בפני בקשה להארכת המועד להשפט בגין הודעת קנס שנרשמה לחובת המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

1. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה לאחר המועד, הרי שהשתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה המיוחסת לו, אף אם לא שולם הקנס.

2. עפ"י רישומי רשות הדואר, הודעת הקנס נשלחה לנאשמת לכתובתה ונמסר ליעדו.- העבירה נעברה ביום 13.5.18 והבקשה הוגשה ביום 25.7.19, קרי, כשנה וחודשיים לאחר ביצוע העבירה, וזאת ללא כל הסבר על השיהוי הרב בהגשת הבקשה.

3. בהתאם לפסיקה, הסבת דוח לאחר אינה מצדיקה הארכת המועד ואינה מהווה עיוות דין, ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל

4. טענת אמינותן של מצלמות א3 לא מהוות טעם המצדיק את הארכת המועד להישפט, לעניין טענת המבקשת ל"עיוות הדין"בכל הנוגע למצלמות "א/3" לאור פסה"ד בתיק פל"א 4745-08-13 מדינת ישראל נ' איסמעיל בדראן ואח' (06.09.18) - בעפ"ת 7334-12-18 בן דוד נגד מדינת ישראל, (26.02.18), קבע לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי:

"טענת המערער לפיה, כביכול, פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפל"א 4745-08-13 יכול להצדיק, הוא כשלעצמו, בקשה להארכת מועד להישפט כשנה לאחר ביצוע העבירות ולאחר שהקנסות שולמו, היא טענה שאינה יכולה להתקבל. משמעותה האמיתית של טענת המערער היא כי יש לראות בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 כאילו היה הוא תקדים מחייב או פסק-דין היוצר השתק פלוגתא בין המדינה ובין כל נאשם שהוא בעבירת תעבורה, שיסודה בצילום במצלמת א/3, גם לאחר שהנאשם הודה והורשע בביצוע עבירות אלו. טענה זו דינה להידחות.פשיטא שפסק-דין של בית משפט שלום - ובכלל זה פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 - אינו בבחינת תקדים מחייב. וראו סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שקובע כי הלכות בית המשפט העליון הן, והן בלבד, שמהוות תקדים מחייב".

5. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ט, 06 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.