31 מרץ 2022

התובעת, שהועסקה כנותנת שירותים בתחום הדוברות ויחסי הציבור, טוענת שבינה לבית הנתבעת שררו יחסי עבודה וכי בסיום ההתקשרות בת כעשרים שנה היא זכאית לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות נוספות כעובדת.

התובעת העידה לעצמה. מטעם הנתבעת העיד פרופ' שמעון עמר, נשיא הנתבעת.

רקע עובדתי

1. הנתבעת, המרכז האקדמי ויצו – חיפה (להלן – המכללה) מוכרת כמוסד להשכלה גבוהה ומאוגדת כעמותה ללא כוונת רווח. החל מחודש 10/18 או בסמוך לכך עומד בראש המכללה פרופ' שמעון עמר (להלן – פרופ' עמר).

על-פי עדותו של פרופ' עמר למדו במכללה תקופה הרלוונטית לתביעה כ- 500 תלמידים, וכיום – כ- 750 תלמידים.^[1] מלבד אנשי הסגל האקדמי במכללה, הועסקו בה בתקופה הרלוונטית כ- 55 עובדי מינהלה. המכללה התקשרה עם גורמים חיצוניים לשם אספקת שירותים שונים, ובהם ניקיון ושמירה.^[2]

2. אין מחלוקת שהתובעת, ילידת 1959, העניקה למכללה שירותים בתחום הדוברות ויחסי הציבור במשך כמעט שני עשורים. הצדדים היו חלוקים, בין היתר, בשאלה אם ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 1999, כטענת התובעת, או בראשית שנת 2001 כטענת המכללה.

3. קודם למתן שירותים למכללה, עבדה התובעת כמתאמת בפסטיבל הסרטים בחיפה ובמכון הישראלי לקולנוע ובמסגרת זה עסקה, בין השאר, גם בתחום יחסי הציבור. התובעת העידה כי בפסטיבל הקולנוע ובמכון הישראלי לקולנוע הועסקה כשכירה.^[3]

4. בין הצדדים נחתמו מספר הסכמים בכתב במהלך השנים.

א. בהסכם בין התובעת לויצו – הסתדרות עולמית לנשים ציוניות
(להלן- הסכם 2000)^[4] נקבע שהתובעת (המוגדרת בהסכם 2000 כ"יועצת התקשורת") תספק שירותים שהוגדרו כ"שירותי יחסי ציבור ואחראית לתפעול אתר האינטרנט של המכללה ולעדכנו", וזאת כנגד תשלום תמורה חודשית שהועמדה על סכום בשקלים שהוא שווה ערך ל- 1,300 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ ו- 200 ₪ נוספים כהחזר הוצאות.

תקופת הסכם 2000 נקבעה בין התאריכים 31.8.20 עד 30.8.2001.

בהסכם 2000 נקבע היקף השירותים^[5] באופן הבא: פגישת עדכון עם נציגי המזמינים אחת לשבועיים במהלכה על התובעת לדווח על פעולותיה ועל השירותים שביצעה, ובנוסף התחייבה התובעת לעמוד לרשות המכללה, לאחר תיאום מוקדם, לצורך פגישות, ישיבות או לצורך אחר הנובע מהשירותים המסופקים במסגרת ההסכם.

בהסכם 2000 נקבע עוד^[6] כי התובעת פועלת כקבלן עצמאי וכי בינה לבין המכללה לא יתקיימו יחסי עובד ומעסיק. כן נקבעה בהסכם 2000 הגבלת תחרות לפיה נאסר על התובעת לספק שירותים דומים ל"כל גוף אחר בתחום מכללות לעיצוב."

ב. בהסכם בין הנתבעת למכללה מיום 23.1.02 (להלן – הסכם 2002)^[7] הוגדרו השירותים שעל התובעת לספק כ"שירותי יחסי ציבור ואחראית לתאום והזרמת מידע לאתר האינטרנט של המכללה ולעדכנו". גם בהסכם זה הוגדרה התובעת כ"יועצת התקשורת".

היקף השירותים כאמור בהסכם 2002 זהה לזה שנקבע בהסכם 2000, היינו – פגישת עדכון ודיווח אחת לשבועיים וזמינות לעמוד לרשות המכללה לצורך פגישות, ישיבות ולצורך אחר הנובע מהשירותים וזאת בתיאום מראש.^[8]

בהסכם 2002 הוגדר עוד כי על התובעת לשמור על קשר רציף ושיתוף מלא עם הנהלת המכללה וראשי המדורים בה^[9] וכן הוסכם כי התובעת מתחייבת "לתאם מראש חופשותיה אם ראש המינהל האקדמי".^[10]

התמורה המוסכמת לפי הסכם 2002 הועמדה על סכום בשקלים השווה בערכו ל- 1,500 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, וסכום שלא יעלה על 200 ₪ לחודש בגין הוצאות נוספות כנגד הצגת קבלות וכן 250 ₪ לרכישת עיתונים.

בדומה לאמור בהסכם 2000, גם בהסכם 2002 נקבע^[11] כי המדובר ביחסי מזמין וקבלן עצמאי וכי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק. גם הוראת אי התחרות ואיסור מלספק שירותים דומים למכללות לעיצוב מופיעה בהסכם 2002.^[12]

ג. הסכם מיום 28.10.07 (להלן - הסכם 2007),^[13] לפיו הגדרת השירותים^[14] היא זהה לאמור בהסכמים הקודמים, וכך גם הגדרתה של התובעת כ"יועצת התקשורת". הסכם 2007 חוזר על הוראות ההסכמים הקודמים בכל האמור בנפח העבודה המוסכם.^[15]

בהסכם 2007 נקבע כי התובעת "תפעל בכפיפות לראש האקדמיה"^[16] ובשונה מהסכם 2002 לא הותנה כי על התובעת לתאם את מועדי יציאתה לחופשות.

התמורה החודשית המוסכמת לפי הסכם 2007 הועמדה על סך 11,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוסכם כי התמורה כוללת הוצאות תוך שנקבע שהחזר בגין הוצאות אחרות או נוספות מותנה בקבלת אישור מראש.

גם בהסכם 2007 הותנה כי בין הצדדים אין יחסי עובד ומעסיק וכי התובעת פועלת כקבלן עצמאי. בדומה להסכמים קודמים, גם בהסכם 2007 נקבעה הוראת אי תחרות ואיסור מתן שירותים למכללות אחרות לעיצוב.

ד. ביום 18.11.09 העבירה התובעת למכללה הצעת מחיר להפקת ניוזלטר. בהצעת המחיר^[17] צוין כי התובעת מבקשת לקבל תשלום בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל ניוזלטר וכי העבודה כוללת "איסוף תוכן טסקטואלי וויזואלי, עריכת תוכן, הגהות", וכי הסכום המוצע הוא "גלובאלי שחושב על-פי שעות העבודה המשוערות הנדרשות לעניין זה". הצעת המחיר אושרה בהודעות דוא"ל מיום 22.11.09 על-ידי רו"ח יואב שרף, סמנכ"ל מינהל וכספים במכללה.

ה. בסיכום בכתב מיום 12.8.14^[18] הוסכם כי הסכם 2007 יוארך לשלוש שנים נוספות. עוד הוסכם כי התמורה החודשית תעודכן החל מחודש 11/15 ותועמד על סך 15,500 ₪ בתוספת מע"מ. יתר סעיפי הסכם 2007 נותרו ללא שינוי.

5. כרטסת הנהלת חשבונות^[19] מלמדת על תשלום תמורה חודשית לתובעת מידי המכללה החל מיום 20.1.01 בגין "יחסי ציבור". מרישום האסמכתאות בכרטסת ניתן ללמוד כי מספרי החשבוניות שמסרה התובעת למכללה הם, ככלל, רציפים.^[20]

הגם שכרטסת הנה"ח מלמדת על העברת תשלומים לתובעת החל מחודש 1/01, אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה ההתקשרות בין הצדדים החלה קודם לחודש 1/01. בהסכם 2000 שנחתם בין התובעת לויצו העולמית^[21] נקבע במפורש כי החל מחודש 1/01 תחל המכללה לפעול במסגרת עמותה, היינו במסגרת הנתבעת.

עוד עולה מהכרטסת שהמכללה שילמה לתובעת במספר הזדמנויות בגין שירותים החורגים מהאמור בהסכמים: בגין מתן הרצאות במסגרת לימודי חוץ,^[22] כמו גם בגין הפקת ניוזלטר.^[23]

כעולה מהכרטסת, בתקופה הרלוונטית לתביעה (החל מחודש 7/12) – התמורה החודשית כולל מע"מ עומדת על הסכומים הבאים: 15,600 (לחודשים 7/12 – 9/12), 16,965 ₪ (לחודשים 9/12 – 7/13); 17,110 ₪ (לחודשים 8/13 – 9/15); 18,135 ₪ (לחודשים 11/15 – 3/19).

6. בחודש 10/18 נכנס לתפקידו כנשיא המכללה פרופ' שמעון עמר (להלן – פרופ' עמר). בסמוך לאחר מכן התפטרו מספר מבין נושאי המשרות הבכירות במכללה, ובהם המנכ"ל.^[24] פרופ' עמר תאר בעדותו שבמועד כניסתו לתפקיד היתה המכללה שרויה בגירעון של כ- 4.5 מיליון ₪ ונדרש צמצום בהוצאות.^[25]

התובעת תארה כי פרופ' עמר התעלם ממנה באופן גורף, מידר אותה מפגישות, זלזל בעבודתה כך שנוצרה תחושה של חוסר שיתוף פעולה מצידו.^[26] בפגישה בין התובעת לפרופ' עמר מיום 3.2.19 הודיע לה זה שבכוונתו לסיים את העסקתה, וכבר במהלך אותה פגישה נמסר לתובעת מכתב סיום התקשרות נושא תאריך 29.1.19.^[27] על-פי האמור במכתב סיום ההתקשרות, ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בת 30 ימים.

פרופ' עמר אישר בעדותו כי קודם לסיום ההתקשרות בין המכללה לתובעת לא נערך לתובעת שימוע, ולא היתה היכרות מעמיקה בינו לבין התובעת בתקופת העבודה המשותפת הקצרה בת כ-3 חודשים.^[28] על-פי תיאורו, לא ראה בתובעת כעובדת של המכללה, ובהתחשב במעמדה כספק חיצוני, על רקע הגירעון הכספי של המכללה ולאור התרשמותו כי לא מדובר בשירות מספק – החליט להפסיק את ההתקשרות.^[29]

7. לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, התקשרה המכללה עם ספק חיצוני לשם מתן שירותים בתחום יחסי הציבור. בגין השירות חויבה המכללה בתשלום שכר טרחה בגין שירותי יחסי ציבור בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, כעולה מחשבוניות שהופקו לחודשים 8-10/20.^[30]

המסגרת המשפטית וטענות הצדדים

7. המבחנים להכרה בדיעבד ביחסי עבודה סוכמו וחודשו בע"ע 15868-04-18 כותה – עיריית רעננה (7.4.21) (להלן - עניין כותה), ואלה ייושמו בהתייחס לנסיבות המקרה כאן כפי שהוכחו בפנינו.

בעניין כותה חזר בית הדין הארצי על ההלכות לפיהן המבחן העיקרי לבחינת השאלה בדבר קיום יחסי עבודה הוא המבחן המעורב, המכיל מבחני עזר שונים, והמרכזי שבהם – הוא מבחן ההשתלבות על שני פניו – החיובי והשלילי.

בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות על בית הדין לבחון מהו המערך הארגוני של מקום העבודה והאם התובע השתלב בו ומהווה חלק מאותו מערך ארגוני ולא גורם חיצוני לו, וכן האם הפעולות שביצע נחוצות לפעילות הרגילה של מקום העבודה. לשם מענה על שאלות אלה על בית הדין לבחון מה מידת הפיקוח על ביצוע העבודה והמשימות, האם התובע מרכזי וחיוני לפעילות הכוללת של מקום העבודה, מה צורת ההתקשרות ורציפות הקשר, כיצד מתבטא כוחו של מקום העבודה להטיל על התובע מטלות ולשלוט על אופן ביצוע העבודה, האם הקשר בין הצדדים מאופיין בבלעדיות ומה זיקתו של התובע למקום העבודה, מה אופן התשלום והאם התובע עושה שימוש בחומרים ובכלי העבודה של מקום העבודה.

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, על בית הדין לבחון האם לתובע עסק משלו והאם ההשתלבות במקום העבודה נעשית באמצעות העסק שבבעלותו. בהתייחס לפן השלילי, על בית הדין לבחון מי נשא בסיכונים, מי נהנה מייעול העבודה, מי ייחשב כבעלים של הציוד או גורמי הייצור ומי נשא בהוצאות. בין היתר יהיה על בית הדין לבחון את ההקשר הענפי של סוג השירות שסופק.

בנוסף למבחן ההשתלבות על הפן החיובי והשלילי שבו, בית הדין יכול להסתייע במבחני עזר נוספים, ובהם: אופיו האישי של העיסוק, מבחן הכפיפות, הכח לשכור עובד ולפטרו, צורת ניכוי מס הכנסה ותשלומים למוסד לביטוח לאומי ולשלטונות מע"מ, והאופן שבו הצדדים ראו את היחסים ביניהם ואת אופי ההתקשרות.

לפני שנפנה ליישום המבחנים בענייננו, נציין כי בנסיבות בהן הצדדים התנהלו כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להראות שמדובר ביחסי עובד ומעסיק מוטל על מי שטוען להתקיימותם בדיעבד, היינו על התובעת.

8. התובעת טענה שיש לראות בה כמי שהועסקה כעובדת במכללה לאחר שהוכיחה שמתקיימים המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לרבות מבחני המשנה להכיר בה כעובדת. התובעת שימשה כמנהלת יחסי ציבור ודוברות, כמו גם כעורכת תוכן באתר האינטרנט וברשתות החברתיות, וכן וסייעה למכללה בכל הקשור לקשרי חוץ. במסגרת תפקידה זה התובעת השתלבה במערך הארגוני של המכללה וביצעה עבודה נדרשת עבור הפעילות הרגילה והשוטפת של המכללה. התובעת היתה כפופה לגורמים שונים במכללה ודיווחה להם על עבודתה באופן יומיומי. המכללה דרשה מהתובעת שירות בלעדי, אסרה עליה ליתן שירות לגורמים מתחרים והטילה עליה חובת סודיות – בדומה לנהוג כלפי עובדים. התובעת דיווחה על היעדרויות בשל מחלה וחופשה, היתה כפופה לפיקוח של המכללה וקיבלה משימות לביצוע, ובמסגרת זו נכחה בישיבות רבות של המכללה, לרבות ישיבות הנהלה וישיבה של המועצה האקדמית של המכללה.

אין לייחס משמעות לתניות בהסכם הקובעות את מעמדה כספק חיצוני, במיוחד בנסיבות בהן תנאי זה נכפה על התובעת, שלא הבינה עד לפיטוריה מהן ההשלכות של תנאי זה. לאחר שני עשורים שבהם התובעת עבודת עבור המכללה ובמסגרתה, התובעת פוטרה בצורה פתאומית ומשפילה.

את זכויות התובעת בסיום עבודתה יש לפסוק בהתאם לשכר הקבלני. המכללה לא הוכיחה את שיעורו של השכר החליפי הראוי, נמנעה מלהציג שכר ראוי ומקובל לגבי תפקיד דובר או מנהל יחסי ציבור בוותק כשל התובעת. העד מטעם המכללה הודה שדובר של מוסד אקדמי מרוויח כ- 15,000 ל- 19,000 ₪ ברוטו לחודש, וכך עולה גם מפרסומים בתקשורת. אין להשוות את התמורה הקבלנית לשכרן של מנהלות השיווק במכללה, הן בשל הוותק של התובעת העולה על זה של מנהלות השיווק והן משום שמדובר בתפקיד שונה - והתובעת עסקה בדוברות, יחסי ציבור וקשרי חוץ, ולא רק בשיווק.

בנוסף לזכויות הכספיות שנתבעו (פיצוי בגובה ההפקדות לקופת ביטוח, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין) יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בהתחשב בתום ליבה של התובעת, מסירותה למקום העבודה, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה.

9. המכללה טענה כי התובעת לא עמדה בנטל להראות שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק. התובעת הציגה טענות כלליות שלא נתמכו בראיות חיצוניות ובעדויות בשאלות הנוגעות למבחני השליטה והפיקוח. היקף הפיקוח היה רופף ולא חרג מהמקובל לגבי נותן שירותים ואף פחות מכך. השתתפותה של התובעת בישיבות ספורות במשך תקופה בת כ- 18 שנים אינה מלמדת על היותה של התובעת עובדת מן המניין או על השתלבותה במכללה. מדובר בשירות שהוא בגדר פעילות משלימה "קלאסית" של נותן שירות חיצוני, בדומה לעו"ד או לרו"ח.

כנגד טענתה של התובעת יש לשקול את האמור בהסכמים בין הצדדים, את תשלום התמורה לפי חלק מההסכמים בסכום שהוצמד לדולר ארה"ב כנהוג בחוזים מסחריים, ויתור על הוראה הסכמית בדבר תיאום או דיווח על חופשות ותשלום כנגד חשבונית מס. התובעת סיפקה את השירותים כעסק עצמאי, במסגרתו סופקו שירותים ללקוחות נוספים. התובעת לא הציגה דו"חות כספיים מלאים וראוי שהעניין יזקף לחובתה.

גם אם יקבע שראוי להכיר בתובעת כעובדת המכללה, הרי שהשוואת התמורה שקיבלה לשכר חלופי של עובד בתפקיד דומה – יצדיק את דחיית התביעה. התמורה שניתנה לתובעת עלתה בעשרות אחוזים על עלות העסקת עובדת בתפקיד דומה ובמשרה מלאה. הסכומים העודפים ששולמו לתובעת מכסים גם פיצוי לא ממוני – רכיב שלא נתבע בכתב התביעה.

דיון והכרעה

10. אשר לשירותים שהתובעת סיפקה למכללה – אלה כוללים שירותי יחסי ציבור, דוברות, ניהול תוכן באתר האינטרנט של המכללה וברשתות החברתיות.^[31] מהעדויות עולה שהתובעת היתה מעורבת בכל האמור בפרסום או יחסי ציבור של תערוכות סוף שנה שהוצגו במכללה, תצוגות אופנה ואירועים שונים ובכללם שיתופי פעולה בין המכללה לחברות מסחריות, ופעלה לקדם את תדמית המכללה ואת פעילויות המחלקות השונות במכללה. מהראיות שהוצגו וכמפורט לעיל, התובעת היתה מעורבת בהפקת ניוזלטר של המכללה במספר הזדמנויות. במסגרת תפקידה זה התובעת דאגה לפרסומים בתקשורת אודות המכללה ודאגה לחשיפה תקשורתית, וכן נטלה חלק בישיבות ופגישות שונות של מנהלי מחלקות במכללה ואף באחת מישיבות המועצה האקדמית של המכללה.

פרופ' עמר העיד כי תחום יחסי הציבור מיועד בראש ובראשונה לעודד הרשמה של תלמידים למכללה. יצוין כי במכללה הועסקה באופן קבוע מנהלת שיווק וזאת לפחות החל משנת 2007.

11. אשר להיקף השירותים – ההסכמים נוקבים במחויבות של השתתפות בפגישה אחת לשבועיים וזמינות להשתתפות באירועים בהתאם לצורך. התובעת לא פרטה בעדותה מה היקף השירותים שניתנו במסגרת של שעות או ימי עבודה, והסתפקה בתיאור כללי וחסר כל פירוט. בסיכומים מטעמה טענה התובעת שעבדה "יום יום" ועשתה עבור המכללה לילות כימים. טענה זו אין בידינו לקבל. בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא היתה כל התייחסות לשאלת היקף המשרה או נפח העבודה שבוצעה או השירותים שסופקו, ולא היה תיאור מקביל לתיאור שנזכר בסיכומים. בהסכמי ההתקשרות אין התחייבות למתן שירות או ביצוע עבודה בהיקף מסוים, למעט הדרישה להתייצב לפגישה אחת לשבועיים ולהיות זמינה לאירועים בתחום העיסוק בתיאום מראש. גם בחשבוניות שהפיקה התובעת צוינה רק התמורה בגין חודש שירות, מבלי שצוין היקף העבודה.

הגדרתה הנטענת של התובעת כ"ראש מחלקת הדוברות ויחסי הציבור" (כפי שנטען בסיכומים) אינה מעוגנת במסמכים בכתב, בהסכמים או בהתכתבויות שבין הצדדים. בכתב התביעה ובתצהיר הגדירה עצמה התובעת כ"מנהלת יחסי ציבור ודוברות", ולא נטען כי קיימת מחלקה שכזו שבראשה התובעת עומדת כביכול. בהסכמים שבין הצדדים ובכרטיס הביקור הוגדרה התובעת כ"יועצת".

מההסכמים שבין הצדדים עולה שהמחויבות של התובעת היא להשתתף בפגישת עידכון אחת לשבועיים ובפגישות או אירועים נוספים בתיאום מראש. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת לא נדרשה לבצע עבודה בהיקף קבוע של שעות, ואף לא נדרשה להחתים כרטיס נוכחות.

בדוא"ל מחודש 3/18 מודיעה התובעת כי היא עומדת להיעדר מהארץ בין התאריכים 8-12/4/18 וכן מציינת "אין כרגע באופק או ביומן שום אירוע שדורש את נוכחותי". בחודשים בהם דיווחה התובעת על היעדרות מהארץ שולמה התמורה החודשית המוסכמת המלאה. יש באמור כדי לחזק את ההתרשמות שאין מדובר בעבודה הדורשת ביצוע משימות בהיקף משרה מלאה דווקא ואף לא בקירוב לכך.

התובעת ביקשה להסתמך על ראיות^[32] המלמדות על פגישות שהשתתפה בהן, לרבות ישיבות עם ראשי מחלקות במכללה בתחומים הנוגעים ליחסי ציבור, מיתוג, שיווק, אירועים ותערוכות – עניינים הקשורים לשירות שסיפקה התובעת למכללה.

הראיות שצורפו לתצהיר התובעת, כמו גם המסמכים הנוספים, מלמדים כי התובעת אכן נטלה חלק בישיבות שונות של הנהלת המכללה, ועל כך אין חולק. אין באמור כדי ללמד על השתתפות בפגישות שונות בתדירות העולה על המוסכם לפי ההסכמים בכתב שבין הצדדים.^[33] בנוסף לישיבות עם מנהלי המחלקות נטלה התובעת חלק בישיבות שנגעו לקידום שיתופי פעולה ותכניות משותפות של המכללה וגופים שונים^[34], ובהם טרמינל עיצוב גליל (פגישה מיום 3.6.15), קניון עזריאלי (התכתבות מחודש 3/10), בתי זיקוק לנפט (התכתבות מחודש 9/17), והיתה מעורבת בקידום יחסי הציבור שהתלוו לכנסים שהתקיימו במכללה (כנס נשיאי מכללות לחינוך, התכתבות מחודש 3/17) או ימי עיון, וכן בפרוייקטים שונים כמו "עיצוב על הבר", פרויקט יזמים צעירים ועוד.

בסמוך לפני ישיבת ההוכחות ביקשה התובעת לצרף מסמכים נוספים שנשמטו לטענתה מתצהירה בטעות (הודעה מיום 25.3.22). מסמכים אלה מלמדים על מעורבות התובעת או השתתפותה באירועים כמו תצוגות סוף שנה, שיתופי פעולה עם חברות מסחריות וגופים שונים, ופעילות לטובת מיתוג או פרסום של המכללה בתקשורת. הגם שהבקשה לצירוף המסמכים נזנחה, נציין כי עיינו במסמכים ולא מצאנו שיש בכוחם של המסמכים הנוספים כדי לשנות את התרשמותנו בנוגע להיקף השירות שניתן.

12. אין מחלוקת שעיקר עבודתה של התובעת בוצע מחוץ לחצרי המכללה.

התובעת העידה כי העבודה המשרדית אותה נדרשה לבצע בוצעה ממשרדה הביתי על גבי מחשב פרטי השייך לה. רק לעתים נדירות עשתה התובעת שימוש, על-פי גרסתה, במשרדי המכללה ובאותן מקרים חלקה את שולחן העבודה עם מנהלת מחלקת השיווק מבלי שהיתה לה במכללה עמדה קבועה משלה. מהראיות עולה כי כלי העבודה בהם עשתה התובעת שימוש במהלך תקופת ההתקשרות שייכים לה – טלפון קווי, טלפון נייד, מכשיר פקס, מחשב נייח.

התובעת הסבירה בעדותה שחלק ניכר מעבודתה נעשה בדרך של שיחות טלפוניות ובפגישות.

13. אשר למבחני השליטה והפיקוח - סעיף 3.7 להסכם מ- 2007 קובע שהתובעת תפעל בכפיפות לראש האקדמיה. התובעת טענה^[35] כי לאורך תקופת ההתקשרות היתה למכללה שליטה ופיקוח על עבודתה. גרסת התובעת בהקשר זה היא כללית וחסרת פירוט ולא הובא מידע שישפוך אור על דרך הפעלת כוח הפיקוח של המכללה. בהתחשב בכך שהתובעת לא הוכיחה מה היקף השירותים שסיפקה בהקשר של שעות או ימי עבודה הרי שלא הוכח שמידת הפיקוח על תוצרי השירות מצדיק את הגדרתה של התובעת כעובדת, בשונה מנותן שירותים במעגל החיצוני. לא הוצגו בפנינו דיווחים בכתב על עמידה ביעדים או ביצוע משימות

מהראיות^[36] עולה כי במספר הזדמנויות דיווחה התובעת למנהלות השיווק במכללה על היעדרות צפויה מישראל לרגל חופשה.^[37] נוסח ההודעות אינו מלמד בהכרח על בקשה או צורך בתיאום או אישור מוקדם של הנתבעת, כמקובל ביחסי עבודה – אלא על עדכון ודיווח.

מבחן הפיקוח מתקיים אם כן באופן רופף למדי. אופי ההתקשרות ותשלום התמורה אינם מותנים בנוכחות, או בדיווח שוטף על שעות או ימי עבודה או על בדיווח שוטף בדבר היקף התפוקה או בדבר עמידה ביעדים. דיווח על היעדרות צפויה או אי זמינות לרגל נסיעה או חופשה ב-3 הזדמנויות על פני תקופה בת כשני עשורים אין בו כדי ללמד על כפיפות ופיקוח הדוק, בשונה מהנהוג לגבי עובדים.

14. אשר לשאלה כיצד ראו הצדדים עצמם את אופי ההתקשרות – הסכם ההתקשרות מגדיר את התובעת כקבלן עצמאי, וכך הוצגו הדברים כלפי רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי.

באתר האינטרנט של המכלה הוגדרה התובעת כ"יועצת תקשורת, דוברות ויח"צ", לצד יועצים אחרים של המכללה – יועץ משפטי (עו"ד אילן גורביץ'), רואי חשבון (רו"ח סומך חייקין), או מבקר פנים (זיו כרסנטי ושות' רואי חשבון). התובעת אישרה בעדותה שהיא זו שמעלה את התוכן לאתר האינטרנט של המכללה, אם כי הסבירה שחלק מהמידע שמוצג הוא בהתאם להגדרות של הנהלת המכללה. גם בפניית ב"כ מיום 26.2.19^[38] הוגדרה התובעת כ"יועצת".

לתובעת הונפק כרטיס ביקור שנושא לוגו של המכללה,^[39] ואף בו הוצגה התובעת כ"יועצת תקשורת", בדומה להגדרת תפקידה ומעמדה בהסכמי ההתקשרות שבין הצדדים. מספר הטלפון הקווי שצוין בכרטיס הביקור הוא מספר הטלפון של התובעת בביתה בעין הוד, וכן צוינו בו מספר הטלפון הנייד האישי הפרטי של התובעת וכן כתובת הדוא"ל הפרטית של התובעת. אשר לכתובת הדוא"ל בה עשתה שימוש התובעת הסבירה שגורמים במכללה נתנו אישור לציון כתובת הדוא"ל הפרטית על גבי כרטיס הביקור ולשימוש בתיבה זו בשל נפחה הקטן של כתובת הדוא"ל ב- domain של המכללה.

בחלק מתכתובות הדוא"ל בין התובעת לגורמים במכללה חתמה התובעת בפשטות "דנה" או "דנה אוחנה, יועצת תקשורת 050-7698073, [email protected]" ובחלקן צוינה כתובת הדוא"ל תחת שם המכללה. נציין כי שלצד שמם של יתר המכותבים שהם עובדי המכללה צוין הלוגו של המכללה, בעוד לצד חתימתה של התובעת על גבי הודעות הדוא"ל לא הוטבע לוגו של המכללה.

התובעת טענה שלקחה חלק באירועים חברתיים של המכללה, הוזמנה לאירועים שונים כדוגמת הרצאות אורח, תערוכות והרמות כוסית וכן קיבלה תווי שי כיתר העובדים ומהאמור יש ללמוד כי ההתייחסות אליה היתה כאל חלק אינטגרלי מכלל עובדי המכללה. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת הוזמנה לאירועים שונים שהתקיימו במכללה. אשר לתווי השי, הנתבעת טענה כי תווי שי בסכומים מופחתים ניתנו לנותני שירות חיצוניים שונים כדוגמת עובדי ניקיון ושמירה, כך שאין באמור כדי ללמד על יחסי עבודה.^[40] לא הוצגו בפנינו ראיות מהם ניתן היה ללמוד אם התובעת אכן זכתה לתווי שי בסכומים דומים לאלה שניתנו לעובדי המכללה או לספקים חיצוניים, כך שטענת התובעת בהקשר זה לא נסתרה. כן לא נסתרה הטענה שהתובעת הוזמנה לאירועים של המכללה, ובכללם הרמות כוסית.

15. מבחני רציפות הקשר, השירות האישי והבלעדיות – אלה תומכים בהגדרת יחסי הצדדים כיחסי עבודה מתמשכים.

התובעת סיפקה שירותים למכללה במשך כ- 18 שנים אם לא למעלה מכך, ומהראיות עולה שהמכללה היתה הלקוח העיקרי, ואף היחיד לאורך שנים ארוכות, של התובעת. קודם לתחילת ההתקשרות בין הצדדים ולאחר סיומה – לא פעלה התובעת כעצמאית. אין מחלוקת כי השירות שסיפקה התובעת הוא שירות אישי.

ההסכמים בין הצדדים אינם חוסמים לחלוטין את התובעת מלספק שירות למוסדות וגופים אחרים, אם כי יש בהם הגבלה מסוימת שכן הם אוסרים עליה לתת שירות דומה למכללות לעיצוב בישראל (והתובעת העידה שיש מלבד הנתבעת שתי מכללות נוספות לעיצוב – מכללות בצלאל ושנקר).^[41]

שבנסיבות המקרה כאן מתקיים מבחן התלות הכלכלית של התובעת במכללה – סממן התומך בטענה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק.

16. התובעת טענה שהיה בהוראות הסכמי ההתקשרות כדי לקפח אותה וכי התנאי לפיו היא מוותרת על מעמדה כעובדת נכפה עליה. עוד טענה שלולא הסכימה לתנאי זה - המכללה לא היתה מתקשרת איתה בהסכם^[42] הטענה לפיה התקשרות כעצמאית הועמדה כתנאי נטענה באופן כללי מבלי שניתן פירוט מה זהות הגורם בנתבעת שהעמיד תנאי זה או פרטים אחרים בנוגע למו"מ שבין הצדדים.

המכללה לא הביאה עדים שהכירו את התובעת ממועד תחילת ההתקשרות ואשר נטלו חלק במו"מ בנוגע לתנאי ההתקשרות בין הצדדים. הגם שהמכללה לא הציגה ראיות ועדים בעניין זה, אנו מתקשים לבסס ממצא על יסוד הטענה הכללית של התובעת.

17. אשר להקשר התעשייתי - לא מצאנו שיש בו כדי לסייע בנסיבות המקרה כאן. לא הובאו ראיות המלמדות שבענף הדוברות או יחסי הציבור קיימת נורמה פסולה של התקשרות ב"הסכמי קבלן" שאינם תואמים את צורת ההעסקה בפועל, או שבענף זה נהוגה או רצויה התקשרות עם משתתפים חופשיים כחלק מהגמישות הניהולית הנדרשת.^[43]

פרופ' עמר אישר בעדותו שבמוסדות אקדמיים כדוגמת אוניברסיטת חיפה מועסק דובר כעובד במשרה מלאה, אם כי הדגיש שהיקף התפקיד או השכר המוסכם נגזר מהיקף התלמידים במוסד האקדמי.^[44]

לטעמנו, איש דוברות ויחסי ציבור אינו נמצא בהכרח ב"מעגל החיצוני" של נותני השירותים, והדבר תלוי במידה רבה בהיקף ובנפח השירותים הרלוונטיים שהגוף המעסיק צורך ובמרכזיותם של השירותים הללו לצורך תיפקודו השוטף של המעסיק. בנסיבות המקרה כאן, התובעת לא עמדה בנטל להראות שתפקידה בוצע בהיקף או באינטנסיביות המחייבת את המסקנה בדבר הכרה ביחסי עבודה בין מוסד כדוגמת המכללה לבין יועץ בתחום הדוברות או התקשורת.

בהקשר זה יש לבחון את שאלת התקיימותו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. ליבת העיסוק של המכללה היא בלימוד סטודנטים בתחום העיצוב. התובעת אינה מספקת שירותים בתחום ליבת העיסוק. הגם שפעילותה נדרשת, ואולי אף חיונית, לשם גיוס תלמידים , הרי שלא ניתן לומר שמתקיים באופן מובהק הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, וזאת בהתחשב בגודלה של המכללה ובהיקף השירותים שניתן במסגרת ההתקשרות בין הצדדים.

18. אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – התובעת הוכיחה כי זה לא מתקיים בה. התובעת נתנה למכללה - כלקוח העיקרי ובמשך מרבית התקופה אך היחיד - שירות אישי, ולא העסיקה עובדים במסגרת מתן שירות זה.

19. לסיכום האמור עד כה, אנו קובעים שממכלול הנתונים שהוצגו עד כה מצטיירת התמונה לפיה בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

המבחנים התומכים בטענת התובעת הם מבחני רציפות והתמשכות הקשר, השירות האישי והתלות הכלכלית. כנגדם, עומדים יתר המבחנים המצביעים על כך שהתובעת נותנת שירות בתחום שאינה בליבת העיסוק של המכללה, לא מתקיימים באופן מובהק מבחני הכפיפות והפיקוח במיוחד בנסיבות בהן לא הוכח היקף ונפח מתן השירותים והתובעת לא נדרשה לעבודה בהיקף מסוים, לא נעשה שימוש בכלי עבודה של המכללה לצורך ביצוע העבודה, ולא ניתן לומר כי הצדדים ראו את ההתקשרות ביניהם ככזו האופיינית ליחסי עבודה.

על יסוד האמור – דין התביעה להידחות.

20. מעבר לנדרש, נציין כי גם אם היינו מגיעים למסקנה שיש לראות בתובעת כעובדת, הרי שלא היה באמור כדי להקים לתובעת זכאות לסעדים שנתבעו, וזאת על יסוד השוואת השכר הקבלני לו זכתה התובעת לעומת עלויות המעסיק לגבי עובד בתפקיד דומה – השוואה שתוצאתה היא שהתמורה הקבלנית ששולמה עולה על עלויות המעסיק, כך שהזכויות הממוניות של התובעת "נבלעות" בתוכה.

בפסיקת בתי הדין אומצה הגישה "החישובית" לשם קביעת הפיצוי הממוני וקביעת זכויות מי שנקבע לגביו בדיעבד כי יש להכיר בו כעובד. בעת קביעת הפיצוי הממוני יש לקבוע ראשית מהו השכר החלופי שאותו היה משתכר העובד לו היה מסווג מלכתחילה כעובד שכיר. בהקשר זה ניתן להסתמך על ראיות כדוגמת תלושי שכר של עובד בתפקיד דומה, טבלת שכר בהסכם קיבוצי, חוות דעת מומחה בדבר השכר הראוי או הסכמת הצדדים על גובה השכר החלופי ככל שיש הסכמה שכזו.^[45]

הנטל להוכיח את השכר החלופי מוטל על המעסיק, שאם לא כן ייקבע שהשכר הקובע הוא השכר הקבלני.

ככל שיוכח מהו השכר החלופי, יש לחשב מהי עלות השכר של המעסיק תוך הוספת הזכויות הסוציאליות המוקנות בהתאם לחוקי המגן, צווי ההרחבה, זכויות סוציאליות המיוחדות למקום העבודה, דמי ביטוח לאומי שיש לשלם בגין העובד, ועריכת השוואה ביו התמורה הקבלנית לבין עלויות המעסיק לפי השכר החלופי.^[46]

21. המכללה טענה כי לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת נשכרו שירותי משרד דוברות ויחסי ציבור כנגד תשלום תמורה חודשית בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, היינו כמחצית מהסכום ששולם לתובעת. אשר לשכר החלופי, הציגה המכללה תלושי שכר של עובדות בתפקיד מנהלות שיווק במכללה.

אנו מקבלים את טענת המכללה לפיה יש לקבוע את השכר החלופי לפי שכרה של מנהלת השיווק הנוכחית. אמנם אין מדובר בתפקיד זהה, אלא שדי בכך שיקבע שמדובר בתפקיד "דומה", כפי שנפסק בעניין כותה. לא נסתרה טענת המכללה שמנהלת מחלקת השיווק היא האחראית על תחום יחסי הציבור. על ההשקה בין התחומים ניתן ללמוד מכך שבאותם פעמים (נדירות להגדרת התובעת) בהם עשתה שימוש במשרדי המכללה לצרכי עבודתה ישבה בעמדה במשרדה של מנהלת השיווק. התובעת אף הודיעה למנהלת השיווק על היעדרותה הצפויה בשל חופשה או נסיעה לחו"ל.

קביעת השכר החלופי לפי שכרה של מנהלת השיווק עושה לטעמנו חסד עם התובעת, שכן התובעת לא הוגדרה כבעלת תפקיד ניהולי אלא הוגדרה בהסכמים שבין הצדדים כיועצת. לא נסתרה עדותו של מנהל המכללה לפיה מנהלת השיווק היא בעלת התפקיד הבכיר ביותר בתחום העיסוק המשיק לזה של התובעת, והיא גם בעלת השכר הגבוה ביותר מבין עובדי המינהלה במכללה מלבד המנכ"ל.^[47] בנוסף, התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה שעבדה בהיקף מלא, בניגוד למנהלת השיווק.

התובעת טענה ששכר ממוצע בתפקיד כשל התובעת בוותק של שנים ספורות בלבד הוא כ- 14,000 ש"ח ברוטו (או 17,600 עלות מעסיק), אלא שהדברים לא גובו בראיות. ספק אם ניתן ליישם נתונים אלה במקרה כאן שעה שלא הובאה ראשית ראיה מצד התובעת בנוגע להיקף העבודה שביצעה. לא ניתן להיתלות בעדות נשיא המכללה בדבר שכרו של דובר אוניברסיטת חיפה שהועמד על 15,000 – 19,000 ₪ - שכן מעדותו עולה, והדבר מתיישב עם ההיגיון, שהיקף התעסוקה הנדרשת מדובר של מוסד אקדמי שבו לומדים כמעט 20,000 תלמידים אינו דומה להיקף העבודה של דובר או איש יחסי ציבור במוסד להשכלה גבוהה שבו לומדים פחות מ- 1,000 תלמידים, כדוגמת הנתבעת כאן.

אין לקבל את טענת התובעת שלא הוכח שאותם תלושי שכר שצורפו לתצהירי הנתבעת אינם בהכרח תלושי השכר של מנהלת השיווק. הנתונים בתלושי השכר שהוצגו הושחרו ואמנם לא ניתן ללמוד מה שם העובדות, אלא שלא נסתרה העדות מטעם המכללה בעניין זה, והתובעת לא ביקשה לגלות את הנתונים ואף לא ביקשה שהנתונים הלא מושחרים יוצגו לבית הדין כמעטפה סגורה. מכאן שלא נסתרה הטענה שהובאה בתצהיר העד מטעם המכללה בעניין התפקיד של העובדת שעבורה הופקו תלושי השכר.

22. בתלושי השכר של מנהלת השיווק הקודמת של המכללה^[48] לחודשים 10-11/16 עולה כי שכר היסוד עמד על 11,025 ₪ ברוטו למשרה מלאה. מנהלת השיווק הקודמת החלה לעבוד במכללה בשנת 2007 כך שבמועדים לגביהם הופקו תלושי השכר היתה בעלת ותק של כמעט עשור. מתלושי שכר אלה ניתן ללמוד שמנהלת השיווק הקודמת היתה זכאית להפקדות מעסיק לקרן השתלמות ולביטוח פנסיוני (לרבות הפקדה לקרן פיצויים בשיעור 8.33%) ולביטוח אובדן כושר עבודה – בשיעור כולל של כ 22%. לאמור יש להוסיף כ- 6% בגין חופשה ו- 5.22% בגין דמי ביטוח לאומי.^[49] מכאן שעלות המעסיק עומדת על כ- 33% מעל לשכר היסוד – סכום המסתכם בכ- 14,700 ₪.

לפי חשבוניות 219 – 220^[50] בגין התקופה המקבילה שולם לתובעת לכל חודש סכום גבוה יותר - 18,135 ₪ לכל אחד מהחודשים (כולל מע"מ), או 15,500 ₪ ללא מע"מ.

נדגיש כי התחשיב והשוואה נערכים על יסוד ההנחה שהתובעת נתנה שירות בהיקף משרה מלא – הנחה שלא זו בלבד שלא הוכחה בפנינו, אלא אף לא נטענה בפה מלא.

23. גם השוואה של התמורה הקבלנית לשכרה של מנהלת השיווק החדשה מובילה לתוצאה דומה. מנהלת השיווק החדשה במכללה, שעבדה בין השנים 2017 – 2021, השתכרה שכר בסיס למשרה מלאה בסך 10,201 ₪ ברוטו. ^[51] גם לאמור יש להוסיף עלויות המעסיק בשיעור של כ- 33%, המעמיד את עלויות המעסיק על כ- 13,600 ₪. סכום זה יש להשוות לתמורה הקבלנית בתקופה המקבילה– 18,135 ₪ (כולל מע"מ) או 15,500 ₪ (ללא מע"מ).

24. כעולה מההשוואה בין התמורה הקבלנית לשכר החלופי כמפורט לעיל - עלויות המעסיק בהתייחס לשכר החלופי נמוכות מהתמורה הקבלנית ששולמה לתובעת. ומכאן - שזכאות התובעת לזכויות הממוניות שנתבעו "נבלעת" ומצביעה על פער כספי שמשקף סכום שהמכללה שילמה לתובעת מעבר לשכר החלופי והזכויות הסוציאליות.

נדגיש כי במקרה זה החישובים נערכים באופן המיטיב עם התובעת, שכן את הפער יש לבחון לפי יחידת השכר הרלוונטית, בעוד בנסיבות המקרה כאן התובעת לא הוכיחה שהיקף השירותים שסיפקה עלה כדי עבודה בהיקף משרה מלאה, וההשוואה נערכה אל מול שכר יסוד למשרה מלאה בתפקיד דומה.

25. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם יש להשוות את השכר הקבלני לשכר החלופי בהתייחס לתמורה המלאה שהתובעת קיבלה כולל תשלום מע"מ, או שמא בהשוואה לסכום הברוטו ללא מע"מ. הנתבעת טענה שהתובעת נהנתה מקיזוז המע"מ בעוד המכללה, כעמותה ללא כוונת רווח, אינה יכולה להתקזז על המע"מ. אין לשאלה זו חשיבות מכרעת בנסיבות העניין, שכן גם ב"ניטרול" רכיב המע"מ – התמורה הקבלנית ששולמה לתובעת עולה על עלות מעסיק של העסקת עובד בתפקיד דומה.

בהקשר זה נציין שייתכן שהמכללה כעמותה מחויבת בתשלום מס על שכר עבודה בשיעורים שונים ממעסיק המאוגד כחברה ויש באמור כדי להשפיע על חישוב עלויות המעסיק לגבי שכר של עובד בתפקיד דומה, אלא שלא הובאו בפנינו נתונים המאפשרים הכרעה בשאלה זו.

לא מצאנו להיעזר במומחה לסיוע בשאלת קביעת השכר הראוי. ראשית, כמפורט לעיל, מדובר בשאלה הנבחנת למעלה מן הצורך שכן קבענו שאין לראות בתובעת משום עובדת. בנוסף, לא הוכח מה היקף התעסוקה שנדרש לביצוע העבודה ומכאן שממילא קשה להגיע לכלל הכרעה בדבר השכר הראוי.

כן לא מצאנו שיש לשאלת הוותק משמעות מכרעת שכן לא הוכח שבמכללה קיימת הוראה מחייבת מכח הסכם קיבוצי או נוהג לעדכן את השכר עם הוותק.

26. סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 10,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים.

27. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, (31 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. פרו: 20 ; ש: 16 – 22. ↑

2. עדות פרופ' עמר בפרו: 15; ש: 26. ↑

3. עדות התובעת בפרו: 7; ש: 7 – 10. ↑

4. נספח א' לתצהיר התובעת; הסכם 2000 אינו חתום ואינו נוקב בתאריך חתימתו ↑

5. סע' 3.3 ו- 3.4 להסכם 2000. ↑

6. סע' 8 להסכם 2000. ↑

7. הסכם 2002 – נספח 1 לתצהיר המכללה. ↑

8. סע' 3.3 ו- 3.4 להסכם 2002. ↑

9. סע' 3.6 להסכם 2002. ↑

10. סע' 3.7 להסכם 2002. ↑

11. סע' 5 להסכם 2002. ↑

12. סע' 9 להסכם 2002. ↑

13. הסכם 2007 – נספח 2 לתצהיר המכללה. ↑

14. ה"הואיל" השני בהסכם 2007. ↑

15. סע' 3 להסכם 2007. ↑

16. סע' 3.7 להסכם 2007. ↑

17. התכתבות בנושא הפקת הניוזלטר – נספח 3 לתצהיר המכללה ↑

18. נספח 4 לתצהיר המכללה. ↑

19. נספח 5 לתצהיר המכללה. ↑

20. הכרטסת מלמדת על "דילוגים" ספורים בלבד במספרי האסמכתאות/ חשבוניות שהתובעת מסרה למכללה, ונראה לכאורה לפי מידע זה שהתובעת מסרה חשבוניות לגורמים אחרים ובהם: 4 חשבוניות בשנת 2001, 1 בשנת 2003, 3 חשבוניות בשנת 2009, 1 בשנת 2010, 1 בשנת 2011, 1 בשנת 2012, 2 בשנת 2014, 4 בשנת 2017 – בהשוואה לכל- 12 חשבוניות לכל הפחות מדי שנה שהתובעת מסרה למכללה. ↑

21. הסכם 2000 - נספח א לתצהיר התובעת, בסעיף 10.5. ↑

22. תשלום מיום 5.6.06 ע"ס 737.50 ₪; מיום 18.12.06 ע"ס 779 ₪; ותשלום מיום 8.1.07 ע"ס 779 ₪. ↑

23. סך 1,160 ₪ ביום 1.2.10; סך 1,160 ₪ ביום 7.6.10. ↑

24. פרו: 15; ש: 15 – 16. ↑

25. פרו: 13; ש: 22 ואילך. ↑

26. סע' 17 ואילך לתצהיר התובעת. ↑

27. נספח ח' לתצהיר התובעת. ↑

28. פרו: 14; ש: 23. ↑

29. פרו: 21; ש: 9 – 11. ↑

30. נספח 8 לתצהיר המכללה. ↑

31. סעיפים 4 ו- 6 לתצהיר התובעת1 נספח ד' לתצהיר התובעת. ↑

32. נספח ד' לתצהיר התובעת. ↑

33. נספח ד' לתצהיר התובעת – פרוטוקול ישיבת המועצה האקדמית מיום 9.3.18; פרוטוקולי ישיבות ראשי המחלקות מהתאריכים 2.8.17, 4.4.17, 6.3.18, 30.11.17. ישיבת חבר נאמנים מיום 26.7.15. - מפרוטוקולים אלה עולה שהתובעת צוינה בהן כ"מוזמנת" במובחן מהגורמים שצוינו כ"נוכחים". במסגרת המסמכים שהוגשו לתיק ביום 25.3.22 מצוי גם פרוטוקול ישיבת כרזת סוף שנה מיום 13.4.16 שם צווינה התובעת בין הנוכחים בפגישה ↑

34. אסמכתאות על שיתופי פעולה – נספח ה' לתצהיר התובעת. ↑

35. סע' 10 לתצהיר התובעת ↑

36. נספח ב' לתצהיר התובעת ↑

37. הודעה מיום 1.9.09 על יציאה לחופשה למשך שבוע; הודעה מיום 1.12.15 על היעדרות צפויה בין התאריכים 10-16/12/15 לרגל נסיעה לתערוכה; בהודעה מיום 18.3.18 על היעדרות בין התאריכים 8-12/4/18. ↑

38. נספח ט' לתצהיר התובעת. ↑

39. נספח ו' לתצהיר התובעת ↑

40. סע' 13 לתצהיר פרופ' עמר ובפרו: 18; ש: 11 – 12. ↑

41. פרו: 7; ש: 28 – 29. ↑

42. סע' 7 לתצהיר התובעת. ↑

43. ע"ע (ארצי) 300245/97 משה אסולין ואח' – רשות השידור, פד"ע לו(2001) 689; עניין כותה. ↑

44. פרו: 20; ש: 27. ↑

45. ע"ע (ארצי) 3575-10-11‏ עמיר - חברת החדשות הישראלית (21.01.15); ע"ע (ארצי) 110/10 רופא - מרקם סוכנות לביטוח (22.12.11); עניין כותה). ↑

46. סע' 66 לפסה"ד של כב' הנשיאה וירט-ליבנה בעניין כותה; סע' 45 לפסה"ד של כב' השופטת דוידוב-מוטולה בעניין כותה). ↑

47. עדות פרופ' עמר בפרו: 19; ש: 9 – 11. ↑

48. נספח 6 לתצהיר המכללה ↑

49. עניין כותה ↑

50. החשבוניות – נספח ג' לתצהיר התובעת. ↑

51. תלושי השכר של מנהלת השיווק החדשה לחודשים 10-12/20 - נספח 8 לתצהיר המכללה. ↑