לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באשקלון (כבוד הרשמת הבכירה ציפי כהן אביטן) מיום 11.6.2019, בו התקבלה חלקית תביעתו של המשיב נגד המבקש. זאת, לאחר שבית המשפט מצא כי הצדדים נושאים אחריות משותפת לתאונה שהיו מעורבים בה.

עולה מפסק הדין, כתבי הטענות והראיות כי אין חולק על כך שהתרחשה תאונה בין הצדדים בתאריך 7.6.18 בעיר אשקלון ברחוב דו סטרי. זאת, כאשר אוטובוס המשיב עמד במקביל למדרכה ורכבו של המבקש עקף את האוטובוס משמאל והחל לחזור לנתיב הימני.

השאלה העיקרית במחלוקת הייתה לגבי האחריות לתאונה. מחלוקת משנית הייתה לגבי גובה הנזק. המבקש טען כי התאונה ארעה בעת שנסע בכביש דו סטרי וכאשר ביקש לפנות חזרה לנתיבו, ובעת שהאוטובוס היה בעצירה מלאה, החל האוטובוס לפתע בנסיעה ללא איתות ואמצעי זהירות וכך פגע האוטובוס ברכב המבקש.

המשיב לעומת זאת, טען בתחילה כי עמד בעצירה מוחלטת וכאשר המבקש ביקש לפנות ולעבור את האוטובוס, "שפשף" המבקש את האוטובוס. אולם, לאחר שהוצג סרטון האירוע, בו נראה כי בעת שרכב המשיב מבצע עקיפה, האוטובוס החל להתקדם באיטיות ואז התרחשה התאונה, אישר המשיב כי אכן כך היה, אף כי לא זכר זאת כך. עם זאת, לטענת המשיב, אמנם הוא החל בנסיעה, אך כשהתבונן במראות לא ראה את רכב המבקש כיוון שהיה ב"שטח מת", שכן היה קרוב מדי לאוטובוס ובכך המבקש גלש יותר למסלולו שלו, ולכן נגרמה התאונה. בית המשפט לא הסתפק בסרט ובעדויות הצדדים, אלא אף טרח ויצא לזירה ל"ביקור במקום", בהסכמת הצדדים.

לאחר עיון בכל הנתונים, פסק בית משפט קמא כי הצדדים נושאים באחריות משותפת לקרות התאונה בשיעור של 50%, כל אחד.

בית משפט קמא הסתמך על כך שכל אחד מהצדדים, הן המבקש והן המשיב, עברו על הוראות תקנות התעבורה. המשיב עבר על תקנות התעבורה כיוון שסטה מנתיב נסיעתו ובכך גרם להפרעה או לסיכון. המבקש עבר על תקנות התעבורה כיוון שעקף רכב, כאשר לא היה במרחק מספיק כדי לאפשר את ביצוע העקיפה והמשכת הנסיעה בבטיחות, ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר.

עוד הוסיף בית משפט קמא, כי מצפייה בסרטון נראה שהמבקש ביצע את הפנייה חזרה לנתיב הימני באופן חד, בטרם חלף על פני האוטובוס במלואו. אילו היה מבצע את הפנייה רק לאחר שחלף לגמרי על פני האוטובוס, יכול והתאונה הייתה נמנעת, אף אם האוטובוס החל בנסיעה בפתאומיות.

לאור מסקנות אלו, חייב בית משפט קמא את המשיב לשאת במחצית הנזקים שנגמרו למבקש, הכולל הן את עלות תיקון הנזק והן את שכר טרחת השמאי. לעניין גובה הנזק לרכב, התקבלו טענות המבקש במלואן.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו מכתב התביעה ומהדיונים בבית משפט קמא. לגרסתו, התאונה לא הייתה נגרמת לולא המשיב החל בנסיעתו. כן טען כי המשיב לאורך כל ההליך מנסה להתחמק מאחריות. בנוסף טוען, כי מדובר בתקדים לעברייני כביש, אשר ימשיכו להתחמק מעונש.

דיון

כידוע, "...אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק".... אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט" (רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן , יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.2013)). דברים אלה נאמרו אמנם ביחס לערעור בגלגול שלישי, אך נכונים במידה רבה גם לערכאה השנייה.

במקרה דנן אין שאלה משפטית מיוחדת ולא מצאתי כי נגרם עוול כלשהו למבקש. טענת המבקש לפיה התאונה לא הייתה נגרמת לולא המשיב היה מתחיל בנסיעתו, נכונה. אולם, התאונה לא הייתה מתרחשת גם אם המבקש עצמו היה סבלני יותר, נמנע מעקיפה או עוקף בזהירות רבה יותר, ולא נכנס לנתיב הנסיעה של האוטובוס אלא רק לאחר שחלף על פניו לגמרי.

הטענה לפיה המשיב ניסה להתחמק מאחריות אינה רלוונטית לשאלת האחריות לתאונה וגובה הנזק, אלא לשאלת המהימנות בלבד. בית המשפט שמע את שינוי הגרסה של המשיב נוכח הסרטון, ולא דחה את גרסתו ביחס לקיומו של "שטח מת" במראות האוטובוס. משמע, בית המשפט לא התרשם כי המשיב אינו דובר אמת בבית המשפט, אלא כי שגה. כך או כך, לאחר שבית המשפט צפה בסרט, ביקר במקום, בחן הנזקים, שמע עדים ונימק בבהירות את ממצאיו ביחס לגורם לתאונה, איני מוצא כיצד יכולה ערכאת הערעור להגיע למסקנה כי שגה.

לאור כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור - נדחית.

אם הופקד עירבון, יושב למפקיד.

עותק ההחלטה יישלח לצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.