הבקשה היא להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 של חוק הבוררות תשכ"ח -1968.

הבוררות, המתנהלת בין הצדדים, מתבצעת אצל הבוררת הגב' סימונה אברג'יל. בהליך קודם, שבגדרו הוגשה, מטעם המשיב דהיום (להלן – "יגאל"), בקשה לאישור פסק בורר, מיום 7.12.17, ובקשה נגדית לביטול אותו פסק (הפ"ב 57326-05-18 מחוזי באר שבע), ניתן, על ידי, פסק דין, מיום 23.6.19, שקביעותיו, כיום, הן חלוטות ( להלן- "ההליך הקודם").

נפסק, בהליך הקודם, שבין הצדדים קיים הסכם בוררות, שמכוחו מונתה הבוררת, ונדחתה טענת המבקש דהיום (להלן - "מרבי") שאין הסכם בוררות תקף. נקבע, שמה שניתן על ידי הבוררת ביום 7.12.17, לא היה בגדר פסק, אשר ניתן לאשרו או לבטלו, והעניין הוחזר לבוררת הנכבדה, עם הנחיה להוסיף ולדון במחלוקות שהונחו לפתחה, ולהכריע בהן כמיטב שיקוליה וכחוכמתה.

משהבוררות הוסיפה להתנהל, הגיש מרבי את הבקשה הנדונה כעת, בטענה, שלפי לשון סעיף 11(1) הנ"ל, "נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים". עוד הוא טוען, שהתנהלות הבוררת במהלך הבוררות עולה כדי גרימת "עינוי דין", שהיא עילה נפרדת ונוספת, להעברת בורר מתפקידו, לפי סעיף 11(2) של החוק.

באי כוח הצדדים ויתרו על דיון פרונטלי ועל קיום חקירות נגדיות, או חקירות של מומחים שנתנו חוות דעת (ועל כך – להלן), והסכימו למתן פסק דין על פי הראיות שהונחו בכתובים ולפי כתבי הטענות שהוגשו.

הטענה הראשונה, של אבדן אמון בבוררת, מבוססת על כך, שבהליך הקודם, ובמסגרת הבהרות שנתנה הבוררת לביהמ"ש, ביחס לקיום פרוטוקולים של ישיבות הבוררות, היא הפנתה לשני פרוטוקולים, שלדבריה, נחתמו, בנוכחותה, בידי שני הצדדים. לשיטת מרבי, מעולם לא חתם על הפרוטוקולים, ולא ראה אותם כלל. מסקנתו הייתה, ש "הבוררת הגישה לבית המשפט הנכבד מסמכים מזויפים שנערכו ככול הנראה לצורך ההליך המשפטי".

אין ספק, ולא אכביר על כך מילים, שאם בורר, שהצדדים נתנו בו אמונם, כשל, וחטא בזיוף פרוטוקולים ואף בזיוף של חתימות בעלי הדין על המסמכים הללו, ראוי להעבירו מתפקידו לאלתר.

השאלה, לעניין טענה זו, היא, אפוא, עובדתית גרידא. האמנם, חלילה, הבוררת פעלה באופן פסול מעין זה. לנוכח הכחשתו הגורפת של מרבי כי חתם על הפרוטוקולים, הוגשו חוות דעת של מומחים בתחום הגרפולוגיה. מטעמו של מרבי הוגשה חוו"ד של גב' חווה קורן – ישראלי, ולפיה אין זו חתימתו, כשהקביעה היא "בדרגת סבירות גבוהה למדי". לטעמו של יגאל הוגשה חוו"ד של הגב' מלי קדוש, ולפיה מדובר בחתימתו של מרבי, וזאת "ברמת סבירות גבוהה (כ- 90%)... רמת סבירות גבוהה הינה הדרגה הגבוהה ביותר הניתנת בבדיקות מסוג זה". מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוא מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים, שהיה ראש המעבדה המרכזית להשוואת כתב יד ובדיקת מסמכים במז"פ- משטרת ישראל, ולפי קביעתו, המסמכים נחתמו בידי מרבי ודרגת הסבירות לכך היא "במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהמסמכים נחתמו על ידו".

בהינתן, שלא קוימו חקירות נגדיות, ולא נוהל הליך של הוכחות בתיק, ובהסתמך על מבוקשם של הצדדים להכריע בתיק לפי החומר הכתוב הקיים, קביעתי לנדון הינה, שיש לדחות טענת הזיוף, שהעלה מרבי ולקבוע, שמדובר בפרוטוקולים אותנטיים, החתומים בידי בעלי הדין, כפי שגרסה הבוררת הנכבדה.

תמצית טעמיי לקביעה זו היא כדלקמן:

1. הנטל להוכיח טענת זיוף ובידוי של מסמכים כאלה, כאשר, מאשימים בכך את הבוררת עצמה, הוא נטל כבד, באשר, הטענה היא לביצוע עבירות פליליות של ממש, ולהטעיית בית המשפט במסירת מידע כוזב ושקרי. מרבי רחוק מאד מלהרים נטל כבד זה.

2. ידועה ההלכה המבוססת, שלפיה, בית המשפט ימנע מאימוץ ממצאיו של מומחה אובייקטיבי שמונה על ידו, רק בנסיבות חריגות ומטעמים כבדי משקל. טעמים כאלה לא הונחו בפניי, ואין סיבה מבוררת שלא להסתמך על מסקנתו הנחרצת של המומחה.

3. אף אם אזקק לקביעת משקלן היחסי של חוות הדעת השונות בתיק, ובכל הכבוד הראוי, יש עדיפות למומחה בצלאלי, אשר תחום התמחותו, לאורך השנים, היה בהשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים. בלי להרחיב בהגדרות העיסוק בגרפולוגיה, ניתן לומר, בזהירות, שאין זהות בין תחום הגרפולוגיה, לבין התחום המדעי הספציפי של השוואת כתבי יד. אנו לא עוסקים, בתיק הנוכחי, בניתוח מאפייני אישיות או קווי אופי, של מי מהצדדים, אלא בשאלה ממוקדת של זיהוי החתימות. בנקודה זו – התמחותו של מומחה בית המשפט היא ספציפית ומוכוונת בדיוק לשאלות אלה. בל נשכח, שגם הגב' מלי קדוש הגיעה לאותה מסקנה, אם כי, כמובן, מדובר בחוו"ד שניתנה לבקשת אחד הצדדים.

4. יש לייחס משקל, מטבע הדברים, לעמדתה הנחרצת של הבוררת הנכבדה, ולנרטיב העובדתי שהציגה. היא מוחזקת, כמי שאין לה עניין אישי בהליך הבוררות ובתוצאותיו, וכל עוד גרסתה לא הוזמה, ולא הוצג הסבר, מתקבל על הדעת, מדוע, כביכול, תחפוץ הבוררת להציג תמונה עובדתית בדויה וכוזבת, בפני בית המשפט, ובפני הצדדים, איני רואה כיצד ומדוע יש להטיל ספק בדבריה.

מכל האמור – אני דוחה את הטענה, שלפיה, הבוררת הציגה פרוטוקולים מזויפים ובדויים בפני בית המשפט. לכן – אין עילה להעבירה מתפקידה בשל ראש טיעון זה.

הטענה השנייה, עניינה בכך, שמרבי מלין, שהבוררות מתנהלת בצורה "מאולתרת" המכבידה עליו, כאשר, אין בידו פרטי ואמצעי התקשרות עם משרדה של הבוררת, וההתנהלות נעשית בעיקרה באמצעות חילופי מסרוני "ווטסאפ" ואס אם אס. עוד מלין הוא על כך, שלשיטתו אין ניתנת לו זכות עיון ותגובה ביחס למסמכים שיגאל הגיש לבוררת, ושאין שקיפות מספקת בדבר מסרים או חומר כתוב שהבוררת מקבלת ונעזרת בו. יגאל, וכך גם הבוררת, סבורים, שאין בטענות אלה ממש. ניתנו הסברים מפורטים, כיצד מתנהל הממשק ההדדי בין בעלי הדין והבוררת, כיצד מועברים מסמכים לעיון הבוררת, והיא, מצידה, הטעימה והבהירה, שנוקטת היא שקיפות מלאה, ודואגת להעביר לצד האחר כל חומר שיריבו מספק, באופן שיוכל להגיב עליו ולהתייחס לתכניו.

יש לזכור, שלא מדובר בבורר "מקצועי", שמונה לתפקידו בשל היותו משפטן, או מומחה בתחום מסוים, כאשר, בוררים כאלה, בדרך כלל, פועלים בצורה "ממוסדת", ומצוידים בעורף לוגיסטי מתאים, כגון – משרד, חדר ישיבות, ציוד מחשוב ומייל, וכיוצא באלה. מדובר בבוררת, שמונתה בשל היכרות קודמת, ברמה כזו או אחרת, עם בעלי הדין ובני משפחתם. אין כל פסול בכך, שצדדים נותנים אמונם בבורר המוכר להם, ושהם סומכים על יושרו והגינותו ושכלו הישר, גם אם אין הוא משפטן או מומחה מקצועי. ברם – לצד היתרונות היחסיים, שיכול שיהיו לסוג זה של מינוי, קיימים גם חסרונות, כמעט "מובנים". הליך הבוררות, במקרה כזה, לעיתים, מתנהל בצורה פחות פורמלית וללא פריפריה לוגיסטית – משרדית. לא תמיד, גם אם הכוונה טובה, הבורר, שמונה בשל ההיכרות והאמון של הצדדים בו, מצויד בידע ובניסיון של ניהול הליך מעין משפטי, ולא תמיד ער הוא לרגישות, שייתכן שיחוש מי מהצדדים, כאשר התקשורת עם הבורר פחות "ממוסדת", ולעיתים אף "מאולתרת", כגון החלפת מסמכים וטענות באמצעות מסרוני ווטסאפ וכו'.

ייתכן, שההתנהלות בבוררות, כפי שנעשה בפועל, ואף מטעמה של הבוררת, לא הייתה מיטבית. חזקה על הבוררת, שהיא חותרת לגישה שוויונית, מכבדת, ושקופה, כלפי שני הצדדים, ועושה, כמיטב היכולת, לנהל את ההליך גם אם אינה מצוידת באותו "עורף לוגיסטי", של חדרי ישיבות, משרד ייעודי, פרוטוקולים ממוחשבים וכו'. כל עוד לא הונחה תשתית לכך שבבוררות הופרו, או לא יושמו הוראות מחייבות, של חוק הבוררות והתוספת לחוק, אין לומר, שההתנהלות, המעט "מאולתרת", המאפיינת את ההליך הנדון, מגיעה כדי "התנהגות... גורמת לעינוי דין", כהגדרת סעיף 11(2) של החוק.

בסופו של יום – למרות הקושי הטכני, היחסי, בקיום תקשורת הדדית וניהול בוררות, שחלקה מבוסס על חילופי מסרונים והעברת צילומי מסמכים בווטסאפ, התרשמותי היא, שהמסרים עוברים, החומר מובא לידיעת הצדדים, כאשר הבוררת יוזמת זאת, ושאין בעיה אמיתית ומהותית של העדר שקיפות וקיום חומרים או תכתובות שאינם באים לידיעת הצד האחר, תוך מתן אפשרות להתייחסותו.

ייתכן, שחלק מהתחושה, הלא נוחה, של מרבי, ניתנת להסבר בכך, שבמקצת המסרונים המועברים מטעמה של הבוררת נעשה שימוש במילים מאד ידידותיות ופמיליאריות, כגון "ידידי משכבר הימים", אולם, יש להטעים, שמהחומר שראיתי, עולה, שטרמינולוגיה זו – נעשה בה שימוש הדדי כלפי שני הצדדים, ולא מדובר בהטיית לב או במשוא פנים כלפי מי מהם. ייתכן, שתיטיב הבוררת הנכבדה לעשות, אם תנקוט גישה מעט יותר פורמלית ואפילו "יבשה", במהלך ניהול הבוררות.

ברם – איני מוצא בכך פסול מהותי, בוודאי לא ברמה שתשליך על החלטה בסוגית ההעברה מתפקיד.

מכאן – שאיני מוצא ממש גם בראש טיעון נוסף זה של מרבי.

על מנת לטעת תחושה טובה וביטחון בהתנהלות סדורה ומיטבית של הבוררות, מומלץ, שהבוררת תסתייע בחוק ובתוספת הראשונה, הכוללת את ההוראות הדיוניות הבסיסיות, לניהול בוררות, כל עוד לא הוסכם אחרת בהסכם הבוררות,וזאת- כדי ליתן את ההנחיות הנאותות לבעלי הדין, וכדי להנחות גם את עצמה, כיצד למלא נכונה את תפקידה החשוב. אין בכך, למתוח ביקורת, אלא, בגדר המלצה שיכולה לסייע בידה.

לסיכום – לא בוססה עילה להעברת הבוררת מתפקידה, ועל כן בקשתו של מרבי נדחית.

עליו לשאת בהוצאות יגאל בהליך זה בסכום כולל של 10,000 ₪.

באי כוח הצדדים יוודאו המצאת פסק דיני זה לעיונה של הבוררת הנכבדה בתוך 7 ימים ממועד המצאת הפסק לידי מי מהם.

ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.