מונחת לפני בקשה להורות על מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין התביעה שהוגשה בתיק זה. המדובר בתביעה לסעד הצהרתי לפיו כלל המיטלטלין בביתה של המבקשת שייכים לה, ולה בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי לנכון להחליט בה אף ללא צורך בתגובה.

כידוע, תקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007 קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי, אשר יש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. לצד זאת, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית. לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה. הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, סבורני כי המבקשת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי אין ביכולתה לשלם את אגרת ההליך.

אכן, מהבקשה ומצרופותיה עולה, כי המבקשת מתקיימת, לכאורה, אך ורק מקצבאות הביטוח הלאומי, המסתכמות לסך 3,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת כבר נפסק לא אחת, כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון ובטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית עליו לפנות למקורביו, לידידיו, לבנקים או לכל גורם אחר לצורך גיוס הכספים לשם מימון האגרה. העדר יכולת כלכלית, משמעה, לא רק העדר אפשרות מבקש הפטור לשלם האגרה מכיסו אלא גם העדר אפשרות לגייס הסכום ממקורות אחרים. לפיכך, על מבקש הפטור להוכיח כי נעשו על ידו כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אחרים, ואלה סרבו. כל עוד לא הוכח כי לא עלה בידיו של המבקש לגייס הכספים ממקורות אחרים יש לדחות הבקשה לפטור מאגרה.

בענייננו, לא שוכנעתי כי המבקשת אכן עשתה די מאמצים לפנות לגורמים אחרים לצורך גיוס כספי האגרה או נטילת הלוואה לצורך כך. בהקשר זה די להפנות לתדפיסי חשבון הבנק שצירפה המבקשת לבקשתה מהם עולה, כי יתרת חשבונה מצויה ביתרה, הגם שנמוכה, ומשכך לא מן הנמנע כי הבנק יאפשר למבקשת ללוות את סכום האגרה, בין אם כהלוואה, בין אם באמצעות יצירת יתרה שלילית בחשבונה, וזאת במיוחד בשים לב לעובדה שהמבקשת הינה הבעלים של דירת מגורים, אשר שוויה עומד על סך 900,000 ₪.

לאור קביעתי לעיל, בדבר נטל ההוכחה כי המבקשת חסרת אמצעים לשלם האגרה הנדרשת, איני נדרשת לבחון התקיימותו של התנאי הנוסף למתן הפטור, היינו, האם ההליך מגלה עילה, שכן מדובר בתנאים מצטברים.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לפטור מאגרה, נדחית.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.