17 יולי 2019

בפני: כב' השופטת מיכל פריימן

נציגת ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי

נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אזלן

החלטה

1. בפנינו בקשת המבקשת למתן צו עשה זמני אשר יורה למשיבה ליתן למבקשת אישור קבוע להסעה באמבולנס לטיפולי דיאליזה ולשלם את חלק הקופה בשירותי ההסעה עד להכרעה בהליך העיקרי, לרבות החזרים לתשלומים שבוצעו עד היום.

ואלה העובדות העומדות ברקע לבקשה:

1. המבקשת ילידת שנת 1933, הסובלת ממחלות שונות לרבות מאי ספיקת כליות ונזקקת לטיפולי דיאליזה 3 פעמים בשבוע.

המבקשת זכאית לאור מצבה לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי ומוגדרת כמי שתלויה בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום.

כעולה מהבקשה, המבקשת מתנייעת באמצעות כיסא גלגלים ויש לה מטפלת צמודה.

1. בעבר, ועד 31.1.19 אושרה למבקשת ע"י המשיבה הסעה באמבולנס לטיפולי הדיאליזה.

החל מיום 1.2.19 אושרה למבקשת הסעה במונית עם סיוע מלווה.

1. לטענת אפוטרופסה של המבקשת, החלטת המשיבה נודעה לו במקרה, רק בראשית חודש 5.19 וכל פניותיו למשיבה לבירור סיבת השינוי לא נענו.
2. ביום 17.6.19 נבדקה המבקשת בביתה ללא תיאום מראש עם האפוטרופוס. לטענת האפוטרופוס, במועד זה המטפלת הקבועה נעדרה ועם המבקשת שהתה מטפלת זמנית שאינה מכירה את המבקשת ויכולותיה הקוגניטיביות והפיזיות.

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת המבקשת, בהתאם לחוזר ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות 4/2008 ולתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, חולה המטופל בדיאליזה זכאי להסעה באמבולנס אם הרופא המטפל חיווה דעתו כי ההסעה לטיפול צריכה להתבצע באמבולנס ועל הקופה להשתתף ב- 50% מעלות הנסיעה.

הקופה רשאית לקבוע הסעה שונה בתנאי שהחלטתה נתמכת בחוות דעת רפואית מגורם מקצועי מקביל לרופא המטפל.

1. לטענת המבקשת, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה, הרופא המטפל קבע כי המבקשת זקוקה להסעה באמבולנס.

השירותים הופסקו ע"י המשיבה באופן שרירותי, משיקולים זרים בניגוד לסדרי מנהל תקינים ובחוסר תום לב.

לטענת המבקשת, המשיבה לא בדקה את המבקשת כנדרש ולא הציגה חוות דעת מגורם המקביל לרופא הנפרולוג.

1. לטענת המשיבה, שיקול הדעת הרפואי לקביעת נזקקות וזכאות המבוטחים לשירותי הבריאות השונים ובכללם שירותי הסעה לטיפולים רפואיים מסור מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי – לקופות החולים.
2. הגורמים המקצועיים בדקו את מצבה של המבקשת הן בביקור בית של אחות המרפאה, הן בביקור בית של ד"ר שסקין שהיא הגורם המוסמך כאחראית תחום דיאליזה במחוז, והן בביקור חוזר מיום 17.6.19.
3. המבקשת מלווה במטפלת קבועה, אינה רתוקה למיטה אלא מתניידת באמצעות הליכון/כסא גלגלים וביתה מונגש באמצעות רמפה. המבקשת אינה נזקקת לטיפול רפואי או השגחה רפואית בביתה או במהלך נסיעתה (נסיעה בת מס' דקות מביתה לביה"ח המרוחק כ-3 ק"מ בלבד) משכך, המבקשת אינה נדרשת להסעה באמבולנס והסעה במונית עם ליווי לטיפולי הדיאליזה עונה על צרכיה.
4. אשר לקביעת הרופא המטפל כי המבקשת זקוקה להסעה באמבולנס טוענת המשיבה כי קביעה קצרה זו אינה בגדר חוות דעת, היא אינה מנומקת ונכתבה ע"י מתמחה.
5. לטענת המשיבה, דרישתה של המבקשת הינה למעשה סעד כספי להשתתפות בהוצאות אמבולנס, שאין מקומה בהליך הזמני אלא בהליך העיקרי.
6. עוד טוענת המשיבה כי יש למחוק את התביעה והבקשה כנגד ד"ר שסקין וגב' יוספה סויסה שנתבעו באופן אישי, ויש להותירן אך כנגד המשיבה - הקופה.

המבקשת הסכימה למחיקה כאמור.

הכרעה

1. המשיבות ד"ר ענת שסקין וגב' יוספה סויסה ימחקו מן ההליך ומן התביעה העיקרית.
2. לאחר ששקלנו טענות הצדדים, הננו בדעה כי דין הבקשה להידחות, ונרחיב.
3. שיקול הדעת הרפואי למתן השירותים נשוא ענייננו מסור למשיבה.

המשיבה בדקה את המבקשת ומצבה ומצאה כי אין הצדקה להסעה באמבולנס ודי במונית עם ליווי.

1. טענת המבקשת כי לא נבדקה כלל קודם ההחלטה וכי דו"ח האחות מיום 4.2.19 למעשה מזוייף שכן המבקשת הייתה בטיפול באותו היום, כמו גם הטענה כי המבקשת לא נבדקה כראוי, לא נתמכה בראשית ראיה.

נציגי המבקשת הודו בפני ביה"ד במעמד הדיון כי אינם מלווים את המבקשת בעצמם לטיפולי הדיאליזה כך, שאינם יכולים להעיד על השעה בה חזרה המבקשת לביתה, ולא הוצג מסמך מביה"ח או מהאמבולנס על שעת הטיפול או שעת הנסיעה חזרה.

עוד עלה מצהיר האפוטרופוס שצורף לבקשה, כי אינו עונה מידית לטלפונים והוא מעיד כי לא ענה לשיחה בלתי מזוהה וחזר למטלפן רק למחרת – אז התברר לו דבר הביקור אצל אמו. הדבר מתיישב עם טענת המשיבה כי ניסיונות לתיאום הביקור עמו לא צלחו.

1. המסמך הרפואי בו נרשם כי המבקשת נזקקת להסעה באמבולנס אינו בגדר חוות דעת ומכל מקום, אינו מסביר את הצורך והטעם בהסעה באמבולנס דווקא לעומת הסעה כפי שאושרה למבקשת – במונית עם ליווי.
2. כפי שעולה לכאורה מהראיות שבפנינו בשלב זה, המבקשת אינה מרותקת למיטה, אינה נזקקת לליווי או טיפול או השגחה רפואית צמודה ומסתייעת במטפלת. חרף ניסיונותינו החוזרים להבין מנציגי המבקשת במהלך הדיון מדוע נזקקת המבקשת להסעה באמבולנס דווקא, לא עלה בידם לתת הסבר מניח את הדעת לעת הזו מדוע אין די בהסעה במונית עם ליווי כפי שאושר למבקשת, ובמיוחד משמדובר במרחק נסיעה קצר מביתה למקום הטיפול בביה"ח בנהריה.

לנוכח האמור, הדרישה למתן צו זמני המורה למשיבה לאשר השתתפות באמבולנס, מעבר להיותו זהה למעשה לסעד העיקרי, דינו להידחות.

1. גם הדרישה להשתתפות בהוצאות האמבולנס עד היום הינה בגדר תביעה כספית שמקומה בהליך העיקרי, לרבות השאלה אם והיאך הודע למבקשת על הפסקת הזכאות לאמבולנס ושאלת השתתפות המשיבה בהוצאות אלו עד לאותו המועד, ובכלל.
2. אשר על כן, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין.

1. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהיום. ימי הפגרה יימנו במניין הימים.

התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה וכן חוות דעת רפואית ככל שתמצא לנכון לעשות כן, תוך 30 יום מקבלת כתב ההגנה. ימי הפגרה יימנו במניין הימים.

הנתבעת תגיש תצהירים/חוות דעת מטעמה תוך 30 יום מקבלת תצהירי התובעת.

להוכחות ביום 27.10.19 בשעה 9:30.

באחריות כל צד לזמן עדיו למועד זה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, וככל שתמציא התובעת לנתבעת חוות דעת מנומקת מטעם הרופא המטפל בדבר הצורך בהסעה באמבולנס, תוכל הנתבעת לשקול עמדתה בשנית כמתחייב.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ט, (17 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.