לפני תביעה על סך 4,600 ₪.

טענות התובע:

התובע טען כי הוא מחזיק בכלב מסוג "לברדור" המכונה "ראלף" (להלן: "ראלף") והנתבעת היא תאגיד המספק מזון וציוד לבעלי חיים.

ראלף נבדק על ידי וטרינר והבדיקה העלתה כי הוא סובל מאלרגיה למזונות מסוימים וטופל בטיפול תרופתי בעלות 950 ₪.

ביום 18.1.19 ביקר התובע בחנות הנתבעת, התייעץ עם עובדת החנות בשם הדס לגבי מזון מומלץ לראלף, נוכח האלרגיה ממנה הוא סובל, וזו המליצה על מזון מסוג "גו צבי" וגם המליצה לו לרכוש מנוי ל- 12 אריזות של מזון.

התובע קיבל את ההמלצה ורכש מנוי ל- 12 שקי מזון בעלות של 3,300 ₪.

התובע טען כי המזון הוכח כמתאים לצרכיו של ראלף, אולם בחלוף שישה חודשים כאשר הגיע לחנות הנתבעת הסתבר כי המזון לא במלאי וכי היבואן הפסיק לייבא מזון זה לארץ. התובע טען, כי באותו מעמד מנהל החנות מר טומי המליץ לתובע כי תסופקנה לו במקום אריזות "גו צבי", אריזות של "נטורל באלנס צבי" שלדבריו מכילות אותן הרכיבים שבאריזות "גו צבי". אולם, אז הסתבר כי קיימת בעיה באספקת מזון זה ובמקום זאת סופקה לו אריזת מזון מסוג "נטורל באלנס ברווז". מאוחר יותר הסתבר כי ראלף החל להתגרד שוב ולסבול מתסמיני האלרגיה ממנה סבל בשנת 2018 והתובע שב לחנות הנתבעת ודרש החלפת מזון.

הנתבעת סיפקה לתובע מזון מסוג "גו הודו" אך תסמיניו של ראלף לא פסקו והתובע פנה לוטרינר ד"ר כפרי. התובע צירף תצהיר של ד"ר כפרי והעתק קבלת רכישת תרופות בסך 950 ₪.

התובע טוען כי עקב הפרת חובות חוזיות וחוקיות של הנתבעת והתחייבותה לספק לו מוצר אשר לא היה ביכולתה לספק לתקופה שנתית, וכן עקב רשלנותה בטיפול בפניותיו נגרמו לראלף נזקים בריאותיים ולתובע ולבני משפחתו עוגמת נפש וטרחה רבה. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בהחזר מחצית התשלומים בסך 1,650 ₪, עלות התרופות בסך 950 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 2,000 ₪.

טענות הנתבעת:

הנתבעת היא הרשת הגדולה ביותר בארץ למכירה של ציוד ובעלי חיים, היא מציעה ללקוחותיה מוצר שנקרא "מנוי שקים" שהמשמעות שלו שהלקוח משלם על 10 שקים ומקבל שק אחד במתנה.

התובע הגיע לסניף, רכש מנוי שקים למוצר "גו צבי" וברכישה זו יש שני יתרונות: אחד- הלקוח מקבל שק מתנה ושני- המחיר נשאר קבוע גם במידה והיבואן מעלה את המחיר.

התובע הסכים לעסקה, קיבל טופס הצטרפות המפרט את תנאי העסקה וכן חשבונית עסקה כחוק.

הלקוח בכל שלב יכול לבטל את המנוי ולקבל את כספו בחזרה בגין השקים אותם לא רכש. הנתבעת טענה כי אין התחייבות בגין העסקה כי במידה והיצרן מפסיק לייצר אז הלקוח יוכל לממש את השקים שנותרו.

הנתבעת קיבלה מכתב מהיצרן הקנדי כי הוא מפסיק לייצר את השק והלקוח עודכן.

ללקוח הוצעו שתי אופציות: האחת- לקבל את כספו בחזרה על השקים שעוד לא מימש והשנייה- לנסות לעבור למזון אחר והתובע בחר באופציה השנייה.

הנתבעת איננה סמכות רפואית לכלבים וכי הומלץ ללקוח ללכת לווטרינר לטפל בבעיותיו של הכלב.

המזון שהומלץ אינו רפואי והוא סוג של תזונה תומכת שבמקרים מסוים עוזרת בהקטנת תופעות הלוואי ממנה סובל ראלף.

הצדדים זומנו לדיון.

התובע טען כי נאמר לו על ידי הנציג שלהם בשם טומי שהמזון שהוא מספק הוא עם אותם ערכים כמו המזון הראשון, והתובע סמך על דבריו.

התובע טען כי הבעיה במזון השלישי מסוג "נטורל באלנס ברווז" וכתוצאה נאלץ לשלם עבור ווטרינר.

התובע טען כי העסקה היתה בסך 3,190 ₪ לא כולל שק נוסף שהובטח, וכי עלות שק אחד היא כ- 250 ₪.

נציג הנתבעת- ערן שילון טען כי ההסכם הוא טופס ההצטרפות וכי מכל סיבה שהיא הנתבעת מסכימה לבטל את העסקה תוך קבלת זיכוי בגין כל השקים שלא נוצלו.

מאחר והמנוי הוא לעשרה שקים פלוס אחד. הנציג טען כי המזון שנרכש מסוג "גו צבי" הוא קנדי והחברה החליטה להפסיק לייצר מזון זה, וגם צירף אישור של החברה הקנדית בעניין זה- נספח ג' לכתב ההגנה ולכן לתובע הוצע לנסות מזונות חלופיים או לבטל את המנוי ולקבל זיכוי בגין היתרה.

הנציג טען כי עצם העובדה כי לראלף יש בעיות רפואיות אינה קשורה לתובעת. הם לא ווטרינרים ולא מומחים רפואיים והתפקיד שלהם זה רק למכור מזון.

נציג הנתבעת טען כי נאמר לו כי מזון חלופי יכול לעזור, אבל לא מבטיחים וכי הם לא לוקחים מזון על טיפולים רפואיים.

הנציג הנוסף של הנתבעת - בן אפרתי, טען כי אצל הנתבעת מופיע כי קיימת יתרת שקים בכרטסת של שלושה, מתוך 10+1 שקים, ואין מחלוקת כי הם חייבים לזכותו בגין יתרת השקים.

התובע טען, כי אינו חתום על טופס ההצטרפות נספח א' לכתב ההגנה, כי לא הציעו לו לקחת זיכוי אלא דחפו אותו לקחת את המוצר החלופי וכי אמנם נציג הנתבעת אינו ווטרינר אך הוא עשה הכול כדי לתת לתובע את התחושה שהוא יודע איזה מזון הוא מספק לתובע.

בעקבות הדיון הצדדים הגישו לתיק מסמכים נוספים כמפורט להלן:

1.הנתבעת הגישה העתק חשבון שבוצע לתובע ופירוט עסקאות שמומשו וטענה כי היתרה שנותרה ללקוח למימוש (רכישת שקי מזקון) הינה 3 יחידות של שקי מזון 319 ₪, וכי היתרה שנותרה לזיכוי היא 2 יחידות של 319 ₪ פלוס 63.8 החלק היחסי בגין שק המתנה כפי שהוצע על ידם ובסה"כ 701.8 ₪. הנתבעת צרפה תדפיס יומן אלקטרוני הכולל חשבונית עסקה בסך 3,190 ₪ ותדפיס נתוני ניצול בחשבון המנוי שך התובע, ממנו עולה כי נותרה יתרה לניצול של שלושה שקים.

2. התובע הגיש תגובה וטען כי:

* החוזה נסוב על הספקה של 10 שקים ושק מתנה- סה"כ 11 שקים גדולים של 11.3 ק"ג, כי מדובר בשקים גדולים וכי בעזות מצח הנתבעת טענה למימוש של 8 מתוך 11 שקים, אולם מעיון בראיות הנתבעת ניתן להבחין כי היא מנסה ליצור רושם כי סיפקה אשר התחייבה לספק, למרות שבפועל סיפקה שקים קטנים של 2.72 ק"ג בלבד.

* התובע טען כי נקודה זו צוינה בתדפיס מיום 5.5.19 שם צוין "המנוי קיבל שקים קטנים עקב מחסור מימוש פריט במנוי" ובתדפיס מיום 12.4.19 ובתדפיס מיום 31.5.19 "שק קטן עקב מחסור בגדול.

התובע טען כי בפועל לא סופקה לו מחצית מכמות המזון נשוא העסקה.

דיון והכרעה:

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית ולהלן אנמק:

1. התובע טען בדיון כי נציג נציג הנתבעת, טומי, אמנם אינו ווטרינר אך הוא עשה הכל כדי לתת לתובע את התחושה שהוא יודע איזה מזון הוא מספק לתובע. אין מחלוקת כי נציג הנתבעת אינו וטרינר ואינו מומחה בתחום כך, שככל שהתובע הסתמך על דברי הנציג, אין לו להלין אלא על עצמו במיוחד, כאשר לתובע ידוע היטב כי לראלף בעיה רפואית המחייבת יתר זהירות בבחירת המזון המתאים. ויודגש כי בכתב התביעה לא נטען כי הנציג הבטיח לתובע כי אריזת מזון מסוג "נטורל באלנס ברווז" מתאימות לראלף או כי המליץ לו להשתמש בסוג מזון זה. בנוסף, הוטרינר שהגיש תצהיר מטעם התובע לא התייצב לדיון וגם , מעיון בתצהירו של הוטרינר אין כל קביעה כי תופעת האלרגיה חזרה וכך גם הצורך בתרופות, שעלו 950 ₪ בהתאם לחשבונית מיום 9.7.19 שצורפה, כתוצאה מהמזון שסופק בסופו של יום. לא צורפה חוות דעת הקובעת כי קיים קשר סיבתי בין המזון שסופק מסוג "נטורל באלנס ברווז" לבין תופעת האלרגיה ממנה "ראלף" חזר לסבול. לאור כל האמור לעיל, התביעה לחיוב הנתבעת בעלות התרופות בסך 950 ₪ נדחית.

2. באשר לתביעה להחזר תשלומים ששולמו בגין אריזות מזון שלא סופקו. אמנם התובע העיד כי אינו חתום על טופס ההצטרפות שצורף ע"י הנתבעת, אולם, נציג הנתבעת העיד בדיון כי הנתבעת מסכימה לבטל את העסקה מכל סיבה תוך קבלת זיכוי בגין כל השקים שלא נוצלו. כמו כן, הנתבעת הציגה מסמך התומך בטענתה כי היצרן הפסיק ליצר את שק המזון נשוא העסקה.

3. נותרה להכרעה שאלת סכום הזיכוי לו זכאי התובע. התובע העיד כי העסקה הייתה בסך 3,190 ₪ לא כולל שק נוסף שהובטח, וכי עלות שק אחד היא כ- 250 ₪. הנתבעת הגישה מסמכים נוספים וטענה כי היתרה שנותרה ללקוח למימוש (רכישת שקי מזון) הינה 3 יחידות מתוך 11 של שקי מזון 319 ₪, וכי היתרה שנותרה לזיכוי היא 2 יחידות של 319 ₪ פלוס 63.8 החלק היחסי בגין שק המתנה כפי שהוצע על ידם ובסה"כ 701.8 ₪ התובע טען כי למרות שהעסקה היא לאספקת שקי מזון גדולים של 11.3 ק"ג, הנתבעת הציגה לבית המשפט ראיות בגין אספקת שקים קטנים של 2.72 ק"ג בלבד .

4. התובע מאשר כי העסקה היא בסך 3,190 ₪ בגין של 10 שקים ושק מתנה- סה"כ 11 שקים גדולים של 11.3 ק"ג. הדבר גם עולה מחשבונית מס/קבלה שהוצגה לתיק בסך 3,190 ₪ ובו נרשם כי המנוי הוא עבור 10+1 שקי מזון של 11.3 ק"ג. הנתבעת טענה כי לתובע סופקו 8 שקי מזון מתוך 11 שקים כך שנותרה לו יתרה לזיכוי בגין שני שקים בסך 319 ₪ ושק ובנוסף בסך 63.8 ₪ בגין החלק היחסי עבור שק המתנה הנוסף.

נטל ההוכחה בעניין כמות השקים שסופקו לתובע והיתרה לזיכוי מוטל על הנתבעת. מעיון בנתונים שהוצגו לתיק ע"י הנתבעת בדבר ניצול שקי מזון עולה כי ביום 18.1.19 נוצלו 2 שקים ונתרה יתרה של 9, ביום 17.2.19 נוצלו 2 שקים ונותרה יתרה של 7 , ביום 3.4.19 נוצל שק אחד ונותרה יתרה של 6, ביום 5.5.19 נוצל שק אחד ונותרה יתרה של 5, ביום 31.5.19 נוצל שק אחד ונותרה יתרה של 4, ביום 27.6 נוצל שק אחד ונותרה יתרה של 3 שקים.

התובע טען כי לא סופקה לו מחצית מכמות המזון שכן, בנתונים מיום 5.5.19 צוין "המנוי קיבל שקים קטנים עקב מחסור מימוש פריט במנוי" , בנתונים מיום 12.4.19 ומיום 31.5.19 צוין "שק קטן עקב מחסור בגדול".

לא מצאתי בתיק נתונים מיום 12.4.19 אולם, מעיון בכל הנתונים שהוצגו עולה כי בנתונים מיום 5.5.19 סופקו 4 שקים של 2.72 ק"ג וביום 31.5.19 סופקו 4 שקים קטנים כאשר לא ברור משקל השקים.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי :

1. לתובע לא סופקו 2 שקים גדולים של 11.3 ק"ג שעלותם 638 ש"ח נוכח סכום העסקה עבור 10 שקים (+מתנה) בסך 3190 ₪. כמו כן, לתובע לא סופק שק מתנה.
2. ביום 5.5.19 (שם צוין כי נוצל שק אחד) לא סופק לתובע שק גדול אלא סופקו 4 שקים של 2.72 ק"ג כך שבפועל קיבל 10.88 ק"ג במקום 11.3 ק"ג וע"כ מגיע לו זיכוי יחסי בסך כ- 15 ש"ח.
3. ביום 31.5 (שם צוין ניצול של שק אחד) לא סופק לתובע שק גדול אלא סופקו 4 שקים קטנים כאשר לא צוין משקלו של כל שק.
4. בנסיבות אלה אני קובעת, על דרך האומדנה, כי על הנתבעת לזכות את התובע בגין סעיף (ג) לעיל ובגין שק המתנה שלא סופק בסכום כולל של 300 ₪ .

5. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 938 ₪ בצירוף אגרת בית משפט בסך 50 ₪ והוצאות בסך 500 ₪ ובסה"כ 1,488 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע אחרת, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

6. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

7. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.