לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים שאירעה ב-7/12/18 בין רכב התובעת לרכב הנתבעת.

הצדדים מתארים סיפור תאונה שונה לחלוטין בעדותם כאשר הם חלוקים לא רק באשר למצב הרכבים כפי שהיה אלא באשר לכל אופן התרחשות התאונה. הצדדים מסכימים כי באותו היום היה גשום.

בהתאם לסעיף 4 בכתב התביעה מתוארת התאונה כדלקמן: "במחלף אשדוד לכיוון ראשון לציון, נסע רכב הנתבע בנתיב נסיעתו כדין. בשל תנאי מזג האוויר, נאלצה התובעת, היא הנהגת בעת התאונה, לבלום את רכבה. רכב הנתבעת אשר לא שמר מרחק מן הרכב שלפניו ולא נהג בהתאם לתנאי הדרך, פגע ברכב הנפגע מאחור וגרם לתאונה".

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי בו תוארו נזקים בכנף אחורי שמאלי וכנף אחורי ימני. כמו כן, צורפה הודעה לחברת הביטוח בה נרשם "עקב מזג האוויר בלמתי את הרכב, נכנסו בי מאחור".

בהתאם לכתב ההגנה, נטען כי: התאונה אירעה עת הנהג ברכב הנתבעת מר אלון עטיה (להלן: "הנהג"), נסע בנתיבו כדין לפתע הגיח הרכב הפוגע שנסע בנתיב משמאל, איבד שליטה על הרכב הפוגע, ככל הנראה בשל תנאי מזג האוויר באותו היום, הסתחרר, סטה לתוך נתיב הנסיעה של הרכב, פגע בדלת הנהג של הרכב וגרם לתאונה. לכתב ההגנה צורף תיעוד הודעה על מקרה ביטוח, בו נכתב כי: "נסעתי בכביש 7, עליתי לכביש 4, מהצד רכב שאיבד שליטה והסתובב, פגע ברכבי בדלת הנהג".

הנתבע הציג תמונות נזק מזמן אמת וכן תמונות מדו"ח שמאי שמסומנות נ/1. מתמונות אלה עולה כי מזג האוויר היה גשום, לרכב התובעת קיימים נזקים טמבון האחורי ולרכב הנתבעת שריטה לכל אורכו מצד שמאל, החל מהגלגל הקדמי ועד לדלת אחורית צד שמאל כשמדובר על שריטה עמוקה שקרעה את הפח.

בדיון העידה התובעת 1 ששינתה גרסתה בהשוואה לזו המצויה בכתב התביעה. לגרסתה במועד הדיון, רכב הנתבעת ניסה לסטות לצד ימין מספר פעמים וכאשר חלף רכב לידו, הוא סטה לכיוון רכב התובעת ופגע בו ורכבה עף וקיבל מכה בצד שמאל של הרכב. גרסתה אינה מצליחה להבהיר כיצד ארעה התאונה והנזקים ברכב וזו אינה תואמת את תמונות הנזק. גרסה זו שונה מגרסתה בטופס ההודעה ולא היה לה כל זכר עד למועד הדיון. היא אף סוטה מגרסתה כפי שהופיעה בכתב התביעה, לפיה היא זו שנאלצה לבלום בשל תנאי מזג האוויר ולא מסיבה אחרת, ורק לאחר מכן פגע בה רכב הנתבעת. גרסתה בדיון מהווה גרסה כבושה והיא מהווה הרחבת חזית לזו שבכתבי טענותיה ולא ניתן לקבלה.

מנגד העיד נהג הנתבעת כי בעת שנסע בנתיבו ראה את רכב התובעת מסתובב על צירו, נעמד בקו ההפרדה ולא היה לו זמן והוא התנגש בו. נהג הנתבעת תיאר כי ראה סוף הסיבוב של רכב התובעת שניה לפני המכה. הוא קיבל את המכה כאשר רכבו היה בנתיבו ורכב התובעת פגע בו בחלקו השמאלי קדמי. עדותו קוהרנטית ונמצאה אמינה וברורה.

אם נהג הנתבעת העידה כי יצרה קשר עם אם התובעת 1 באשר לתאונה לאחר מספר ימים ממועד התאונה, כאשר בשיחה לא נטענו טענות כנגד נהג הנתבעת. כמו כן נשלחו מספר הודעות, אולם האם של התובעת מחקה את ההודעות שנשלחו ושינתה עמדתה, כאשר אם התובעת סיימה את השיחה בצעקות ובאיומים. לאור זאת לא היה בידי העדה להציג את ההודעות שנשלחו על ידי אם התובעת 1 אליה.

ב"כ הנתבעת טענה להרחבת חזית בשים לב לגרסה של התובעת ודין טענה זו להתקבל שכן בעוד גרסת הנתבע נתמכת כבר בכתב ההגנה ובטופס ההודעה, הרי שאין זכר לגרסת התובעות אלא היום בדיון. כמו כן, מוקדי הנזק כפי שמתועדים בתמונות תומכים בגרסת הנתבע שכן מדובר בשריטה ולא בפגיעה.

בניגוד לטענת ב"כ התובעות, לא מצאתי כל סתירה בגרסת עד הנתבעת באשר לאירועים ומוקדי הנזק תואמים את תיאור התאונה על ידו וכפי שמתועד בתמונות.

לאור זאת, אני קובעת כי התובעת 1 היא האחראית לתאונה באופן מלא, איבדה שליטה על רכבה, הסתובבה על צירה והנתבע לא הספיק לבלום ופגע בה שלא באשמתו.

מאחר שבפניי רק תביעת התובעות כנגד הנתבעת ולא תביעת הנתבע כנגד התובעת, הרי שדין התביעה להידחות. בשעה שלתובעת 1 אחריות מלאה לתאונה, לא מצאתי כל אשם תורם של נהג הנתבעת לתאונה.

כל צד יישא בשכר עדיו.

אין צו להוצאות בתביעה שבפני.

בשים לב לקיומה של תביעה מקבילה 49734-10-19 מתבקשת המזכירות להעביר פרוטוקול זה לידי כב' השופט קרשן.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.