01 אוגוסט 2019

לפני:

כב' הרשמת אסתר שחור

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבעים לביטול העיקולים שהוטלו ביום 23.7.19 בהתאם להחלטות מאותו יום ומיום 21.7.19. התובעים הגיבו לבקשה, ובבקשה קוים דיון בפניי היום, 1.8.19.
2. צווי העיקול הזמניים הוטלו על סכום הפשרה בסך של 223,134 ₪ שהושגה בין הנתבעים 1-2 למחזיקה 3, רובין לנדסמן הנדסת בנין בע"מ (להלן: "המחזיקה" או "לנדסמן"), המצויים אצל הנתבעים או אצל המחזיקה, או אצל בנק לאומי. הצווים הוטלו במעמד צד אחד בהתאם לתקנה 366(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
3. ביום 30.7.19 בשעות הערב הודיעה המחזיקה כי הכספים לא הועברו לנתבעים והם מוחזקים אצלה.
4. בין לבין, יחד עם הגשת בקשת הביטול הגישו הנתבעים גם בקשה למחיקת חמש מהתביעות לנוכח חזרת התובעים בהם מהתביעות, כעולה מתצהירים שצירפו. ב"כ התובעים הסכימה לבקשה ואלו נמחקו.
5. ההליכים ובקשת העיקול נסובים אפוא על תביעותיהם של שמונת התובעים שנותרו. תובעים אלו עבדו בין חודש ל-11 חודשים אצל הנתבעים (כמפורט בכתב התביעה), שהסתיימו ביום 30.8.18. התביעה בעיקרה היא על אי תשלום שכרם בתקופה שמיום 1.5.18 ועד ליום 30.8.18 (חלקם עבדו רק בחלק מהתקופה), וכן זכויות נוספות. חלק לא מבוטל של סכומי התביעה הוא ברכיב פיצויי הלנת השכר.
6. הנתבע 2 הוא בעל המניות בנתבעת 1 (כעולה מנסח רשות התאגידים שצורף לבקשה).
7. להשלמת התמונה נשוב ונציין כפי שהזכרנו בהחלטה על מתן העיקול, כי בין הנתבעים לתובעים אחרים שיוצגו על ידי ב"כ התובעים דנן, התנהלו הליכים קודמים. בס"ע (י-ם) 18687-04-19 עאדל אבו עביד - י.ש.ע.ל. הנדסה, עדי לוי ניתן צו עיקול, בהחלטת כב' הרשם עמי רוטמן (ניתנה ביום 10.4.19) (להלן: "החלטת העיקול בתיק אבו עביד"). במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים לפשרה כוללת בתיק. לטענת הנתבעים באותו ענין דובר במקרה שונה לחלוטין, ככל הנראה בשל כך שהעובדים באותו הליך המשיכו לעבוד אצל הנתבעים ואכן היתה חבות שכר עדכנית כלפיהם וזה שולם במסגרת ההליך.
8. בהליך האמור, היה בין המחזיקים 1-2 למחזיקה 3 הליך הוצאה לפועל תלוי ועומד, והוטל עיקול כפי שנתבקש על הכספים בתיק זה. כיום, כפי שהתובעים פירטו בבקשה ובתצהיר, נחתם הסכם פשרה בין המחזיקים, ולפיו תשלם המחזיקה 3 לנתבעים –המחזיקים 1-2 סכום של 223,134 ₪ וזאת עד ליום 31.7.19. ההסכם עצמו צורף כנספח ג' לתצהיר ולבקשה.

דיון והכרעה

1. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כך:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

תקנה 374 לתקנות מתייחסת באופן ספציפי לסעד העיקול וקובעת כך:

"(א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."

סיכויי התביעה

1. לדיון התייצבו באי כוח הצדדים וכן הנתבע. התובעים לא התייצבו אף כי הוזמנו כדין ומטעם בית הדין אף הוזמן מתורגמן לשפה הערבית. הבקשה להזמנת התובעים לא הוגשה עם מתן ההחלטה על קיום הדיון, אלא רק בהבלעה במסגרת התגובה, ובהתאם ניתנה החלטה על הזמנת התובעים. לטענת התובעים לא היה סיפק בידם לטפל בעניין זה למול המת"ק ומשכך לא קיבלו התובעים אישורי כניסה לדיון.
2. לבקשה למתן העיקול צורף תצהיר מטעם התובע טארק מגנם, שתביעתו נמחקה בהמשך. ב"כ התובעים מסרה בדיון כי תצהירו של מר טארק מגנם נמחק, לנוכח הנסיבות משחזר בו מתביעתו, אולם טענה כי ככל שתידרש תוכל להגיש תצהיר עדכני של תובע אחר.
3. בפועל לא התייצב אפוא אף תובע לדיון, וכמו כן אין תצהיר בתיק על נסיבות הבקשה מטעם התובעים. לתיק אף לא צורפו אישורי מת"ש ותלושי שכר, לטענת התובעים בשל קוצר הזמן. יצוין בהקשר זה כי הנתבעים לא הכחישו את תקופת ההעסקה הנטענת של התובעים.
4. לטעמי תצהיר, בסעד זמני, אינו עניין טכני גרידא אלא נושא מהותי שבלעדיו קשה לעמוד על סיכויי התביעה לכאורה. לשון תקנה 362 לתקנות שהובאה לעיל, מדברת במפורש על ראיות מהימנות לכאורה. תצהיר מר מגנם – אף שתביעתו האישית נמחקה – יכול היה לשמש לכאורה לתמיכה ביתר התביעות. אולם משנמחק גם התצהיר, בהצהרת ב"כ התובעים, נותרה אפוא בקשת העיקול ללא כל תצהיר תומך ואין כאן כל ראיות מהימנות להוכחת סיכויי התביעה לכאורה, כפי שדורשת תקנה 362 לתקנות.
5. עת בוחנים את סיכויי התביעה, בהתבוננות על רכיביה, הרי שסכום המשכורות לבדו, שלטענת התובעים לא שולם להם, עומד על כ-25 משכורות לכל שמונת התובעים יחד, בסך 184,800 ₪. זאת נוסף על רכיבים נוספים שנתבעו כגון הפרשות לפנסיה ולפיצויים וכן לקרן השתלמות, תשלום בגין שעות נוספות. רכיב הלנת השכר שהוא רכיב מרכזי מאוד בסכום התביעה – לא נלקח בחשבון לצרכי העיקול. יוזכר כי העיקול מלכתחילה הוטל בנוגע ל-13 התובעים המקוריים כך שהסכום המקורי היה אף גבוה יותר ותואם את סכום העיקול שהוטל ומעל לכך. מדובר בסכומים לא מבוטלים של משכורות, שהתובעים לא הציגו ראיה לתמיכה בטענתם כי לא שולמו, והנתבעים לא הציגו לגביהם ראיה לטענתם כי שולמו בפועל.
6. הנתבעים הדגישו שוב ושוב בדיון ובבקשה כי לשיטתם אין תובעים מאחורי התביעות, ואלו לא התייצבו לדיון ולא חתמו על תצהירים בפני ב"כ התובעים. ייפויי הכח שהוצגו נחתמו כבר במאי 2018, ועליהם חתום עו"ד מוחמד רביעה, שלא התייצב לדיון, אף שמסר תצהיר לפיו הוא זה שהחתים את העובדים. ב"כ התובעים צירפה הסכם שלה עם עו"ד רביעה לשיתוף פעולה ולייצוג משותף. בהמשך הציגה הסכמות (מאוחרות להגשת התביעה), של שמונת התובעים שתביעותיהם נותרו, לקבלת ייצוג על ידיה. כפי שהובהר לצדדים, סוגית מועד חתימת ייפוי הכוח אין בה כדי להצדיק מחיקת התביעות על אתר או ביטול העיקולים כלשעצמם. יחד עם זאת אכן עולים סימני שאלה בהיבטים מסוימים. כך, הצביעו הנתבעים על מועד חתימת ייפויי הכוח לעו"ד מוחמד רביעה, 9.5.18 (מספר ימים לאחר תחילת עבודתם של רוב התובעים, ועוד לפני תחילת עבודתם של חלק מהתובעים) המעיד ומלמד לטענתם כי אין כל בסיס לתביעות.
7. כמו כן אכן עולות תמיהות באשר לגרסת התובעים, לפיה שישה מתוך שמונת העובדים עבדו בין חודש לארבעה חודשים, בכולם לא קיבלו ככל כל שכר. שני העובדים הנוספים עבדו שמונה ו-11 חודשים בהתאמה, ומתוכן נטען כי לא קיבלו שכר במשך ארבעה חודשים. אכן, בפסיקה ובמציאות תוארו מקרים בהם עובדים לא מקבלים שכר מספר חודשים. יחד עם זאת, ניסיון החיים מלמד כי אמון העובד ונכונותו להמתין ניתנים בדרך כלל מקום שיש היכרות קודמת עם המעסיק, לתקופה ממושכת.
8. יחד עם זאת אין בכך בהכרח להוכיח, כפי שטוענים הנתבעים, כי התביעה מחוסרת כל היגיון בהכרח. הנתבע לא הביא כל ראיה על תשלום השכר, לרבות תחשיבים או אמירות ברורות מה השכר והזכויות הנלוות ששולמו לעובדים. חלק מהעובדים תבעו הפרשות שונות לפנסיה ולפיצויים שהנתבע אף אינו טוען שהפריש. לא די באמירה הכללית לפיה שולם כל השכר לעובדים, באמצעות ראש הקבוצה, כדי ללמד על כי זה אכן שולם. לפיכך סבר בית הדין כי נכון לצדדים להידבר ביניהם, אולם לא עלה בידי הצדדים לעשות כן. שאלת סיכויי התביעה אפוא, אין בה כדי להצביע לכאן ולכאן, ואף כי הכף נוטה בעניין זה לכיוון התובעים, לפיה יש להם סיכויי תביעה לכאורה, הרי שהעדרו של תצהיר כלשהו לתמיכה בטענותיהם בשלב זה, יש בו כדי להכריע את הכף. אני קובעת אפוא כי בנסיבות אלו, לא הוכחו סיכויי התביעה לכאורה ומשכך לא התקיים יסוד זה שיש להוכיח על מנת להותיר צווי העיקול על כנם.
9. אף על פי כן, לא ניתן לומר שאין כל סיכוי לתביעה לכאורה, או כי אינה סבירה, והיבט זה בוודאי שיש בו כדי להשליך על שאלת חילוט העירבון שתידון בהמשך.

יסוד ההכבדה

1. לא די בעצם ההשערה כי המעסיק לא יוכל לשלם בסיום ההליך את חובותיו, אלא יש להצביע על אסמכתאות התומכות בקיומו של יסוד ההכבדה. אף כאן דרש מחוקק המשנה, כעולה מתקנה 374 לתקנות שהובאה לעיל, קיומן של "ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". בהעדר תצהיר או ראיות נוספות אחרות, אף עניין זה לא הוכח.
2. אדרבה - הנתבע העיד בפנינו כי החברה פעילה וקיימת ומנהלת פרויקטים בפועל – בנתניה, במודיעין ובמפלסים וכעת סיימה פרויקט ברבדים (פרוט' עמ' 3 ש' 25). טענת התובעים כי מדובר בחברת קש למכירת אישורים, שהועלתה רק בדיון ולא בבקשה, והטענה כי החברה בקריסה כלכלית, לא הוכחה אפוא. אכן הנתבע עצמו אישר כי מתנהלים מולו הליכים במע"מ וכי בעבר נעשו פעולות בעייתיות במסגרת החברה, לטענתו כיוון שהולך שולל. יחד עם זאת הליכים פליליים או מנהליים כלשהם אין בהם כדי להצביע בהכרח על כי הנתבעים בקריסה כלכלית. בחברה מועסקים עובדים אמתיים בפועל – לכל הפחות חמשת העובדים שתביעותיהם נמחקו, ואף נראה ש-15 העובדים שתביעותיהם נדונו בהליך הקודם שהוזכר לעיל ס"ע (י-ם) 18687-04-19 עאדל אבו עביד - י.ש.ע.ל. הנדסה, עדי לוי. מטרת הטלת העיקולים אינה לשעבד עסק חי ופעיל אלא רק במקרי קצה, בהם זו האפשרות האחרונה של התובעים להיפרע זכויותיהם. לא כך בענייננו.

אף יסוד זה אינו מתקיים אפוא.

שיהוי

1. ברע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (03.07.2013) פסק כב' השופט (כתוארו אז) דנציגר כי "כידוע, שיהוי בהגשת תביעה ובהגשת בקשה לסעד זמני פועל לרעת מבקש הסעד, מכיוון ששיהוי כזה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות שבמתן הסעד בפתח התובענה ובדבר חיוניותו." מדובר בשיהוי בהגשת התביעה מעת קרות העילה (בענייננו אי תשלום השכר) ולא רק מעת הגשת התביעה, כפי שסברו התובעים.
2. בנוסף, לא שוכנעתי כי ההזדמנות היחידה להיפרע מהנתבעים היתה במועד תשלום הפשרה לפי הסכם הפשרה בין הנתבעים, שכן כאמור כבר היה הליך קודם לפני כן שהתייחס לתיק ההוצאה לפועל, ואף כיום מועסקים בנתבעת בפועל עובדים, ביניהם חמשת העובדים שתביעותיהם נמחקו.
3. נראה אפוא כי אף מטעמי שיהוי נכון לבטל העיקולים.

הבקשה לחילוט העירבון

1. תקנה 371 לתקנות קובעת כך:

"(א)  פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

1. דין הבקשה לחילוט העירבון, להידחות. כפי שהובהר לעיל, היבט סיכויי התביעה לכאורה יש בו ממש, בשים לב לטענות הנתבע עצמו. אמנם בשל ביטול התצהיר ואי הגשת תצהיר אחר, או הבאת עד, לא קבענו כי יסוד זה קוים, אולם עדיין לא ניתן לומר בשלב זה כפי שטוענים הנתבעים, כי מדובר בתביעה משוללת כל יסוד שהוגשה בחוסר תום לב. נמצא אפוא כי מדובר בבקשה סבירה בנסיבות העניין.
2. לא הובאה כל ראיה על הנזק עצמו שנטען כי נגרם – ההלוואות שנלקחו מחמיו של הנתבעים אינה בהכרח גוררת נזק לנתבע. כך לא הובא בדל ראיה לגבי ההלוואה הנטענת מהשוק האפור, הקריסה בדירוג הBDI (אף שלכאורה קל מאוד להביא ראיה על קריסת הדירוג). בשים לב למשך העיקול - מספר ימים - ולדיון שנקבע בהקדם, לא שוכנענו כי אכן נגרם נזק.
3. יתר על כן, הנתבע יכול היה למזער את נזקיו, לו היתה מוגשת הודעת המחזיקה קודם למועד שבו הוגשה (יום אחד לפני הדיון, שכן הגשה בשעות אחר הצהרים-ערב המאוחרות דינה כדין היום הבא). כך גם יכול היה הנתבע ליתן ערבות זמנית כלשהי עד מועד הדיון, (לדבריו מעוקלים בחשבונו מאות אלפי ש"ח), באופן שהיה מגיע להסכמה עם התובעים על ביטול העיקול על חשבון הבנק.
4. בנסיבות אלו אין מקום לחלט העירבון במלואו. יחד עם זאת, נכון להפחית מהעירבון את חלק ההוצאות שייפסקו במסגרת החלטה זו, וכך ייעשה.
5. העירבון שהופקד יוחזר אפוא לתובעים, בהפחתת ההוצאות ושכר הטרחה, אולם זאת רק ביום 15.9.19, על מנת שיתאפשר למי מהצדדים לערער על החלטה זו ככל יחפצו בכך, וכמובן בכפוף לכל החלטה אחרת של ערכאת הערעור.

סוף דבר

1. כל העיקולים שהוטלו במסגרת הליך זה – יבוטלו כמבוקש.
2. ההחלטה תישלח לצדדים כמו גם למחזיקה חברת לנדסמן וכן לבנק לאומי.
3. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪, עד ליום 15.9.19.
4. העירבון שהופקד יוחזר לתובעים ביום 15.9.19, בהפחתת סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק לעיל, שיועבר לנתבעים. ככל שיציגו התובעים קבלה על התשלום לנתבעים קודם למועד האמור, ויבקשו לקבל העירבון לידיהם במלואו, ישקול זאת בית הדין בחיוב.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.