רקע ותמצית טענות הצדדים

1. זוהי בקשת המבקשת לזמן בעל תפקיד באגף אכיפה ופיקוח של משרד הבריאות, כעד נוסף מטעמה, בשלב בו הסתיים הדיון ובטרם הכרעה בבקשה נשוא המרצת הפתיחה.

2. המבקשת הגישה המרצת פתיחה, לביטול פסק הבורר, עו"ד מנחם מושקוביץ (להלן-"הבורר" ו-"פסק הבורר", בהתאמה), בעילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות תשכ"ח -1968 (להלן - "חוק הבוררות"). לבקשה צורף תצהירה של המבקשת. המשיב הגיש תשובה להמרצת הפתיחה נתמכת בתצהירו.

3. ביום 25.6.20 התקיים דיון בבקשה. בסיום הדיון הודיע ב"כ המבקשת על כוונתו להגיש בקשה זו. הבקשה הוגשה ביום 2.7.20 והועברה לתשובה ותגובה לתשובה כדין.

4. בבקשה לזימון העד נטען, כי עדותו של בעל תפקיד באגף אכיפה ופיקוח של משרד הבריאות, תצביע על הסכנות הקיימות לציבור מאישור פסק הבורר, אשר נותן דרור למעשה עוולה של המשיב בהפעלת קליניקות לרפואה ורקיחת תכשירים רפואיים, שעה שאינו ולא היה רופא עור או רוקח מעולם.

5. על פי הנטען, ברי, כי מי שמתהדר כבעל סמכות רפואית ובעל ניסיון וידע בתחום כה רגיש לרפואת עור, ומנגד מפר בשיטתיות את הוראות הדין, אינו ראוי כי ביהמ"ש יתיר קיום ואכיפה של הסכמים שנכרתו בעקבות מצגי השווא שערך וכי על ביהמ"ש מוטלת החובה לעצור את המשיב המעוול, שעצם פעילותו עובר לקיום ההסכם נשוא פסק הבורר, הינה בניגוד לתקנת הציבור.

6. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי קבלת עמדת הרגולטור הינה מהותית, הואיל ובמועד כריתת ההסכם בין הצדדים, עסק המשיב בפעולות אשר גרמו לשלילת רשיונו לעסוק ברפואה וכי לא ניתן להכריע בבקשה לביטול פסק הבורר ולקבוע כי אינו סותר את תקנת הציבור, ללא שמיעת עמדת משרד הבריאות. עוד נטען, כי העדות רלוונטית גם לשם בחינת שאלות הנוגעות לקיומן של עילות, על פיהן היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור (סעיף 24(10) לחוק הבוררות).

7. המשיב טוען מנגד בתשובתו לבקשה, כי למבקשת אין כל הסבר ענייני באשר למועד הגשת הבקשה בפועל ודי בכך כדי לסלק בקשתה על הסף. למועד הגשת הבקשה יש משמעות רבה. לא כל שכן לאור אופי ההליך ויעילותו.

גם לאחר הגשת כתב התשובה להמרצת הפתיחה ועמדתו הברורה של המשיב כפי שבאה לביטוי בתשובתו, לא טרחה המבקשת להגיש בקשה לזימון עד ו/או בקשה להגשת תעודת עובד ציבור. ביום 25/6/20 התקיים דיון בהמרצת הפתיחה. אין המדובר בדיון מקדמי, אלא דיון אשר בסופו יש לקבוע, האם מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

8. המשיב מוסיף וטוען כי המחלוקת בין הצדדים, הינה מסחרית גרידא. משרד הבריאות אינו צד להליכים שהתנהלו בין הצדדים. גם במסגרת הליך הבוררות, לא ביקשה המבקשת לזמן את העד ובכך למעשה ויתרה הלכה למעשה על זכותה. המבקשת אינה מסבירה מדוע דווקא עכשיו דרוש זימונו של העד, מדוע לא זומן במסגרת הליך הבוררות, מדוע לא זומן בעת הגשת המרצת הפתיחה או לאחר הגשת כתב התשובה או בכל מועד טרם הדיון שנקבע בין המרצת הפתיחה.

9. המשיב מוסיף וטוען, כי עולה מנימוקי הבקשה, שהמבקשת מייחסת לעד "עדות מומחה" לעניין חוקיות ההסכם בין הצדדים, הסכם לשיתוף פעולה עסקי ובשאלה האם המשיב היה מוסמך לבצע את אשר התחייב בהסכם ומטעים כי העדות אינה רלוונטית למחלוקות בין הצדדים. פסק הבורר אינו אוכף על הצדדים את המשך הפעולה העסקית ביניהם, אלא קובע כי המבקשת הפרה את ההסכם בין הצדדים הפרה יסודית ומכריע בתביעת המשיב לפיצוי מוסכם מכוח ההסכם, לאחר שהבורר קבע, כי עדותה של המבקשת לוקה בפרטים, מלאה בסתירות ואינה אמינה.

הכרעה

10. ההלכה היא שעל בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" וכי חריגה מסדר הדברים הרגיל תעשה רק במקרים חריגים.

א) משיקולי צדק וחקר אמת - רלבנטיות הראיה יכולה לחרוץ את תוצאת ההליך.

ב) השלב שבו מצוי ההליך - ניתן להקל כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם.

ג) מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור.

(רע"א 2070/18 יוסי צפר נ' דני מדר (26/3/18). רע"א 6894/17 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (28/9/17). רע"א 5147/16 עיריית באר שבע נ' שבע בכל בע"מ (26/10/16). רע"א 5403/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ פסקה 28 (5/12/17).

11. כאמור, בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל לפיו על בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" ולהתיר הגשת ראיה נוספת, לאחר שישקול את אופי הראיה, את השלב שבו מצוי המשפט, האם בעל דין יכל להציג ראיותיו קודם לכן ומדוע לא עשה כן ואת הנזק הדיוני שיגרם לבעל הדין שכנגד אל מול הנזק שיגרם למבקש (רע"א 6165/15 ‏ אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ (‏13.12.2015)).

12. עיינתי בנימוקי הבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי אין להתיר זימון העד כמבוקש ואלה נימוקי;

ביהמ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של הבורר והתערבות ביהמ"ש בפסק הבורר תהא רק מקום בו קיימת עילת ביטול על פי חוק הבוררות. בנדון דדן, על ביהמ"ש לבחון האם מתקיימות העילות לביטול פסק בורר מכוח סעיפים 24 (9) ו- (10) לחוק הבוררות.

המבקשת סבורה כי העדות תסייע לביהמ"ש במלאכת פרשנות ההסכם שבין הצדדים, לענין טיבה וטיבעה של הפעילות נשוא ההסכם בין הצדדים ומצגי המשיב בהסכם, לרבות בראי ההחלטה על התלית רישיונו של המשיב, זאת לצורך בחינת הביטוי "תקנת הציבור", כמו גם בחינת קיומה של עילה לפיה היה ביהמ"ש מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור- ולא היא.

מלאכת הפרשנות, ככל והדבר נדרש לצורך הכרעה בבקשה לביטול פסק הבורר ובחינת העילות בסעיפים 24(9) ו- (10) לחוק הבוררות, הינה מלאכתו של ביהמ"ש ואין בעדות המבוקשת כדי לסייע לביהמ"ש במלאכתו זו. העדות המבוקשת אינה נדרשת נוכח קיומם של המסמכים הרלוונטים עליהם מבוססות טענות הצדדים ואין בה כדי לתרום לחקר האמת או להכרעה צודקת.

13. אציין, כי אין בטענות המבקשת טעם המצדיק הגשת הבקשה בשלב זה לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים במסגרת המרצת הפתיחה והתשובה והתקיים דיון בהמרצת הפתיחה. על בית המשפט לאזן את עניינם של בעלי הדין והאינטרס הציבורי הכולל ניהול דיון משפטי מהיר ויעיל וחסכון במשאבי זמן ועלויות. (ראה גם ת"א (ת"א) 19158-05-16 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פלוני (17.2.19) וההפניות שם). אולם השיקול המכריע הינו כאמור, העדר הצורך בזימון העד לצורך ההכרעה במחלוקות העולות בתיק זה.

14. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.