לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) (החמרת מצב) מיום 24.5.19 אשר העמידה את נכותו של המערער על 34% נכות צמיתה מיום 7.11.18.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד 1954, נפגע בגבו, פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה מיום 7.1.07.

2. ועדה רפואית שבדקה את המערער בעבר העניקה לו נכות רפואית צמיתה עבור פגיעתו האורטופדית בשיעור 15% לפי סעיף 37(7)(א)-(ב) ו-0% עבור הצלקת לפי סעיף 75(1)(א) לסעיפי הליקוי המפורטים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

3. המערער הגיש בקשה להחמרת מצב וועדה רפואית לעררים בדקה את המערער וקבעה כי חלה החמרה במצבו וקבעה את נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור של 30% עבור פגיעה אורטופדית לפי סעיף 37(7)(ג) ונכות רפואית צמיתה בשיעור 5% עבור הצלקת. סך נכותו הכוללת עומדת על 34%.

ערעור המערער נסוב על כך שהוועדה לא פסקה נכות רפואית נוירולוגית.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער, טעתה הוועדה הרפואית לעררים בכך שלא התאימה לו נכות רפואית צמיתה עבור פגיעתו העצבית וזאת חרף העובדה כי מצאה בבדיקה הקלינית כי קיימת ירידה בתחושה בשתי רגלי המערער. לטענתו, הוועדה התעלמה מממצאיה שלה ולא התאימה נכות רפואית בהתאם לסעיף 32 לסעיפי הליקוי העוסק בפגיעה בעצבי הגפיים התחתונים.

המערער מוסיף ומציין כי הוועדה קבעה שממצאיה תואמים בדיקת EMG שבה הודגמה פגיעה רדיקולופטית בגובה L4-L5 החוליות שבהן מצאה פגיעה עצבית. לעמדתו, על הוועדה היה לפסוק לפי הסעיף הספציפי העוסק בעצבי הגפיים התחתונים ולא לפי סעיף כללי ולנמק מדוע היא אינה פוסקת נכות נויורולוגית חרף ממצאיה.

5. לטענת המשיב, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. לעמדתו, הערעור מוגש כנגד החלטת הוועדה בתחום הנוירולוגיה, אך וועדה רפואית בעבר כלל לא קבעה נכות נויורולוגית. המשיב מציין, כי הוועדה הקודמת שהתכנסה ביום 18.7.17 וקבעה למערער נכות מותאמת בשיעור 15% יישמה סעיף העוסק בהגבלת תנועות גב ללא קשר למצב נוירולוגי וקבעה כי לא נותרה נכות נוירולוגית תוך שהיא דוחה את ממצאי חוות הדעת שצרף המערער. על קביעה זו לא הלין ולא ערער המערער. עוד מוסיף המשיב כי המערער לא הציג בפני הוועדה כל חוות דעת או אף בקשה קודמת לבחינת סעיף ליקוי ספציפי אחר.

המשיב טוען, כי הוועדה לא התעלמה מממצאים נוירולוגיים אלא התאימה את הממצאים לפרטי הליקוי תוך שהיא קובעת כי הנכות הנוירולוגית עומדת על 0% לפי סעיף 29(6)א'. המשיב טוען, כי מדובר בקביעות רפואיות מקצועיות של הוועדה ואין מקום להתערבות בהחלטתה שכן זו מנומקת ומפורטת וניתן להתחקות ולהבין את האמור בה.

הכרעה

6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213).

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ואסביר.

9. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 24.5.19, שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן:

"עו"ד - ישנה החמרה שבאה לידי ביטוי בכאבים והגבלה בעמוד שדרה מותני. קיימת תחושת נימול וחוסר תחושה ברגליים ובדגש על כפות הרגליים. מפנה לבדיקות EMG. סובל מצלקת ניתוחית שמגרדת, מציקה ומשתמש במשחה. אין טענות לגבי תקנה 15.

המערער -אין לי מה להוסיף מלבד המגבלות והחמרה בתחושה בכפות הרגליים שהתקדמו לאצבעות הרגליים. נוטל ארקוקסיה".

10. הוועדה בדקה את המערער, ורשמה את ממצאיה כדלקמן:

"צלקת בגב תחתון 11 סמ' לאורך עמוד שדרה רוחב מקס' 3 מ"מ. צלקת נוספת שמאלה מהצלקת הזו מקבילה לה. 3 ס"מ על 3 מ"מ אינן קלואידיות, אינן דבוקות לרקמות עמוקות ואינן רגישות למגע יד. ללא סימני גרד.

אין תנוחה פרטית בגפיים תחתונות, כוח גס שמור כולל דורסיפלקסיה ופלקסיה פלאנטרית בכפות הרגליים. החזרים גידיים הופקו שווים, ערים בגפיים עליונות. ירודים בפיקה, לא הופקו באכילסים מוסר על היפוהסטזיה לתחושה שטחית בפיזור L4-5 משני הצדדים, לא מוסר על ירידה בתחושה עמוקה, אין רומברג, תבנית הליכה תקינה עם גלישת רגל מלאה.

בדיקת הגב - מגיע בכיפוף של הגב עד לברכיים עם כאבים בקצה הטווחים עם תנועה מינימאלית של הגב התחתון הגבלת ברוטציות ביישור מדובר בקיבוע עמוד שדרה מותני עם אובדן תנועה קבועה וכאבים בשולי הקיבוע בשל הגברת העומסים".

11. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"האבחנה הנוירולוגית תואמת לממצאים ב-EMG עם ירידה בתחושה שטחית אך ללא הפרעה מוטורית, נכותו הנוירולוגית 0% לפי ס"פ 29(6)א'.

מבחינת הצלקת 5% לפי ס"ע 75(1)א'-ב' לצמיתה.

בגין הגב ישנה החמרה נוכתו 30% לפי ס"ע 37(7) ג' לצמיתה".

12. עיקר טענת המערער היא כי בקביעת נכותו הראשונה, עת נקבעה לו נכות בשיעור 15% לפי סעיף 37(7)(א)-(ב) כללה הוועדה את הנכות הנוירולוגית ביחד עם הנכות האורטופדית תוך שהיא כורכת אותן במשותף. לדבריו, הוועדה נשוא הליך זה, העניקה 30% בגין הנכות האורטופדית, אך התעלמה מהנכות הנוירולוגית. לדבריו, הסעיף שאותו יש להחיל הוא סעיף 32 הדן בפגיעה עצבית ספציפית ולא את סעיף 29 הדן בפגיעה נוירולוגית כללית ומפושטת. בתמיכה לטענתו הפנה המערער לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק ב"ל 29542-08-18.

13. פריט הליקוי בסעיף 29(6)(א) הדן בתסמונות מוחיות, פגיעות בעצבי המוח והפרעות נוירולוגית מפושטות קובע:

"פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים (פולינוירופתיה, מיופתיה).

(א) עם הפרעה תחושתית בלבד, בלא טיפול תרופתי כרוני ייעודי לכאב נוירופתי - 0%".

ואילו פריט הליקוי בסעיף 32(1) הדן בעצבי הגפיים התחתונים קובע:

"פגיעה שורשית לומבוסקראלית - אחוזי הנכות ייקבעו לפי פגיעות בעצבים היקפיים הספציפיים לפי סעיפים קטנים (3) עד (7); בהסתמנויות קליניות שאין להן ביטוי בסעיפים הקטנים האמורים, תיקבע הנכות כדלקמן:

(א) בצורה קלה - 20%.

(ב) בצורה בינונית 30%.

(ג) בצורה קשה - 40%".

14. ראשית, יש לדחות את טענת התובע כי בהחלטה הקודמת של הוועדה כללה זו פגיעה נוירולוגית יחד עם פגיעה אורתופדית. פריט ליקוי 37(7) דן בהגבלת תנועות בעמוד שידרה מותני, היינו פריט הדן בתוצאת הפגיעה ולאו דווקא במקורה. מכאן, כי מסקנתו כי בקביעת פריט ליקוי זה כללה הוועדה גם נכות נוירולוגית אין לה כל יסוד. שנית, הוועדה נשוא הליך זה העניקה נכות בגין אותו סעיף ואולם בדרגת חומרה גבוהה יותר. שלישית, למעט טענה כללית לא הציג המערער כל חוות דעת התומכת בטענתו לקיומם של סעיפי ליקוי נוספים. יצוין כי פסק הדין עליו נסמך המערער אינו דומה לנדון בעניינו שכן באותו המקרה הוצגה בפני הוועדה חוות דעת רפואית אשר קבעה את התאמתו של פריט ליקוי 32(1) על סמך ממצאים שאותם מצאה גם הוועדה והנוגעים ל"הפרעה תחושתית בגפה ימנית תחתונה. כאמור, אין הדבר כך בענייננו. רביעית, הוועדה התייחסה במפורש לנכותו הנוירולוגית וקבעה כי קיימת ירידה בתחושה שטחית, אך שאינה מצביעה על כל הפרעה מוטורית. הוועדה לא מצאה כי הפרעה שטחית זו נכנסת אף בגדר הסתמנות קלינית קלה כדרישת סעיף 32(1). מדובר בקביעה רפואית שלא מצאתי מקום להתערב בה.

15. לאור כל האמור, משקביעת הוועדה היא קביעה רפואית המבוססת על שיקול דעתה תוך הסתמכות על הממצאים הרפואיים שעמדו בפניה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ואין מקום להתערב בה. לפיכך, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, ד' טבת תש"פ, (01 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.