21 נובמבר 2019

לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29.5.19 (להלן- הוועדה).

1. המערער נפגע ביום 7.10.18, עת הכניס את ידו למכונה במקום העבודה, אצבע 3 בידו הימנית נמחצה ונגרמה קטיעה חלקית של האצבע. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה.

בגין התאונה שולמו לתובע דמי פגיעה למשך 47 ימים בין התאריכים 8.10.18 עד 23.11.18.

2. לאחר שהוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות נדון עניינו של המערער בפני ועדה רפואית (דרג ראשון). בהחלטתה מיום 24.3.19 נקבעו למערער 10% נכות זמנית לתקופה שבין התאריכים 24.11.18 עד 31.3.19. למערער נקבעו 0% נכות צמיתה החל מיום 1.4.19.

3. לאחר שהוגש ערר על ההחלטה מיום 24.3.19 התכנסה הוועדה נושא הערעור.

על חברי הוועדה נמנו רופאים בעלי מומחיות בתחומים הבאים: כירורגיה אורטופדית של היד (פרופ' שלום שטהל), כירורגיה פלסטית (פרופ' יצחק פלד) ופסיכיאטריה (ד"ר מיכאל מנוחין).

המערער התלונן בפני הוועדה כי הוא חש כאבים בין השאר בשינויי טרמפרטורות, חשיפה לחומרים כמו אצטון ובעת הרמת משאות. כן התלונן על תחושת נימול בעת כיפוף היד, וכן על קיומה של צלקת מכערת. ב"כ המערער הסב את תשומת לב הוועדה לכך שהמערער סובל מכאב כרוני, מטופל במשככי כאבים מאז התאונה וסובל מפגיעה בתפקוד, מירידה בכוח בשל כאבים וקושי בסגירת יד ימין, שהיא היד הדומיננטית. עוד הופנתה הוועדה לכך שלמערער צלקת מכערת, בולטת ומכאיבה. ב"כ המערער טען שנגרמה לתובע ירידה בשכר בשל הנכות, שהמערער זכאי לקביעת נכויות זמניות "משמעותיות", וכי הוא אמור להיות מזומן לבדיקה במרפאת כאב.

בין ממצאיה ציינה הוועדה כך:

"מבחינה כירורגיה פלסטית: בחלק הצדדי של הגליל הרחיקני אצבע 3 יד ימין, צלקת מזערית קווית קשה לאבחנה אפילו בבדיקה מכוונת באורך 7 מ"מ לא רגישה, טוען שהכאב העיקרי זה בקצה האצבע. אין סימני דלקת או גירוי.

מבחינה אורתופדית: טווח תנועות מלא של מפרקי האצבע, ציפורן צומחת באופן תקין, קיימת רגישות לא עקבית בעת מגע באיזור הכרית, אין דלדול של שרירי כף היד בביצוע קמיצה כיפוף האצבע אינו מפריע לפעולת האצבעות הסמוכות.".

מסקנת הוועדה היא:

"לנוכח ממצאי הבדיקה הוועדה דחה את הערר ומאשרת את קביעת הוועדה מדרג 1."

4. המערער טען שנפלו מספר טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, והן:

ראשית, הוועדה לא דנה בטענות המערער בעניין הנכויות הזמניות ומשכן;

שנית, הוועדה לא בחנה את נכותו של המערער בתחום הנוירולוגי, על אף שהמערער התלונן על כאב כרוני, רגישות למגע והצורך בנטילת משככי כאבים דרך קבע – ממצאים שיש בהם כדי לתרום לנכות לפי פריט ליקוי 29(6) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות). בהקשר זה נטען שהיה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה בתחום הנוירולוגיה.

שלישית, הוועדה קבעה כי למערער נותרה צלקת, אך לא יישמה פריט ליקוי הנוגע לצלקות בעור, גם אם מדובר בדרגת נכות בשיעור 0%.

5. עמדת המשיב היא כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה: הוועדה דנה בתלונות בדבר כאב וירידה בכח, אין הצדקה למנות מומחה בתחום הנוירולוגי בהיעדר קשר אפשרי בין הליקוי שהוכר לבין האמור במסמך הרפואי הבודד בתחום הנוירולוגי, אין מקום לקבוע נכות בשל צלקות לפי המבחנים שבפריט הליקוי הרלוונטי בתקנות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, בהתאם לנימוקים שיפורטו להלן.

6. בנוגע לפגיעה בתחום הנוירולוגי סומך המערער את טענותיו, בין השאר, על מסמך רפואי מיום 2.5.19 מאת ד"ר אלה רשקובסקי, מומחית בנוירולוגיה. על-פי האמור במסמך הרפואי הופנה המערער ליועצת הנוירולוגית בשל תלונה על כאבים, הרגשת צריבה ותגובה לשינויי מזג אויר. על-פי האמור בתשובת היועצת הופנה המערער לבדיקת EMG שנערכה ביום 2.5.19 והעלתה שהמערער סובל מפגיעה שורשית צווארית. היועצת מצאה שהמערער סובל מרגישות מוגברת באצבע 3 ביד ימין שכח הלפיתה הוא 4/5 ביד ימין, ואין שינוי בצבע העור. בין האבחנות צוין שהמערער סובל מכאב נוירופתי.

מפרוטוקול הוועדה כמפורט לעיל עולה שהוועדה בחנה את תלונות המערער בדבר רגישות, גירוי ופגיעה בטווחי התנועה והתפקוד של כף היד. הוועדה קבעה בין השאר שאין סימני דלקת או גירוי, שטווח התנועות של מפרקי האצבע מלא, הציפורן צומחת באופן תקין, והרגישות "לא עקבית בעת מגע באיזור הכרית", לא מצאה דלדול בשרירי כף היד בעת ביצוע קמיצה וכיפוף, ולא מצאה הפרעה לפעולות האצבעות האחרות. מהאמור עולה שהוועדה בחנה את המדדים הרלוונטיים לתלונות המערער גם בנוגע לרגישות וכאב, בנוסף למדדים הנוגעים לפגיעה בתפקוד ובטווח התנועות. מכאן, שהוועדה בחנה כדין את כלל התלונות של המערער , לרבות אלה שהמערער מייחס לתחום הנוירולוגי.

לא מצאנו שנפל פגם בהרכב הוועדה. אין מקום למנות מומחה בתחום הנוירולוגי בכל מקרה בו קיימת תלונה בדבר כאב. בהתייחס לפגימות של המערער, די היה במומחים בתחום הפגימה, היינו בתחום האורטופדי ובתחום הכירורגיה הפלסטית. בעב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (22.6.06) נדחתה טענה בדבר פסול בהרכבה של וועדה שכללה מומחה בתחום האורטופדיה ונעדר ממנה מומחה בתחום הנוירולוגיה שעה שהועלתה טענה בדבר פגיעה עיצבית בפרונאוס. באותו עניים נפסק שועדה בהרכב הכולל מומחה בתחום האורטופדיה מסוגלת להתייחס לפגיעה האורטופדית ולבחון האם כתוצאה הימנה נגרמה אף פגיעה נוירולוגית, הקשורה אליה בקשר סיבתי רפואי, ואשר בגינה יש לקבוע אחוזי נכות. עוד נפסק שאין באמור כדי למנוע מהוועדה לשקול אם יש מקום להיעזר ביועץ לוועדה בתחום הנוירולוגי, אלא שהיא אינה מחויבת לעשות כן.

7. הוועדה לא ייחדה דיון לשאלת הנכויות הזמניות והסתפקה בדחיית הערר, כך שלמערער נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שמתום דמי הפגיעה ועד ליום 31.3.19.

בעניין זה, מצאנו שראוי שהוועדה תשקול את עמדתה בהתייחס לאמור במסמכים הרפואיים בדבר המשך טיפול או טיפול תרופתי בעקבות הפגיעה.

מכיוון שהעניין מוחזר לוועדה, ראוי שהוועדה תקבע האם יש למקום ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי בנוגע לצלקות, גם אם אין בנכות בתחום זה כדי להקנות נכות המתבטאת באחוזים.

8. סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי.

עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתפעל בהתאם לאמור:

א. הוועדה תשקול את עמדתה בשאלת הנכות הזמנית, שיעור הנכות הזמנית והתקפה בגינה זכאי המערער לנכות זמנית, בהתייחס לאמור במסמכים הרפואיים, הפניות שניתנו למערער להמשך טיפול או בדיקות והטיפול התרופתי שקיבל;

ב. הוועדה תשקול אם יש מקום למקום ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי בנוגע לצלקות, גם אם אין בנכות בתחום זה כדי להקנות נכות המתבטאת באחוזים.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

9. המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ"ט ב"כ בסך 2,000 ₪.

10. הצדדים רשאים לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק-הדין וזאת תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תש"פ, (21 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.