התובע מתגורר בקומה 3 בבניין משותף בנצרת.

אמו של התובע מתגוררת בקומה הראשונה בבית, ואחיו מתגורר בקומה השנייה.

דירות האם והאח מבוטחות אצל הנתבעת ב"ביטוח דירה".

נדמה שאין מחלוקת כי ביום 7/12/18 כאשר הוצף גג הבית במי גשם והמרזב של הבית נסתם, נכנסו מי הגשם מגג הבניין לדירת התובע וגרמו נזק בדירה, הכל בשל הסתימה במרזב.

במהלך הדיון התברר שאין מחלוקת על כך שהמרזב הסתום הינו "רכוש משותף" בבית.

התובע טוען כי מאחר ואמו ואחיו מבוטחים ע"י הנתבעת, לרבות כיסוי נזק לצד ג' ולרבות נזק שנגרם ע"י הרכוש המשותף, כי אז על הנתבעת לשאת בחלקם היחסי בגין הנזק שנגרם לתובע ע"י ה"רכוש המשותף".

התובע טוען שקיימת חבות משותפת של שלושת בעלי הנכס, לתחזוקת המרזב.

התובע מבקש על פי דו"ח שמאי מטעמו, פיצוי על הנזק כולו שנגרם בדירתו, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך הכל 33,900 ₪.

הנתבעת טוענת להגנתה שאין מדובר בנזק הנובע מרשלנות של האם או האח (המבוטחים), כאשר עפ"י הפוליסות של המבוטחים, הנתבעת נושאת באחריות לנזק הנובע מדירותיהם, רק כאשר לניזוק קמה עילת פיצוי עפ"י פקודת הנזיקין.

בהקשר זה לא חולק התובע על הטענה, שנדרשת הוכחת התרשלות אחד המבוטחים כתנאי לזכותו לפיצוי מהנתבעת.

הנתבעת מוסיפה שהתובע לא הראה שתיקן את הנזק בדירתו.

בדיון עצמו טען נציג הנתבעת, שבהיות התובע בעלים משותף של המרזב, הוא אינו נחשב צד ג' עפ"י הפוליסה.

טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בפוליסה, על פי ההפניה בהודעת התובע מיום 28.11.19.

התובע הביא לעדות את אמו, על מנת להראות שזו התרשלה באחזקת המרזב כך שלתובע קמה עילת תביעה נגדה עפ"י פקודת הנזיקין.

לא למותר לציין שהתובע לא צירף את אחיו ואמו כנתבעים (ולו פורמליים), לטענתו בשל קרבת המשפחה ביניהם.

טענת התובע בדיון, לפיהן האם לבדה אחראית לנזק עפ"י פקודת הנזיקין, אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה ויש לדחותה גם לגופה.

לדברי התובע ואמו, האם דאגה לתחזוקת הבית, הגג והמרזב, לאורך כ-20 שנה, וחדלה מכך בזמן הרלוונטי בשל בעיה רפואית שגרמה לה לעזוב את הבית באופן זמני.

במקרה שכזה להשקפתי, התובע ואחיו נותרו אחראים בלעדיים לתחזוקת הבניין, ואני דוחה את טענת התובע, לפיה נמנע מלטפל במרזב בזמן הרלוונטי בשל כך שהורגל לאורך שנים שאמו מטפלת בכך, ואני דוחה גם את טענתו, שבשל עיסוקיו הרבים והחשובים פטור היה מלתת דעתו לתחזוקת המרזב.

התובע ואמו הודו שהגישה לגג הינה אך ורק מדירת התובע.

הנה כי כן הגעתי למסקנה שאם התובע לא אחראית כלפיו לפי פקודת הנזיקין, והתובע לא טען שאחיו חייב כלפיו לפי פקודה זו, ולא תבע את האח.

התובע טען אמנם בכתב התביעה שקיימת אחריות של כל הדיירים לאחזקת הבית, אך לא פירט כיצד התרשל אחיו במקרה זה.

כאשר טען התובע בדיון שהוא עצמו לא התרשל, טענה זו נכונה גם ביחס לאחיו ומחייבת את התובע, בוודאי כשלא תבע את האח.

אשר על כל אלה התביעה נדחית.

משום שלהשקפתי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת, כשמחד התובע נמנע מתשלום עבור ביטוח ומאידך הוא מנסה להיבנות מביטוח של בני משפחתו, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת בתוך 30 יום הוצאות בסך 5000 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.