<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד טל מזרחי

מטעם המבקשת המצהירים מר פרחי דוד ומר יוסי נחמני – אדריכל ועו"ד צחי גינזבורג

ב"כ המשיבה עו"ד צור

נציגי המשיבה הגברת גלית הראל מהנדסת העיר ומר שגיא דמארי – אדריכל מנהל אגף תכנון ורישוי וכן הגברת אפרת חובשי – סגנית מנהל אגף תכנון ורישוי.

פרוטוקול

אדריכל נחמני:

הפלאפון שלי צלצל אני מתנצל יש פה הודעה.

ב"כ המשיבה:

נשמטה בטעות תגובה שהגשנו לבקשה לסעד זמני אבקש להגיש אותה. מגישה לבית המשפט את נספח מס' 9 מיום 2.3.17.

שומעים הערת בית המשפט לעניין ההתייחסות להליך לנוכחים ולמצהירים בשים לב גם להגשה המאוחרת.

ב"כ הצדדים:

לשאלה אם אכן אין מחלוקת סביב עובדות היסוד הנוגעות לעצם הערבות, ההתחייבות, לכך שהיו הליכים מסוימים אלא לגבי השאלה האם מתקיימים התנאים למימוש הערבות והופר כתב ההתחייבות.

ב"כ המשיבה:

אני מדגישה שאנחנו בשלב הליך הביניים ובתיק הביניים לפני שנכנס לפרטים אנחנו נמצאים במסדרון ויש לנו גם טענה של סמכות עניינית וגם טענה של חוסר תום לב.

ב"כ המבקשת:

אנחנו מודעים לטענה ענינו בתשובה לתגובת המשיבה ועניין הסמכות העניינית. אני חוזר על התגובה.

ב"כ המשיבה:

הייתה להם תקלה חמורה שמעידה על חוסר תום לב ולא צורך תצהיר לעניין סעד זמני ובנוסף באו בטענות אלינו שהתצהיר שלנו כללי ולא מפורט, מה שנקרא הפוסל במומו פוסל.

ב"כ המבקשת:

זה פעם ראשונה שאני שומע את זה כנראה שהייתה תקלה. ראוי היה לספר לי. בתגובה לא צוין דבר כזה.

ב"כ המבקשת:

בכל מקרה כבר קיבלתי צו ארעי.

ב"כ המשיבה:

נכון ניתן לא בסדר. מניסיוני גם אם היינו מעירים על העדרו של תצהיר אני בטוחה שחברי היה פועל לכך.

ב"כ המבקשת:

אני מציג לבית המשפט העתקים. יש לי העתק עם חותמת "נתקבל".

ב"כ המשיבה:

להעתק שאני קיבלתי לא צורף תצהיר ולא ראיתי בנט.

הערת בית המשפט:

דומה כי הנקודה מוצתה ובכל מקרה אנחנו בשלב הבא.

ב"כ המשיבה:

אנחנו עומדים על הטענה לעניין העדר הסמכות ההתעניינות וכאמור זה אומר שיקולי תום לב ויושר.

ב"כ הצדדים:

בכל מקרה אנחנו לא חושבים שנחוצות חקירות.

ב"כ המשיבה:

אני את התצהיר של מר פרחי רוצה

ב"כ המבקשת:

אני אמסור.

ב"כ המשיבה:

אנחנו נמצאים בהליך של סעד זמני בו בית המשפט צריך לבדוק את סיכויי התביעה מאזן הנוחות ושיקולי יושר. בית המשפט מתייחס לנושא סיכויי התביעה ולעניין חקירת עדים. אני טוענת שנושא מאזן הנוחות ונושא שיקולי היושר מעפילים ללא קשר להיכנס לסיכויי התביעה. לכן אני סבורה כי אין טעם בחקירות העדים. אבל היה ובית המשפט יאמר שכן...לשאלת בית המשפט אכן מהתשובה שלי עולה הטיעון. אני רוצה להבהיר כי היה ובית המשפט סובר אחרת במצב שכזה אני צריכה לשקול את צעדיי בצורה מסוימת.

שומעת את הערת בית המשפט המתייחס ליחס להגשת המסמך.

ב"כ המבקשת:

אני חוזר ואומר שחברתי מתייחסת כמוצץ שלל רב אבל זה הוגש עם כמה עותקים.

הערת בית המשפט:

כפי שנאמר, דומה שהנקודה מוצתה.

ב"כ המשיבה:

אני אתפלא אם בעותק של בית המשפט יש תצהיר.

ב"כ המבקשת:

לראשונה במהלך הדיון הזה נודע לי כי חברתי לא מחזיקה תצהיר של מר דוד פרחי מטעם המבקשת. הוגשו מספר העתקים לבית המשפט הנכבד פיזית ביד.

ב"כ הצדדים:

אנחנו מבינים אם כך שבשים לך להליך ולהעדר הצורך בחקירת מצהירים, האנשים עצמם אינם חייבים להישאר אך יכולים אם הם סקרנים.

הערת בית המשפט:

בשים לב לנאמר, תעשה הפסקה לצורך ההחלטה שתקיף את הנושא של הסעד הזמני.

לאחר הפסקה

<#4#>

החלטה

א. ההליך

1. בקשת תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "המבקשת", או "החברה") לצו מניעה זמני, שיאסור על חילוט "ערבות בנקאית" בסך מיליון ₪, שהוציאה לטובת עירית רחובות (להלן: "הרשות" או "המשיבה 1") שפעלה לאכיפת דיני התכנון והבניה.
2. בערבות נכתב גם כי: "לפי דרישתכם הראשונה בכתב, לא יאוחר מעשרה ימים ממועד קבלת דרישתכם על ידנו... אנו נשלם לכם על כל סכום הנקוב בדרישה, ובלבד שלא יעלה על סכום הערבות בתוספת בהפחתת הפרשי הצמדה לפי העניין. מבלי להטיל עליכם חובה לנמק או להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הערב" (הדגשה לא במקור) הערבות נמסרה במישרין מהמשיב 2 ( להלן: "הבנק" או "המשיב 2 ") לרשות (נספח ב' לבקשה).
3. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד, ערב הפגרה, לבית משפט אזרחי בראשל"צ ביום 18.7.19, יום אחד בלבד לפני המועד לחילוט הערבות בגדר תביעה לסעד הצהרתי שבה התבקש גם צו מניעה קבוע. ההודעה על בקשת החילוט הגיעה למבקשת כבר ביום 11.7.18 (נספח ז' לבקשה). הבקשה לסעד הזמני כללה גם בקשה לפטור מערבות וערבון.
4. בו ביום 18.7.19 ניתן צו ארעי בלא לפטור מבטוחות (כב' השופט סתיו) והדיון נותב לפני. יצוין כי באחרונה הגישה המבקשת מסמך שכונה תגובה לתגובה שצורף לו לראשונה תצהיר חדש.

ב. הרקע

1. המבקשת היא חברה מסחרית גדולה, המפעילה מחלבה בנכס הידוע גם כחלקות 53-52 ברחובות,( יכונה להלן גם :"המחלבה") המצוי בתחום הרשות המקומית שהיא המשיבה 1.
2. הרשות בצעה בדיקה ומצאה במחלבה בניה בלתי חוקית, המנוגדת לתכנית התקפה ובהיקפים נרחבים. הבדיקה בוצעה כבר לפני למעלה מ-10 שנים.
3. הרשות, נכונה לתת למבקשת הזדמנות להסדרת הבניה הבלתי חוקית, באמצעות הגשת תכנית נקודתית, ובמקביל נכונה לדון בפניות מסוימות להיתרי בניה. כך במשך מספר שנים.
4. ברם, התכנית לא קודמה לשביעות רצון הרשות.
5. לפיכך, ביום 11.5.15 נדרשה החברה למסור את הערבות הבנקאית לעיל, להבטחת השלמת ההסדרה לנדרש בדיני התכנון והבניה. תוקף הערבות היה מלכתחילה עד ליום 11.5.16 והוארך מעת לעת.
6. ביום 30.7.15, חתמה החברה על "כתב התחייבות" שבו התחייבה בין היתר: "ליזום ולהגיש תכנית בנין עיר נקודתית חדשה... להכשרת הבניה הקיימת במקרקעין, אשר תכלול את מלוא שטחי הבניה הקיימים במקרקעין, ובה יפורטו אף כל השימושים המבוצעים בפועל וזאת עד ליום 13.12.15" (לא כל ההדגשה במקור).
7. ביום 29.12.15, הוגשה תכנית מתאר מקומית נקודתית שכונתה: "רח/112/3 מחלבת "תנובה" (להלן: "התכנית להכשרה"). אולם, רק ביום 2.3.17 נמסרה הודעה שלפיה עותק תכנית להכשרה שהוגש ללשכת התכנון המחוזי ביום 8.12.16 עומד בתנאי הסף (נספח 8 לתגובה).
8. בהמשך הייתה גם שורת הצעדים וההליכים הבאים שנמשכה במשך שנים:
   1. ביום 16.5.17 נערכה ישיבה של ועדת המשנה לבינוי ערים שלפיה חסרה תכנית בינוי עם סימון המבנים. הועדה הורתה "לשוב ולדון לאחר קבלת תכנית בינוי שתבהיר את המבוקש באמצעות סימון המבנים שבהיתר, מבנים הריסה גדרות וכו..." למכתב זה צורף מכתב למתכנן עם הערות שונות (נספח 10 לתגובה) (הדגשה לא במקור). לא פורט מה מהשימושים המבוצעים בפועל מסומן ומה חסר.
   2. ביום 14.5.19 נערכה פגישה שבה התייחסו גם לאי הבאת התכנית לדיון כנדרש משנכתב: "התב"ע נדונה בועדה המקומית ביום 16.5.17 הוחלט לשוב ולדון אולם טרם הובאה לדיון בשנית."
   3. אז ובשנת 2019 נאמר גם שצריך להפריד תכניות. לגבי התכנית לאישרור הקיים ולתוספת צויין שכביש הכניסה למחלבה אינו בתחום הקו הכחול וכי יש לכלול אותו. במקביל נדרש להכין תכנית שניה שהיא תב"ע לחלק מהחלקה החקלאית ולקיים הנחיות נוספות.
   4. כמפורט להלן לטענת המבקשת ביום 3.7.19 פנתה תנובה בבקשה נוספת להיתר בניה לצורך הריסת 4 קומות במגדל ששימש את המחלבה.
   5. ביום 11.7.19 החליטה הרשות לפנות למשיב 2 בבקשה לחילוט הערבות שהוציא.
9. עד עתה התכנית טרם אושרה ולא הוכשרה בשלב זה הבניה הבלתי חוקית במחלבה .

ג. תמצית הטענות

1. לטענת המבקשת, יש למנוע את חילוט הערבות הבנקאית מחמת הסיבות העיקריות הבאות:
2. במישור ה"זכות לכאורה" - טענה המבקשת שמתקיים חריג ל"עקרון העצמאות הקובע הפרדה מלאה בין הערבות לבין עסקת היסוד שבמסגרתה ניתנה הערבות". את העיקרון הזה מכנה המבקשת "עקרון העל" בדיני הערבויות הבנקאיות (ס' 23). אולם לטעמה מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות כי לגרסתה ההחלטה מנהלית פגומה כי לטענתה בקשת החילוט "נעשתה בניגוד גמור לתנאי כתב ההתחייבות, ממניעים פסולים כאמור, וללא טעם ונימוק לחילוט ואף ללא דרישה מקדימה ומתן טעם בתשובה למכתבה" (ס' 28).
3. אקדים ואציין שהחברה לא התייחסה לכך שבערבות הבנקאית, נכתב במפורש שאין צורך בדרישה מקדימה.
4. אגב, ולעניין המניעים הפסולים, נאמר קודם לכן, שפעולת הרשות נעשתה "בצורה שרירותית המונעת כלשונה (לכל הפחות) משיקולים זרים וחוסר תום לב קיצוני הפעלת לחץ או נקמנות, אי הגינות בולטות... הכל בניגוד לחובת תום הלב ההגינות והיושר החלים על העיריה , נושאי המשרה בה ועובדיה." (ס' 20).
5. המבקשת אמנם מסכימה שחריג הנסיבות המיוחדות, אינו חל על מחלוקת חוזים רגילה (ס' 27) אולם, לטענתה דרישת החילוט מנוגדת לנסיבות בגינן ניתן לחלט בהתאם לכתב ההתחייבות [ס' 30(א)]. לגרסתה, היא פעלה ופועלת לקידום התכנית וכל ההליכים הנדרשים להסדרת הבינוי במחלבה בשיתוף פעולה רגיל ותקין מול דרגים מקצועיים [ס' 30(ב)], ודרישת החילוט "קשורה ככל הנראה" למחלוקת שאינה קשורה לכתב התחייבות שהיא:"...מחלוקת כספית – משפטית אחרת בין הצדדים בעניין דרישת המשיבה מהמבקשת לתשלום היטלי שצ"פ במחלבה והיטלים אחרים" [30(ד)]. המחלוקת הזאת מתבררת בהליך שכבר מתנהל בביהמ"ש המחוזי. לטענתה דרישת הרשות לחילוט נועדה ללחוץ עליה להיעתר לדרישות בהליך האחר משיקולים זרים, "לחץ ונקמנות".
6. הטיעון לקשר הקיים "ככל הנראה" למחלוקת אחרת אינו מפורט בבהירות ואין הפניה לראיות לקשר הזה בגוף הבקשה או בתצהיר הנלווה.
7. את הטענות אלה היא מבקשת לסמוך על תיאור עובדתי המפורט בסעיפים 22-7 לבקשה. בלא למצות אציין מתוכו את הנקודות הבאות:
   1. המבקשת מודה שביצעה במחלבה בניה בניגוד למותר בתכנית ומודה שנדרשה והתחייבה להסדיר אותה, ושלאור זאת נדרשה להמציא את הערבות הבנקאית.
   2. אולם, לטענתה היא קיימה את ההתחייבות המרכזית בכתב התחייבות בכך שהגישה ביום 29.12.15 ת.ב.ע נקודתית חדשה והמשיכה לקיימה כשפעלה בהנחיית הרשות לקידום התכנית הטעונה אישור ועדה מחוזית (ס' 12). אגב, עם זאת צינה כי ביום 27.5.19 נדרשה ל"כלול שטח נוסף בתחום הקו הכחול של התוכנית לפני שניתן יהיה להמשיך ולקדם את התכנית לאישורה" (ס' 13 ונספח ה' לבקשה) ופועלת בהתאם להנחיות הרשות.
8. במישור מאזן הנוחות- נכתב כי "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה" כדי לשמור על מצב קיים ולמנוע קביעת עובדות בלתי הפיכות. לשיטתה "היא שתיפגע באופן מיידי ועיקרי עד להכרעה, כאשר מנגד למשיבה לא יגרם כל נזק שהרי אם יתברר בסופו של יום כי אין ממש בטענות המבקשת, עדיין תוכל המשיבה לחלט את הערבות הבנקאית."
9. לבקשה צורף תצהיר של מנהל חטיבת נדל"ן במבקשת מר דויד פרחי, שנכתב בו בצורה מעורפלת בין היתר: "בהינתן כי לא הופרה איזה מהתחייבויות המבקשת לפי כתב ההתחייבות, עולה המסקנה כי פעולתה של המשיבה קשורה ככל הנראה למחלוקת כספית משפטית... אשר אינה קשורה בשום אופן לכתב התחייבות ובגינה בוחרת המשיבה להפעיל על המבקשת לחץ פסול" (ס' 16). אגב, מראש לא צורף תצהיר של המתכנן יוסף נחמני. שנכח בישיבות ועדת משנה לבינוי ערים למשל מיום 16.5.17. לגבי קשר הקיים "ככל הנראה" למחלוקת אחרת אינו מפורט בבהירות גם בגוף התצהיר ואין הפניה לראיות לקשר הזה בגוף הבקשה או בתצהיר הנלווה.
10. לטענת הרשות יש לאפשר את החילוט, ולדחות את הבקשה לצו המניעה הזמני על הסף ולחילופין לגופה, מהסיבות המרכזיות הבאות:
    1. הסמכות העניינית לתקיפת החלטתה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים והעובדה שיש להחלטה נפקות כספית לא שוללת את היותה החלטה מנהלית, וזאת נוכח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 וההלכה (עמוד 2 שורה 3, וכן ראו גם סעיפים 61-50).
    2. הבקשה לסעד הזמני חסרת תום לב עקב הסתרת עובדות באשר לא פרטה את כל העובדות המופיעות לראשונה בתגובה (סעיפים 4, 65-62). לטענתה, המבקשת הסתירה גם את הגשת הבקשה להיתר בניה בסמוך לעיתוי הבקשה לחילוט.
11. לטענת הרשות יש לדחות את הבקשה לסעד זמני לגופה מחמת הטעמים העיקרים הבאים:
12. "זכות לכאורה" - לא קיימת כי סיכוי התביעה קלושים. זאת הואיל ומדובר בערבות בנקאית שבהיותה אוטונומית ניתן להעמידה לפירעון ללא קשר לעסקת היסוד ולטענות על הפרת כתב התחייבות המוכחשות מכל וכל, ואין בסיס לטענה לקיום חריג הנסיבות המיוחדות באשר אין שחר לטענות העובדתיות המועלות (סעיפים 70, 72).
13. לטענת הרשות לא היה קשר בין הבקשה לחילוט להיטלים. מעבר לכך ציינה שסכום הערבות הוא "קצה קצהו" של החוב בגין ההיטלים שמגיע לכ- 16 מיליון ₪. המחלוקת סביב ההיטלים בגין הרחבת השימוש וחריגות הבניה מתנהלת בעתירה מנהלית 60640-12-17.
14. הרשות טוענת כי פנייתה לחילוט הערבות לא נעשתה "כלאחר יד" אלא עקב "סחבת אינסופית" בהסדרת זכויות הבניה והבינוי אגב פעולה אקטיבית להגשת היתרי בניה (ס' 1). לטענתה התנהלות המבקשת הייתה מקוממת גם לאחר שקבלה הארכה של כ-4 שנים בכתב הערבות. לשיטתה היא לא הייתה חייבת לבצע פניה מקדימה למבקשת עצמה ואין כל שחר לטענה ללחץ ונקמנות.
15. מהפן העובדתי מרחיבה הרשות וטוענת גם את הטענות המרכזיות הבאות:
    1. היא זו אשר מצאה כי הבניה בלתי חוקית ואינה מתאימה לתכניות בבדיקות שיזמה בעצמה, דהיינו שלא כתוצאה מפניית החברה המסחרית להכשרה להיתרים.
    2. המדובר בבניה בלתי חוקית נרחבת "בהיקף נרחב הרבה יותר מזה אשר הותר בהיתרי הבניה... ואף הרבה יותר מהיקף הבניה אשר הותר בהתאם לתכנית רח/112א בהיקף של עשרות אלפי מטרים ולא נותרו שטחים לניצול" (ס' 13 הדגשה לא במקור).
    3. גם לאחר גילוי בניה בלתי חוקית בהיקפים הללו, המבקשת לא רק שלא פעלה במלוא המרץ לקידום התכנית כמצופה, אלא שהגישה בקשות להיתרים לצורך פעילותה, חלקם עם תוספת שטחים (בעיף 21).
    4. למרות זאת, הרשות בחרה שלא להפעיל באופן מידי כנגד הבניה אמצעים חוקיים שבגדרם, בין היתר, צווי סגירה והריסה, אלא לתת ההזדמנות לקיום התחייבות להסדרת הבניה.
    5. לטענתה כתב ההתחייבות הופר - צריך היה להגיש תכנית מתאימה עד ליום 31.12.15 אולם רק ביום 8.12.16 הוגשה תכנית המקיימת את תנאי הסף לוועדה המחוזית להסדרת שטחי הבניה.
    6. תכנית הוגשה כשהיא רצופת פגמים הטעונים תיקון ורק ביום 2.3.17 הועברה רשימת התיקונים כשביום 16.5.17 נדרשה בין היתר תוספת שטח עיקרי מקומה לשש קומות.
    7. התכנית שהוגשה לא כללה כנדרש את ההסדרה הכוללת של כל הבינוי במתחם חרף ס' 1 לכתב ההתחייבות בו נרשם: "אנו מתחייבים בזאת ליזום ולהגיש תכנית בנין עיר נקודתית חדשה להכשרת הבניה הקיימת במקרקעין (להלן: "התכנית החדשה") אשר תכלול את מלוא שטחי הבניה הקיימים במקרקעין, ובה יפורטו אף כל השימושים המבוצעים בפועל בכל אחד מחלקי המקרקעין וזאת עד ליום 31.12.15".
    8. בישיבה מיום 14.5.19 עלה כי המשיבה מסרבלת את התכנית תוך שהיא כוללת פרויקטים נוספים והיתרים נוספים.
    9. ביום 3.7.19 הגישה המבקשת בקשה נוספת להיתר בניה שעניינה הריסת 4 קומות מגדל מים בן 6 קומות.
    10. הרשות טוענת שהיא פעלה שלא כלאחר יד והמתינה שנים 4 שנים עד הדרישה למימוש הערבות. לאחר שהמבקשת נוהגת בסחבת אין סופית ולטענתה מכוונת (ס' 4).
16. במישור "מאז הנוחות"- טענה שאינו נוטה לטובת מבקשת. על הכף האחת של המאזניים מצויה חברה מסחרית למטרת רווח המחזיקה בנתח שוק משמעות ובעלת שווי שנאמד במיליארדים, שהסתפקה בטענה כללית לנזק מידי ועיקרי ועל הכף האחרת של המאזניים עומדת בניה בניגוד לתכניות ולהיתר, אי הסרת בינוי קיים בניגוד לעמדת העיריה.
17. לתגובה צורף תצהיר מנהל אגף תכנון ורישוי במנהל ההנדסה - מר שגיא תמרי.
18. בהמשך הגישה המבקשת תגובה לתגובה­ ובה, בין היתר, טענה שהסמכות העניינית היא של בית משפט אזרחי כי לשיטתה "לב" המחלוקת הוא בכתב התחייבות שהוא הסכם, ולא בהתנהלות המשיבה והחלטות מנהליות תכנוניות. והמדובר "במחלוקת חוזית אזרחית לחלוטין" (ס' 2). לשיטתה לא כל מחלוקת מול עירייה שהחלטתה היא מנהלית צריכה להתברר בבית משפט מנהלי. במקרה זה לשיטתה העילות חוזיות והסעד חוזי כי הן נסמכות על כתב התחייבות.
19. לגוף הדברים- החברה, בין היתר, טענה כדלהלן: א. חזרה על טענתה שכתב ההתחיבות קוים כשפעלה מול גופי התכנון והרישוי בשיתוף פעולה מלא. היא אשרה כי הגישה בקשה להיתר, אך ציינה שהיא מתייחסת להיתר להריסה של מגדל מים ישן ורעוע. כן טענה שאין להסיק מכך שהיא מתכוונת כלשונה "לגנוב סוסים" ולבנות ללא היתר, וכי טפלה בכך גם שנה קודם. ב. אין רלבנטיות להתנהלות לפני כתב התחייבות. עם זאת נטען שמקור הבניה דאז בהיתרים שנתנו לאור תכנית מתאר שהופקדה לרחובות משנת 1980 אבל לא אושרה. משתמע שכל שנבנה היה בדיוק לפי התכנית המופקדת וההיתרים בגדרה. ב. לטענתה פעלה לקידום תכנית ולא כדי לסכלה וגם מסיכום הישיבה מיום 14.5.19 ומדרישת הפרדת תכנית אין להסיק סרבול. המשיבה היא אשר דרשה להוסיף שטח לתחום הקו הכחול של התכנית.
20. והינה לתגובתה, בחרה תנובה לצרף לראשונה תצהיר חדש שלא צורף בבקשה לסעד הארעי שניתן מפי אדריכל יוסף נחמני (לא ראיתי שהתבקשה רשות כמצוות סעיף 241(א) לתקנות). בתמצית אציין שהמצהיר ציין, בין היתר, ששימש בעבר כמהנדס העיר רחובות, אך נשכר בשנת 2015 על ידי המבקשת לתכנון תב"ע במחלבה. לגרסתו קיים שיתוף פעולה עם הרשויות ומעולם לא נטען כלפי המבקשת שהיא מעכבת או מתמהמהת. העתקת מכון השפכים נמשכת לגרסתו כענין שבשגרה מעל חמש שנים. לא הובהר מדוע לפיכך מראש הותווה לוח זמנים קצר בערבות ומדוע הארכות התקופה היו לשנה ולא ליותר.
21. המחלוקת המרכזית - כעולה מהנאמר לעיל, מעבר לטענות למחיקה על הסף, המחלוקת העיקרית נטושה לגבי השאלה האם קיימת זכות לכאורה לחילוט ערבות לרקע מחלוקת סביב השאלה אם מתקיימות נסיבות חריגות המונעות אכיפתה ולצידה מחלוקת לעניין התנאי הנוגע למאזן הנזקים.

ד. בדיון:

1. מהדיון אציין את הנקודות הבאות:
   1. ב"כ המשיבה הציגה בהסכמה, מסמך מיום 2.3.17 שערכה, לכאורה, בודקת התכניות. צורף לו מסמך עם סיכום הפגישה שנערכה כבר ביום 26.4.17, בין היתר, בנוכחות מנהל אגף תכנון ורישוי ומתכנן התכנית. המסמך כלל הערות שונות.
   2. ב"כ המשיבה השיגה על מתן הסעד הארעי הואיל ולעותק הבקשה שנמסר לידיה, לדבריה, לא צורף תצהיר שיש לצרף בשלב הבקשה לסעד. בא כוח המבקשת הציג עותק חתום "נתקבל". בכל אופן עותק מתצהיר של מנהל חטיבת הנדל"ן נמסר בדיון, והצדדים לא ראו צורך בחקירת המצהירים.
   3. כל צד חזר על עמדתו לעניין סמכותו העניינית של בית משפט השלום להיזקק לצו. ב"כ המשיבה בקשה לחדד גם את טענה לעניין מאזן נוחות, העדר תום לב שלהבנתה די בהם שלא להגיע כדי לבדוק את סיכוי התביעה.

ה. ההכרעה

1. על בסיס החומר שבפני, מסקנתי היא שדין הבקשה לסעד הזמני להידחות . הנני מחייב את המבקשת בתשלום של 10,000 ₪ מתוך העירבון שהופקד זאת גם בשים לב ליעילות בה התנהל הדיון באולם .
2. לא די במוצג לפני על מנת להצביע על קיום ברף המינימאלי ההכרחי של התנאים המרכזיים לסעד הזמני.
3. בקליפת אגוז אציין, כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת. הנזק שיגרם לה הוא בר פיצוי כספי ולכאורה לא יגרע מפעילותה. זהו נזק הפיך. ער אני גם לנזק לרשות ולאינטרס הציבורי. מעבר לכך, לא די במצוי בפני כדי להראות "זכות לכאורה" למניעת חילוט ערבות בנקאית אוטונומית. בלא להביע עמדה נחרצת בסוגיית הסמכות העניינית, אציין את הקושי בפניה שלא לבית המשפט לענייניים מנהליים לתקיפת החלטה מנהלית הנוגעת לאכיפת דיני התכנון והבניה לאחר שהערבות הוצאה כאמצעי שיבטיח הסדרת בניה שאינה תואמת תכנית תקפה ובגדר מדיניות הרשות. נוסף על כך, סברתי שראוי היה לנקוט במידת גילוי מפורט יותר, מראש בשלב הגשת הבקשה ונספחיה במעמד צד אחד לסעד ארעי, כשהבקשה הוגשה "ברגע האחרון" ערב חילוט.

ו. פירוט הנימוקים העיקריים

1. להלן אפרט את הנימוקים להכרעה:

ו1. אי התקיימות תנאים המרכזיים לסעד הזמני ברף המצדיק סעד
כללי על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לסעד הזמני

1. סעד זמני יינתן בהתקיים התנאים הרלבנטיים הכלליים לסעדים, והתנאים הספציפיים לסעד המתבקש, שהוא במקרה זה צו מניעה זמני ועליו לשרת את מטרת ה"קיום התקין" והיעיל של הליך, או את תכלית הביצוע הראוי של פסק הדין.
2. גם אם התקיימו התנאים הרלבנטיים לסעד, כעולה מלשון "רשאי" על הסעד להיות מוצדק לפי שיקול דעת ביהמ"ש. על צו מניעה זמני שהוא "על אחת כמה וכמה" נתון לשיקול דעת בית המשפט ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 613, וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) בעמ' 894. מקור הסמכות לצו המניעה הזמני מעוגן בס' 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, לא הייתה לגביו התייחסות ספציפית בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הנוכחיות") אלא בפסיקה. פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") משנה זאת כשהוא מתייחס לצו מניעה זמני בסעיפים 109 ו-110 לתקנות החדשות.
3. הלכה למעשה מתן סעד זמני, בתובענה עיקרית, מותנה בשני התנאים המרכזיים הבאים: א. "זכות לכאורה", ב. "מאזן הנוחות", שלצידם תנאים נוספים כ"תום לב", "שיקולי יושר", "העדר שיהוי", "מידתיות" ו"צדק בנסיבות העניין". על כל תנאי מרכזי להתקיים ברף מינימאלי, אך חשובה התמונה הכללית העולה משכלול התנאים שיש ביניהם יחסי גומלין ככל שהתנאי האחד חזק, יקפידו פחות לגבי משנהו. כלומר, אם לאור עוצמת הראיות סיכוי הזכייה בתביעה גבוהים, יקלו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך. המצב זה כונה מקבילית כוחות. יש הרואים בשלב דיוני זה, ב"מאזן הנוחות" כבעל מעמד בכורה, ראו כב' השופט גרוסקופף ב רע"א 4417/18 דן בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 3.12.2018) (להלן: "בבלפור") אם נראה שסיכויי התביעה שקולים תיפול ההכרעה על פי מאזן הנוחות (כב' השופט גרוניס ברע"א 9308/08 אלול נגד רביב (לא פרסם, 21. 4. 2009) (להלן: "עניין אלול").
4. השיקולים הכלליים המרכזיים לסעד עוגנו זה מכבר בס' 362(א) ו-(ב) לתקנות הנוכחיות והושרשו בפסיקה. הם גם מעוגנים גם בתקנות החדשות בסעיפים 95(ב) ו-95(ד)(1). התקנות החדשות מעגנות גם את ה"מידתיות" בס' 95(ד)(2), את "תום הלב" והיעדר ה"שיהוי" בס' 95(ד)(3) המתייחס ל"תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני. "על היחס בין התנאים ראה למשל באסמכתאות הבאות: 1. ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה) 161-160 (2008) 2. כב' השופט גרוניס בעניין אלול 3. ברע"א 04 / 10066. ספאנטק תעשיות בע"מ נ'. ספיר אנטרפרייז, פ"ד בע"מ נט (4) 700, עמוד 704 (2005) 4. כב' השופט סולברג ברע"א 8716/15 אמיליו מימון נ' רייטר (פורסם בנבו, 28.12.2015) ("עניין אמיליו") 5. כב' השופט גרוסקופף בעניין בבלפור.

ו2 מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת

1. תנאי מרכזי ולמשל לפי ענין בבלפור התנאי העיקרי מתייחס למאזן הנוחות. תנאי זה מחייב, כידוע, לבצע איזון אינטרסים ולבחון האם נזקו של המבקש, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה משמעותי יותר מהנזק, שייגרם לבעל הדין שכנגד, או לאינטרס של אדם אחר אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. ראה למשל כב' השופטת פרוקציה ברע"א 00 / 6994 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו (1) 529, עמוד 533 (2001).
2. כשנזקו של המבקש בר פיצוי כספי או בלתי הפיך יש בכך כדי להניע שלא להעניק את הסעד הזמני. ראו למשל: א. בעניין מגנזי בפסקה 14: "באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי הוא נוטה לטובת מגנזי. מגנזי לא הצביעה על נזקים ממשיים אשר יגרמו לה עקב חילוט הערבות אשר לא ניתנים לפיצוי כספי במידה ותזכה בתביעתה. כמו כן, מגנזי לא הביעה חשש ביחס ליכולתה הכלכלית של בית אריה, אשר ימנע ממגנזי להיפרע מבית אריה במידה ותזכה בתביעתה." ב. בעניין בבלפור שבו נאמר: "בהקשר זה, יש לבחון האם הנזקים להם טוענים הצדדים הם ברי פיצוי או שמא עסקינן בנזק בלתי הפיך... עליו להראות כי, בשים לב לסיכויי התביעה, הנזקים שייגרמו לו משמעותיים מאלו של הצד שכנגד". שיקול זה הוחל גם באיזון למול אדם פרטי ולא רק מול חברה מסחרית גדולה ראו כב' השופט גרוניס ברע"א 9714/08 יורו טרייד השקעות ופיינסים בע"מ נגד שחר (טרם פורסם,28.1.2009) שהתייחס למאזן מול אדם פרטי וקבע: "ככלל, במקרים בהם מימוש המשכנתה אינו מוביל לפינוי אדם מדירתו, נקבע כי הנזק שייגרם לפרט כתוצאה ממימוש הדירה הוא בר-פיצוי כספי", וכן ברע"א 04 / 10066 נ. ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד. ס. פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700, עמוד 706 (2005).
3. בנסיבות דנן חשוב בעיני לציין ש"האינטרסים הרלבנטיים לאיזון" הם בראש ובראשונה של הצדדים הישירים, אולם כעולה כבר מהוראת "התקנות הנוכחיות" יש להתחשב גם בנזק העלול להיגרם ל"אדם אחר". המונח "אדם אחר" לא הוגדר ולא צומצם בתקנות הנוכחיות .כעולה במפורש מה"תקנות החדשות" יש להתחשב גם ב"נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי" .כשמדובר ברשות היא כשלעצמה מגלמת עניין ציבורי בהיותה נאמן לציבור. סברתי שאין להתעלם במאזן הנזקים או הנוחות גם מהנזק לאינטרס ציבורי. בלא כמובן לגרוע מכך שנאמנות מטילה עליה חובה לפעול בסמכות סבירות, והגינות ומידתיות גם לצורך אכיפת הדין.

מן הכלל אל הפרט

1. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת מהסיבות הבאות:
2. נזקה של המבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני הוא כספי ולכאורה, אפילו לא יכביד על פעילותה השוטפת.
3. הנזק הוא הפיך לא נטען ובכל אופן אין ראיה שהרשות לא תעמוד בהחזר אם יגיע לחברה. לפיכך, הנני דוחה את הטענה המשתמעת מהמונח "עובדות בלתי הפיכות" שלפיה החילוט יצור נזק בלתי הפיך (ס' 30).
4. יתירה מכך בנוגע לאינטרס הרשות- הנני דוחה את טענת המבקשת לפיה אינטרס הרשות מתמצה בפן הכספי (ס' 37 לבקשה).בלא להביע עמדה נחרצת לגוף הטענות כלפי אופן התנהלות המבקשת ביחס לדיני התכנון והבניה הרי שהרשות מופקדת על האינטרס הציבורי שהוא במקרה זה האינטרס באכיפת דיני התכנון והבניה. אינטרס כזה קיים גם באכיפה נוכח בניה שאינה מתאימה לתכנית החלה ולא רק באכיפה של בניה בחצר של אדם פרטי למשל .הרשות בחרה בתחילה להסתפק בערבות הבנקאית ובכתב התחייבות בהעדפה לנקוט באמצעי פוגעני פחות בסברה שישרת את יעד האכיפה ובשים לב לשיקולים נוספים . האינטרס הציבורי בהקפדה ראויה על דיני התכנון והבניה נחשב לאינטרס חשוב. להפרתו יוחסה חומרה, ראו למשל כב' השופט מ. חשין ברע"פ 01 / 4357 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו (3) 49, עמוד 58-59(2002). לפיו אכן תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה. כב' שופט רובינשטיין בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.8.2006), שם הוגש אישום עקב מבנים בגן אירועים ודובר גם בתכנית נקודתית .

ו3. העדר זכות לכאורה ברף הנדרש

על זכות לכאורה באופן כללי

1. התנאי המרכזי השני לכך שבית המשפט ייתן סעד זמני הוא "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה" (ס' 362 לתקנות הנוכחיות ו95(א)לתקנות החדשות. ההדגשה לא במקור ) לבחינתו של תנאי ה"זכות לכאורה", על פי הגישה המרכזית בפסיקה יש לערוך תחזית סיכויים, ולבחון, באופן לכאורי בלבד, על בסיס הראיות הגולמיות, אם הערכת סיכוי התביעה מראה שלמבקש הסעד סיכויים רבים יותר לזכות בפסק הדין, וזאת בלא לקבוע ממצאים. על משמעות הנוסחה של "זכות לכאורה" כמבחן של "הסתברות" לזכייה במשפט לפיה התובע צריך להוכיח סיכוי של הצלחה בתביעה ראו את י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995). בעמ' 616; ב. כב' השופט ג'ובראן ברע"א 02 / 10910 פז חברת נפט בע"מ נ' ניסים פרץ, פ"ד נח (1) 385, עמוד 390(2003) ג. לעניין העובדה, המובנת, שאין המדובר בצורך לעמוד במידת השכנוע שבתיק העיקרי ראה למשל מפי כב' השופט גרוניס בעניין אלול, וכן כב' השופט ברנזון בע"א 73 / 238 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, פ"ד כח (1) 85, עמוד 88 (1973): " הבדיקה הלכאורית בשלב דיוני זה אינה "חזרה גנראלית" למשפט היא לפי ראיות גולמיות ומקוטעות בערך, ללא עמדה נחרצת אל תוך התחשבות באיזון הראוי בין האינטרס "שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע". יחד עם זאת נחוצה תשתית עובדתית מינימאלית ולא די בטענות בעלמא. ראו למשל השופט שמגר בע"א 83 / 342 ג'לו גלוזמן נ' אספירה גלוזמן לח (4) 105, עמוד 109 (1984)

על זכות לכאורה למניעת מימוש ערבות בנקאית אוטונומית לנוכח עקרון העצמאות ופעולה לפי עקרון ההתאמה לכתב הערבות.

1. עסקינן בטענה לזכות לכאורה למנוע מימוש ערבות בנקאית כלפי הרשות המקומית מצד הלקוח של הבנק שמעלה טענות הנוגעת לעסקת היסוד ולנסיבות מיוחדות.
2. לבחינת קיום זכותו לכאורה, אתייחס לנקודות עיקריות הנוגעות למהות ומעמד הערבות הבנקאית:
3. מבחינה מהותית ועניינית, הערבות הבנקאית, אינה לרוב, ולפיכך כנקודת מוצא אינה, הערבות הרגילה, שבה עוסק חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), אלא ערבות אוטונומית, המהווה למעשה "התחייבות לשיפוי" כמובן ס' 16 לחוק הערבות. הפסיקה הצביעה על פרמטרים מרכזיים להכרעה מתי תוכר ערבות כאוטונומית לאור ניסוחה. וראו למשל בפסה"ד הבאים: א. כב' השופט גרוניס ברע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535 (2004) (להלן: "ענין פרירון"). ב. כב' שופטת בן פורת ברע"א 270/87 רובין נ' פמר חברה לבנייה ועבודות ציבוריות בע"מ, מא(3) 753 (1987) ג. כב' השופט זוסמן בבר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ, פ"ד כה(1) 529 (1971). ד. למעשה, קיימת חזקה ניתנת לסתירה לפיה לערבות בנקאית אופי עצמאי לאור הדעה כי הצדדים נזקקים לערבות בנקאית, כי הם מבקשים לשוות לה אופי עצמאי, כעולה מפי שופטת פרוקציה בע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י. ש. מ. פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ"ד נח (3) 118 (2004) פסקה 14 (להלן: "עניין שובל").
4. הערבות הבנקאית האוטונומית, יוצרת חיוב עצמאי של החב בשיפוי, שהוא הבנק ערב. החיוב עצמאי, כי הוא חיוב המנותק ומבודד מעסקת היסוד (מצב זה כונה "עקרון העצמאות"). על פיו על הבנק הערב לשלם בעקבות קיום התנאים הכתובים בערבות ובכפוף לקיומם (דרישה זאת כונתה "עקרון ההתאמה" שערבות בנקאית, שהיא למעשה כתב שיפוי תמומש בהתקיים התנאים שכתובים בה).
5. הודות לעצמאותה, הערבות הבנקאית נחשבת לכלי יעיל שהפעלתו מהירה ופשוטה. זה מכבר נאמר, שמותר הערבות טמון בידיעת מוטב כי בהתקיים תנאיה יקבל לידיו את הכספים בלא תלות בהכרעה שמקורו בעסקת היסוד או ברצון החייב לפרוע [רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, נד(2) 394 (2000)]לפיכך לערבות ערך מעשי רב למוטב. על מהות הערבות וחשיבות העצמאות עמדה פסיקה מושרשת עקבית, וראו למשל: א. כב' השופט טירקל בע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק(, פ"ד נ(2) 685 (1996( ב. כב' שופטת פרוקציה בענין שובל הנ"ל ג. על עקרון העצמאות ועקרון ההתאמה ראו גם כב' השופט דניצגר ברע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ  (פורסם בנבו,14.4.2013))להלן: "ענין האחים שגראוי") ד. כב' השופט סולברג ברע"א 3041/12 מגנזי תשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית לפיתוח בית אריה)פורסם בנבו, 14.6.2012) (להלן: "מגנזי").

החריגים לעקרון העצמאות ששימוש בהם יעשה במשורה

1. ל"עקרון העצמאות" של הערבות האוטונומית, הוכרו במרוצת השנים שני חריגים: א. חריג המרמה מצד מוטב ב. וחריג הנסיבות המיוחדות האחרות. על כך ראו למשל: 1. כב' השופט רובינשטיין רע"א 6513/14 ש. י. גיל פרויקטים בע"מ נ' דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות בע"מ) (פורסם בנבו, 09.11.2014) (להלן: "עניין גיל") 2. ד"ר א' וינרוט ,ערבות בנקאית (מהדורה שניה מורחבת), תש"ע-2010, 195-287 (להלן: "וינרוט ערבות בנקאית").
2. באשר ליחס שבין עקרון העצמאות לחריגים אין ספק שהעקרון חל ככלל. הפסיקה הדגישה את חשיבותו ורום מעמדו. ובענין גיל אף השתמשו לגביו בביטוי "מעין קדושה". הפסיקה שמרה על עצמאות החיוב שבערבות והזהירה לבל יגרעו ממנו במקרים שלא ראויים להימנות על החריגים המצומצמים גם בעזרת הקביעה לפיה נדרש היבט של "התנהגות חמורה" ופגמים בולטים, וגם בעזרת הקביעה לפיה השימוש בחריגים "יעשה במשורה". כלומר, במקרים יוצאי הדופן המתאימים לכך. ויישמה זאת כשהחלטות שלא הקפידו על "שימוש במשורה" נהפכו. בענין פרירון נקבע: "ייעשה בהם שימוש במשורה מקום שבו התנהגותו של המבקש את מימוש הערבות הייתה חמורה (... על בית-המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו – את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במירמה או בחוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים". דוגמה לשינוי החלטה שלא שהפרה את כלל השימוש במשורה ראו כב' השופט גרוניס ברע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד נט(2) 130 (2004( (להלן: "עניין רשות שדות התעופה").

חריג הנסיבות המיוחדות

1. החברה המסחרית טוענת לקיום חריג "הנסיבות המיוחדות האחרות" עליהן נאמר כי: "עניינן בהתנהגות שרירותית של המוטב בדרישת הפירעון, בחוסר תום לב קיצוני ובולט או בהתנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות ...".
2. לקיום נסיבות מיוחדות כאלה לא די במצב הרגיל של מחלוקת, דהיינו לא די בטענות חוזיות לגבי עסקת היסוד "שהרי בכך יהיה משום ריקון מתוכן של עיקרון העצמאות ואי התלות של ערבות זו בעסקת היסוד" (עניין האחים שגראוי בפסקה 6), ונדרש להצביע על נסיבות שאכן מיוחדות ומתאפיינות בהתנהגות חמורה של המוטב בענין פרירון נאמר "אף אם בית-המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על-מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום-לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום-לב קיצוני על-מנת שנאמר כי מתקיים החריג של נסיבות מיוחדות. אין זה כך בעניין דנא". לצמצום החריג בהתייחסות השוואתית ראו כב' השופט ריבלין ברע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447 (2001): "אשר-על-כן לא היה מקום ליתן צו המעכב את חילוט הערבויות). להרחבה ראו ד"ר א' וינרוט ,ערבות בנקאית (מהדורה שניה מורחבת) בעמ' 245-287. וראו גם בדיון בענין גיל לגבי מחלוקות מלומדים. לדוגמאות בהן מתקיימים חריגים ראו בגוף פסק דין שובל הנדסה. וכן בהחלטת כב' השופט גרוניס ברע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (פורסם בנבו, 12.8.2007). שם הייתה ראיה חזקה מספיק שאינה השערה בעלמא כעולה מתצהיר המנכ"ל.
3. להרמת הנטל להוכחת חריג הנסיבות המיוחדות, לא די בטענות בעלמא ובהפרכת סיסמאות ונקבעה דרישה להוכחות ב"רחל ביתך הקטנה". ראו: א. כב' השופט רובינשטיין ברע"א 6513/14 ש. י. גיל פרויקטים בע"מ נ' דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות בע"מ) (פורסם בנבו, 9.11.2014) (פסקה י) "בצדק ציין בית המשפט המחוזי בענייננו ברוח הפסיקה, כי יש לפרש את החריגים במשורה, והדבר חל לדעתי על טענות מעין הללו; לטעמי על טענות המגבשות "נסיבות מיוחדות" להיות מוכחות ברחל בתך הקטנה, ומחלוקת חוזית, לגיטימית ככל שתהא, אינה ככלל עילה לכך..." ב. ראו גם כב' השופט סולברג בעניין מגנזי פסקה 13- "גם הטענה כי בית אריה פעלה לכאורה בחוסר תום-לב, אינה מביאה לקביעה כי בנסיבות מיוחדות עסקינן, שכן מגנזי לא הוכיחה כי דרישתה של בית אריה נובעת משיקולים זרים או כי היא נגועה בחוסר תום לב. "ג. בענין שגראוי נאמר "בדומה לבית המשפט המחוזי אף אני סבור כי כל אלו מעידים שהמבקשת לא הרימה את הנטל הלכאורי שהוטל עליה להראות כי חילוט הערבות נעשה באופן שרירותי או בחוסר תום לב בולט וקיצוני באופן שיצדיק את מתן צו המניעה המבוקש (ראו והשוו: עניין איליט; עניין מושקוביץ).

במקרה דנן לא הורם הרף לטעון ולהוכיח לכאורה נסיבות מיוחדות המצדיקות צו מניעה זמני מפני מימוש ערבות אוטונומית

1. לא הורם הרף לטעון ולהוכיח זכות לכאורה למניעת אכיפת הערבות האוטונומית.
2. ראשית- יודגש שהערבות שהוצאה ביחסים שבין הרשות האחראית לאכיפה לבין החברה היא בבירור אוטונומית ועצמאית. המבקשת אמנם לא כפרה בהיות הערבות עצמאית, וציינה שזהו "עקרון העל" אך העלתה שלל טענות להפרת עסקת היסוד. זאת כמדומה, בתקווה לטעון שאם לא הופרה עסקת היסוד הרי שיש קשר חיזוק למניע זר.
3. ברם, במקרה זה מעבר ל"חזקת העצמאות" הרגילה, בערבות הבנקאית דנן בחרו הצדדים להשתמש בערבות שיש בה נוסח הקובע בלשון בהירה וחדה ארבע אינדיקציות חזקות לעצמאות ביחסים כלפי הרשות האחראית לאכיפת דיני התכנון והבניה:
   1. האינדיקציה הראשונה היא שהבנק התחייב פשוט לשלם "לפי דרישתכם הראשונה בכתב" בכך נתן למוטב הנערב את הביטחון בפירעון בגביה לפי דרישה בלא הסתבכות שלו ושל הבנק הערב במשפטים. השוו כב' הש' זוסמן בבר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ, פ"ד כה(1) 529 (1971).
   2. האינדיקציה השנייה היא שהבנק התחייב לשלם". מבלי להטיל עליכם חובה לנמק שזהו ביטוי המדגיש כוונה לתשלום בכל מקרה לפי דרישת המוטב שנתפס כסממן מרכזי לעצמאות. גם כב' הש' עדיאל בע"א 11123/03 ט. ש. ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ((פורסם בנבו, 02.10.2005) (להלן: "טשת").
   3. האינדיקציה השלישית היא שהבנק התחייב "מבלי להטיל עליכם חובה להוכיח את דרישתכם". אף אם דומה שדי היה באינדיקציה הראשונה לפטור מצורך להציג ולו בדל ראיה להוכחת הפרה הרי תוספת זאת מחדדת שלגבי דרישה זאת אין מקום לבירור והוכחות שיסכלו את עוצמת הערבות ואת עצמאותה.
   4. האינדיקציה הרביעית שמבצרת את עצמאות הערבות היא כשנכתב במפורש: "מבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הערב". כלומר הערבות שהוצאה מראש, ושהוארכה מדי פעם, כללה פטור מדרישה מהערב תחילה כהקדמה לדרישת החילוט מהערב הבנקאי. לפי תנאי זה הרי שהצדדים הסכימו, לכאורה , לפטור מדרישה תחילה למימוש ערבות.
4. אגב, בעניין טשת נקבע שציון העילה לערבות בכתב הערבות לא גורע מהעצמאות.
5. שנית, דומה שאין מחלוקת ובכל אופן התקיים התנאי לחילוט לפי נוסח הערבות שהוצא למוטב. טענת החברה היא להעדר זכות לחילוט מטעמי נסיבות אחרות.
6. שלישית, לגרסת המבקשת חל חריג הנסיבות מיוחדות כי לטענתה פעולת הרשות היתה "בניגוד גמור לתנאי כתב ההתחייבות, ממניעים פסולים כאמור, וללא טעם ונימוק לחילוט ואף ללא דרישה מקדימה ומתן טעם בתשובה למכתבה" (ס' 28). אזכיר כי לגרסתה דרישת החילוט "קשורה ככל הנראה" ל"מחלוקת כספית – משפטית אחרת" ונעשתה במטרה ללחוץ עליה להיעתר לדרישות הרשות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי משיקולים זרים, "לחץ ונקמנות".
7. הטיעון לקשר הקיים "ככל הנראה" למחלוקת אחרת מעורפל הואיל ואינו מפורט ואין הפניה לראיות המראות את הקשר הזה בבקשה או בתצהיר הנלווה לבקשה ואף לא בתצהיר שבחרה לצרף למסמך שכונה "תגובה לתגובה".
8. לא די במעט שבפני לטעון ולהוכיח את החריג כעולה מהתנאים שהכתיבה הפסיקה.
   1. בנוגע לטענה שהרשות פעלה ב"ניגוד גמור לתנאי כתב ההתחייבות" - כאמור לא די בטענות להפרה ולמחלוקת חוזית כדי לפטור מקיום הערבות הבנקאית, לא די ברצון תנובה שלא לשלם לבנק מחמת פירעון הערבות. השוו לעניין שובל הנדסה שם בימ"ש דחה בקשה למימוש, ולדגשים ובעניין פרירון. אגב, ולמעלה מהנחוץ ובלא להכריע לגוף המחלוקת הזאת, אזכיר שהרשות טוענת בלהט כמתואר לעיל שחברה המסחרית משתמשת בבינוי שלא לפי תכניות תקפות המשתרע על עשרות אלפי מטרים ושהיא שהפרה את כתב ההתחייבות מהבחינות שתוארו בתשובה, ואף נקטה בהתנהלותה בסחבת אינסופית במהלך השנים שבהן משתמשת בבינוי הבלתי חוקי לטובת עסקיה. לגרסת הרשות היא אפשרה לחברה ליהנות מארכה בת שנים לפני שסוכם על הוצאת הערבות על ידי הבנק, והרשות נתנה לחברה מספר ארכות לפני שפנתה למימוש הערבות. הרשות מפנה למסמכים הכתובים כמפורט בס' 12 לעיל. ובתמצית לטענתה עיתוי בו לבסוף הוגשה תכנית להכשרה שענתה על תנאי סף היה בחלוף כשנה מהמועד שנרשם בכתב התחייבות, גם לאחר שהוגשה תכניתה העונה על תנאי הסף נמצא שחסרה תכנית בינוי שתבהיר את המבוקש באמצעות סימון המבנים כעולה מהפרוטוקול מיום 16.5.17 (נספח 10 לתשובה). הרשות מציינת גם את ההערות שנאלצו לתת בחלוף כשנתיים נוספות ביום 14.5.19 בראש וראשונה כי למרות שכבר ביום 16.5.17 הוחלט לשוב ולדון היא טרם הובאה לדיון בשנית (נספח 11). מעבר לכך צוין שלטענתה החברה המסחרית מסרבלת הליכים במכוון תוך שהיא מעמידה לנגד עיניה אינטרס פרטי ומבקשת היתרים בלא לקיים את התחייבויותיה. כלומר לחלופין וביחס לטענה המפנה לעסקת היסוד הרשות מצביעה על כך שלא זאת בלבד שלא אישרה כי ההתחייבות מקוימת אלא לשיטתה היא אינה מקוימת.
   2. בנוגע לטענה הכוללנית בדבר "מניעים פסולים" (בס' 28 לבקשה) ולפגמים חמורים אחרים בהחלטה (בס' 20) אציין כי הטענה בדבר מניע זר ופסול למשל מצד רשות יכולה להוות סיבה למניעת חילוט, אולם, לא די בעצם החזרה על שמות פגמים חמורים, ועל מושגי שסתום כדי להצביע על בסיס עובדתי לקיומם בפועל. נדרש לטעון ברמת פירוט ראויה מדוע בנסיבות המקרה הספציפי הם אכן מתקיימים, ולתמוך את הטיעון בתשתית ראייתית לכאורית מתאימה שאכן תראה, לכאורה, שהנסיבות מתקיימות במקרה, באופן היוצק תוכן למושגי השסתום המשפטיים ומקיים אותם.
   3. במקרה לפני לא די בבקשה ובתצהיר להוכחה לכאורה של הסיבה לחריג המיוחד הזה. כך, בס' 16 לתצהיר שמצורף לבקשה נכתב: "בהינתן כי לא הופרה איזה התחייבות... עולה מסקנה כי פעולתה של המבקשת בבקשת החילוט קשורה ככל הנראה...".( הדגשה לא במקור). הביטוי "ככל הנראה" לא מספיק בנסיבות שלפני לקשור למחלוקת משפטית אחרת כאשר הרשות מכחישה נמרצות כל קשר לכך. המבקשת אינה עומדת ברף הנדרש להוכחת התנהגות חמורה כלשהיא שתסכל שימוש מהיר ופשוט בערבות הבנקאית. דרישת מימוש בכתב הערבות לא הותנתה בהעדר מחלוקת אחרת מול הרשות שיש לה לא מעט ממשקים עם חברה מסחרית שגם בהם יתכנו כמובן מחלוקות.
   4. הביטוי "ככל הנראה" ויתר החומר שבפני רחוקים מאד מאותה הוכחה ב"רחל ביתך הקטנה" שדרשו בענין גיל.
9. דומני שגם למקרה שלפנינו יפים דברי כב' השופט גרוניס בענין פרירון לפיהם: "המקרה הנוכחי אינו שונה באופן מהותי ממקרים רבים אחרים שבהם כל אחד מן הצדדים לחוזה טוען כלפי משנהו: 'אתה המפר'."
10. יוער שבמקרה דנן לא הייתה מחלוקת סביב עצם הסמכות לפעול מכוח כתב הערבות. לא הייתה מחלוקת סביב הסמכות לדרוש או להסתפק בערבות בנקאית אוטונומית במגמה לאכיפה. לכאורה למבקשת היה נוח וכדאי שרשות תסתפק בערבות שהיא אמצעי פוגעני פחות לפעילות חברה מסחרית לעומת "ארסנל" צעדים דרסטיים יותר שבס' 8 לכתב הערבות (נספח א' לבקשה). ממילא לא התעוררה שאלה הנוגעת לתוצאה היחסית בשים לב לדין החוזי והמנהלי בראי הפסיקה. השוו כב' הש' נאור וחיות ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, סג(2)1 (2009).
11. מכל האמור לעיל הנני דוחה הטענה להתקיימות לכאורה של חריג הנסיבות המיוחדות כדי לסכל את מימוש הערבות, כמוסכם במהירות ובפשטות לפי דרישה ראשונה שאין צורך לנמק, להוכיח וכשאין צורך לדרוש את התשלום תחילה מאת החייב. לרצונם המגולם בבהירות בכתב הערבות יש ליתן , לכאורה תוקף. בלא להביע עמדה נחרצת הרי שעל בסיס הראיות המקוטעות שלפני מסתבר ההיפך, כלומר שלא מתקיימות הנסיבות החריגות.

ו4. תום לב ושיהוי

1. די בנאמר לעיל, לדחיית הבקשה לסעד זמני. אולם אציין שלטעמי היה מקום ליתר פירוט ובהירות בבקשה בפרט נוכח הגשתה "ברגע האחרון" ערב החילוט. לא בוארה המניעה מהגשת הבקשה קודם בשים לב לעיתוי קבלת הודעת הבנק על דרישת החילוט. השתהות כנקודת מוצא גורעת מהטענה בדבר דחיפות ונחיצות. על המבקש סעד זמני לפעול ללא שיהוי ולגלות את כל העובדות "העשויות להיות רלבנטיות", במידת פירוט ראויה, כנגזר ממידות תום הלב וניקיון הכפיים. מקום בו לדעת המבקשת עצמה יש לצרף פרטים נוספים מפי האדריכל הרי שהיה מקום לעשות כן בשלב הגשת הבקשה לסעד שבוצעה במעמד צד אחד אז זכותה הייתה לצרפו בלא צורך ברשות. זאת מעבר לאמירה של בא כוח המשיבה ולתשובה של בא כוח המבקשת בהתייחס לתצהיר של מנהל חטיבת הנדל"ן . השוו א. כב' השופט סולברג עניין אמיליו בפסקה 22 ב. השופט ש. לוין ברע"א 93 / 4196 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 4891 בע"מ, פ"ד מז (5) 165, עמוד 168 (1993): "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם הייתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להישקל מנקודת המוצא של יום הגשת הבקשה, ואין לפסוק בה בדיעבד על יסוד ניתוח מדוקדק של העובדות וההלכות המשפטיות." ג. כב' השופט גרוניס ברע"א 8977/11 אמריקן איגל נגד המשביר בתי כלבו בע"מ (לא פורסם, 28.12.2011) (פסקה 3). ד. לכלל שלפיו נדרש מגיש בקשה בכתב להגיש את התצהיר או התצהירים התומכים בבקשתו יחד עם הבקשה עצמה השוו כב' השופט גרוניס ברע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (פורסם בנבו, 15.04.2007(.

ז. הערה על הסמכות העניינית לדיון בהחלטה מנהלית לאכוף ערבות להסדרת בניה בלתי חוקית

1. למעלה מהנחוץ, לגבי הסמכות העניינית, לא ראיתי צורך להביע עמדה נחרצת לנוכח השלב הדיוני ולאחר שניתן ברגע האחרון, סעד ארעי שבו מדקדקים פחות בעניין זה. ראו א. ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה) 195 (2008) לפיו רשאי בית המשפט לתת צו זמני. כנגד הנתבע גם כאשר שאלת הסמכות העניינית שנויה במחלוקת.
2. אולם, בלא להביע עמדה נחרצת, נוכח הטענות שנשמעו אציין שקיים בעיני קושי ממשי בפניה לבית המשפט האזרחי לתקיפת החלטה מנהלית על אכיפת ערבות בנקאית שנדרשה במסגרת מדיניותה להבטחת האכיפה בתחום התכנון והבניה על גוף זה. תחום זה כשלעצמו רוכז במכוון בגדר בתי המשפט לעניינים מנהלים, וזאת בשים לב לפריטים 8(א) ו10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"):
   1. לעניין פריט 8(א) ראו כב' השופט גרוניס ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) (2005), שם נדונה דרישת תשלום ונקבע: "רואים אנו כי הפרט האמור תוחם את סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים על-פי זהותו של הגורם המחליט. אין הוא כולל כל התייחסות לנושא או לסוג העניין אשר לגביו התקבלה ההחלטה...11. הגענו לכלל מסקנה כי הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה, בסייג הקבוע בפרט 8(א) לתוספת ובהיעדר הסדר מיוחד, לבית-המשפט לעניינים מינהליים, והיא אינה נתונה לבתי-המשפט האזרחיים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול-דעת על-ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המינהלית, או אם מדובר ב'פעולה טכנית'".
   2. לעניין פריט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים ראו כב' השופט ברק בבג"ץ 8071/01 ראובן יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פ"ד נז(1) 121 ((2002.(להלן: "עניין יעקובוביץ") שקבע כי "טענות שעניינן הפעלת סמכויות האכיפה של חוק התכנון והבניה כלולות בגדר "עניני תכנון ובניה" כאמור בס' 10(א) לתוספת הראשונה."
   3. ליישום ראו כב' השופטת גדות בעת"מ (מנהלי תל אביב-יפו) 1386/07 כוכי קרשינסקי נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו, 7.8.2008) "חוסר סמכות עניינית: המשיבה טוענת כי הסמכות לדון בסעד המבוקש בעתירה לפיו טרם הגיע המועד לחילוט הערבות היא לבית המשפט האזרחי ולא לביהמ"ש לעניינים מנהליים. לטענתה, המחלוקת בין הצדדים כאשר לתנאי חילוט הערבות מצויה בתחום דיני הערבות ולכן אינה בגדר העניינים שבסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים על פי התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "התוספת הראשונה"). 14. לא מצאתי לקבל טענה זו. הערבות ניתנה במסגרת הליכים לפי חוק התכנון והבניה, התנאים לחילוט הערבות (או אי חילוט) מצויים כולם במסגרת הליכים ו/או פעולות במסגרת חוק התכנון והבניה ואין זה ראוי ונכון לטעון כי הסעד המבוקש הוא רך ורק במסגרת דיני הערבות ואינו מצוי בסמכותו של בימ"ש זה."
   4. העובדה שהנפקות המעשית הישירה של ההחלטה המנהלית, היא בשלב זה בעיקר כספית אינה גורעת מהיות ההחלטה מנהלית, וראו כב' הש' סובל בה"פ (מחוזי ירושלים) 7216/08 דל-פק מערכות בע"מ נ' משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - מרכז ההשקעות (פורסם בנבו, 17.07.2008).
3. מקום בו המדובר בהחלטה מנהלית שבגדר פריט שבתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קיימת קביעה לפיה בהיעדר הוראה מפורשת, המוציאה ענין זה מגדר הפריט, לכאורה לא ניתן לקבוע סמכות עניינית לבית משפט אזרחי ראו למשל כב' הש' מלצר ברע"פ 8179/15 מיכאל בר ששת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏15.8.2016)
4. המבקשת מפנה להחלטת כב' הש' דנציגר ברע"א 7987/16 המועצה המקומית זכרון יעקוב נ' מאיר אפרת אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 25.12.2016)( להלן: "ענין אפרת"), שם דובר בתביעה לסעד אזרחי של אכיפת הסכם לתמיכת המועצה בפרויקט לבניית יחידות דיור במקרקעין שבבעלות התובעת ולא בערבות שהוצאה להסדרת הנחוץ לדיני התכנון והבניה. ההסכם בענין אפרת נחתם לכאורה בשלב תכנון שקדם לבניה, המועצה בחרה לחזור ממנו לאחר שנבחר ראש עיר שהתנגד אישית לתכנית. כנגד האכיפה הועלו טענות שבעיקרן חוזיות ובהן טענה להעדר מסוימות החוזה, לקיום סייגים לאכיפה, אך היו גם הבטים מסוימים מתחום המשפט המנהלי בהם לנסיבות המחילות את "הלכת ההשתחררות". באותו מקרה בית המשפט ציין שלדידו הסמכות לתביעה שנדונה נתונה לביהמ"ש האזרחי בהתייחס לכך שהסעד המבוקש בתביעה שבנדון הוא סעד אזרחי שעוסק באכיפת הסכם, והעילות שעליהן מבוססת התביעה הן עילות אזרחיות-חוזיות אשר יונקות את חיותן מההסכם שנכרת בין הצדדים, ולא עילות מנהליות (כגון: חוסר סמכות; אי-סבירות; פגם בשיקול הדעת וכו'). הדברים נכונים אף אם המחלוקת כוללת היבטים מתחום המשפט המינהלי, כגון שאלת אפשרות הרשות להשתחרר מההסכם.
5. גם לפי הגישה כאן ועמדת המבקשת הבוחנת אם לב המחלוקת מנהלי או אזרחי בשים לב לטענותיה שלה בתביעה דנן ולמשל בסעיף 20 לבקשה, "מלאכותי" לטעמי לטעון שלב המחלוקת דנן אזרחי ולא מנהלי. וכלשון המבקשת "המדובר במחלוקת אזרחית לחלוטין". אגב גם עיון בעסקת היסוד, דהיינו כתב התחייבות אליו מפנה הרשות מראה את מה שנכתב במפורש בסעיף 8 המתייחס לאמצעים אפשריים "עקב אי הסדרת הפן התכנוני במקרקעין", ולכך ש"ואנו מבקשים מכם, לפנים משורת הדין להימנע מנקיטת פעולות אלו", זאת התייחסות לשיקול הדעת הנוגע לאכיפה שבליבת הסמכות המנהלית.
6. אוסיף גם שער אני לכך שהיו מקרים שבהם נדונו ערבויות נגעו למשל להסכמי מכר מול רשות בבתי משפט אזרחיים. וראו למשל: א. כב' השופט זפט בת"א (מחוזי ת"א) 14351-03-11 מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות 1997 בע"מ נ' עירית רמת גן (פורסם בנבו, 29.3.2011) .ב. וכן כב' השופטת רובינשטיין בעת"מ (מנהליים ת"א) 46635-03-10 מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות 1997 בע"מ נ' עירית רמת גן (פורסם בנבו,8.3.2011).
7. אך דומני שאין בכך לגרוע מעוצמת הטענה כי תקיפת החלטה על מימוש הערבות שנתנה במסגרת הליכי תכנון ובניה ולהבטחת הסדרת בניה לאחר שלא תאמה את התכנית החלה ועל בסיס שיקולי מדיניות של הרשות שבחרה באמצעי אכיפה זה חלף אמצעי אחר מצויה בסמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים כמנומק לעיל. וראו, בין היתר, בעניין יעקובוביץ בפסקה 18. כך או כך, ענין לנו בטענה לסעד ארעי נגד ערבות בנקאית ואין צורך להכריע בנושא הסמכות העניינית כי לגוף ההליך אין מקום לתן הסעד.

ח. סוף דבר

1. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, לא מתקיימים התנאים למתן הסעד הזמני ודין הבקשה להידחות.
2. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1-2 בסך של 10,000 ₪. לפנים מהדין אין הוצאות נוספות.
3. המשך הדיון בתיק העיקרי ינותב לאחר הפגרה לפי כללי הניתוב הרגילים בבית המשפט הרלבנטי.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' אלול תשע"ט, 02/09/2019 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים:

שומעים גם את התייחסות בית המשפט לאופן הניהול של ההליך.

ב"כ המשיבה:

אני מפנה לסעיף 7 לכתב ההתחייבות וזאת לפנים משורת הדין.

ב"כ המבקשת:

אני מבן עם כך שזה במפורש על חשבון היטלים ואגרות.

ב"כ המשיבה:

אני עומדת מאחורי מה שרשום בסעיף 7. מדובר באותה התחייבות כלפי העירייה.

ב"כ המבקשת:

אני צריך רגע התייעצות.

הערת בית המשפט:

מאפשר הפסקה קצרה בשים לב לזמנים.

לאחר הפסקה

ב"כ הצדדים:

הגענו להסכמה לפיה התביעה תימחק ללא צו להוצאות ותוך שמירה על הטענות ההדדיות.

<#6#>

פסק דין

נותן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ב' אלול תשע"ט, 02/09/2019 במעמד הנוכחים.

ב"כ התובעת תודה רבה.

ב"כ הנתבעת תודה רבה.

הוקלד על ידי עדי דגוגה