1. בפני תביעת התובעת בגין נזק לרכב מבוטח.

לטענת מר ברט שנהג במיניבוס המבוטח, הנתבע שנהג בטנדר נסע לפניו בנתיב התחבורה הציבורית בכביש החוף תוך שהוא מאיץ ובולם לסירוגין, מבלי שיידרש לכך מבחינת עומס התנועה.

על-פי גירסתו ניסה להימנע ממפגש עם הנתבע ולכן סטה לנתיב השמאלי אלא שהנתבע התחיל לרדוף אחריו; ובשלב כלשהו עצר הנתבע ופתח את דלת רכבו או אז נדחק המיניבוס בין רכבו של הנתבע לבין מעקה הבטון המפריד בין הנתיבים במטרה לברוח מהמקום וניזוק.

לטענתו נוסעי המיניבוס היו מפוחדים ודרשו ממנו לברוח מהנתבע ולהמשיך בנסיעה.

מכאן לטענתו אחריות הנתבע לתאונה ולנזק.

1. מנגד טוען הנתבע שנהג המיניבוס פגע ברכבו במעבר בין הנתיבים וככל הנראה לא שם לב שפגע. לכן ניסה לטענתו לסמן לו ולעצור את המיניבוס, אלא שלטענתו המיניבוס ברח ממנו וסירב לעצור. על-פי גירסתו אישר שעצר את הרכב וחסם את נתיב הנסיעה של המיניבוס כדי לעצור אותו, אלא שאז המיניבוס ברח ותוך כך אף פגע ברכב בפעם השנייה.

מכאן לטענתו הוא אינו אחראי לתאונה.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע רדף אחרי המיניבוס של התובע וניסה למנוע ממנו להמשיך בנסיעה. לטענת הנתבע היה זה משום שהמיניבוס פגע ברכבו במעבר נתיבים ולא שם לב ולכן ניסה לעצור אותו. נהג התובעת סבר שמדובר ברכב שרודף אחריו מסיבה שאינה ידועה.

בפועל אין מחלוקת שהנתבע עצר את רכבו על הנתיב וביקש לצאת מהרכב לכיוון המיניבוס, אלא שאז ביקש נהג המיניבוס לברוח ולכן נדחק בין הרכב לבין מעקה הבטון ונפגע.

יוצא אפוא שנהג התובעת הוא שבחר להידחק אל עבר מעקה הבטון כדי לחמוק מרכב הנתבע וזאת במקום לעצור באותו מיקום. לפיכך הוא אחראי להשלכות החלטתו לברוח מהמקום, קרי לנזק שנגרם לרכבו.

נהג התובעת ניסה להסביר שהסיע נוסעים שהם שפחדו מהנתבע (עמ' 1, ש' 27), אלא שלא הובאה בפני בית המשפט ראייה כי הנתבע היווה איום על נוסעי המיניבוס או כי היתה הצדקה ו/או הכרח לברוח מהמקום, באופן שהשלכות הבריחה היו בלתי נמנעות.

מכל האמור אני מוצא שהתובעת לא הוכיחה אחריות של הנתבע לנזק שנגרם למיניבוס.

התוצאה:

1. אשר על כן התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע סך של 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.