1. מונחת בפני בקשת הנאשם, "בקשה לקבלת חומר חקירה בהתאם לס' 74 לחסד"פ (לחלופין למתן צווים להמצאת מסמכים בהתאם לס' 108 לחסד"פ"), ובמסגרתה עותר הנאשם להמצאת כתבי אישום שהגישה המאשימה באיזור מגוריו של הנאשם וכן תיקי חקירה נוספים נגד אחרים שם לא הוגשו כתבי אישום. חומר זה מבוקש על ידי הנאשם כדי לבסס טענתו בדבר אכיפה בררנית כלפיו.

בעפ"א(ארצי)16393-12-13, מדינת ישראל נ' דואב, ניתן ביום 9.9.15 (בסעיף 48 לפסה"ד) נאמר:

"במסגרת החלטה זו נדרשנו לבירור השאלה בדבר חלות הוראתו של סעיף 74 לחסד"פ על גילוי מידע הנדרש לנאשם לצורך ביסוס טענה בדבר אכיפה בררנית פסולה. לאחר שסקרנו את ההסדרים הנורמטיביים הרלוונטיים, ההסדר המעוגן בהוראת סעיף 74 לחסד"פ מזה וההסדר הקבוע בדין לעניין טענת האכיפה הבררנית, במסגרת 'הגנה מן הצדק' מזה, הגענו לכלל מסקנה כי סעיף 74 לחסד"פ אינו מתאים לשמש אכסניה לבקשת נאשם לקבלת נתונים לצורך ביסוס טענה בדבר אכיפה בררנית".

נימוק הדברים הוא פשוט, החומר הנוגע לחקירות אחרות איננו חלק מחומר החקירה, שהזכות לעיין בו נתונה לנאשם. לעניין זה נאמר לאחרונה בבש"פ 1378/20, זגורי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.4.20, בסעיף 7 לפסה"ד:

"סעיף 74 לחסד"פ מקנה לנאשם זכות רחבה עד-כדי-סיטונית לעיין בחומר המצוי בידי המשטרה והתביעה ולהעתיקו; בד בבד, מצמצם הסעיף את היקפה של הזכות ל'חומר החקירה' בה"א הידיעה – דהיינו, לחומר שנאסף או שנרשם על ידי הרשות החוקרת כחלק מאותה חקירה ספציפית אשר הביאה להגשת כתב האישום נגד הנאשם. חומר שנאסף על ידי המשטרה במסגרת חקירות אחרות איננו בגדר 'חומר החקירה' (ראו עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל, פ"ד סו(3) 362, 399 (2013), שם נקבע כי 'חובתה של המדינה לפי סעיף 74 היא להתיר לנאשם לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום שבידי התובע. דהיינו: חומר חקירה משטרתית ביחס לנאשם אשר הוביל להחלטה להגיש כתב אישום נגדו. תיקי חקירה נגד נאשמים אחרים שנסגרו, לכאורה, אינם נכנסים לתחומו של סעיף 74'; וכן בש"פ 4227/19 פונטה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.7.2019) בפסקה 11)".

הכתובת איננה, איפוא, סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), ודין הבקשה לגילוי המסמכים המבוקשים, ככל שהיא נשענת על הוראות סעיף 74 לחוק, להידחות.

2. האם זכאי הנאשם לקבל את המבוקש על ידו מכח הוראות סעיף 108 לחוק, וזאת לשם ביסוס טענתו בדבר אכיפה בררנית? בעניין זה נאמר בבג"ץ 4922/19, נווה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.12.19, בסעיף 29 לפסה"ד:

"השורה התחתונה היא, שהנטל הראשוני לצורך קבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם ...

מכאן, שאין להורות לתביעה למסור מידע מכוח סעיף 108 לחסד"פ ללא ראיות ראשוניות, ושימוש בסעיף זה ייעשה רק לאחר שהנאשם פסע אל גדרה של הטענה לאכיפה בררנית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ".

3. האם במקרה דנן צלח הנאשם רף זה, באופן שיהיה על המאשימה לתת לנאשם את המידע המבוקש על ידו? נראה, כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. הנאשם לא הניח תשתית ראייתית מספיקה ולא הציג ראיות ראשוניות לקיומה של אכיפה בררנית. הצגת תמונות אין בה כדי להוכיח קיומה של בנייה לא חוקית, שהרשות נמנעת מסיבות לא ענייניות לנקוט נגדה בפעולות אכיפה. על הנאשם היה להציג – לכל הפחות – ראיות ראשוניות לביצוע עבירות בנייה דומות לעבירות שבביצוען או מואשם, שביחס אליהן לא הוגש כתב אישום. הנאשם לא עמד בנטל זה.

לפיכך הבקשה, גם ככל שהיא נשענת על הוראות סעיף 108 לחוק, נדחית בזאת.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.