1.לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתגובה לתגובה, באתי למסקנה כי עלי לקבל את הבקשה ולהורות על העברת התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

2. התובעת מבססת את הסמכות המקומית של בית משפט השלום בתל-אביב על העובדה כי הבקשה לביצוע שטרות הוגשה נגד נתבע נוסף – עלא עדוי הוא החייב מס' 2.

3.התובעת פירטה בתצהירה כי עלא עדוי מסר לה את השטרות במשרדיה בהרצליה במסגרת עסקת ניכיון ואף חתם על הסכם הכולל תניית שיפוט ייחודית לבית משפט השלום בתל-אביב.

4.התובעת אף הפנתה לפסיקה לפיה גם אם חייב אשר לגביו קיימת סמכות מקומית לא הגיש התנגדות, הרי שקיומה של סמכות מקומית כלפיו – מקנה סמכות מקומית כלפי החייבים שהגישו התנגדות – ראו סעיף 8 לבקשה והאסמכתאות המצוטטות שם.

5.צודק בא כוח התובעת כשהוא טעון כי הנתבע לא התמודד עם הטענה המשפטית הנ"ל אלא התעלם ממנה באופן מוחלט.

6.לאור האמור, ומאחר שהוכח להנחת דעתי כי קיימת סמכות מקומית כלפי החייב 2 לבית משפט השלום בתל-אביב ואף כי החייב 2 לא הגיש התנגדות – הרי שמכוח הסמכות המקומית הקיימת כלפיו רשאית התובעת להגיש את התביעה השטרית גם נגד הנתבע בבית משפט השלום בתל-אביב.

7. סוף דבר הוא שאני מקבל אתה הבקשה ומורה על העברת התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 500 ₪.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ט, 31 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.