החלטה בבקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל) בת"ק 57759-07-19 מיום 5.12.2019, אשר בהתאם להסכמת הצדדים (עמ' 3 שורות 10-9 בפרוטוקול), ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – סעיף 79א).

בפסק הדין נקבע כי על הנתבעים – המבקש (אורי לוביץ), נירית פורטל (אשתו של המבקש ולהלן – הנתבעת) והפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – הפניקס) – לשלם לתובע-המשיב – עזאם קעווד תמימי – פיצוי בסך 9,013 ₪ בשל נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונה שבה הייתה מעורבת הנתבעת, עת נהגה ברכבו של המבקש, המבוטח באמצעות הפניקס.

לאחר עיון בבקשה ובתיק בית המשפט קמא, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הארכה וזאת אף ללא צורך בתגובת המשיב לבקשה. כך מהטעמים הבאים.

נימוקי הבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר, הם אלו: המבקש "סמוך ובטוח שהתובע [המשיב] הוא האשם בתאונה"; הנתבעת, שנכחה בדיון, לא הסכימה לפסיקה לפי סעיף 79א ואף לא הוסברו לה ההשלכות של הסכמה לפסיקה בדרך זו; המבקש אינו בקיא בתחום המשפט ולא ידע שניתן לערער רק תוך 15 יום; עיכוב נוסף נגרם מכך שביישוב שבו גר המבקש (מעלה מכמש), הדואר מגיע באיחור.

כאמור, לא נמצאה הצדקה לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית וכאמור, הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כך שדי בכך כדי לדחות את הבקשה. אולם אפילו נמחל על היעדרו של תצהיר, אין מקום להיעתר לבקשה לנוכח שאר הנימוקים שיובאו להלן.

שנית, המבקש נמנע מלציין בבקשה מתי פסק הדין הומצא אליו ואל הנתבעת. על-פי נתוני מערכת 'נט המשפט' ועל-פי אישורי המסירה המצויים בתיק בית המשפט קמא, פסק הדין הומצא אל המבקש ואל הנתבעת 2 ביום 19.12.2019. כאמור באישורי המסירה, לאחר שלושה ביקורים של נציג הדואר, פסק הדין הונח בתיבת הדואר במועד זה. בהיעדר תצהיר או טענה אחרת ומאחר שהמבקש נמנע מלציין מתי הומצא פסק הדין הומצא אליהם, זהו אפוא, המועד שבו הומצא. מאז חלפו 48 יום. לכן, אפילו לא ידע המבקש שניתן לבקש רשות ערעור רק תוך 15 יום, הרי שבכל מקרה, גם המועד להגשת ערעור בזכות (45 יום), חלף קודם למועד הגשת הבקשה.

שלישית, המבקש לא נכח בדיון (כאמור בפתח פרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא), וגם לא נכח במקום התאונה (עדותה של הנתבעת, בעמ' 2 שורה 15), כך שלא ברור על יסוד מה הוא "סמוך ובטוח" שהמשיב אחראי לקרות התאונה.

רביעית, כאמור, לא הוגש תצהיר מטעם המבקש או מטעם הנתבעת ואף לא הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון שהתקיים לפניו. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את הטענה שלפיה הנתבעת לא הסכימה למתן פסק דין לפי סעיף 79א או כי אף לא ידעה מה ההשלכות של מתן פסק דין בדרך זו. כך מהטעם שטענות אלו עומדות בסתירה מובהקת לאמור בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, שלפיו הצדדים נתנו את הסכמתם למתן פסק דין בדרך זו תוך אמירה שההשלכות, לרבות לעניין ערעור, ידועות להם (עמ' 3 שורות 10-9).

עוד יש להוסיף כי סיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור נחזים להיות קלושים. שכן, למעט מקרים חריגים, שהמבקש לא טען כי מתקיימים במקרה הנדון, אין ערכאת הערעור מתערבת בפסיקה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. כך בדרך כלל וכך על אחת כמה וכמה במקום שמדובר בפסק-דין של בית משפט לתביעות קטנות, שערעור עליו טעון קבלת רשות אשר ניתנת רק במקרים חריגים, שאף עליהם לא הצביע המבקש.

לפיכך, אף בהתעלם מאי תמיכת הבקשה בתצהיר, אין מקום לארכה המבוקשת. זאת בהיעדר הנמקה המצדיקה ארכה ומאחר שנראה כי בכל מקרה סיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור קלושים.

הבקשה נדחית. התיק ייסגר.

ניתנה היום, י"א בשבט התש"ף, 6 בפברואר 2020, בהיעדר הצדדים.