תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 26.1.19 בה היה מעורב רכב הנתבע.

גרסת נהג התובעת:

נסעתי בכביש ברחוב אלעזר המודעי בביתר עילית, בנתיב שלי, אני רואה ושם לב שיש רכב חצי בחנייה, קצת על הנתיב שלי, יצאתי קצת לנתיב הנגדי, כדי שאם ייצא, הוא לא יפגע בי. חזרתי חזרה 20 מטר אח"כ לנתיב שלי, ושמעתי בום. פגעתי באותו רכב שישב שם בחניה. אני נפגעתי בדופן הימנית, בכנף וקצת בדלת. מסמן בתמונה.אחרי התאונה הוא אמר לי שאסור היה לי לעקוף באזור מעבר חציה, הוא אמר לי שהוא כן שם וינקר שמאלי לצאת, אמרתי שלא ראיתי וינקר ולא ראיתי אותו יוצא, יצאתי קצת, אם הייתי באזור שהוא לא רואה, במראה, וחזרתי כי לא ראיתי אותו במראה ולא כלום, אז חזרתי לנתיב שלי, והוא עוד איך שהוא היה שם.

ש. הוא טוען שעמד שם כי נתן זכות קדימה להולכי רגל?

ת. בביתר עילית יש גדרות שלא נותן לאנשים לצאת מיד לאחר החניה. לא ראיתי אף אחד, זה היה מיד אחרי צאת שבת או חג. כבישים ריקים, מדרכות ריקות.

ש. תתאר כמה עמד בחניה בשול?

ת. כפי שזכור לי, חצי – חצי.

גרסת הנתבע:

הייתי בחנייה, ממש איפה שהרכב הכחול עומד, יצאתי עם איתות, התיישרתי, עמדתי לפני מעבר חציה, נתתי להולך רגל לסיים החציה, הוא כבר היה במהלכה. אני מסיים החציה, אני מאיץ, יוצא ממעבר החציה, מאיץ, תוך כדי שאני מאיץ הוא חוזר בו מהעקיפה שביצע ואנחנו מתחככים קצת.

הנהג שהיה פה הוא שכר את הרכב מהחברה, בתקופה הזו ביצע עוד 3 תאונות חוץ מזו. שאלתי אותו אחרי התאונה, איך הוא נוהג, והוא אמר שיש לו מצלמה ברכב, ביקשתי לראות, הוא אמר שאין לו בעצם מצלמה. אני לא יודע אם באמת יש לו או שהוא הסתיר. הוא אמר שיש לו ביטול השתתפות עצמית. ואין לו בעיה להודות שהוא אשם, אבל הוא החליט שהוא מאשים אותי.

גרסת אשת הנתבע, הגב' נגה זכאי:

היינו ברכב, בעלי, אני והילדים. עצרנו למשוך כסף, בעלי ירד. יצאנו מהחניון, צמוד לחניון, רואים בתמונה, יש מעבר חציה צמוד, איך שבעלי יוצא, באוזניים אני זוכרת את האיתות וכל המקרה שקרה, היה איתות. הוא יוצא בחניון, חוצה ילד בכביש, בעלי עצר לפני מעבר החציה, מרחוק הגיע רכב במהירות הזויה לעיר סואנת, הוא ניסה לעקוף, הוא נכנס בנו מהצד. איך שבעלי התחיל הנסיעה, הוא נכנס בנו כשהוא מנסה לחזור לנתיב שלו אחרי עקיפה. הוא נותן לנו מכה ברכב, בקדמת הרכב שלנו. הוא באלכסון ואנחנו ישר. החלק הקדמי ברכב שלנו מתפרק והמראה נשברת. הוא ירד מהרכב וצעק עלינו, האשים אותנו, בצורה מבולבלת ומוזרה, הוא אמר שיש לו מצלמת רכב, ביקשנו שיראה לנו איך הוא נוסע, ואמר אח"כ שבסוף אין לו מצלמת רכב, ואח"כ אמר שהוא לא מפחד וזה רכב השכרה, ואם אנחנו יודעים כמה מכות הוא גרם לרכב, ויש לו ביטול השתתפות. הוא אמר שהרכב לא שלו. אמרתי לו שאני רוצה להזמין משטרה, אחי התקשר למשטרה והזמין ניידת. השוטר לא התרגש מהמקרה, הוא לא רצה להחליף פרטים, הנהג השני, והשוטר אמר לו להחליף פרטים.

נהג התובעת אמר כי הבחין ברכב הנתבע חונה על חצי על הכביש וחצי על המדרכה, ולכן עבר לנתיב הנגדי כדי להמנע מפגיעה אפשרית. טענה זו אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי, משום שאם הטענה היתה נכונה, לא היה כל צורך לרכב התובעת לסטות לנתיב הנגדי, שכן, דווקא באופן שבו חנה רכב הנתבע (לפי תיאור נהג התובעת) הוא תופס חלק קטן יותר מהכביש, ורכב התובעת יכול היה להמשיך בנתיבו ללא הפרעה, ללא צורך לסטות לנתיב הנגדי. עוד יש לציין כי נהג התובעת לא היה נחרץ בעדותו באשר לאופן שבו חנה רכב התובעת והוא טען כי הדבר הוא למיטב זכרונו. הוא גם לא יכול היה לדעת מראש כי הרכב מתכוון לצאת מהחניה ולכן טענתו כי סטה בגלל חשש זה, אינה מהימנה עליי.

הנתבע צירף לכתב ההגנה תמונה המדגימה היכן עמד רכבו בחניה. אני מקבל את גרסתו כי רכבו עמד בחניה ולא חצי על הכביש וחצי על המדרכה, שכן, ניתן להתרשם מהתמונה כי במקום יש מפרץ חניה שאינו מצריך עמידת מחצית הרכב על הכביש. לנתבע לא היה צורך לעמוד גם על המדרכה מאחר וחניה במפרץ אינה מפריעה לתנועה בנתיבי הכביש. אדרבא, החניה היא נפרדת משאר נתיבי הכביש.

אני מאמין לנתבע ולעדה מטעמו כי תחילה אותת וכי לאחר היציאה מן החניה, עמדו לפני מעבר חציה על מנת לאפשר לילד שחצה את הכביש לעבור במעבר החציה ורכב התובעת ניסה לעקוף מימין. זה מה שיכול להתיישב עם עדות נהג התובעת כי סטה לנתיב הנגדי, ולא גרסתו כאמור לעיל.

גרסת הנתבע ואשתו כי יצאו מהחניה ונעמדו לפני מעבר החציה לא נסתרה, ומצאתי את העדויות מהימנות ומחזקות זו את זו. נהג התובעת אף אמר בעדותו:

"...אחרי התאונה הוא אמר לי שאסור היה לי לעקוף באזור מעבר חציה, הוא אמר לי שהוא כן שם וינקר שמאלי לצאת..."

דברי נהג התובעת מלמדים על אמירה ספונטנית של הנתבע מיד לאחר התאונה, מבלי שהיתה לנתבע שהות לתכנן את דבריו, וכאשר האירוע טרי ממש בזכרונו כך שאין חשש כי זכרונו מתעתע או בוגד בו. בכך יש לחזק את מהימנות גרסת הנתבע.

העובדה שמוקד הנזק הרכב התובעת הוא בצד ימין ובצירוף למהימנות שאני רוחש לגרסת הנתבע ואשתו, מחזקים את המסקנה כי רכב רכב הנתבע עמד לפני מעבר החציה, וכאשר החל רכב הנתבע בנסיעה, סטה רכב התובעת שעקף אותו ופגע בו.

לאור האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכר העדה בסך 350 ₪.

ניתן היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.