בפני בקשה ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיב, כנגד החלטתו לסגור את חשבון הבנק של המבקש אצלו.

1. לטענת המבקש, הבנק שלח לו שתי הודעות על כוונתו לסגור את חשבון הבנק, בטענה לא נכונה, שהמבקש איים על עובדי הבנק ונקט אלימות כלפיהם. לטענתו סירוב הבנק לתת לו שירות הינו בלתי סביר ולכן אסור עפ"י סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א–1981. המשיב הכחיש את שאיים על עובדי הבנק, או נקט נגדם אלימות כלשהי כלפיהם והצהיר על כך בתצהיר שנלווה לבקשה.
2. בתשובת הבנק לבקשה נרשם כי במספר לא קטן של מקרים, המשיב איים על עובדי הבנק ומנהליו איומים חמורים ביותר, לרבות בירי, ברצח, ועוד כהנה וכהנה, על רקע סירובם לפרוע שיקים שמשך בהיעדר יתרת אשראי מספקת. טענת הבנק בדבר התנהגותו של המבקש נתמכה בתצהיר של קצין הביטחון של הבנק, מר עמית אהרון.
3. בדיון שהתקיים בבקשה היום, העידו בקצרה המבקש עצמו וקצין הביטחון של המשיב, מר עמית אהרון.

בעדותו, המשיב הכחיש שאיים על עובדי הבנק וכן שהפר צווים של ביהמ"ש שניתנו כנגדו בעניין זה.

אמנם, בשלב זה של ההליכים, בדרך כלל, לא אמור ביהמ"ש להידרש להכרעות בעניין מהימנות ראיות ועדויות, אלא לבחון אותן ברמה הלכאורית בלבד, אך לעיתים לא ניתן להימנע מכך, בזהירות הראויה.

התנהגותו של המבקש באולם ביהמ"ש העידה בעד עצמה. הוא התנהג בצורה פרועה, הרבה לצעוק בקול רם ובטון מאיים שוב ושוב, ללא שליטה וללא אפשרות להפסיק אותו. התנהגותו וצורת דיבורו, כללו נפנופי ידיים ותנועות גוף תוקפניות מאד ומאיימות. לא אחת נאלצתי להעיר לו שעליו לחדול מהתנהגותו, ללא הואיל, גם מעורבות של נציגי משמר בתי המשפט לא הועילה, ופעמיים אף נאלצתי להוציאו מאולם ביהמ"ש.

ההתנהגות שהפגין המבקש שאולם בית המשפט מתיישבת היטב עם טענות הבנק בדבר התנהגות המבקש כלפי עובדי הבנק, ולא ניתן להתעלם ממנה כראיה לדרך התנהגותו שהיא תוקפנית מאד, מאיימת מאד ופרועה ללא שליטה.

1. המבקש טען בתצהירו ובעדותו שלא התאפשר לו לפתוח חשבונות בנק בבנקים אחרים וכי כל הבנקים בארץ סרבו לבקשותיו לפתוח חשבון אצלם. טענה זו נטענה בצורה כללית וסתמית, ללא אסמכתא כלשהי לכך שהמבקש ניסה לפתוח חשבונות בנק ולכך שנמנע ממנו לעשות כן. משכך, אינני מקבל טענה זו כטענה מבוססת בראיות, אף לא ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה של ההליכים.

לא זו בלבד, המבקש גם לא הציג סיבה מדוע לא עתר כנגד בנקים שסירבו לפתוח עבורו חשבון בנק אצלם, לכאורה ללא נימוק סביר.

1. מנגד, עדותו של קצין הביטחון מר עמית אהרון הותירה רושם ענייני ומקצועי והיא לא נסתרה בחקירה נגדית. אמנם, הוא לא היה מעורב כעד ראיה לאירועים המיוחסים למבקש, אך, תצהיר במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני לא מחויב להיות כולו מידיעה אישית וניתן להסתפק גם בעדויות למיטב הידיעה. זאת בעיקר כאשר העד מסביר את מקור המידע ומדוע לא ניתן היה להביא את המידע באמצעות עד ראיה. במקרה זה, קצין הביטחון קיבל את המידע מתוקף תפקידו כקצין בטחון, מאת האנשים שחזו בהתנהגות המבקש באופן ישיר, מיד לאחר האירועים, כמפורט בתצהיר שהגיש. בנוסף, קצין הביטחון העיד כי מנהל הסניף, שספג חלק ניכר מהתנהגות המשיב ואיומיו, אמר לו היום בבוקר כי הוא מפחד מהמבקש וחושש מכך שהמבקש יופיע בסניף הבנק, כל עוד המבקש עדיין בעל חשבון שם, ולכן איננו רוצה לבוא להעיד.
2. עובדה נוספת רלוונטית מאוד היא שיומיים לאחר אחד האיומים המיוחסים למבקש (מיום 8/5/19), אז איים שיגיע לסניף הבנק וירסס אותו באמצעות רובה 16M, בוצע (ביום 10/5/19) ירי לעבר סניף הבנק מנשק חם.

המבקש חזר והדגיש שחקירת המשטרה כנגדו בעניין זה לא העלתה דבר ולא הוגש נגדו כתב אישום.

לא מצאתי בהעדר ממצאים סופיים של חקירת המשטרה ראיה עצמאית, התומכת בטענות מי מהצדדים.

עם זאת, העובדה שבוצע ירי כלפי סניף הבנק, יומיים לאחר שהמבקש איים, על פי הטענה, לבצע ירי כזה, מחזקת מבחינה ראייתית את טענות המשיב. זאת גם אם אין בה כדי לקיים ראיות לכאורה במידה הנדרשת הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום.

1. שוב אציין, כי בשלב זה לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות, בוודאי לא באופן סופי. עם זאת, לעיתים, אין ברירה אלא לבחון אם ניתן להעדיף את אחת הגרסאות, על בסיס הראיות לכאורה, לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני.

במקרה שלפני כאשר נוכחתי במו עיניי בהתנהגות תוקפנית, מאיימת וכמעט בלתי נשלטת מצדו של המבקש, נוכח עדותו של קצין הביטחון כאמור שאימתה לכל הפחות את העובדה שמנהל סניף הבנק מפחד מאוד מהמבקש, ביצוע ירי של ממש כלפי סניף הבנק לאחר אחד האיומים של המבקש לעשות כן ולאחר שנתתי את הדעת לכך שאין לבנק אינטרס נראה לעין להימנע מלתת למבקש שירות שהבנק אמור להרוויח ממנו, הגעתי למסקנה שיש להעדיף, בשלב זה, את הראיות לכאורה שהציג הבנק על פני אלו שהציג המבקש.

1. סירוב לתת שירות לאדם אלים, המטיל אימה על עובדי הבנק ומנהליו, אשר מפחדים להגיע לעבודה ואף מפחדים לבוא לביהמ"ש, הינו סירוב סביר, מוצדק, ולא שרירותי, העומד בתנאי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות כאמור.

1. המבקש טען כי ייגרמו לו נזקים עד כדי סגירת עסקו אם ייסגר החשבון, בין השאר, לאחר ששילם לצדדי ג' באמצעות שיקים שמשך מהחשבון, שאמורים להיפרע בעתיד.

אני מתקשה לקבל טענה זו. לא שוכנעתי, אף לא לכאורה, שאין למבקש דרך חוקית לפתוח חשבון בבנק אחר ולהמשיך לנהל את עסקיו באמצעות החשבון שיפתח, לרבות הנפקת שיקים, ומדוע לא יאסוף את השיקים שפיזר לצדדי ג', גם אם הועברו לאחר מכן לצדדים נוספים.

זאת בעיקר כאשר ניתנו לו התראות מספיקות לפני סגירת החשבון, למשך פרקי זמן ארוכים שאפשרו לו להתארגן לצורך זה. עולה ממכתבי הודעה על כוונת הבנק לסגור את החשבון, שהמבקש צרף לבקשה, כי כבר ביום 19/5/19 ידע המבקש על כוונת הבנק לסגור את החשבון ביום 20/6/19 ולאחר מכן במכתב נוסף מיום 6/6/19 ניתנה לו ארכה נוספת עד ליום 1/8/19. למרות זאת המבקש לא פעל בעניין ואף בחר להגיש את הבקשה דנן ביום 25/7/19, למעלה מחודשיים לאחר שנודע לו על כך לראשונה, ימים בודדים לפני המועד לסגירת החשבון.

1. מנגד, הנזק שנגרם לבנק שעלול להיגרם לבנק ולעובדיו אם יינתן הצו המבוקש הינו המשך חיים תחת אימה ופחד, וחשש מוצדק מלהגיע לעבודה.

לא ניתן לחייב את עובדי הבנק ומנהליו לעבוד בתנאים אלה, וצודק ב"כ המשיב בטענתו שאף חובתו של הבנק לדאוג לכך שעובדיו לא יעבדו בתנאים כאלה.

1. אשר על כן, גם מבחינת מאזן הנוחות דינה של הבקשה להיות מוכרעת לטובת הבנק.
2. סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד סגירת חשבון הבנק של המשיב.
3. עם זאת, על מנת לאפשר למשיב להתארגן לצורך העברת פעילותו לבנק אחר, אני מורה על עיכוב סגירת החשבון עד ליום 3/10/19.

תנאי לעיכוב סגירת החשבון הוא שהמשיב לא יכנס לסניף הבנק ואף לא יתקרב אליו, מרחק קטן מ-50 מ', וכן יימנע מאיומים או הטרדה כלפי מי מעובדי הבנק ואף מיצירה של כל קשר איתם, בעצמו. במהלך תקופה זו יהיה רשאי המבקש לנהל את חשבונו באמצעות אשתו (כפי שטען שבאפשרותו לעשות) או באמצעות בא כוחו. אם לא יקיים המשיב איזה מהתנאים המפורטים בפסקה זו, יסתיים העיכוב על סגירת החשבון לאלתר, והמשיב יהיה רשאי לסגור את החשבון באופן מיידי.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 5,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.