ב"כ התובע - עו"ד רודי בילוי

ב"כ הנתבעים - עו"ד גיא דוידיאן

1. תביעת פיצויים בסך של 61,200 ש"ח בגין נזקי רכוש לרכב.

2. בתאריך 7.5.2019 נסע בנתיב הימני בנו של התובע, מר רז חכם, ברכב מספר 908-23-901 מסוג מרצדס, שבבעלות התובע ("רכב התובע"), ולצדו, בנתיב השמאלי, נסע נתבע 1 ("הנתבע"), ברכב מספר 67-562-64 מסוג יונדאי, המבוטח על ידי נתבעת 2 ("רכב הנתבעים").

3. בהמשך הדרך, רכב צד ג' מסוג מאזדה ("המאזדה") נעצר, ואופנוע שלא שמר מרחק, פגע בו. כדי להימנע מפגיעה, סטה רכב הנתבעים מנתיבו ימינה אל נתיב רכב התובע, קיצר את מרחק הבלימה של רכב התובע, ולכן רכב התובע פגע ברכב הנתבעים. הנתבע הודה שסטה ימינה לנתיב הנסיעה של רכב התובע.

4. התובע תבע רכיבים כדלקמן:

56,400 ש"ח בגין נזק לרכב בהתאם לחוות דעת שמאי.

2,223 ש"ח עבור שכר השמאי.

2,000 ש"ח בגין הוצאות ועגמת נפש.

5. לטענת הנתבעים, בנתיב נסיעת רכב הנתבעים התרחשה תאונה בין רכב המאזדה, שעמד בכביש שלא כדין, לבין אופנוע. רכב הנתבעים שמר מרחק כדין, בלם כמתבקש, אותת ועבר נתיב, אז הגיח רכב התובע שלא שמר מרחק, לא שם לב למתרחש ופגע ברכב הנתבעים.

6. מטעם התובע העידו התובע ובנו, מר רז חכם, שנהג ברכב התובע. מטעם הנתבעים העיד הנתבע.

7. אין מחלוקת שרכב המאזדה עמד בנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, בכביש בינעירוני, ללא אורות מהבהבים או סימון הדרך בתמרור אזהרה, והתרחשה תאונה בינו לבין אופנוע. המחלוקת היא: האם הוכח שסטייתו של הנתבע ימינה הייתה בשל אי שמירת מרחק או נסיעה במהירות מופרזת, או שנהג באופן סביר ובלתי נמנע לאור התאונה שהתרחשה לפניו.

8. הנתבע מסר במשטרה הודעה כדלקמן:

"היום סמוך לשעה 18:45 נהגתי ברכב שלי חזרתי מהעבודה ביהוד[,] ובדרך נסעתי בכביש 461 ממזרח למערב ולפני צומת מסובים ב- 500 מטר לערך[,] נסעתי בנתיב השמאלי ובצומת לפני כן נסע מאחורי אופנוע שחור עם נהג אחד[.] ביציאה מהצומת עקף מצד ימין ותוך כדי נהיגה ראיתי אותו מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלאפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה לפני בנתיב השמאלי[.] לא היה עומס תנועה[,] באיזשהו שלב לפני צומת מסובים ב 500 מטר לערך ראיתי רכב לבן פרטי עומד בנתיב שמאלי בעמידה מוחלטת ללא מהבהבים או משולש[,] אני התחלתי להאט ובמחשבה לעבור לנתיב ימין והאופנוע שנסע לפני מתקרב לרכב במהירות ולא מאט הוא היה לפני באיזה עשרים מטר ופתאום התנגש ברכב העומד עם חזית האופנוע בחלק האחורי של הרכב הפרטי לבן בצד ימין ואז הרוכב עף מהאופנוע לצד ימין מעבר למעקה בטיחות[.] אני בלמתי וסטיתי ימינה כדי לא להעלות על האופנוע או להיכנס ברכב השני ואז הגיע רכב מאחורי ונכנס בי[.] עצרתי בצד ימין של הדרך וניגשתי לרוכב האופנוע להגיש לו עזרה ראשונה[.] נפצע ביד שמאל חסמתי לו את הפצע. אנשים שהיו במקום שעברו הזמינו אמבולנס[.] הגיע אמבולנס אחרי כמה דקות ופינה אותו ואחרי זה הגיעה ניידת משטרה למקום ונשארתי במקום וחיכיתי לך. ברכב הלבן במאזדה היו 2 נשים נהגת ונוסעת מבוגרת שישבה לידה[,] הנהגת יצאה החוצה נראה לי גם הזמינה אמבולנס לא דיברתי איתה ואני לא יודע למה נעמדה בנתיב שמאלי."

9. לדברי הנתבע עצמו, עוד כאשר האופנוע נסע מאחוריו, וכן כאשר האופנוע עקף את רכב הנתבע והמשיך בנסיעה לפניו, הוא ראה שדעתו של נהג האופנוע הייתה מוסחת מהנהיגה וכי הוא היה עסוק בטלפון שלו ("מרים את הראש ומוריד כל פעם לפלאפון שהיה מונח מקדימה על הכידון ותוך כדי נהיגה הוא נגע במסך לא יודע מה עשה זה נראה כאילו שולח הודעה והמשיך בנסיעה"). גם בעדותו אמר שנהג האופנוע היה עסוק בטלפון. (פרוט' עמ' 9 ש' 30-33). בנסיבות אלה היה מצופה מהנתבע, שלשיטתו עצמו, ראה בבירור שנהג האופנוע שלפניו אינו מרוכז בנהיגה ויוצר סיכון ממשי, להאט את מהירות נסיעתו, אך הנתבע כלל לא טען כי הוא האט מהירות נסיעתו או ראה לנכון להאט.

10. בהודעתו במשטרה מסר הנתבע שרוכב האופנוע עף מהאופנוע לצד ימין מעבר למעקה הבטיחות וכי הוא (הנתבע), בלם וסטה ימינה "כדי לא להעלות על האופנוע או להיכנס ברכב השני". בשונה מהודעתו במשטרה, בעדותו טען הנתבע כי הוא סטה מנתיבו על מנת לא לפגוע בנהג האופנוע. ראו פרוט' עמ' 9 ש' 30-33: "...לפני נהג האופנוע היה רכב לבן בצד הכביש. לא היו לו וינקרים ולא כלום, האופנוע התנגש בו, הייתי ממש אחרי האופנוע, אז הייתי חייב כדי לא להרוג אותו, לעבור לנתיב השני, לנתיב הימני ואחרי שעברתי, נכנסו בי מאחורה.". וכן פרוט' עמ' 14 ש' 20-21, שם טען שסטה ימינה "כדי לא לעלות על האופנוען ששוכב על הרצפה". כאמור לעיל, הנתבע לא חשש לפגוע בנהג האופנוע, שכן הוא ראה שנהג האופנוע הועף מעבר למעקה הבטיחות. הנתבע סטה מנתיבו על מנת להימנע מנזק לכלי הרכב. הרושם שהתקבל מעדותו של הנתבע היה שהנתבע לא דייק בדבריו על מנת להעצים את הסיטואציה העובדתית בהוספת מרכיב של סכנה לגוף ולנפש (של נהג האופנוע), לצורך הצדקת סטייתו מנתיבו.

11. קושי נוסף בגרסת הנתבע ועדותו נמצא בהודעתו למבטחת (נתבעת 2). בהודעתו דיווח: "רוכב אופנוע לפני התנגש ברכב עומד ונפצע קשה. אני בלמתי. רכב מסוג מרצדס מאחורי לא בלם ופגע בי מאחור וזרק אותי על גדר ההפרדה." הנתבע הציג כלפי המבטחת מצג לפיו הוא נסע בכל עת בנתיבו, והוא לא דיווח כי הוא סטה מנתיבו ימינה, וכי הרכב שפגע בו הוא רכב שנסע בנתיב שאליו סטה ולא בנתיב בו נסע הנתבע.

12. הדרישה לשמור מרחק כמו גם להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך, מושתתת על הציפייה והדרישה מנהגי הרכב לקחת בחשבון התרחשויות מפתיעות בכביש כגון אלה שאירעו בנתיב נסיעתו של הנתבע.

13. הנתבע העיד כי מהירות נסיעתו הייתה 70 קמ"ש, מהירות שללא ספק לא תאמה את תנאי הדרך. מעדותו גם היה ברור שלאור מהירות נסיעתו הוא לא הצליח לבלום כראוי. בעדותו הודה למעשה כי לא הייתה לו כל יכולת לבלום בנתיבו והוא החל בבלימה רק כאשר ביצע את הסטייה הפתאומית ימינה. (פרוט' עמ' 10 ש' 23, עמ' 16, ש' 30-32). אילו היה מאט מהירות נסיעתו ומתאים אותה לתנאי הדרך, יש אפשרות סבירה שהיה מצליח לבלום בנתיבו כנדרש. בנסיבות אלה, מוטלת על הנתבע אחריות לתאונה.

14. לכאורה, האחריות המרכזית לתאונה שארעה בין הנתבע לבין התובע היא של נהגת המאזדה שיצרה את הסיכון הראשוני בכך שנעמדה באמצע נתיב הנסיעה של האופנוע ורכב הנתבעים. עוד קיימת אפשרות לכאורית (בפרט בשים לב לטענת הנתבע, לפיה דעתו של נהג האופנוע הייתה מוסחת מהנהיגה), שגם לנהג האופנוע אחריות לא מועטה לתאונה. עם זאת, האחריות של נהגת המאזדה, נהג האופנוע והנתבע כלפי התובע היא ביחד ולחוד בהיותם מעוולים במשותף, ולנתבע עומדת זכות לשיפוי מנהגת המאזדה ונהג האופנוע או מבטחיהם, בכפוף להוכחת אחריותם. (סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

15. באשר לנזק, נתבע סך של 56,400 ש"ח בהתאם לחוות דעת שמאי ובוסף, סך של 2,223 ש"ח עבור שכר השמאי.

16. בנו של התובע אמר בעדותו כי הוא תיקן את הרכב חלקית ושילם עבור התיקון 30,000 ש"ח. לטענת הנתבעים, התובע אינו זכאי לתשלום הנזק משום שלא הציג את החשבוניות שנמסרו בגין התשלום או התשלומים בסך של 30,000 ש"ח כאמור, עבור תיקון הרכב.

17. אמנם הנזק לרכב הוכח באמצעות חוות דעת שמאי שהגיש התובע. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע ולכן, חוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה. עם זאת, כאמור, בהתאם לעדות בנו של התובע בדיון, עבור התיקון שולם למעלה ממחצית עלות התיקון על פי חוות דעת השמאי. יש לציין כי לאחר התאונה התובע מכר את הרכב לבנו, אשר העיד שגם קודם לתאונה הוא נהג ברכב. גם בתאונה נושא התביעה, הבן נהג ברכב. על פי עדויות האב והבן, הבן שילם לאביו תמורה חלקית בלבד עבור הרכב ולא שילם בגין מלוא ערכו.

18. הבן טען שהוא לא תיקן את הרכב במוסך אלא באמצעות אדם כלשהו והוא נמנע מלמסור את שמו של אותו אדם. הוא אישר כי הוא קיבל חשבוניות בגין התיקון וטען שהוא אינו יודע היכן הן. תשובותיו לא היו משכנעות. הוא לא פירט אם ניסה לאתר את החשבוניות, אם ניסה לשחזר אותן, ואם ביקש להעתיקן מאותו אדם שתיקן את הרכב. הטענה לפיה החשבוניות לא בנמצא לא נמצאה משכנעת. לאור ההיקף הנרחב יחסית של התיקון, היה מצופה להציג את החשבוניות על מנת שניתן יהיה להיווכח אם הערכים בחוות דעת השמאי מוצדקים או ריאליים, וההימנעות מהבאת הראיה פועלת לחובת התובע. בנסיבות אלה, תבוצע, בדרך של אומדן, הפחתה בשיעור 25% מהנזק בגין אי הצגת חשבוניות התיקון.

19. בהתאם, הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק לרכב הוא בסך של 42,300 ש"ח ובצירוף שכר השמאי, הפיצוי הכולל המגיע לתובע הוא 44,523 ש"ח.

20. לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 44,523 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה. בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט (מחצית ראשונה ומחצית שנייה), ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"א, 09 יולי 2021, בהעדר הצדדים.