תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.10.17 בפרדס חנה. התובעים טוענים לנזקים בסך כולל של 7,835 ₪ בגין עלות תיקונים, הפסד הנחת העדר תביעות, ערכי כינון (ר' כתב תביעה מתוקן).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעים טוענים כי התאונה ארעה בשל כך שרכב הנתבע נסע לאחור ביציאה מחניה ופגע ברכבם שנסע בנתיבו כדין. הנתבע טוען, מנגד, כי רכב התובעים נצמד לכלי הרכב החונים ופגע ברכבו.

בדיון העידו שני הנהגים, ועד ראיה לתאונה. נהג רכב התובעים העיד כי בעת שנסע בנתיבו יצא רכב הנתבע מחניה, בנסיעה מהירה לאחור, ופגע ברכבו. לעדותו, הספיק להבחין ברכב המתקרב לעברו ברגע האחרון, אך לא יכול היה כבר למנוע את הפגיע. נהג רכב הנתבע העיד כי יצא מחניה בנסיעה לאחור, איטית ומדודה נוכח שדה הראיה הלקוי (רכב חונה גדול הסתיר את שדה הראיה שלו), כשלפתע נפגע על ידי רכב התובעים. עד הראיה, חברו של נהג רכב הנתבע, היה מעברו האחר של הכביש ואישר, בהגינותו, כי שמע את התאונה ואז פנה למקום – ומכאן, כי לא יכול היה לתרום בעדותו להבהרת נסיבות התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו נהג רכב התובע – המתיישבת עם גרסת נהג רכב הנתבע (שאישר שהיה בנסיעה לאחור ביציאה מהחניה) ועם התמונות ממקום התאונה (המלמדות שרכב הנתבע כבר יצא ממקום החניה וחרג מקו העמידה של המכוניות החונות).

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע ועליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

בשים לב להשוואה בין התמונות ממקום התאונה לבין תמונות השמאי, מצאתי גם שהתובעים הוכיחו נזקיהם – וזאת על אף הזמן שחלף בין התאונה לבין המועד שבו נבדק הרכב על ידי השמאי. ממצאי השמאי מלמדים גם כי אף אם היו לרכב התובעים נזקים קודמים, כפי שעלה בדיון, הרי שלאור הנזק שנגרם בתאונה ממילא נדרשה החלפת המגן הקדמי והערכת השמאי נקבעה בהתאם.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 7,835 ₪ (מתוך סכום זה – סך 1,500 ₪ מתייחס להפסד הנחת העדר תביעות ותשלום רכיב זה יהיה רק בכפוף להצגת אישורים על ההפסדים בפועל; אני מתיר את פיצול סעדיו של התובע 1 לעניין זה, נוכח כך). כן יישא הנתבע בתשלום אגרת התביעה כפי ששולמה, בשכר העד בסך 400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

אני מתיר לנתבע לשלם את סכום פסק הדין בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון בתוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין לידיו, ומדי חודש לאחר מכן.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.