1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופט אודי הקר) מיום 2/7/19 בת"א 36057-02-19 במסגרתה נקבע, בין היתר, כי ימונה מומחה מטעם בימ"ש לצורך תיעוד הציוד המצוי במקרקעין והבניה במקרקעין.

בקשת רשות הערעור מתייחסת רק להחלטה בנוגע לתיעוד הבנייה באתר, וכן לכך ששני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות התיעוד.

כמו כן נטען כי הבר"ע היא גם על "פרשנות" בימ"ש קמא לפסק דינו שניתן ביום 5/5/19.

2. ביום 14/2/19 הגישו המבקשים: המבקשת 1 - בעלת הזכויות הרשומות במקרקעין הידועים כחלקה 89 בגוש 7958 (להלן: "המקרקעין") וחברי נציגות קבוצת רוכשים של קבוצת הרכישה ברחוב שי עגנון 2 בנתניה במקרקעין, תביעה לצו מניעה קבוע נגד המשיבה - חברה קבלנית האחראית על ביצוע עבודות בבניין הנבנה על המקרקעין.

הסעד המבוקש בתובענה הוא ליתן צו מניעה קבוע:

"א) האוסר על הנתבעת ו/או כל מי מטעמה להכנס למקרקעין הידועים כחלקה 89 בגוש 7958 המצויים ברח' שי עגנון 2 בנתניה. (ולהלן:"המקרקעין").

ב) האוסר על הנתבעת ו/או כל מי מטעמה להוציא כל ציוד ו/או חומר ו/או מבנים ו/או כל פריט ו/או מיטלטלין אחרים מתחומי המקרקעין".

(סעיף 34 לכתב התביעה).

3. התבקש גם צו מניעה זמני.

בהחלטה מיום 15/3/19 ניתן צו מניעה זמני ונקבע בין היתר, כי המבקשים יאפשרו לנציג המשיבה בתיאום מראש להיכנס למקרקעין על מנת לערוך רשימת ציוד ולתעד את הציוד.

4. משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 5/5/19 פסק דין בהעדר הגנה.

בפסק הדין נכתב:

"לאור האמור בבקשה ובהודעת ההבהרה ניתן בזה פסק דין בהעדר הגנה וזאת כמבוקש בסעיף 34 א. לכתב התביעה (סעיף א. לפסיקתא).

אשר למבוקש בסעיף 34 ב. לכתב התביעה (סעיף ב. לפסיקתא) ניתן בזה פסק דין על פי החלטותיי מיום 15.3.19 ומיום 28.4.19, לפיהן הנתבעת ומי מטעמה לא יהיו רשאים להוציא כל ציוד, חומר, מבנים, פריטים ומטלטלין אחרים מתחומי המקרקעין, אלא בהסכמת והרשאת התובעים, ובלבד שהתובעים יאפשרו לנתבעת להוציא מהמקרקעין ציוד ומטלטלין שאין מחלוקת כי הם שייכים לנתבעת - הציוד המצוי ב- 2 הקונטיינרים המוזכרים בהחלטתי מיום 28.4.19. וכן יאפשרו לנתבעת לתעד את הציוד שבמקרקעין שלטענתה שייך לה. לשם כך יתאמו הצדדים מועד נוסף לביצוע התיעוד יחד עם המפקח וזאת תוך 14 ימים. ככל ולא יצליחו הצדדים לתאם מועד לביצוע התיעוד כאמור או את אופן ביצוע התיעוד, בידם לפנות לבית המשפט על מנת שזה ימנה גורם חיצוני שיהיה אחראי לביצוע התיעוד.

ככל שהנתבעת חפצה להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בידה לעשות כן במועד הקבוע לכך בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984".

(הדגש לא במקור – א.כ.).

ביום 3.5.19 הגישה המשיבה בקשה שכותרתה "הודעת הבהרה ובקשה בהולה לפי תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984" במסגרתה ביקשה לאפשר לה להיכנס למקרקעין ולבצע תכנית עדות AS MADE על מנת שניתן יהיה לתעד באופן מלא ומקיף את מצב הפרויקט במועד בו הוצא צו המניעה טרם התחלת העבודה ע"י הקבלן החדש (סעיף 1 לבקשה). כן לאפשר לה להיכנס למקרקעין ולערוך רשימה מסודרת של כלל הציוד והחומרים המצויים במקרקעין השייך לה (סעיף 2 לבקשה).

בסעיף 3 לבקשה ביקשה לאסור על הקבלן שנשכר מטעם המשיבים להתחיל לעבוד במקרקעין בטרם ביצוע תכנית העדות ובטרם יתברר למי שיי הציוד והחומר במקרקעין.

בימ"ש קמא בהחלטה מיום 5.5.19 קבע כדלקמן:

"אשר למבוקש בסעיפים 1 ו-2 לבקשה – ראו פסק הדין מהיום.

אשר למבוקש בסעיף 3 לבקשה ולסעד הזמני הנרמז בסעיף 1 לבקשה. דין בקשות אלו להידחות ללא צורך התגובה. כאמור בהחלטתי מיום 17.4.19 גם בקשות אלו לא הוגשו כבקשות עצמאיות, לא צורפו להן התחייבות עצמית ואף לא תצהיר. לא פורטו בהן כל העובדות והראיות הנדרשות לתמוך במבוקש.

המבקשת לא הבהירה כיצד יש בסעד הזמני המבוקש...".

5. ב"כ המשיבה הגיש בקשה לביטול פסק דין והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 2/7/19 נשוא הבר"ע.

6. ביום 17/5/19 הוגשה "בקשה בהולה" מטעם המשיבה להורות למבקשים ליתן למשיבה לבצע את התיעוד של הוצאת הציוד בהתאם להחלטת בימ"ש מיום 5.5.19. המשיבה ביקשה כי בימ"ש "ימנה גורם חיצוני שיבצע AS MADE באופן מיידי בשטח".

בהחלטה מיום 22/5/19 בין היתר, התבקשו המבקשים להודיע אם הם מסכימים מינוי מומחה ובכך ליתר את המחלוקת בעניין.

המבקשים בתגובתם התנגדו לכך וטענו כי הליך התיעוד בוצע עפ"י החלטת בימ"ש ואין מקום לייצר הוצאות נוספות באמצעות גורמים נוספים.

באשר ל –AS MADE נטען כי מדובר בתיעוד של שלבי הביצוע באתר ובקשה זו כבר נדחתה בהחלטת בימ"ש קמא מיום 5.5.19. כמו כן כבר נעשה תיעוד כזה במסגרת פסק הבורר ע"י מומחה בלתי תלוי והמבקשים כבר התקשרו עם קבלן אחר אשר עובד בקצב באתר הבניה.

בהחלטה מיום 27.5.19 התבקשה המשיבה להשיב (בצירוף תצהיר ותיעוד הציוד) ולפרט אילו פעולות ביצעה עד למתן ההחלטה לתיעוד הציוד המצוי במקרקעין ושלטענתה שייך לה, מי ערך את התיעוד, מתי ובנוכחות מי, איזה תיעוד היא מבקשת להוסיף ולעשות כעת ובאמצעות מי.

המשיבה בתשובתה חזרה על בקשתה. השיבה על העניינים שנדרשה אליהם . ציינה כי היא מבקשת להוסיף תיעוד של כל הציוד והחומר שנמצא במקרקעין באמצעות נציגיה.

בימ"ש קמא קבע כי יתקיים דיון בבקשה (החלטה מיום 12/6/19).

ביום 19.6.19 הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן הוראות לסיום הוצאת ציוד על ידי המשיבה". המבקשים ביקשו כי בימ"ש יורה למשיבה לסיים את פינוי הציוד שהמבקשים התירו לה לפנותו, המרוכז עבורה סמוך לאתר הבנייה נשוא התובענה ולהורות שככל שלא תפנה את הציוד, המבקשים יהיו רשאים לפעול להשליך ציוד זה לאתר הפסולת, על חשבון המשיבה.

המשיבה בתגובתה ביקשה כי בימ"ש יורה למבקשים ליתן לה להיכנס לשטח המקרקעין ולבצע תוכניות תיעוד, וכן תיעוד והוצאות כל החומר והציוד השייך לה במקרקעין.

התקיים דיון בבימ"ש קמא ביום 23.6.19.

ב"כ המשיבה עמד על בקשותיו לביטול פסה"ד.

כמו כן ביקש שימונה גורם חיצוני לבצע בדיקה ותיעוד של כל הציוד.

ב"כ המבקשים ביקש שימונה מומחה שהוא צלם.

6. בהחלטה מיום 2/7/19 מונה מר דן אורמן כמומחה מטעם בימ"ש לצורך תיעוד הציוד והבניה במקרקעין.

נקבע כי התיעוד יעשה בדרך של צילום, הסרטה או כל דרך אחרת בה ימצא המומחה לבצע את התיעוד. המומחה רשאי להיעזר בצלם מטעמו.

הצדדים יישאו בשכ"ט המומחה והצלם, ככל שיידרש, בחלקים שווים.

הבקשה לביטול פסק דין נדחתה ונקבע:

"עם זאת, על מנת שלא למנוע מהנתבעת את יומה בפני בית המשפט ולאפשר לה לטעון לעניין בעלותה בציוד המצוי במקרקעין וזכותה להוציאו מהמקרקעין בתום ניהול הליך עיקרי, ככל שהנתבעת חפצה בכך, בידה להגיש תביעה, בה תוכל להעלות טענותיה גם לעניין בעלותה בציוד וזכותה להוציאו מהמקרקעין, בשים לב להחלטתי בבקשה למתן סעד זמני".

7. ב"כ המבקשים - התובעים ביקש להחליף את המומחה שמונה בשל חילוקי דעות שהיו לו עם המומחה בתיק אחר.

הבקשה נדחתה ביום 7/7/19 שכן נקבע, כי המינוי הוא רק לצורך תיעוד בדרך של הסרטה או צילום והמומחה לא נדרש לחוות דעה לעניין טענות הצדדים.

המומחה הודיע בעקבות החלטת בימ"ש כי לא זומן לעדות בתיק האחר שציין ב"כ המבקשים וכי הביקור במקרקעין יתקיים ביום 11/7/19.

8. בבקשת רשות הערעור נטען בין היתר:

א) הוראה לתעד את הבניה במקרקעין חורגת מפסק הדין שניתן בתיק.

בימ"ש אינו יכול לתקן את פסק דינו או לחרוג ממנו כאשר אין מדובר ב"טעות" לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984.

ב) נושא הבנייה במקרקעין ותיעודו הוסכם והוסדר בהסכם פשרה בין הצדדים בתיק אחר (ת"א 53763-10-18) ובוררות שהתקיימה.

באתר עובד קבלן חלופי מזה מספר חודשים ותיעוד הבניה עכשיו אינו רלוונטי למחלוקת שבין הצדדים ויוצר גם הוצאות מיותרות חסרות כל טעם.

ג) אין מקום לחייב את המבקשים לשאת בהוצאות התיעוד שהתבקש ע"י המשיבה בלבד וגם אין סמכות לבימ"ש לסטות גם בעניין זה מן הקבוע בפסק הדין.

9. המשיבה ביקשה ביום 10.9.19 לראות בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, כתשובה לבקשת רשות ערעור.

נטען כי הפניית בימ"ש קמא במסגרת החלטתו מיום 5.5.19 בבקשה שהוגשה לפי תקנה 124 לתקסד"א ביום 3.5.19 לפסה"ד שניתן באותו יום, מעלה כי חלק מפסה"ד כולל גם את בקשת המשיבה לעריכת תכנית AS MADE וכן לבצע רשימה ותיעוד של כל הציוד והחומר.

נטען כי בבקשת רשות ערעור יש טענות כבושות וחדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות של המבקשים ובדיון ביום 23.6.19.

כן נטען כי לא ניתן לערער על חיוב בתשלום הוצאות המומחה בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור), התשס"ט – 2009 ובנוסף, כאשר המבקשים מסכלים פעם אחר פעם את כניסת המשיבה למקרקעין, הם חויבו במחצית שכר המומחה.

10. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א) כיון שפסק דין כבר ניתן בתיק ביום 5/5/19 והוא לטובת המבקשים; כך שאין לדרוש מהם לערער עליו בזכות, אזי ההזדמנות היחידה שניתנת למבקשים להשיג על ההחלטה מיום 2/7/19 היא עתה ולא במועד נדחה.

לפיכך, מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

ב) בפסק הדין נקבע מפורשות, כי יתועד ציוד שבמקרקעין.

בפסק הדין אין קביעה בדבר תיעוד הבנייה.

משדחה בימ"ש קמא את בקשת המשיבה לביטול פסק דין, פסה"ד נותר על כנו ולא היה מקום בנסיבות העניין ליתן הוראה בדבר מינוי מומחה שיתעד את הבנייה.

ג) אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה ההחלטה הנוספת שניתנה ביום 5.5.19 לאחר שניתן פסה"ד מלמדת כי פסה"ד כולל גם את בקשת המשיבה לעריכת תכנית AS MADE.

פסה"ד ברור ומדבר בעד עצמו, וממילא איני סבורה כלל כי מסקנה זו עולה מקריאת ההחלטה מיום 5.5.19.

ד) משניתן פס"ד, לא ניתן לשנותו ע"י בימ"ש קמא , שלא בהסכמת בעלי הדין, כל עוד התיקון אינו נכנס לגדר "טעות" במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984.

במקרה דנן אין מדובר ב"טעות" אשר נכנסת לגדר סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט. אין מדובר בטעות טכנית – מקרית וברור כי עסקינן בשאלה מהותית ולא בטעות סופר. גם אין אנו מצויים בגדרי סעיף 81 (ב) לחוק בתי המשפט, בהעדר הסכמת המבקשים לתיקון פסה"ד מיום 5.5.19 כך שיכלול תיעוד של הבנייה (ולא רק של הציוד).

ה) בנוגע להשתת הוצאות המומחה:

יובהר כי אין מניעה להגיש בקשת רשות ערעור בעניין זה.

סעיף 1 (8) לצו בתי המשפט עניינו בהחלטה בעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המבקשים משיגים על נשיאה בהוצאות המומחה.

אני סבורה כי לא היה מקום לחייב המבקשים בהוצאות התיעוד.

פסק הדין כאמור כבר ניתן. תיעוד התבקש לבקשת המשיבה, וככל שהיא מעוניינת בתיעוד היא צריכה לשאת בהוצאות.

11. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל לגופו, באופן

שהמילים "ואת הבניה במקרקעין" בשורה 5 להחלטה מיום 2/7/19 ימחקו מפסה"ד.

כמו כן, המשיבה היא זו שתישא בשכר טרחת המומחה והצלם, ככל שיידרש צלם.

ב. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 9000 ש"ח .

ערבון ופקדון , ככל שהופקדו, יוחזרו למבקשים באמצעות בא כוחם.

ג. המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י' אלול תשע"ט, 10 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.