1. הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 4/6/20 כדלקמן:

"הגענו להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק בשאלת היקף הזכויות המגיעות לתובע, והוא יכריע בין שתי גרסאות. גרסה אחת של התובע, לפיה זכויותיו במקרקעין הן 1:12, ולפי גרסת הנתבעים היא 1:42. אנחנו נגיש סיכומים קצרים. לאחר שייקבע ההיקף, הנתבעים ישלמו את שווי השטח הזה על פי חוות הדעת של השמאי אמיר חורי כבסיס, כאשר הצדדים יטענו לעניין השווי של אותם חלקים, כפוף לכך תביעת התובע, כנגד תשלום אותו סכום תידחה.

אנחנו נבקש שההכרעה תהיה על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, ולאחר הגשת סיכומים קצרים מטעם הצדדים."

2. הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקות שביניהם על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אך טרם צלילה לגוף ההכרעה, יש צורך בפירוט המסגרת הנורמטיבית של דיני הירושה כרקע להכרעה.

3. הוראת חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") המקנה ליורש את נכסי העיזבון מיד עם מותו של הנפטר (סעיף 1 לחוק הירושה), אינה מקנה ליורש בשלב זה שבין מועד הפטירה לבין חלוקת העיזבון זכויות מוגדרות ומסוימות בעיזבון.

4. כל אימת שמוריש הותיר יותר מיורש אחד, באופן שנדרשת חלוקת נכסי העיזבון בהתאם להוראות הפרק השישי לחוק הירושה, עיקרון הנפילה המידית הקבוע בסעיף 1 לחוק אינו מקנה לאף יורש זכות בנכס ספציפי כל עוד לא חולק העיזבון. בתקופת הביניים שבין מות המוריש לבין חלוקת הנכסים, מוקנית ליורשים זכות ערטילאית וכללית בלבד באגד נכסי העיזבון כולם (באחוז הזכייה של כל יורש בעיזבון) אך לא זכות קנין בנכס מסוים.

5. צו ירושה, כמו זה שניתן בענייננו, הוא צו המצהיר על שמות היורשים ושיעור חלקו של כל אחד מהם בעיזבון, ואין בו כל התייחסות להיקף נכסי המנוח, לפירוטם ולחלוקת נכסים מסוימים בין היורשים (ע"א 12/83 עמרם נ' עמרם, פ"ד לח(3) 556 (1984)). שעתה של החלוקה מגיעה רק לאחר סילוק חובות העיזבון לפי סעיף 107 לחוק הירושה. בהתקיים כל האירועים האלו רואים את העיזבון כמחולק, שכן בשלב זה "העיזבון כיחידה משפטית אינו קיים עוד" (ראו: ע"א 570/70 חי נ' כהן, פ"ד כה(2) 339, 343 (1971)).

6. מעמד ייחודי ומוחלש זה של זכויות היורשים בנכסי העיזבון טרם חלוקתו משליך במישרין על כוחם של היורשים לבצע פעולות משפטיות בנכסים אלו טרם חלוקתם: גם לאחר שחלקו של היורש בעיזבון הוכר בצו ירושה, במקרה שהעיזבון טרם חולק, אין מניעה כי יורש ימכור את חלקו בעיזבון. וכפי שקובע סעיף 7(א) לחוק הירושה: "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון" . ככל שהעסקה היא למכירת חלקיהן של היורשות, ולא למכירת נכס מסוים, הן רשאיות לעשות כן אף לפני חלוקת העיזבון, כשאותו חלק כפוף לתשלום חובות העיזבון. לעומת זאת, כל עוד לא חולק העיזבון מוגבל היורש בביצוע עסקה בנכס מסוים מנכסי העיזבון, כאמור בסעיף 7(ד) לחוק הירושה: "זכותו של יורש בנכס מסוים מנכסי העיזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העיזבון"

7. עסקה בנכס מסוים של העיזבון הנערכת בתקופת ביניים זו אינה מסוגלת לחולל העברה של זכות היורש בנכס המסוים, אלא יש בה אך משום התחייבות של היורש להעברת זכות הקניין בנכס, ככל שתוקנה לו בבוא היום עם חלוקת העיזבון, אל מקבל ההתחייבות (ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן, פ"ד כט(2) 757, בעמ' 761 ו-768 (1975)).

מחלוקת ראשונה- היקף הזכויות של התובע;

8. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובפסיקה שהפנו אליה, אני סבור כי חלקו של התובע הינו 1/12 כטענת התובע. היורשות שחתמו טרם מתן צו הירושה חתימתם על ההסכם הולידה התחייבות של היורשות להעברת זכות הקניין בנכס, ככל שתוקנה לו בבוא היום עם חלוקת העיזבון, אל מקבל ההתחייבות. עצם ההסתלקות לפני מתן צו הירושה היא הסתלקות שרואה במי שהסתלק כמי שלא היה יורש מלכתחילה, אני רואה בשילוב בין הוראות סעיף 6 ו 7 לחוק הירושה , שחלקו של התובע 1/12.

כמובן לנתבעים שרכשו את הקרקע מכוח ההתחייבות עומדת להם זכות תביעה בגין הפרת התחייבות זו, כלפי אלה שהפרו התחייבות זו.

חלקו של התובע הינו 643 מ"ר.

מחלוקת שנייה- שווי הקרקע;

9. אין מחלוקת כי מחיר בסיסי מוסכם על דעת שני הצדדים הינו 204 ₪ למ"ר. התובע טוען בעקבות תשובות ההבהרה כי יש להוסיף סכומים כעולה מתשובת השמאי. עיינתי בטיעוני הצדדים אני סבור כי יש לקבוע את המחיר על סך 280 ₪ למ"ר. חלק מהמרכיבים שכלל המומחה ובפרט התוספת בגין דיווח לא נכון הינו טיעון בעייתי שתקנת הציבור אינה מאפשרת את קבלתו. על דרך הפשרה קבעתי את המחיר לסך 280 ₪.

10. לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובע 280 ₪ * 643 = 180,040 ₪ ובעיגול 180,000 ₪. כנגד תשלום סכום זה תוך 45 ימים מהיום, התביעה תידחה.

11. נוכח ההסכמה למתווה סיום ההליך, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"א, 15 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.