1. התובעים , יורשי בנם המנוח בן 24 במותו , מבוטח הנתבעת ,שנהרג בתאונה בפיליפינים, בקשו לקבל מהנתבעת פיצוי מכח פוליסת תאונות אישיות .

הנתבעת דחתה את דרישת התשלום בטענה להעדר כיסוי ביטוחי לאור תחולתו של חריג בפוליסה החל בנסיבות.

רקע

2. התובעת 1 (להלן – התובעת) רכשה אצל הנתבעת פוליסת ביטוח "תכנית הטבות לעובדים תאונות אישיות "Topשהוצעה לעובדי בנק הדואר שם עבדה . הפוליסה נועדה עבור התובעת ועבור ילדיה ביניהם המנוח.

3. אין חולק שבמסגרת הפוליסה, ניתן כיסוי למקרה של אובדן חיים בתאונה , אירוע טרור ואסונות טבע בכל מקום בעולם .

4. כמפורט בכתב התביעה בנם של התובעים ( להלן- המנוח) יליד 9.9.87 נהרג באי אל נודו בפיליפינים ביום 10.5.17 והתובעת הודיעה על כך לנציגת הנתבעת טלפונית.

דחיית דרישת התשלום של התובעים מהנתבעת במכתב מיום 21.8.17 הוביל להגשת התביעה. נימוק הדחייה הושתת על טענה להעדר כיסוי ביטוחי בשל קיומו של סייג השולל חבות הנתבעת במקרה של נסיעה ברכב דו גלגלי ממונע .

5. עילת התביעה עליה ביססו התובעים את תביעתם כוללת שתי טענות :

האחת ; כי לא נשלחו לכתובתם (שהייתה בזמנו כתובת המנוח) פוליסות או מסמכים הקשורים לכך ולא קיבלו לידיהם מסמכים המעידים על קיומו של החריג הנטען .

השניה , הנתבעת לא עמדה בחובת הגילוי החלה על מבטח להביא לידיעת המבוטח ולהסב את תשומת ליבו לקיומו של חריג או להדגישו בהבלטה מיוחדת .

לפיכך לטענתם קמה זכאותם לפיצוי על פי הפוליסה בסך של 200,000 ₪ בתוספת פיצוי על נזק שגרמה הנתבעת בהתנהלותה.

לטענת הנתבעת הפוליסה נשלחה והתקבלה אצל התובעים , והמנוח היה מודע או היה אמור להיות מודע לתנאיה וסייגיה שהובלטו כנדרש ,לרבות הסייג בדבר העדר כיסוי במקרה ביטוח, כמו נסיעה ברכב דו גלגלי מונע או טרקטורון בין כנהג ובין כנוסע.

6. המחלוקת נוגעת למספר שאלות עובדתיות בעיקרן כמו קבלת הפוליסה ע"י המנוח או מי מטעמו, קרות מקרה הביטוח ,ותחולת החריג .

רכישת הפוליסה והמצאתה

7. התובעת עבדה כפקידה בבנק הדואר כ 17 שנה . ביום 5.6.11 רכשה שתי פוליסות זהות האחת לעצמה ולבתה הקטינה והשנייה לבנה המנוח . הרכישה נעשתה בדרך של חתימה על טופס הצטרפות לביטוח במקום העבודה והפרמיה שולמה בכרטיס האשראי.

התובעת הצהירה כי לשיטתה ,הנתבעת מטעה את בית המשפט בטענה שהמבוטחים קבלו את הפוליסות בדואר, מה עוד שנציגת הנתבעת עודכנה בשיחה הטלפונית שקיימה עמה שמדובר במכתב בלבד. עוד הוסיפה וטענה כי המכתב ששלחה הנתבעת למנוח יצא ביום 9.6.11 קרי במועד השיחה ולכן לא יתכן שמסמכי הפוליסה הגיעו לידיה ביום השיחה. כמו כן טענה כי לא התקבל בידיה מסמך המעיד על חריגים בפוליסה ובאזור האישי של המנוח באתר הנתבעת ,אין תיעוד להחרגה לעניין הפיצוי במסגרת הפוליסה למעט חריג בגין מצב רפואי קודם.

8. אין חולק שלאחר שהתובעת חתמה על טופס ההצטרפות נערכו עמה 2 שיחות ע"י נציג הנתבעת .

האחת ב- 9.6.11 ,במסגרתה אומתו עמה פרטים אישיים לגבי המבוטחים ופרטי כרטיס אשראי.

השנייה ב- 22.6.11 , בה מבקשת נציגת הנתבעת לוודא מחדש את הנתונים ומפנה את התובעת לקרא ולעיין בסעיפי הכיסוי ובחוברת הכוללת את כל תנאי הפוליסה. במסגרת שיחה זו התובעת אשרה לנציגת הנתבעת כי קבלה לידיה בו בעת ,שתי מעטפות ובתוכן מכתב מטעם הנתבעת על ביטול פוליסה קודמת.

9. בנספחי כתב התביעה נמנו מכתב הנתבעת מיום 9.6.11 המברך את המנוח על הצטרפותו לתכנית הביטוח וציון כי המעטפה שנשלחת אליו כוללת את פוליסת הביטוח בצירוף מפרט הביטוח .המפרט נספח לכתב התביעה וכן טופס אימות נתונים והצהרת המבוטח וכן נספח לגילוי נאות בביטוח תאונות אישיות.

התובעת בחקירתה הייתה פחות נמרצת לעומת אמירותיה בתצהיר עדות ראשית.

כך הודתה בחקירתה שקבלה לידיה מכתב מיום 9.6.11 אך לא זכרה כמה מעטפות קיבלה ומה היה תוכנן והתקשתה לזכור אירועים מלפני כחמש שנים וטרם האסון שפקד אותה . התובעת לא הכחישה שבעת שרכשה את הפוליסות ,המנוח היה גר עמה בכתובת הנ"ל ולכן לא הוציאה מכלל אפשרות שמכתב שקיבלה העבירה לבנה ויכול להיות שגם קרא אותו, בניגוד אליה. לדבריה לא קראה את המכתב שהופנה אליו ואינה יודעת אם קרא לרבות בענין קיומו של חריג בפוליסה.

זאת ועוד התובעת לא זכרה לומר באם פנתה לנתבעת לצורך קבלת פרטים , הבהרה או דרישה למסמכים חסרים .לדידה לא ידעה שחסר דבר מה ולכן גם לא ביקשה לקבל דברים נוספים.

עם זאת העידה כי סירבה להרחיב את הכיסוי הביטוחי עת הוצא לה ע"י הנתבעת לעשות כן כשבנה היה בחו"ל ועוד בטרם נהרג.

ב"כ הנתבעת האיצה בתובעת לחזור בה מהצהרתה בדבר אי קבלת הפוליסות והאחרונה השיבה ( בעמ' 19 לפר') :

"ש. את מסכימה איתי שמה שכתוב בתצהיר שלך הוא לא נכון?

ת. שאני אומרת שאני לא זוכרת סימן שאני לא זוכרת".

ניתן היה להתרשם מעדות התובעת כי דרכה להעיד לא הייתה קלה בנסיבות, ועל רקע זה כנראה נמסרה עדותה באופן תמציתי ומאופק ביותר ,במילים מדודות שדלייתן מהזיכרון כבדה.

10. התובעת ביקשה להסתייע בטענה שגם באזור האישי של המנוח באתר הנתבעת אין תיעוד לגבי ההחרגה הנטענת.

הנתבעת התנגדה לכך מחמת שמדובר לטענתה בהרחבת חזית ובטענה חדשה שהועלתה ע"י התובעים רק בסיכומים ועל פיה הפוליסה הודפסה מהאתר.

ברם, גם אם נראה לכאורה מנספחי התביעה ,שהודפסו מאתר הנתבעת ,התובעת בחקירתה כלל לא זכרה אם חיפשה באתר הנ"ל את נתוני הפוליסה ומועד החיפוש. לכן גם לא ידעה לומר באם האזור האישי באתר של הנתבעת היה קיים ב 2011 או מאוחר יותר עובר להגשת התביעה, ולא יכלה לסתור את עדות עדת הנתבעת בדבר אפשרות צפיה בנתוני אזור אישי באתר הנתבעת רק מזה כ 5 שנים.

11. עדת ההגנה הגב' שרון גליל, משמשת בתפקיד ראש צוות חדר סריקה ודואר במשך כ 20 שנה אצל הנתבעת. על פי עדותה לאחר רכישת פוליסה ע"י מבוטח נשלחת אליו כנוהל שבשגרה, הפוליסה בדואר רגיל ולא דואר רשום ,במעטפה הכוללת את הרשימה, ספר הפוליסה וטופס אימות נתונים . ההדפסה מתבצעת באופן אוטומטי ע"י ספק חיצוני ומשם נשלח החומר ע"י דואר ישראל לכתובת המבוטח. לאחר מכן נרשם בתיק הלקוח כי נשלחה פוליסה בתוספת ספר הפוליסה ,ומלבד זאת אין רישום בדבר מועד המסירה.

לדבריה אחריותו של הספק החיצוני היא להוציא בתוך 24 שעות את הדואר בתהליך דיגיטלי, אולם כשלעצמה אינה יכולה לדעת מתי החומר יצא או הגיע .

כדבריה ( בעמ' 34 לפר') :

"ש. לך יש יכולת לדעת האם המעטפות הספציפיות הזה, או כל דואר אחר שקשור לפעולות שנעשו ב 9.6 או ב5.6 יצאו במועד שלהם?

ת. אני יכולה לדעת את הכמויות , לא ספציפית את האנשים. ................של מה ששלמנו לספק? אני לא יודעת .גם אם אני משלמת לו, גם אם לצורך העניין הזה היה 300 מעטפות ,אתה לא יכול לדעת , אין דאטה."

מדבריה הוברר שהתיעוד שלכאורה נוהל דיגיטלית, לא רק שלא הוצג, אלא שאין בו ראיה למועד משלוח בהלימה לשם המבוטח ומועד מסירת החומר לידיו . לדבריה ,מעולם לא נפלה טעות במשלוח הדואר במשך תקופת עבודתה אצל הנתבעת וכל זאת ידעה לומר בהסתמך על האמון שהיא נותנת בספק החיצוני, ללא שהוברר בסיסו של האמון וזהותו של הספק.

למעשה ,מלבד עדות מצומצמת זו לא היה בידי העדה לתרום עובדות או מסמכים נוספים.

כמו כן העדה העידה על עצמה כמי שתפקידה מצומצם בהגדרתו ולכן אין לה קשר לשיחות שנוהלו עם התובעת ושתמלולן הוגשו ולמיטב ידיעתה המסויגת, וכפי שנראה לה ברמה ההגיונית ,נציגי חברת הביטוח לא מתקשרים למבוטח ע"מ לוודא שהפוליסות התקבלו.

המישור המשפטי

12. בפסיקה הובהר לא אחת כי יחסי הכוחות לעסקת ביטוח אינם שווים דר"כ ולכן מגמתו הכללית של חוק חוזה הביטוח לשמור על המבוטח מפני כוחו העודף של המבטח ומפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה.

בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מ"ט(2) עמ 749 ,766 (1994) ] הוסבר :

"יחסי הכוחות הבלתי שווים מצטרפים למאפיינים נוספים של חוזה הביטוח: זהו הסכם הנושא פני עתיד והצופה את האירוע הביטוחי; גיבוש זכותו של המבוטח מותנית בקרות אותו אירוע; המבוטח נתפס כבעל המידע הרב ביותר באשר לרקע העובדתי ולנסיבות מושא הביטוח. מצד שני, המבטח הוא בעל כוח רב כלפי המבוטח, כי עם קרות האירוע הביטוחי נתון המבוטח לעתים קרובות לחסדי המבטח, אשר לו שילם פרמיות טבין ותקילין. המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא יקיים את התחייבותו או אם ישהה אותה ולא ישפהו כדי לסייע בהחזרת המצב, במידת האפשר, לקדמותו. אף מטעם נוסף זה נהוג לראות בחוזה הביטוח חוזה המחייב ,iedif eamirrebuהווי אומר, לא רק שנדרש מן הצדדים שיפעלו בגילוי לב יותר מסוגי חוזים אחרים, אלא גם מקפידים אתם בכל הנוגע לדיוק ולדווקנות בניסוח הדברים וכמובן גם בכיבודם."

במסגרת זו החוק מטיל על המבטח חובות שונות בגדר החובה הכללית של תום לב.

אין חולק ועל פי סעיף 2 (א) לחוק חוזה ביטוח תשל"ו - חובתו של מבטח למסור למבוטח עותק מהפוליסה.

חובה זו כה בסיסית עד כי בצדה קבעה הפסיקה סנקציה בדמות תוצאה השוללת מהמבטח הסתמכות על חריגים המופיעים בפוליסה.

חובה נוספת מצטרפת לחובת המסירה והיא חובת הווידוא. דהיינו מעבר לגילוי והעמדת המבוטח על תנאי הביטוח והשלכותיהם , חלה חובה להסב תשומת ליבו לתנאי הפוליסה בצורה מובנת וברורה ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל בהתקיים התנאים הנ"ל.

[ראה ע"א חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ ,פ"ד נב(5) 746,(1999) ]

בפרשת חסון הרחיב בית המשפט העליון את הלכת ישר והחילה אף על הסייגים לכיסוי הביטוחי.

עם זאת נקבע כי המבטח יוכל להוכיח שחרף מחדלו הוא רשאי להסתמך על הסייג לביטוח.

ב"כ הנתבעת טענה כי הלכת ישר צומצמה ונקבעו לה שלשה חריגים ,כמו ידיעה בפועל של המבוטח על קיום החריגים, העדר נזק באי המצאת הפוליסה משום העדר הסתמכות בעת רכישתה , ואי פניית המבוטח בדרישה אל המבטח להמציא את הפוליסה לידיו.

חריגים אלו מצדיקים לטענתה את החלת החריג לפוליסה במקרה דנן.

מן הכלל אל הפרט:

13. לא היה ספק שעל הנתבעת חל הנטל להוכיח מסירת הפוליסות לתובעים ,בוודאי לאור הכחשת התובעים בדבר קבלתם.

דומה שבראיות הנתבעת לא היה כדי לעמוד בנטל זה.

בדברי עדת ההגנה , הגב' גליל ולמרות אמינותה ,לא היה כאמור ראיה מלאה בדבר משלוח ומסירת הפוליסה למבוטחי הנתבעת . ודוק ,תיאור כללי של הליך משלוח המעטפות לא הצביע על זיקה ישירה בין יציאת דבר הדואר מהנתבעת אל כתובת הנמענים.

משכך ביקשה ב"כ התבעת בין היתר להיעזר בשיחות הטלפון שקוימו עם התובעת ותמלילן הוגש ,אולם מדובר במשענת קנה רצוץ.

ראשית, הנתבעת לא העידה את הדוברת מטעמה כדי לחרוג מהאמור ולכן הוא עומד כלשונו ואין בלתו ולכן לא עמדה בנטל השכנוע למצער.

שנית, לא ניתן למצא בשיחות הנ"ל ובעיקר במאוחרת משתיהן, הודאה בדבר קבלת הפוליסות עצמן.

אמנם נראה היה שמטרת השיחה הייתה לוודא קבלת החומר ע"י התובעת ,אולם ביצוע המטרה היה חלקי וכושל . כמו כן התובעת הודתה אמנם בקבלת שתי מעטפות לידיה סמוך למועד השיחה . ברם ,נציגת הנתבעת ( שכאמור לא הובאה לעדות) לא טרחה לוודא שאכן תוכן המעטפות שהתקבלו כולל את הפוליסות.

למעשה הנציגה הנ"ל היתה בגדר מונע הנזק הזול ביותר לו הייתה מקיימת את חובתה כדבעי.

יתר על כן גם אם מילאה הנתבעת אחר חובת הגילוי , ומסופקני לאור כל האמור לעיל , לא יכול להיות ספק שלא די בהפניה כללית כפי שנעשה , ולמעשה הנציגה לא וידאה באופן מלא כי המבוטחים ערים לתנאי הפוליסה וחריגיה. על כן הנתבעת לא תוכל להיבנות מהעובדה שהתובעים לא פנו והתריעו כי לא קיבלו לידיהם את הפוליסות.

14. זאת ועוד, לא שוכנעתי ע"י הנתבעת כי התקיימו התנאים המתירים לה להסתמך על החריג בפוליסה.

הנתבעת לא השכילה כמתואר לעיל להציג עדות בדבר ידיעה בפועל או בכח של המבוטחים על קיומם של החריגים לפוליסה. כאמור הפניה כללית לפרק ג' בפוליסה ,לא באה חלף חובת הסבת תשומת לב המבוטחים לחריגים המנויים בפוליסה ומשמעותם המפקיעה ומגבילה חבות המבטח.

כמו כן לא ניתן לטעון להעדר הסתמכות על הפוליסה שעה שעדות התובעת בעניין סירוב להצעה מאוחרת של נציגת הנתבעת להרחבת הכיסוי על פי הפוליסה , לא נסתרה.

הנתבעת יכלה בנקל להמציא את תיעוד פנית נציג הנתבעת אל התובעת למצער ,בשיחה מאוחרת ,עליה העידה התובעת כאמור וזאת בעת שהמנוח שהה בחו"ל , אולם לא עשתה כן. לכן יש בכך לסתור את החזקה הנטענת בדבר ידיעה על קיומו של החריג .

במאמר מוסגר יצוין כי התובעת העידה שהופתעה מתשובת נציגת הנתבעת בשיחה מיום 21.8.17 הדוחה את הדרישה מהטעם של העדר כיסוי ביטוחי לתאונת אופנוע –קרי רכב דו גלגלי ממונע .

15. לאור האמור, משלא הוכחה מסירת הפוליסות והסבת תשומת הלב של המבוטחים כדבעי, תמנע מהנתבעת הזכות להסתמך על סייגי הפוליסה.

ודוק, אין במסקנה זו כדי להפחית מחובת המבוטח להוכיח את מקרה הביטוח.

קרות מקרה ביטוח

16. הפוליסה דנן מגדירה תאונה כ:

"אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, אשר נגרם למבוטח במשך תקופת הביטוח, במישרין מהפעלת כח פיזי, על ידי אמצעי אלימות חיצוני וגלוי לעין, אשר מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למקרה הביטוח".

מקרה הביטוח(תאונה) הוגדר :

"היזק גופני על פי הכיסויים הביטוחיים המצוינים במפרט, הנובע באופן ישיר ובלעדי מתאונה כהגדרתה לעיל."

בכתב התביעה צוין כי המנוח נהרג בתאונת דרכים בדרך לביתו .

בשיחה טלפונית ( מתומללת) של התובעת מיום 15.8.17 הודיעה האחרונה לנתבעת על מות בנה וציינה בתיאור האירוע :

"הייתה לו תאונת אופנוע בפיליפינים והוא נהרג" .

לשאלה באם המנוח נהג ברכב השיבה התובעת:

"הוא היה הנהג ,זה אופנוע, הוא נהג לבד.....הוא נכנס ברכב חונה ו-,לפי מה שאמרו לנו הכידון נפל, אין לי מושג."

שאלון תביעה ודווח על תאונה אישית הוגש ע"י התובעים לנתבעת . במסגרת השאלון הנ"ל מולאו פרטי בעל הפוליסה, פרטי התובעים ופרטי האירוע כתאונת דרכים וכך נרשם:

"נסיעה באופנוע לכיוון ביתו ,החליק התנגש במכונית חונה."

מהות הפגיעה הגופנית תוארה:

"פציעת ראש, הגיע לקליניקה ללא רוח חיים".

כמו כן ננקב שם המוסד בו קיבל המנוח טיפול ראשוני.

בניגוד להודעה זו הצהירה התובעת בתצהיר עדותה הראשית שאינה יודעת כיצד המנוח נפגע. לדבריה לא היו עדים לאירוע ,אף אחד מהמודיעים לה לא ראה כיצד נפטר בנה אלא נשען על שמועות ואילו היא שמעה מחברי המנוח ונציגי חב"ד את הדברים . על כן בתמימותה מסרה את המידע הנ"ל לנתבעת.

בחקירתה העידה כי קיבלה בשעה 23.00 בלילה , בטרם התובעים עמדו לצאת לפיליפינים בשורה רעה על מות בנה . נאמר לה שבנה היה עם חברים, אולם כשהתקשרה לחברה בפיליפינים לא נודע לה דבר מפיה כי לא שהתה עמו בעת שנהרג.

לכן טענה בעדותה שאינה יודעת על אודות נסיבות מותו של בנה אלא משמועות לא מבוססות ועל בסיסן הודיעה את שהודיעה לנתבעת .

לטענת הנתבעת נטל ההוכחה החל על התובעת להוכיח את מקרה ביטוח לפי הגדרת הפוליסה משמעו הוכחת הגורם למות המנוח, והקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת למות המנוח. לכן לאור הצהרת התובעת בדבר העדר ידיעה אישית על נסיבות מותו של המנוח יש לדחות את התביעה בהעדר הוכחת מקרה הביטוח.

17. כעיקרון ,על מבוטח הטוען להתרחשות מקרה ביטוח להוכיח 4 יסודות :

ראשית הסיכון שהתממש הוא מן הסיכונים המכוסים ע"י הפוליסה.

שנית, הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה

שלישית, הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה בפוליסה.

רביעית ,הסיכון שהתממש החל את פעולתו במהלך תקופת הביטוח .

[ראה י. אליאס, דיני ביטוח (תשע"ו- 2016) (מהד שלישית) , כרך א' עמ 426]

יוטעם כי נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח לרבות בעניין נסיבות התרחשות הנזק והעובדות ביסוד החריג ,ואינו מושפע מקיומה או העדרה של הודעת דחייה מנומקת. על כן על המבוטח להוכיח את כל יסודות תביעתו ,כשהם עומדים בפני עצמם ללא קשר לאופן שבו התייחס המבטח ליסודות אלו במסגרת הודעת הדחייה.

[ ראה אליאס, שם בעמ' 977]

18. במכתב הדחיה צוין ע"י הנתבעת :

"מהמסמכים והמידע שיש בידנו עד כה, עולה כי מדובר בתאונת אופנוע."

בהעדר הצגת מסמכים אחרים מאלו שהוגשו לנתבעת ע"י התובעים ,הוכח למעשה שהנתבעת הסתמכה על ראיות מפרי התביעה לרבות על שיחת הטלפון של התובעת בהודעתה על מות המנוח ונסיבות התאונה .

ב"כ התובעים טען כי הנתבעת ניזונה גם ממקורות אחרים ,אולם לא הוצגה על כך כל ראיה שהיא.

התובעת ניסתה לטעמי באופן לא מוצלח ,בתצהיר העדות הראשית ,אם כי בכנות מסוימת להציג את הידיעה על נסיבות התאונה כמבוססת על שמועות ולא על ידיעתה האישית .אולם במסמכים שהוגשו על ידי התובעים לנתבעת עובר להגשת התביעה, ניתן פירוט עובדתי מלא לנסיבות התאונה ועל כן הם נתפסים בגרסה הנ"ל.

ודוק, הנתבעת שבחרה לנהל את הגנתה בהתבסס על הודעת התובעת לא ניסתה אף לסתור אותה ,שהרי על סמך עדות זו טענה לתחולת החריג בפוליסה.

מכאן ,שהוכח מקרה הביטוח על כל המשתמע מכך.

תחולת החריג

19. לטענת הנתבעת חלים הסייגים בפרק ג' לפוליסת הביטוח ובמתאם לנסיבות המקרה , הפוליסה אינה מכסה מקרה ביטוח כנ"ל.

כמפורט לעיל, לא מצאתי שהנתבעת יכולה להחיל את החריג שבפוליסה ,ולכן אתייחס בתמציתיות ולמעלה מן הצורך לטענת התובעים בדבר מחדל הנתבעת להדגיש ולהבליט את החריג הנ"ל בפוליסה.

ראינו כי חובת תום הלב שחלה על המבטח כוללת גם את החובה הכלולה בסעיף 3 לחוק בדבר הבלטת הגבלות על החבות של המבטח. הוראת הסעיף היא קוגנטית ומחייבת את המבטח לבחור בין שתי חלופות הסעיף דהיינו או הופעת הסייג סמוך לנושא המותנה או הבלטה מיוחדת שלו.ההבלטה צריכה להיות ניכרת לעין ואינה שזורה "לתוך טקסט חד גוני רצוף וצפוף בצורתו."

[ראה ע"א 4819/92 הנ"ל בעמ' 772 ]

20. ככל שעסקינן בנספח לגילוי נאות שהתקבל כנראה אצל התובעים לאור צרופו לכתב התביעה, אין הבלטה מיוחדת לחריגים לכיסוי אלא קיימת הפניה לפרק ג' בפוליסה. לעומת זאת ככל שעסקינן בפוליסה המקורית, (שהנתבעת הגישה כשהיא סרוקה בצבע) נראה שהנתבעת יצאה ידי חובת ההבלטה הנ"ל ,ודין טענת התובעים היה להידחות לו המסקנה הייתה אחרת.

מן המקובץ ,המסקנה היא איפוא כי התובעים זכאים לפיצוי על פי הפוליסה .

ראש הנזק בדבר פיצוי בגין עגמת נפש נזנח ,ומכל מקום אין להכיר בו בנסיבות .

לסיכום

21. לאור האמור , אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לאור כלל הנסיבות כמתואר , אני מורה כי לסכום זה יתווספו הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ₪.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.