תביעה שיסודה בנזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, בתאונה בה היתה מעורבת משאית המבוטחת אצל הנתבעת.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

אין מחלוקת על כך שרכב התובעת ביצע השתלבות מימין, לתוך כביש 1 בירושלים, ביציאה מהמטה הארצי של המשטרה, לכיוון צפון, כשתמרור "האט ותן זכות קדימה" ניצב מולה. אותה עת, נסעה משאית הנתבעים על כביש 1 לכיוון צפון, בנתיב הימני.

נהגת התובעת טענה כי ראתה את המשאית עומדת לשמאלה, כשיש מרווח רחב בינה לבין הרכב שכבר חלף את ההשתלבות, לכן השתלבה לתוך הכביש, אך אז התנגשה בה המשאית מבלי לאפשר לה להשלים השתלבותה. לטענתה, המשאית האטה, לכן סברה שהיא יכולה להשתלב בבטחה, אך אז המשאית לפתע פגעה בה, באזור הכנף השמאלית אחורית של רכבה, והדפה אותה ימינה לכיוון המדרכה, מה שגרם גם פגיעה בצד הימני.

מנגד, נהג הנתבעת טען כי נסע לתומו בנתיב הימני בכביש 1, עת יצאה נהגת התובעת מחנייה מימין לכביש, ומיד "חתכה" שמאלה, וכך התנגשה בו. הנהג טען כי לא היה בעמידה כטענתה, אלא בנסיעה איטית, ואישר שלא ראה את נהגת התובעת עובר לתאונה. לטענתו, נסעה מהר ולכן לא הבחין בה. למשאית לא נגרם כל נזק.

לאחר בחינת גרסאות העדים ועיון בראיות, אני סבורה כי האחריות לתאונה צריכה להתחלק בין הצדדים, ואבהיר.

על נהגת התובעת חלה חובת זהירות מוגברת, שעה שמכיוון הגעתה מוצב תמרור הנותן זכות קדימה למשאית הנתבעת. הנהגת הגיעה מדרך צדדית לתוך כביש ראשי, והיתה מחויבת להשתלב בזהירות, ולהימנע מהשתלבות כל זמן שאינה יכולה להשלימה בבטחה. בנוסף, היה עליה לצפות כי נהג הנתבעת עלול להתקשות להבחין בה ב"שטח המת" של שדה ראייתו. מוקד הנזק ברכב התובעת מלמד כי בעת ההתנגשות היתה עדיין באמצע ההשתלבות כשרכבה טרם התיישר בנתיב, שכן הפגיעה צידית, בכנף האחורית שמאלית, ולא מאחור.

לצד זה, מוקד הפגיעה ברכב התובעת הוא אחורי, מה שמלמד כי חלקו הארי של רכבה כבר היה על כביש 1 בעת ההתנגשות, בעיצומה של ההשתלבות, בחזית המשאית. משכך, חלה על נהג הנתבעת החובה להבחין בה, ולבלום, אך עולה מעדותו שלא הבחין בה כלל. לא נטען מטעם הנתבעת כי רכב התובעת נע במהירות רבה, והדעת נותנת שהשתלבותו היתה איטית יחסית נוכח עומס התנועה כמשתקף מן התמונות, כך שהיה פרק זמן סביר שבו היה על נהג המשאית להבחין בו כאמור.

המסקנה היא כי החלק הארי של האחריות חל על התובעת דווקא, אך לצד זה יש להטיל חלק מן האחריות על הנתבעים. לאור הראיות אני קובעת כי חלוקת האחריות תהיה כך שהנתבעים יישאו ב-25% מן האחריות, ואילו התובעת תישא ב-75%.

לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 3,502 ₪, בצירוף אגרה בסך 379 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪, ושכר העדה בסך 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.