ללא כל הסבר או נימוק, מדוע כופרת היא בחבות ובנזק. על המבקשת היה להתכבד ולפרט את פרטי הגנתה, על מנת שניתן יהיה להיווכח בסיכויה להצליח בהליך היה ויבוטל פסק הדין, המבקשת לא הראתה מהם סיכויי ההגנה שלה ולא הוכיחה קיומה של הגנה לכאורית ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.

6. באחרית דבר אומר, שלא נעלמה מעיני בית המשפט הזכות ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, אך לצד זה עומדת גם זכות המבקשת לסופיות הדיון.

7. בסיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה, ולפנים משורת הדין איני מחייבת בהוצאות.

בנסיבות האמורות אני מורה על ביטול עיכוב ביצוע פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.